פלוני נ' בית חדש רזיאל בע"מ ואח'

לפניי תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף, מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

רקע וגדר המחלוקת

1. התובע יליד --- 1982, נפגע בתאונת עבודה מיום 9.5.2021 (להלן: התאונה), עת עבד בשיפוצים בשירות הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת). מדובר בעבודות שיפוצים שכללו גם עבודות חוץ ועבודה לגובה על פיגום. אין ענייננו אך בעבודות שיפוץ פנימי.

    

2. חבות הנתבעת כלפי עובדיה והתובע בכללם, בוטחה אצל הנתבעת 2 (להלן: המבטחת), בהתאם לפוליסת ביטוח חבות מעבידים.

    

3. התובע טען כי פגיעתו ארעה עקב התרשלות הנתבעת והפרת חובות חקוקות המוטלות עליה כלפיו ובין היתר, הוראות פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970 והתקנות שהותקנו מכוחה. על כן, התובע טען כי על הנתבעות לפצותו בגין נזקיו שנגרמו עקב התאונה.

    

4. בין הצדדים ניטשו מחלוקות בשאלת החבות ובעיקר - בשאלת האשם התורם ובשאלת הנזק וגובה הפיצוי המגיע לתובע.

    

   דיון והכרעה

   נסיבות התאונה ושאלת החבות: 

5. בהתאם לכתב התביעה וכעולה מתצהיר עדותו הראשית של התובע (ראו: מוצג ת/1) ומחקירתו הנגדית, ביום התאונה התובע עבד בהרכבת פינת אפס בגובה 4 מטרים בערך, ולצורך ביצוע העבודה כאמור, עמד התובע על השלב השני של הפיגום שהיה מותקן סביב הבית בו עבדו. התובע חפץ לרדת מהפיגום ולצורך זה הוא השתמש בסולם לא מקובע, שהיה מונח על הפיגום. במהלך ירידתו כאמור, הסולם החליק והתובע נפל אל עבר סף המרפסת ולאחר מכן אל השלב הראשון בפיגום. התובע ציין, כי הסולם לא היה מקובע לפיגום ולא היה יציב. כתוצאה מנפילתו כאמור, נחבל התובע בראשו ובגבו.

    

6. המצהיר מטעם הנתבעת, מר יהונתן רזיאל (ראו: מוצג נ/2), מנהל הנתבעת (להלן: מנהל הנתבעת או המנהל), אישר את התרחשות התאונה. אולם, לשיטתו, התובע בעצמו לקח את הסולם (מדובר בסולם דו-כנפי, גובהו כשני מטרים), הניח את צדו העליון על דופן מיטת הפיגום העליונה והצד השני על רצפת קומת הביניים, כך שהסולם עמד על המבנה והושען על הפיגום (ראו: סעיף 8 במוצג נ/2). עוד מסר המנהל, כי התובע השתמש בסולם כמתואר לעיל, על דעת עצמו ובניגוד לכל היגיון. עוד מסר המנהל בעדותו, שהוא לא ראה את התובע לפני התאונה ולא הבחין בו כשהניח את הסולם כמתואר, אחרת, היה מעיר לו ואוסר עליו לעשות כן (ראו: סעיף 10 במוצג נ/2).

    

7. מנהל הנתבעת אישר בעדותו כי ביצעו עבודות שיפוצים בבית פרטי כשזמן העבודה ארך מספר חודשים, בערך ששה חודשים, והתרחבה במהלך העבודה. בהתחלה היו אמורים לבצע עבודות שיפוץ רק בפנים, כולל הריסות פנימיות. אחר כך גם נדרשו לבצע שיפוץ גדול בחוץ, שכלל עבודות "שלכט צבעוני" לקירות החיצוניים ונדרשו לפיגומים.

    

8. עוד אישר מנהל הנתבעת, כי הוא שימש כקבלן מטעם בעלי הבית. הוא זה שהזמין קבלנים אחרים לביצוע העבודות השונות שנדרשו לשיפוץ, לרבות קבלן פיגומים. כך שאין כל חולק כי הנתבעת הייתה קבלן ראשי או מבצעת בנייה. כשנשאל אם קבלן הפיגום היה קבלן מקצועי השיב בחיוב וכשנשאל מיהו הקבלן ומדוע לא הביאו למתן עדות, המנהל לא ידע למסור תשובה וכי בכל מקרה הוא לא נדרש לזמנו. יתרה מכך, העד אישר שלא היה בודק מוסמך שבדק תקינות הפיגום ולא מינה מנהל עבודה הגם שעבודות השיפוץ נמשכו למעלה מששה חודשים. עוד אישר המנהל, כי לא סופקה רתמת בטיחות לתובע בעבודתו בגובה גם לא סופקה קסדה.

    

9. מנהל הנתבעת ציין בחקירתו כי הוא משער שהתאונה ארעה מאחר והתובע היה בצום וכי לדעתו מספר תאונות העבודה עולה בחודש הרמדאן. כשנשאל מהם אמצעי הזהירות שננקטו על ידו למניעת הנזק בהינתן ידיעתו כאמור, הוא מסר שלא הנהיג אמצעי זהירות המותאמים לעובדים שבצום מלבד שחרורם מוקדם מהעבודה.

