-
יוני אלוש, רועי חדד, רועי חדד יזמות, ורן שקד (להלן - "המבקשים") ויניב קיות, אוהד שנהר, יול שנהר יזמות בע"מ, וסוי יזמות בע"מ (להלן - "המשיבים") פעלו במשותף, במסגרת 'קבוצת איינשטיין', בהפעלת מספר ברים לסטודנטים בבאר שבע. במסגרת הקבוצה החזיקו המבקשים והמשיבים, באחוזי בעלות משתנים, בחברת מנגה יזמות בע"מ (להלן - "מנגה"), המחזיקה בבר סטודנטיאלי הקרוי "מנגה" בשדרות רגר 85, מרכז מורים, בבאר שבע; בחברת בר סטודנטים יזמות בע"מ (להלן - "בר סטודנטים"), המחזיקה בבר סטודנטיאלי הקרוי "אירית" ברח' מצדה 6, מרכז הנגב, באר שבע; ובחברת וילה בר יזמות בע"מ (להלן - "וילה בר"), המחזיקה בבר סטודנטיאלי הקרוי "רכבת צפון" ובמסעדת "אגאדיר", הממוקמים בשד' בן גוריון 2, מרכז הספורט, באר שבע.
-
בעקבות מחלוקות בין הצדדים, הגישו המשיבים ביום 1.1.15 תביעה להסרת קיפוח ובקשה לצוים זמנים . בדיון שתקיים ביום 15.1.15, בבקשה לצוים זמניים הגיעו הצדדים להסכם פשרה לו ניתן תוקף של פסק דין, אשר הסדיר את חלוקת החברות בין הצדדים, באופן שבו בסופו של יום יוחזקו מנגה ובר סטודנטים על ידי המשיבים, ווילה בר תוחזק על ידי המבקשים. בין היתר, קבע ההסכם בסעיף 14, כי במועד העברת החזקה בחברות יפעלו הצדדים לביטול ערבויות אישיות בבנקים ואצל ספקים, כך שהמבקשים ישוחררו מערבויות הנוגעות למנגה ובר סטודנטים, המשיבים ישוחררו מערבויות הנוגעות לוילה בר, ורועי חדד יופטר מערבויות בחברת סוי יזמות בע"מ וחברת בר ברקה אירועים בע"מ, בהן מכר את אחזקותיו.
ביום 19.1.15 הועברו החזקה והבעלות בחברות בהתאם להסכמות בין הצדדים. למרבה הצער, בזאת לא תם הסכסוך בין הצדדים.
-
ביום 5.2.15 הגישו המבקשים בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן - "הפקודה"). עיקרה של בקשה זו נגע לבקשת המבקשים כי אורה למשיבים לכבד המחאות לספקים ועובדים של מסעדת האגאדיר, אשר הוצאו טרם החלפת הבעלות בחברות, באמצעות חברת מנגה. עוד נטען בבקשה, כי המשיבים לא עמדו בהתחייבותם לשחרר את המבקשים תוך 7 ימים מערבותם לעסקים שניהולם עבר למשיבים. המשיבים דחו את הטענה בדבר אי כיבוד ההמחאות; עוד טענו, כי כבר למחרת העברת החזקה בחברות פנו לבנק לשחרור המבקשים מערבותם, אך תשובת הבנק טרם ניתנה. לראיה, צירפו המשיבים אישורים מבנק דיסקונט מיום 19.2.15 לפיהם פנו אליהם ביום 20.1.15 לשינוי הערבויות בחברות והבקשה נבחנת על ידם.
בהחלטתי מיום 25.2.15 קיבלתי את הבקשה והוריתי כי על המשיבים לכבד את ההמחאות האמורות. באשר לטענה בגין אי השחרור מערבות, קבעתי, כי "מתגובת המשיבים, עולה כי אלה עשו את כל הנדרש מהם..." (סעיף 8 להחלטה).
-
לא חלפו מספר חודשים, וביום 16.7.15 שבו המבקשים והגישו בקשה נוספת לבזיון בית המשפט על פי סעיף 6 לפקודה. בבקשה נטען, כי בניגוד להסכם המבקשים שוחררו מערבותם לבנק דיסקונט בלבד, כך שהם עדיין ערבים לששה ספקים של מנגה ובר סטודנטים. כמו כן, המבקש 2, רועי חדד, לא שוחרר מערבויותיו לחובותיה של סוי יזמות בע"מ, כך שהוא עודנו ערב לבנק המזרחי, בנק לאומי ולחברה ליצור משקאות קלים; כן לא שוחרר מערבותו לבר ברקה אירועים בע"מ. המבקשים טוענים כי בקשו פעמים רבות את הסדרת השחרור מערבויות, אך נענו בתשובות מתחכמות בלבד. עוד הסתבר כי המשיבים מסרבים לשחרר את המבקש 2 מערבותו ל חברת ארגב - חברת בת של סוי יזמות בע"מ - בטענה שענין זה לא הוזכר בהסכם הפשרה.
-
בתחילה, לא קודמה בקשה זו מאחר והצדדים פנו להליך גישור. משהליך הגישור, למרבה הצער, לא צלח, הגישו המשיבים ביום 25.12.15 בקשה לדחיית הבקשה לבזיון בית המשפט על הסף.
עמדת המשיבים היא, כי הטענה לפיה המבקשים לא שוחררו מערבויותיהם הועלתה על ידם במסגרת הבקשה הראשונה לביזיון בית המשפט, ונדחתה, לאחר שנקבע, כי המשיבים עשו את כל הנדרש מהם ועל כן קם מעשה בית דין. ככל וסבורים המבקשים שהחלטת בית המשפט מוטעית, היה עליהם להגיש ערעור ולא ניתן להגיש מחדש את אותה הבקשה. למבקשים כבר ניתן יומם בבית המשפט בגין אי שחרורם מערבות.
המבקשים מציינים, כי על אף לשונו הברורה של הסכם הפשרה ועל אף בקשותיהם הרבות, עד היום טרם שוחררו מחלק מהערבויות, ולא ברור מדוע נמנעו המשיבים מלהתמודד עם טענה זו לגופה. המבקשים טוענים, כי בבקשה הראשונה לבזיון בית המשפט כלל לא נדונה השאלה האם המבקשים שוחררו מערבויותיהם, כאשר בית המשפט בחר שלא לדון בכך בהסתמך על טענת המשיבים כי עשו כל שביכולתם לצורך השחרור מהערבויות. הנחה זו היתה נכונה למועד מתן ההחלטה, ועל כן לא היה טעם לערער עליה. המבקשים מוסיפים, שאם המשיבים אכן סברו שקם מעשה בית דין לא היו פועלים לשחרור המבקשים מערבויותיהם לאחר הגשת בקשה זו. כמו כן, לא מתקיימים במקרה זה התנאים לקיומו של מעשה בית דין שכן המדובר בהכרעה שולית שלא היתה נחוצה להחלטה שעסקה בשאלת כיבוד ההמחאות.