א' נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח

התובע יליד 27.8.1985 הגיש תביעה לתשלום פיצויים, בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים מיום 17.3.2013, וזאת בהתבסס על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

ועדה רפואית של המל"ל, אשר בדקה את התובע, קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין הפגיעה בברכו, וקביעה זו מהווה קביעת נכות על פי דין.

עיינתי בכתבי הטענות ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין היתר, את העובדה שהתובע שב לעבודה החל מחודש 8/2014, את אופי הפגיעה של התובע והנכויות הזמניות שנקבעו לו.

מנגד, לא מצאתי מקום, לעת הזו, לקחת בחשבון, הפחתה כלשהיא בשל הסיכון בקביעה בדבר העדר אחריות עקב הטענה שאין ראיה מספקת שמדובר בתאונת דרכים.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת ביהמ"ש לסיום ההליך בפשרה היא כדלקמן:

• בגין הפסדי שכר לעבר, לקחתי בחשבון 13.5 חודשי אובדן שכר ולא 16.6 כטענת התובע, ומנגד לא קיבלתי את הטענה שיש צורך בקבלת נתונים מן המל"ל, שכן נתונים כאלה צורפו על-ידי התובע, ומהם עולה כי חזר לעבודה רק בחודש 8/2014. לכך, יש להוסיף כי על-פי התיעוד הרפואי שהוצג ,ביחס לרוב התקופה הנטענת, התובע היה מנוע מלשוב לעבודה. אני מציע סך של 67,500 ₪ בגין רכיב זה.

• בגין הפסדי שכר לעתיד, בשים לב לעובדה שהתובע שב למעגל העבודה ומנגד אופי הפגיעה, מוצע 70% מהחישוב האקטוארי, ובסה"כ 140,000 ₪.

• כנגזר מסעיפים א' ו- ב', אני מציע פיצוי בגין הפסדי פנסיה (12%), בסך של 25,000 ₪.

• בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת הזולת (עבר ועתיד), ובהתחשב באופי הפגיעה, מוצע סכום של 40,000 ₪.

• בגין כאב וסבל, בהתחשב בשיעור הנכות ובתקופת האישפוז, סך של 36,500 ₪.