    

10. התובע מסר בעדותו כי המעקה היה אמור להיות עם שלושה מאחזים (מאחז רגל, מאחז ביניים ומאחז יד) ולא היו כאלה בפיגום עליו עבד ביום התאונה. מעיון בתמונות אשר צורפו על ידי הנתבעות עצמן, ניתן להיווכח כי בפיגום הנדון הותקן מאחז אחד וזאת רק בחלק החיצוני של הפיגום. אכן, התובע לא הגיש חוות דעת מקצועית בהקשר זה. אולם, הנתבעת לא הוכיחה כי הפיגום עמד בדרישות פרק ג' בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ"ח-1988 (להלן: התקנות או תקנות הבטיחות בעבודה). נזכיר, כי מנהל הנתבעת הודה כי לא מינה מנהל עבודה, כך שלא היה מי שיאשר תקינות הפיגום. בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה, פיגום תקני הוא מתקן זמני המיועד לעבודות בנייה וחייב להיות מותקן באופן יציב ובטוח, למנוע התמוטטות או נפילת אדם וחפצים ולעמוד בדרישות תקנות הבטיחות בעבודה, הוראות היצרן ותקן פיגומים ישראלי, כשהאחריות לביצוע האמור מוטלת על מבצע הבנייה ומנהל העבודה. משאין חולק בענייננו כי התובע נפל מהפיגום, פשיטא כי נטל ההוכחה כי הפיגום היה תקין ותקני מוטל על הנתבעות, והן לא עמדו בנטל זה.

     

11. בעדותו בפניי אישר מנהל הנתבעת כי היה אך ורק מעקה חיצוני לאורך הפיגום אך לא היה מעקב פנימי. העד אישר כי לא היה בודק מוסמך שבדק תקינות הפיגום. מנהל הנתבעת גם מסר כי לצורכי הירידה מקומה לקומה בפיגום צריך סולם אחד, אולם לא ידע לומר כמה סולמות קבועים אמורים להיות באותה קומה, האם אחד או יותר.

     

12. מהמקובץ לעיל עולה כי עבודת השיפוץ התבצעה שלא בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה. בהתאם לתקנה 2(א) "מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו". ראינו שלא מונה מנהל עבודה. תקנה 2 קובעת אחריות מבצע עבודות הבנייה למלא אחר הוראות התקנות ולנקוט באמצעים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר הוראות התקנות הנוגעות לעבודתו. הנתבעת הפרה גם חובתה זו. הנתבעת אף הפרה את הוראות התקנות בכל הנוגע לביצוע "עבודה בגובה". תקנות אלו מגדירות "עבודה בגובה" כ"כל עבודה... שבשלה עלול עובד ליפול לעומק העולה על 2 מטרים..." ובהתאם לתקנה 8 היה על הנתבעת להימנע מהעסקת התובע בעבודה בגובה מבלי שדאה לכך כי התובע יהיה מאובטח במשך כל זמן העבודה בגובה במערכת למניעת נפילה אליה יהיה מחובר באמצעות רתמת בטיחות. תקנה 7 קובעת אחריות מבצע עבודות הבנייה לאספקת כל הציוד והאמצעים הנדרשים לביצוע העבודה בבטחה ולפי דרישות התקן או תקנות ציוד מגן אישי. גם הוראה זו הופרה על ידי הנתבעת. הוראת תקנה 9 המטילה את החובה לוודא כי העובד עושה שימוש בציוד מגן אישי שסופק לו להגנה מפני נפילה מגובה, אף היא הופרה על ידי הנתבעת.

     

13. לאור המפורט לעיל גם לא ייתכן כל חולק כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובע ולא ארחיב את הדיון בעוולת הרשלנות.

     

14. לא אכביר מילים גם בשאלת הקשר הסיבתי בין ההפרות הנ"ל לנזק ופשיטא כי אלמלא ההפרות הנ"ל הנזק לא היה מתרחש.

     

15. אף אם אצא מתוך הנחה כי ניתנה הנחייה לא לעשות שימוש בסולם הדו-כנפי על הפיגום, עדיין אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה לנזק, שכן אזהרה כללית בדבר קיום סיכון אינה פוטרת מחובת ההדרכה המקצועית באשר לאופן ביצוע העבודה והשימוש בכלי העבודה, וכן מחובת הפיקוח באשר לשימוש הנכון בכלי העבודה [ראו:ע"א (מחוזי חי') 214/95חאלד נ' וולדין פרסבע"מ(לא פורסם, 21.7.1996); משה ויסמןתביעות רשלנות בנזיקין 445-443))].

     

    שאלת האשם התורם:

16. שיעור האשם התורם נקבע על-פי עיקרון האשמה המוסרית, תוך נטייה להקל עם העובד ולהחמיר עם המעביד.

     

17. העד סאלח, שהעיד מטעם התובע, אישר כי שני סוגי הסולמות, הן הסולם המקובע לפיגום והן הסולם האחר, הדו-כנפי (ראו תמונות בעמ' 9 ו- 12 בתיק מוצגי הנתבעת) הם סולמות שתמיד היו בשטח. העד אישר כי אין אפשרות לשים את הסולם הדו כנפי על הפיגום כי אין בו חריצים שיקבעו אותו לפיגום. העד גם ידע כי אסור לרדת מהפיגום באמצעות הסולם הלא מקובע לפיגום.

