אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 13839-08-15 בליתי נ' מימון ואח'

ת"א 13839-08-15 בליתי נ' מימון ואח'

תאריך פרסום : 26/02/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
13839-08-15
15/02/2017
בפני השופטת:
הלית סילש

- נגד -
התובע:
משה בליתי
עו"ד בלייח
הנתבעים:
1. מדינת ישראל
2. אלי לחמני
3. מנחם מימון
4. ליאת נעים

עו"ד אריאלי
פסק דין
 

במערך היחסים שבין התובע לנתבע 3

 

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי יינתן סעד הצהרתי מכוחו הוא זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 6608 חלקה 159 בנתניה (להלן: "המקרקעין"), וזאת תוך מחיקת רישומו של הנתבע 2 מר לחמני (להלן: "מר לחמני"), כבעלים הרשום, כמו גם מחיקת הערות האזהרה אשר נרשמו על זכויותיו של מר לחמני במקרקעין.

 

טענות התובע

 

1. במסגרת כתב התביעה טען התובע כי מר אלי לחמני, הונה את לשכת רישום המקרקעין לצורך רישומו כבעלים על המקרקעין תוך מחיקת שמו של התובע.

 

בהמשך, פעל מר לחמני למכירת הזכויות במקרקעין, על דרך של התקשרות בהסכם מכר עם הנתבע 3. הסכם מכר זה מתייחס ל-500 מטר מתוך כלל החלקה.

מכוח הסכם מכר זה אף נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע 3 בלשכת רישום המקרקעין ביום 21.10.2014.

 הוסיף התובע וטען כי בין הנתבע 3 לבין הנתבעת 4 נחתם הסכם הלוואה, מכוחו נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת 4.

 

2. לשיטת התובע, מקום בו לא הקנה, מכר או העביר את זכויותיו במקרקעין לידי מר לחמני, יש להורות על השבת רישום הבעלות המקורית על כנה, כמו גם ביטול הערות האזהרה אשר נרשמו לטובת הנתבעים 3-4.

נתונים עובדתיים וההליכים בתיק זה

 

3. התובע רכש את הזכויות במקרקעין בשנת 1974 לערך, ונרשם כבעלים בלשכת רישום המקרקעין.

 

4. במהלך שנת 2014, נרשמו הזכויות במקרקעין על שמו של מר לחמני וזאת מכוח צו קיום צוואתו של התובע.

 

נהיר כי התובע אשר למרבית השמחה עדיין בחיים, טען כי לא ערך את הצוואה מכוחה נרשמו הזכויות על שמו של מר לחמני, אינו מכיר ואינו מודע לנתונים אשר שימשו בסיס לרישום הזכויות בדרך זו.

 

5. התביעה הוגשה בתחילה גם כנגד מדינת ישראל- לשכת רישום המקרקעין, כנתבעת מס' 1.

 

במסגרת ההליכים המקדמיים, הגיעו התובע והנתבעת 1 להסכמה על פיה תימחק התביעה כנגד הנתבעת 1 וזאת ללא צו להוצאות. ביום ה-15.3.16 ניתן פסק דין למחיקה כאמור.

 

6. בעניינו של הנתבע 2, מר לחמני, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ביום 15.3.16.

 

7. בפתח הדיון אשר נקבע לשמיעת ראיות הגיעו התובע והנתבעת 4 להסכמה במסגרתה יינתן לתובע סעד הצהרתי במסגרתו תימחק הערת האזהרה אשר נרשמה לטובת הנתבעת 4, תוך שהצדדים מוותרים על הוצאותיהם. להסכמה זו של הצדדים ניתן תוקף של פסק דין.

 

טענות הנתבע 3

 

8. במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע 3 כי הבעלים של המקרקעין הוא למעשה הנתבע 2 כפי הנקוב בנסח רישום המקרקעין.

 

9. עוד נטען כי הנתבע 2 פעל בהתאם להוראות הדין ועל פי "תקנת השוק במקרקעין" וכי נוכח הוראות הדין יש לראותו כמי שזכאי להירשם כבעלים של 500 מטר מתוך המקרקעין.

הנתבע 3 הוסיף והכחיש את טענות התובע תוך שהוא מבקש להדגיש כי רכש את הזכויות לאחר שבחן דבר קיומו של צו קיום צוואה כמו גם רישום של הזכויות על שם הנתבע 2 בלשכת רישום המקרקעין.

 

10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לתצהירים, לראיות שצורפו, לעדויות הצדדים ולסיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במובן זה שהתובע זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין. טעמי להלן:

 

המחלוקות בקליפת אגוז

 

11. המחלוקת המרכזית בתיק זה עניינה שאלת עדיפות זכויות.

 

 ליתר דיוק, האם מקום בו נרשמה לטובת הנתבע 3 הערת אזהרה מכוח הסכם מכר מקרקעין, כאשר הנתבע 3 הסתמך על הרישום בלשכת רישום המקרקעין, גוברת זכותו על פני זכותו של התובע – כמי שהינו הבעלים ההיסטורי של המקרקעין.

 

12. בנוסף, במסגרת הסיכומים ביקש הנתבע להוסיף ולהבהיר כי מקום בו התובע כלל לא עתר לביטול צו קיום הצוואה אשר ניתן ואשר מכוחו נרשמו הזכויות על שמו של מר לחמני, ממילא יש לראות את צו קיום הצוואה כתקף, ומשכך את התובע כמי שאין לו כלל זכויות במקרקעין.

 

דיון

 

13. בסעיף 10 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קבע המחוקק את ההוראה הבאה:

 

"מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהיסתמך בתום לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון".

