ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
16653-02-14
04/11/2014
|
בפני הרשם הבכיר:
בן שלו
|
| - נגד - |
תובע:
אחמד מוסא מרקטן
|
נתבעות:
1. הכשרה חברה לביטוח בע"מ
2. אליהו מנחם חברה לעבודות עפר פיתוח ובנייה בע"מ
|
| החלטה |
הנתבעות מבקשות כי התובע, תושב האזור, יפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהן. עסקינן בתובענה לפיצוי בגין נזקי גוף עת נפגע מטרקטור במהלך עבודתו אצל נתבעת 2 (נתבעת 1 היא מבטחת נתבעת 2).
עיקר טענת הנתבעות (שבקשתן לא נתמכה בדבר), היא כי כבר עתה הוציאו הוצאות רבות לשם ניהול הגנתן ויש בכך שהנתבע הוא תושב האזור (ולא ציין את מענו המדוייק) כדי להוביל לקבלת הבקשה.
התובע טוען, בתמצית, כי סיכויי התביעה גבוהים (בין היתר מזכיר התובע כי עניינו טופל גם במוסד לביטוח לאומי), כי בקשת הנתבעות נשענת אך ורק על מקום מושבו ואין בנסיבות העניין די בכך, וכי מצבו הכלכלי שאיננו שפיר לא יאפשר לו לעמוד בהפקדת ערובה ובכך למעשה תיחסם זכותו לגישה לערכאות.
עיינתי בכתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 מתווה את נקודת המוצא, כשבבחינת האפשרות לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע. לא פעם הובהרו בפסיקת בתי המשפט מכלול השיקולים שיש לבחון בבקשות כגון דא. בעוד, שבתובע תושב ישראל, ככלל, נודעת נפקות רבה לזכות הגישה לערכאות ולזכות הקניין של תובע, והנטייה לחייבו בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הצד שכנגד מצומצמת עד מאד, נקודת האיזון כאשר בתושב האזור עסקינן שונה, שכן במקרה זה גם שיקולים הנעוצים באפשרויות של אכיפה עתידית באים לכלל ביטוי, עת מוחזק תושב האזור כמי שמתגורר מחוץ לתחום השיפוט [בהקשר זה השוו, למשל, רע"א 2310/0 אבו קבע נ' מדינת ישראל (מצוי במאגרים המשפטיים ; 27.6.10)].
יחד עם זאת, אין בהיותו של תובע תושב האזור כדי להוביל למסקנה, לפיה בכל מקרה ומקרה יחוב תושב האזור – אינהרנטית – בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע. הלכה למעשה, מקום מושבו של התובע הינו אך אחד השיקולים שיש לבחון, ולצידו, בין היתר, על בית המשפט לבחון, ככל הניתן, את סיכויי התביעה ואת מצבו הכלכלי של התובע, והשלכתו על האינטרסים של הצדדים שניהם [בהקשרים אלה השוו, בין היתר: עניין אבו קבע לעיל, בר"ע (י-ם) 308/08 מדינת ישראל נ' סבאח (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.2.08), ת.א (י-ם) 44905-08-10 עבד ארחמאן נ' מדינת ישראל (מצוי במאגרים המשפטיים ; 01.05.11), ת.א (י-ם) 13502-11-11 עבד אלסלאם נ' ש.כ תומר השקעות ובניין בע"מ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 10.9.13), ת.א (י-ם) 41619-02-12 חושיה נ' אחים טהה בניין והנדסה בע"מ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 11.9.13), והאסמכתאות בהם].
בענייננו, לא ניתן לקבוע בשלב טרומי זה כי סיכויי התביעה קלושים, ועל פניו (במיוחד נוכח הגרסה התמציתית, יש לומר, שהובאה בכתב ההגנה) ובשים לב לנזק הרפואי שדומה כי נגרם לתובע (כעולה גם מעיון בחוות הדעת שצירף), עסקינן בתובענה הראויה בירור של ממש.
הנתבעת לא תמכה טיעוניה באשר להוצאות שהוציאה בכל ראיה לכאורה ובנסיבות אלה אין ניתן ליתן לטיעונים אלה משקל של ממש.
בכתבי טענות מאוחרים יותר פירט התובע את מענו (ויש להניח כי במקום מושבו אין בהכרח כתובת מדוייקת). בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שהתובע טופל בישראל וכי לוז התביעה נסוב על עבודתו של התובע בשטח ישראל, אין ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי אכיפה עתידית של הוצאות תהא בלתי אפשרית, גם אם ניתן להניח שתהא קשה.