     

18. התובע בעצמו הודה כי הוא התעצל לעשות את הסיבוב ולהגיע אל הסולם המקובע. לפי עדותו, הוא לא חשב יותר מדי, ראה סולם קרוב אליו, השתמש בו והחליק.

     

19. כעולה מעדות מנהל הנתבעת, הוא לא נכח באירוע ולעניות דעתו התובע לקח את "הסולם עץ" (הכוונה לסולם הדו-כנפי שאינו מקובע לפיגום). מבחינת מנהל העבודה, הסולם הדו-כנפי לא היה חלק מהפיגום.

     

20. חרף האמור לעיל, חומר הראיות העלה כי הנתבעת לא פיקחה על התובע בזמן ביצוע עבודתו; לא מינתה מנהל עבודה שישגיח על התובע בעבודתו; לא סיפקה רתמה וציוד מגן אחר למניעת הנזק; לא סיפקה משטח עבודה תקני ובטוח ולא מינתה מי שישגיח ויפקח על התובע ויוודא כי התובע אכן ממלא אחר הוראות העבודה. הנתבעת, הלכה למעשה, לא נקטה בכל האמצעים הסבירים שהיה עליה לנקוט בהם למניעת הנזק הצפוי, נזק אשר התממש בעניינו של התובע. ההפרות מצד הנתבעת היו מגוונות וחמורות, ולשיקול זה חשיבות בבואי לקבוע מהי מידת אשמתו של התובע בגרימת הנזק.

     

21. מנהל הנתבעת אף נשאל האם ידע כי העובדים עושים שימוש בסולם הדו-כנפי, וכך הוא השיב: "מה זאת אומרת? זה סולם שיש לי בעבודה [...]". לשאלה אם הסולם הדו-כנפי הוא סולם שהעובדים עשו בו שימוש כדי לרדת מהפיגום תשובתו הייתה "אני לא יודע אם היה בו שימוש תקני או לא תקני כי לא ראיתי את מקרה התאונה" ובהמשך: "הסולם הוא תקני זה סולם של עץ [...] חמשה ששה שלבים".

     

22. מנהל הנתבעת ידע כי התובע היה בצום וכי הדבר מגביר את מספר תאונות העבודה. הוא גם ידע שהתובע ימהר לרדת מהפיגום בסיום יום עבודתו. חרף זאת, מנהל הנתבעת אישר כי לא נקט בכל אמצעי זהירות למניעת הנזק בנסיבות אלה, מלבד שחרורם המוקדם של העובדים.

     

23. בשקלול מעשה התובע אל מול מעשי ומחדלי הנתבעת – המעבידה – שוכנעתי שיש להעמיד את שיעור אשמו התורם של התובע לכל היותר על 15%. בהקשר זה, אין בידי לקבל את טענת הנתבעות להשתת אשם תורם בשיעור של 45%.

     

    הפגיעה, שיעור הנכות הרפואית, שיעור הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות:

24. התובע טען לנכות צמיתה בשלושה תחומים, אורתופדיה, נוירולוגיה ונפשי. לנוכח הפערים בין חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים מונו מטעם בית המשפט שלושה מומחים רפואיים: ד"ר ברוסקין – אורתופד; פרופ' בדארנה – נוירולוג וד"ר אור – פסיכיאטר.

     

25. כבר אקדים ואומר, כי המומחים מטעם הצדדים לא נחקרו על חוות דעתם. הצדדים אף לא חקרו מי מהמומחים מטעם בית המשפט. גם לא העלו טענות המצדיקות התערבות כלשהי בקביעותיהם של המומחים מטעם בית המשפט.

     

26. ד"ר ברוסקין ציין כי התובע סבל משבר בזיזים הרוחביים של חוליות L2-L3-L4 מימין. טופל במרכז הרפואי העמק ולאחר מכן במסגרת קופת החולים ומרפאות החוץ של המרכז הרפואי העמק. התובע גם טופל בפיזיותרפיה וקיבל טיפול תרופתי נגד כאבים. המומחה מצא הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני והתייחס לעברו של התובע וכן לתאונה שהתרחשה לאחר התאונה דנא - תאונת דרכים מחודש מאי 2022 בעקבותיה הלין התובע על כאבי גב. בסופו של יום, המומחה המליץ על נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% מתוכה 5% עקב התאונה ו- 5% עקב מצבו של התובע שאינו קשור לתאונה. המומחה הדגיש, כי השברים בזיזים רוחביים בשלוש חוליות יכולים לגרום להגבלה כלשהי בעמוד השדרה המותני. לכן, הוא ייחס לתאונה 5% משיעור הנכות הכוללת בעמוד השדרה המותני.

