ת"א 16409-05-11 חנגל נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

1. התובע, יליד 27.9.68, נהג מונית עצמאי.

לטענתו, ביום שבת, בתאריך 10.7.10, לאחר שהחנה את רכבו (מונית מ.ר 77-312-25) ויצא ממנו - מעד ונפל על שפת מדרכה. כתוצאה, נגרם לו שבר בשורש כף יד ימין, ידו הדומיננטית (להלן: "הארוע").

2. לטענת התובע, בגין האירוע, שהוא בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), נגרמו לו נזקי גוף ומכאן תביעתו נגד הנתבעת, מבטחת רכבו, עליה מוטלת החובה לפצותו מכוח פוליסת הביטוח שבידו ומכוח הדין. אין מחלוקת בין הצדדים כי לא מדובר בתאונת עבודה.

3. המחלוקת בין הצדדים סבה הן על שאלת החבות, באשר לטענת הנתבעת נסיבות האירוע אינן ברורות והיא אינה חבה בדבר, הן על שאלת הנזק.

החבות

4. נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע ב'תצהיר נסיבות' שהגיש הינן כדלקמן: "... החנתי את רכבי בסמוך למדרכה ברחוב קופלמן אברהם 24. כשפתחתי את הדלת לצורך יציאה ממנו, הורדתי רגל אחת וכשבאתי להוריד את הרגל השניה ואת הגוף, מעדתי ונפלתי על שפת המדרכה" (ראו תצהיר נסיבות מיום 17.7.11).

5. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע:

"4. החנתי את רכבי במקביל ובסמוך לאבן השפה כשהיא משמאל לדלת הנהג.

5. פתחתי את הדלת והתחלתי לצאת מן הרכב. הנחתי את רגל שמאל על אבן השפה וביצעתי תנועה סיבובית כמקובל ביציאה מרכב, הרמתי את רגל ימין מתוך כוונה להוציאה מהרכב, והתחלתי ביציאה. באותה העת הועמד משקל הגוף על רגל שמאל וזו מעדה והחליקה וכתוצאה מכך נפלתי.

6. באופן אינסטינקטיבי הושטתי את יד ימין כדי לבלום את הנפילה וכתוצאה מכך נגרמה פגיעתי בשורש כף יד ימין, ידי הדומיננטית" (ראו תצהיר עדות ראשית מיום 3.4.11).