ת"א 15605-05-15

התובעות הגישו כנגד הנתבע, ביום 10/5/15, תביעה כספית בת כ- 40,000.00 ₪, בסדר דין רגיל.

פסק הדין הומצא לנתבע ביום 2/7/15, כעולה מאישור המסירה הסרוק בתיק זה.

ביום 13/7/15, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, בלא תצהיר לסמוך עובדותיה ומנומקת בכך שהתובענה הייתה צריכה להיות מוגשת בסדר דין מהיר ולא בסדר דין מקוצר, ולפיכך סבור הוא, כי "...בית המשפט נפל קורבן להטעיה של התובעים אשר הגישו את הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה תוך 35 יום בלבד מיום קבלת כתבי הטענות על ידי הנתבע...".

עוד מציינת הבקשה, כי כתב הגנה הוגש 42 יום לאחר המצאת כתב התביעה לנתבע, ביום 30/6/15.

תשובת התובעות (מיום 20/10/15) מציעה לדחות את הבקשה תוך הפנייה לעבר הוראות תקנה 214ב(ב) בתקסד"א, ומציינת כי הנתבע בחר לעשות דין לעצמו הגם שידע, כי עליו להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום ולא בתוך 45 יום.

מעבר לכל זאת, המבקש כלל לא טרח לפרט מה הגנה בפיו כפי שמתחייב מהוראות הדין שעה שמוגשת בקשה לביטול פס"ד.

יצוין כי ביום 4/10/15 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת התובעות להארכת מועד להגשת התשובה, ובהתעלם מהחלטה זו עשו התובעות דין לעצמן והאריכו לעצמן ובעצמן את המועד להגשת התגובה.

תשובת הנתבע מיום 25/10/15 מפנה לעבר תקנה 214ב(א) הקובעת, כי הוראות פרק זה יחולו על כל תובענה שנפתחה בהגשת תביעה לפי תקנה 8. משמעות ופירוש התקנה הנ"ל לשיטתה של התשובה, כי כל תובענה המוגשת לבית משפט שלום, למעט תובענה ייצוגית ותביעות על פי הפלת"ד תוגש בסדר דין מהיר.

התשובה מפנה לעבר כתב ההגנה שהוגש ובו, טענות ההגנה.