     

27. פרופ' בדארנה מצא כי עקב פגיעת הראש נותרה לתובע נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 5%. המומחה מצא כי התובע סובל מכאב ראש התקפי מסוג מיגרנוטי משני לחבלה הנדונה עם טיפול תרופתי מניעתי עם תגובה חלקית. פרופ' בדארנה תיעד בחוות דעתו את תלונות התובע לפיהן, כאבי הראש תוקפים אותו בתדירות של שלוש פעמים בשבוע, בצורת דקירות ופטישים ונמשכים שעות. המומחה ציין עוד כי תלונות התובע כאמור מלוות בפוטופוביה (תסמין של רגישות יתר לאור); פונופוביה (פחד מרעש) וסחרחורות והטיפול התרופתי מביא אך להטבה חלקית.

     

28. בתחום הנפשי ד"ר אור המליץ על נכות צמיתה בשיעור של 12.5% מתוכה ייחס 10% לתאונה דנא. ד"ר אור ציין כי התובע פנה לטיפול נפשי כמה חודשים לאחר התאונה, קיבל גם טיפול תרופתי אשר הוחלף כחודשיים לפני הבדיקה אצל המומחה ומאז חל שיפור במצבו. התובע גם נמצא בטיפול פסיכולוגי אחת לשבוע. ד"ר אור התרשם ממצב רוח מדוכדך, קוצר סבלנות במידת מה, הפרעה מינורית בזיכרון המיידי והקצר והפרעת ריכוז. המומחה גם התרשם מחרדה אצל התובע לעתידו בשל הקשיים הכלכליים. באשר לטיב החולי, המומחה מצא כי התובע סובל משילוב של הפרעות הסתגלות עם תסמינים מעורבים והפרעת חרדה לא ספציפית, שהתפתחו בשל התאונה הנדונה ובשל התחלואה הגופנית שנגרמה בגינה. עוד העריך המומחה כי לפטירת אמו של התובע הייתה תרומת מה לתחלואה הנפשית. המומחה זקף לחובת התובע גם התרשמותו משיתוף פעולה חלקי ומגמתיות מסוימת בתמונה הקלינית לעומת הערכת הנכויות שנקבעו על ידי המומחים מטעם בית המשפט בתחומים האורתופדי והנוירולוגי. לאחר שקלול כל הנתונים לעיל, המליץ ד"ר אור על נכות נפשית בשיעור 12.5% מתוכם ייחס לתאונה 10%. המומחה קבע את הנכות לפי דרגת ביניים בין סעיף 34(א)2 ל- 34(א)3 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

     

29. ד"ר אור הוסיף והמליץ לתובע להמשיך בטיפול הפסיכותרפיוטי אותו הוא מקבל כעת וזאת לחצי שנה נוספת. כן המליץ על מעקב פסיכיאטרי במסגרת השירותים הציבוריים של בריאות הנפש.

     

30. על כן, הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת עומדת על 18.8%.

     

31. התובע ביקש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות מאז חזרתו לעבודה לאחר התאונה ועד היום ולעתיד על 30%. אציין כבר עתה, כי הטענה מקובלת עלי בחלקה וזאת, ככל שהדברים נוגעים להפסדי השכר לחלק מתקופה העבר ולכל היותר עד לבדיקתו אצל ד"ר אור, אשר מצא הטבה במצבו של התובע.

     

32. ערב התאונה התובע עבד בעבודה פיסית מאומצת, כרוכה בעלייה על פיגומים, ביצוע עבודה לגובה, שימוש בכלים חשמליים כבדים והרמת דליים עם חומרים לעבודה. פשיטא, כי לפגיעותיו מהתאונה הייתה השפעה על תפקודו בעבודתו כאמור. השפעה זו אף באה לידי ביטוי בירידה בפועל בשכרו של התובע. שכרו החודשי של התובע ערב התאונה עמד על סך של 17,500 ₪ בערך (ראו: נספח 18 בתיק מוצגי התובע וכן נספח 5 בתיק מוצגי הנתבעות). עיון בתלושי השכר לשנת 2023, השנה בה חזר התובע לעבודה מאז התאונה, מעלה כי ממוצע השכר ירד לסך של 10,790 ₪. היינו, הפחתה בשיעור של כ- 39% לעומת השכר ערב התאונה (ראו: נספח 13 בתיק המוצגים מטעם התובע). התובע לא צירף תלושי שכר לשנת 2024. דו"ח רציפות ביטוח שהוגש מטעם הנתבעות, לא כלל כל מידע על נתוני השתכרות התובע בשנת 2024. במועד הדיון התובע הגיש תלושי שכרו לחודשים ינואר עד מאי 2025, לפיהם השתכרותו החודשית עמדה על סך של 10,256 ₪, היינו הפחתה בשיעור של כ- 42% לעומת שכרו ערב התאונה (ראו: תלושי השכר העדכניים – מוצג ת/2). כאמור, לשנת 2024 לא צורפה כל ראיה שתלמד על גובה שכרו של התובע באותה שנה.

     

33. על כן - מאז חזרת התובע לעבודה ועד לחודש נובמבר 2023 (מועד בדיקתו אצל ד"ר אור) מקובלת עליי הטענה, לפיה יש לחשב הפסדי שכרו לעבר לפי שיעור של 30% משכרו ערב התאונה. אולם, בבואי להעריך את הפסדי השכר לאחר מכן ועד היום, אחשב הפסדי השכר אך ורק לפי שיעור הנכות הרפואית הצמיתה.

