ת"א 1385-04-12 אסעד נ' שוויקי ואח'

לפניי תביעה לפינוי הנתבעים מדירה שאותה הם שכרו מהתובעת.

טענות התובעת

התובעת הינה הבעלים של דירה המצויה במבנה ברחוב אלבארודי בבית חנינא בירושלים (חלקה 191 גוש 6 הידוע בשם "עאדאסה". להלן – "הדירה"). התובעת השכירה את הדירה לנתבעים ולטענתה הנתבעים אינם משלמים לה את דמי השכירות, וכן הם אינם משלמים את חשבונות המים והארנונה. על כן, הגישה התובעת את התביעה שלפני לפינוי הנתבעים מן הדירה. התובעת עותרת גם לפיצול סעדים על מנת שבהמשך הדרך היא תוכל לתבוע מן הנתבעים את דמי השכירות.

טענות הנתבעים

בפי הנתבעים טענה אחת. לדבריהם בחודש ספטמבר 2011 התובעת הציעה להם לרכוש ממנה את הדירה ולאחר שהם הסכימו להצעה הם שילמו לה 200,000 ₪ כמקדמה, וסוכם בין הצדדים שיתרת התשלום תשולם לאחר שהצדדים יסכימו על המחיר הסופי של הדירה. לטענת הנתבעים התובעת הייתה מעוניינת למכור להם את הדירה כיוון שהיה תלוי ועומד נגדה קנס בסכום של 800,000 ₪ בגין כך שהדירה נקנתה שלא כחוק. על כן טוענים הנתבעים כי מן הדין לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

הנטל להוכיח את הטענה לפיה היה הסכם בדבר מכירת הדירה מוטל על כתפי הנתבעים, שכן זוהי טענת הגנה שנשמעה מפיהם. כפי שיוסבר להלן, הנתבעים לא הרימו נטל זה ועל כן דין התביעה להתקבל.

כאמור, לא השתכנעתי כי היה הסכם למכירת הדירה וזאת מן הנימוקים הבאים:

ראשית, הנתבעים לא הביאו שום ראיה לכך שהצדדים כרתו הסכם למכירת הדירה, או לכך שהנתבעים שילמו 200,000 ₪ לתובעת. בידי הנתבעים אין הסכם רכישה בכתב, וגם לא קבלה על כך ששילמו סכום כלשהו לתובעת. הנתבעים גם לא הביאו עד אובייקטיבי כלשהו לביסוס גרסתם. הנתבעים טענו כי חלק מן הכסף ששולם לתובעת נלקח כהלוואה מהבנק אולם גם לעניין זה אין בידיהם שום מסמך, כגון אישור מהבנק המלמד על נטילת הלוואה שכזו.