     

34. באשר לעתיד, סבורני כי שיעור הגריעה בכושר ההשתכרות כאמור אינו עולה על שיעור הנכות הרפואית ואף נהפוך הוא. בתקופה הסמוכה לתאונה התובע עבר תהליך החלמה, שיקום וניסיונות להסתגל למומו. באותה תקופה סביר והגיוני כי ההשפעה של נכותו הרפואית על תפקודו וכושר השתכרותו הייתה משמעותית יותר. אולם, יש לזכור כי מדובר בתובע צעיר יחסית ולאחר התאונה התחיל בלימודים לרכישת מקצוע כמנהל עבודה (הדברים כבר עלו בדבריו בפני הוועדות הרפואיות במל"ל). בעדותו בפניי התובע מסר כי חיפש להתקדם בחיים וכבר סיים לימודיו כאמור. נתונים אלה מלמדים למעשה, כי התובע הסתגל לנכותו. לא זו אף זו, כאמור לעיל, ד"ר אור ציין כי הייתה הטבה במצבו של התובע. בנוסף לשיקולים אלה, יש לתת את הדעת גם לגובה הנכות הצמיתה, ולזכור כי בסופו של יום מדובר בנכויות זעירות יחסית. גם לא שוכנעתי שיש מקום להשוות בין הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות העתידי לבין שיעור הנכות הרפואית וסבורני כי בנסיבות העניין הדרך הנכונה והראויה לחישוב הפסדי שכרו העתידיים של התובע היא על דרך האומדנה.

     

    שאלת הנזק:

    הפסדי שכר לעבר:

35. כעולה מעדות התובע, שלא נסתרה על ידי הנתבעת, ערב התאונה התובע עבד בשירות הנתבעת בתור עובד שיפוצים. התובע גם הסיע עבור הנתבעת עובדים נוספים. לאחר תום תקופת אי הכושר עקב התאונה, שב התובע לעבודתו אצל הנתבעת. אולם, עקב מגבלותיו מהתאונה, התובע עסק בעבודתו קלות יותר (עבודות צבע, גבס וטאטוא) בנוסף להסעת העובדים בבקרים ובסיום יום העבודה.

     

36. התובע נעדר מעבודתו מיום 9.5.2021 עד ליום 10.9.2022. בהקשר זה, יש לציין כי המוסד לביטוח לאומי אישר לתובע תקופת דמי פגיעה עד ליום 7.8.2021 (ראו: נספח 1 לחוות הדעת האקטוארית מטעם הנתבעת). לאחר מכן, התובע הוכר כנכה נזקק לתקופה שבין 8.8.2021 עד ליום 30.11.2021 (ראו: נספח 14 בתיק המוצגים מטעם התובע ותיק המל"ל שצורף לתיק מוצגי הנתבעת). לאחר מכן נקבעו לתובע נכויות זמניות במל"ל: 30% לתקופה שבין 8.8.2021 עד ליום 31.3.2022; 10% לתקופה שבין 1.4.2022 עד 31.7.2022 ו- 20% לתקופה שבין 1.8.2022 עד ליום 31.7.2023 (ראו: נספח 1 לחוות הדעת האקטוארית מטעם הנתבעת). המעביד אישר כי התובע נעדר מעבודתו מיום 9.5.2021 עד ליום 10.9.2022 (ראו: נספחים 15 ו- 16 בתיק המוצגים מטעם התובע).

     

37. יש לציין, כי במהלך התקופות הנ"ל התובע היה עם חגרות גב וכן נזקק לטיפול ייעודי לכאבי ראש (אלוטרלט ודפליפט). הדברים עולים מתיקו הרפואי של התובע, דו"ח ניפוק תרופות וכן מפרוטוקול הוועדות הרפואיות במל"ל, אשר צורפו כמוצג מטעם הנתבעת.

     

38. על כן, אני פוסקת לתובע הפסדי שכר מלאים לתקופה שבין 10.5.2021 עד ליום 10.9.2022. היינו סך של 262,500 ₪ לפי החישוב שלהלן: 17,500 ₪ x 15 חודשים.

     

39. מאז חזרת התובע לעבודה ביום 11.9.2022 ועד 30.11.2023, אני פוסקת לו הפסדי שכר בסך של, וזאת לפי החישוב שלהלן: 17,500 ₪ x 18.8% x 13.5 חודשים = 44,415 ₪. 

     

40. לתקופה שבין 1.12.2023 עד היום אפסוק לתובע פיצוי המוערך דרך אומדנה, וזאת בסך של 46,000 ₪ (כ- 70% מחישוב לפי שיעור הנכות הרפואית).

     

    הפסדי שכר בעתיד:

41. לאור המפורט לעיל, אני פוסקת לתובע בראש נזק פיצוי בסך של 475,000 ₪ [יובהר, כי חישוב לפי שכרו של התובע ערב התאונה ולפי שיעור הנכות הרפואית נותן סך של 679,000 ₪ בערך, וזאת לפי הנוסחה שלהלן: 17,500 ₪ x 18.8% x 206.5784 (מקדם היוון עד גיל 67)].

     

    הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד:

42. בהתאם לדין אני פוסקת לתובע בראש נזק זה 12.5% מסך הפסדי השכר לעבר ולעתיד, היינו סך של 103,489 ₪.

     

    כאב וסבל:

43. בהתחשב בפגיעת התובע, הנכות הצמיתה שנותרה, הטיפולים שעבר וגילו, אני פוסקת לתובע בגין כאב וסבל פיצוי בסך של 95,000 ₪.

     

    בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: 

44. אני פוסקת לתובע סכום המוערך דרך אומדנה, וזאת בסך של 15,000 ₪ לעבר וסך של 20,000 ₪ לעתיד. סך הכל = 35,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות והוצאות בגין נסיעות לטיפולים:

45. בהקשר זה אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪ המוערך דרך אומדנה ותוך התחשבות בעובדה כי מרבית הוצאות התובע בהקשר זה מכוסות גם על ידי קופת החולים וגם על ידי המוסד לביטוח לאומי.

     

46. סך נזקי התובע = 1,071,404 ₪.

     

47. מסכום זה יש להפחית 15% בין אשמו התורם של התובע וכן להפחית את תקבולי המל"ל.

     

    תקבולי המל"ל ושאלת הניכוי הרעיוני:

48. לשיטת הנתבעות, יש לנכות גמלה רעיונית שהייתה מתקבלת בידי התובע אלמלא פעל בסבירות ובתום לב למיצוי זכויותיו במל"ל. נטען כי היה על התובע להגיש בקשה לדיון מחדש בעניינו במל"ל לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר אור המומחה בתחום הנפשי מטעם בית המשפט. משלא פעל התובע כאמור, בכך הוא הפר את חובתו להקטין את הנזק ובהינתן העובדה כי מדובר בתביעה כנגד המעביד, יש לבצע ניכוי רעיוני, הגם שבפועל התקבלה בידי התובע גמלה מופחתת. בהתאם לחוות דעת אקטוארית שווי תקבולי המל"ל, אלמלא ההפרה הנטענת למיצוי הליכים במל"ל בתום לב ובסבירות, עומד על סך של 299,920 ₪, בהתאם לחוות דעת אקטוארית שהוגשה מטעם הנתבעות.

     

49. התובע ביקש לדחות את הטענה. לשיטתו, הוא פעל בתום לב ובסבירות למיצוי זכויותיו במל"ל ויש לנכות מהפיצוי שייפסק לו אך ורק סך של 219,686 ₪, הסכום ששולם לו בפועל.

     

50. מושכלות יסוד במשפטנו כי על הנפגע בתאונת עבודה לפנות אל המל"ל ולפעול באמצעים סבירים על מנת לקבל את הגמלאות המגיעות לו, אותן גמלאות שהמעביד-המזיק זכאי שינוכו מסכום הפיצויים המגיע לנפגע ממנו מכוח הוראות סעיף 82(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). אם הנפגע, חרף סיכוייו לזכות בגמלה מהמל"ל, אינו פונה למל"ל בתביעה, לא יהסס בית המשפט לאמוד את תוצאתה האפשרית של תביעה כזו לגמלה לאור חוות הדעת של הרופאים מטעמו ויקבע בהתאם לכך את שיעור הגמלאות שהיה הנפגע זכאי לקבל מהמל"ל אך בפועל לא קיבלן כי לא פעל בסבירות ראויה, וינכה סכום זה מפיצויים המגיעים לנפגע. דין דומה חל, כשהנפגע פנה למל"ל ונקבעה לו נכות על-ידי ועדה רפואית של המל"ל, אך לאחר מכן התברר, על-פי חוות-דעת של מומחים, כי חלה החמרה במצבו, ואם יפנה למל"ל בטענת החמרה במצבו, יש סיכוי סביר שנכותו תיקבע על-ידי הוועדה הרפואית של המל"ל בשיעור גבוה יותר. גם במקרה כזה על הנפגע לפעול בסבירות לשם קבלת מלוא המגיע לו מהמל"ל ואם לא יפעל כאמור, עשוי המעביד-המזיק להיות מחויב בסכום פיצויים גבוה יותר מהסכום שעליו לשלמו לנפגע (ראו: ע"א 571/78יעקב אבו קרט נ' וינק את טיקו (17.9.1980) בעמ'643). ודוק: סעיף 82(א) לפקודת הנזיקין קובע את הצורך בניכוי גמלה לה זכאי העובד הנפגע, ולא בהכרח גמלה שאך "נתקבלה" בידיו. כך, שאין חשיבות אם הנפגע הגיש תביעה למל"ל לתביעת הגמלאות או לא עשה כן ומשום כך לא קיבלן [ראו: ע"א 592/66 "הקודחים" נתניה בע"מ נ' ביטון (28.2.1967); ע"א 86/73 תושיה נ' ציון חברה לביטוח ( 25.6.1974) (להלן: עניין: תושיה); ע"א 8673/02 פורמן נ' גיל (15.1.2004) ו- ע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גדי סגרו ואח' (5.11.2006). הוראת סעיף 82(א) לפקודת הנזיקין הגיונה בצדה. שכן, המעביד רכש ביטוח אצל המוסד לביטוח לאומי, וכשהוא נדרש לשאת בתשלום פיצויים לניזוק, מבקש הוא, בצדק, ליהנות מן הביטוח. ההנאה מן הביטוח מגולמת בהסדר שלפיו מנוכה שווי תגמולי העבודה (המבטאים את שווי הביטוח שנרכש) מסכום הפיצויים – זאת אפילו לא תבע הניזוק תגמולים כלל (ניכוי רעיוני) או בחר לתבוע תגמולים אחרים. והרי הפסיקה הבהירה, כי אין מקום לכך "... שזכותו של המעביד תהא תלויה ברצונו של העובד" וכי "... סעיף 82 (א) אינו דורש 'קבלת' גמלה, אלא 'זכאות' לגמלה" (עניין תושיה הנ"ל).

     

51. אולם, במה דברים אמורים? בחובה של הנפגע לפנות למימוש זכויותיו ולפעולבעניין זה בסבירות ובתום-לב. כשפעל כך, ותביעתו מהמוסד נדחתה או נתקבלה בחלקה, אין דורשים מהנפגע שיתדיין בערכאות עם המוסד כתנאי לכך שהתנהגותו תיחשב סבירה [ראו: ע"א 592/66הקודחים נתניה בע"מ נ' ניסים ביטון ואח', (נבו 28.2.1967); ע"א 344/67מקורות חברת מים בע"מ נ' אלה, ינקו ושמעון גרינברג, (נבו 7.12.1967) ו- ע"א 727/87 יצחק שור ואח' נ' דניאל בן הרוש (19.7.1990) פסקה 9]. החובה למיצוי הזכויות במל"ל אינה "חובה מוגברת" [ראו: רע"א 6563/15 פלוני נ' עמי מיטרני, (נבו 27.6.2017) (להלן: עניין מיטרני) פיסקה 11], אך היא כן כוללת את החובה להגיש תביעה להחמרת מצב (הכוונה לבקשה לדיון מחדש בדרגת הנכות, בהתאם לתקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956] וכבר נקבע זה מכבר, כי "מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל [...] בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלבנטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון, הצגת חוות דעת של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית [ראו: ע"א 3901/15 נחום בסה נ' חאלד בשאראת, נבו (1.2.2016) (להלן: הלכת נחום בסה)].

     

52. ליישום הלכת נחום בסה בפסיקתנו ראו: פסק דינה של כב' השופטת ר. אייזנברג ב- ע"א (חיפה) 30972-02-22 פלוני נ' אייל ד' אבן ושיש בע"מ (31.10.2022)]. כמו כן, ראו והשוו: ע"א (באר שבע) 7063-01-25 (23.5.2025), שם בית המשפט הכיר בזכאות המערערות לניכוי רעיוני משמצא כי התובע לא המציא תלושי שכר ולא החתים את המעביד על טופס התביעה למל"ל, דבר שגרם לדחיית תביעתו במל"ל.

     

53. כדי שלא תימצא התמונה חסרה, חשוב להוסיף ולהבהיר, כי קיומו של פער בין הנכויות (זו שנקבעה על ידי המומחה או המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט וזו שנקבעה בוועדה הרפואית של המל"ל) אין בו, כשהוא לעצמו, כדי להוביל למסקנה כי הנפגע/התובע לא קיים את חובת הקטנת הנזק ולא פעל בתום לב ובסבירות. שכן, פערים כאמור הם עניין של יום יום ו"עלינו להיזהר פן נקריב על מזבח השאיפה ליצור בכל מקרה ומקרה סימטריה מלאה בין צלעות המשולש את העקרונות הבסיסים בדבר ניכוי תקבולי המל"ל, יש להכיר בכך שלעיתים סימטריה כגון-דא, מטבע הדברים, אינה בת השגה... לא תמיד ניתן יהיה להגיע לצדק מדויק בין כל קודקודי המשולש" [ראו: עניין מיטרני].

     

54. יישום הדין בסוגיה על נסיבות המקרה דנן, מחייב קביעה לפיה התובע לא הפר את חובת הקטנת הנזק ופעל בסבירות ובתום לב למיצוי זכויותיו במל"ל. שכן, מעיון בפרוטוקולי הוועדות הרפואיות ניתן להיווכח כי התובע פירט תלונותיו במישור הנפשי בפני הוועדות שבדקו אותו. התובע אף הגיש ערר על קביעת הוועדה מדרג ראשון שקבעה נכות נפשית בשיעור אפס. במסגרת הערר נקבעה לתובע בשתי וועדות (מיום 12.9.2023 ומיום 24.10.2023) נכות נפשית זמנית בשיעור 10% בגין הפרעת הסתגלות ממושכת. הוועדה האחרונה בפניה התייצב התובע הייתה מיום 21.12.2023 (כחודש לפני קבלת חוות דעתו של ד"ר אור) ולאורך כל הבדיקות בפני הוועדות כאמור הציג התובע את חוות דעתו של ד"ר ג'בארין מטעמו, שהמליץ על נכות נפשית צמיתה בשיעור 20%. אולם, המלצותיו לא נתקבלו על ידי הוועדות אשר קבעו כי הייתה הטבה במצבו של התובע לאחר עריכת חוות דעתו של ד"ר ג'בארין. הוועדות גם מצאו כי הממצאים הקליניים בחוות הדעת כאמור, אינם תואמים לממצאים הקליניים שנמצאו על ידן.

     

55. באשר לוועדה הרפואית שהתכנסה ביום 29.5.2024, יש לציין כי הוועדה התכנסה לסיכום וקביעת הנכות (וועדה מסכמת). התובע לא נדרש להתייצב כלל וכלל בפני הוועדה כאמור ולא הונחה לפניי כל תשתית ראייתית העשויה הייתה לבסס ממצא עובדתי לפיו התובע ידע על מועד התכנסות הוועדה המסכמת ונמנע להמציא לעיונה את חוות דעתו של ד"ר אור. יתרה מכך, בחודש ינואר 2025 התובע פנה לרופא תעסוקתי בבקשה לקבלת אישור להגשת בקשה מכוח תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, אולם הרופא לא אישר בקשתו וזאת, משלא הומצא לעיוני תיעוד עדכני - לאחר חוות דעתו של ד"ר אור - המלמד על החמרה במצב ומשראה כי הוועדה המסכמת התכנסה מספר חודשים לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר אור. אולם, ראינו לעיל, כי הוועדה התכנסה ללא נוכחות התובע.

     

56. בנסיבות המפורטות לעיל, דומה כי התנהגות התובע במיצוי זכויותיו במל"ל לא חרגה ממתחם ה"התנהגות הסבירה ובתום לב".

     

57. האם היה על התובע להמציא את חוות דעתו ד"ר אור לעיון הוועדה הרפואית מייד עם קבלתה בידיו ולהביא לכך כי זו תונח בפני הוועדה בטרם תתכנס? והאם מחדל זה מביא למסקנה כי התובע פעל בחוסר סבירות ובחוסר תום לב?! התשובה לכך היא בשלילה. שכן, היה על הנתבעות להניח תשתית עובדתית שתלמד על כך כי התובע נמנע מלפעול כאמור מתוך מניעים פסולים, בחוסר תום לב ובחוסר סבירות. תשתית כאמור, לא הונחה כלל וכלל. שוב נדגיש, כי הוועדה שהתכנסה ביום 29.5.2024 התכנסה לסיכום הנכות הצמיתה. התובע לא נכח בה ולא נדרש להתייצב בפניה. קביעת כלל לפיו יש להמציא באופן מיידי את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לעיון הוועדה הרפואית, מבלי שהונחה תשתית ראייתי כאמור לעיל וללא כל בירור עובדתי והתחקות אחר הטעמים שהביאו לאי המצאת חוות דעת המומחה באופן מיידי לעיון הוועדות במל"ל, חוטאת לדין (ראו: עניין מיטרני).

     

58. זאת ועוד, הוועדה קבעה את נכותו של התובע על סמך בדיקתה והתרשמותה מהתובע, והנתבעות לא הצביעו על קיומו של יסוד סביר להניח, כי אלמלא הוצגה לעיונה חוות דעתו של ד"ר אור, קביעתה הייתה משתנה [ראו והשוו: ת.א (מח' י-ם) 25671-01-12 י.נ. נ' ניד'אם אבו חיט, (28.12.2016) פסקאות 38-40) (להלן: פרשת אבו חיט)]. להלן ציטוט הדברים מפרשת אבו חיט: "אף לו ניתן היה לייחס לתובע חוסר תום לב בדרך התנהלות זו, ולו בשל "הנחת עבודה" – שספק אם היא מבוססת – כי רופאי המל"ל מעניקים לקביעות מומחי בית המשפט משקל רב יותר מאשר לקביעות מומחים מטעם הנפגע, לא היה בכך כדי לשנות מהתוצאה בנסיבות העניין. נראה שבמקרה דנא ניתן לקבוע כי תוצאת הדיון בוועדה אמורה הייתה להיות זהה בין אם בפני רופאי המל"ל הייתה עומדת חוות-דעת של מומחה מטעם התובע ובין אם הייתה עומדת לפניהם חוות-דעת של מומחה בית המשפט. כאמור, רופאי המל"ל דחו את טענות התובע על יסוד התרשמותם מהבדיקה הקלינית ובדיקות ההדמיה. ממילא אין יסוד מספיק להנחה לפיה היה בהצגת חוות-דעת אחרות או נוספות כדי לשנות את התמונה.".

     

59. לאור האמור לעיל, דין הטענה לניכוי רעיוני להידחות. על כן – מסכום הפיצוי ינוכו אך ורק התקבולים ששולמו לתובע בפועל, וזאת בסך של 219,686 ₪.

     

60. מכאן, לאחר ניכוי אשם תורם מסך נזקי התובע ולאחר ניכוי תקבולי המל"ל, תיוותר יתרה בסך של 691,000 ₪ (סכום עגול).

     

    לסיכום

61. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויים בסך של 691,000 ₪ בצירוף 23.6% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 15,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

     

62. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ח תמוז תשפ"ה, 24 יולי 2025, בהעדר הצדדים.