 

14. מתצהירו של התובע נטען כי לטענתו הוא רכש את הזכויות במקרקעין עוד בשנת 1974 תוך שזכויותיו נרשמו בלשכת רישום המקרקעין.

 

התובע צירף את חוזה הרכישה, שטר מכר והתיק מלשכת רישום המקרקעין משנת 1978.

 

עוד נטען כי בחודש יולי 2015 גילה התובע כי מר אלי לחמני ביטל את הרישום של הבעלות על שמו וחלף זאת נרשמה הבעלות על שמו של מר לחמני ובהמשך נרשמו גם הערות אזהרה לטובת הנתבעים.

 

התובע הגיש תלונה למשטרת ישראל (לעניין זה ראה נספח ז' לתצהיר).

ביחס לנתונים אשר נמנו לעיל, לא נחקר התובע על ידי הנתבע 3, וגרסתו נותרה ללא כרסום.

15. אציין כי במהלך ניהולו של הליך זה התברר כי הוגש כתב אישום כנגד מר לחמני ואחרים בגין האירועים נשוא כתב תביעה זה וכי לעת הזו, ההליך הפלילי, תלוי ועומד.

 

16. מן העבר השני הציג הנתבע 3 הסכם מכר מכוחו אף נרשמה לטובתו הערת אזהרה ביום ה-21.11.14 .

 

לשיטתו, בתחילת חודש ינואר 2015 הוגשה על ידו בקשה לרישום הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין ואולם לאחר מסירת המסמכים וקודם שהושלם הרישום על שמו, נאמר לנתבע 3 כי קיים חשד שמר אלי לחמני אינו הבעלים וכי הרישום של הבעלות על שמו, נעשה במרמה.

 

17. בהינתן הוראות הדין ופסיקתו של כב' בית המשפט העליון ביקשתי לתת את הדעת לשלושה רכיבים, אשר נמצא להם ביטוי בהוראת סעיף 10 לחוק המקרקעין:

תמורה, תום לב, ורישום הזכויות.

 

18. בתיק זה אני מוצאת להתחיל מהנקודה האחרונה, ואשר על פיה לטובת הנתבע 3 נרשמה אומנם הערת אזהרה, אך הוא לא השלים את רישום הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין. הבעלות, נכון למועד היום, נותרה על שמו של מר לחמני.

 

19. במסגרת פסק הדין ע"א 4609/99 בעלי מקצוע נכסים (1997) בע"מ נ' ג'יי סטנלי סונדרס ואח' פ"ד נ"ו (6) 832 קבע בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 9 שופטים, כי שאלת קיומו של תנאי תום הלב, לפי סעיף 10 לחוק המקרקעין , נבחן עד מועד רישום הזכויות במרשם המקרקעין וזאת מקום בו הרישום מהווה תנאי הכרחי להגנה על הרוכש.

(לעניין זה ראה עמוד 842 לפסק הדין).

 

20. עסקינן בהלכה אשר השתרשה בפסיקה הקיימת ודומה כי במסגרתה ביקש כב' בית המשפט העליון להבטיח כי לא תתקיים הפרדה בזמן בין מועד בחינת תום הלב בשלב ההתקשרות לבין קיומו בעת ביצוע הרישום.

 

21. אני ערה לדברים שנאמרו על ידי ב"כ הנתבע 3 בסיכומיו, ויכול והפרידו ימים ספורים או אפילו סוגיות טכניות בין רישומו של הנתבע 3 כמי שמחזיק בהערת אזהרה לבין רישומו כבעלים.

ואולם, מהותית, אין בכך כדי לשנות, שכן במועד בו ניתן היה לרשום את זכות הבעלות על שמו בלשכת רישום המקרקעין, כבר ידע הנתבע 3, בפועל, כי לכל הפחות קיימים ספקות לעניין בעלותו של מר לחמני באותו שטח.

 

היה זה הנתבע 3 אשר תיאר במסגרת חקירתו כי נדרש באותם ימים להילוות לשוטרים, נעצר ונחקר במשך זמן ארוך ביחס לעסקת המכר אשר בינו לבין מר לחמני.

 

22. בהינתן פסיקתו זו של כב' בית המשפט העליון, ומהות זכויותיו של הנתבע 3 במקרקעין באותה עת, די בכך כדי להביא להעדפת רישום זכויותיו של התובע על פני אלו של הנתבע 3.

 

23. נוכח טענות נוספות אשר הועלו על ידי שני הצדדים להליך, אני מוצאת עם זאת להוסיף ולהתייחס גם לסוגיות של תשלום התמורה ותום הלב.

 

התמורה

 

24. הנתבע 3 שב וטען כי שילם את מלוא התמורה בגין עסקת המכר, ומשכך הוא זכאי להשלים גם את רישום הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין.

 

25. יודגש כי בהתאם להלכה הנוהגת, הנטל להוכיח כי הנתבע 3 נהג בהתאם ל"תקנת השוק", דהיינו רכש את הנכס בתום לב ובתמורה מלאה, מוטל לפתחו של הטוען.

 

26. לא מצאתי כי הנתבע 3 הרים נטל זה, ואף לא בקירוב לכך.

 

לא צורפו אישורי תשלום, קבלות או העתקי המחאות.

 

עורכי הדין אשר לטענת הנתבע 3 קיבלו לידיהם חלק זה או אחר מהתמורה, לא זומנו לעדות ולא נמסרה גרסתם.

 

הגם כי הנתבע 3 טען במסגרת סעיף 7 לתצהירו כי חלק התמורה שולם למס שבח, לא הוצגה כל אינדיקציה להעברת התמורה ולו לידי רשויות המס, באמצעות הנתבע 3.

 

27. למעשה, הראיה היחידה אשר מונחת בפני, ואיני מתעלמת ממנה, הינה עצם העובדה כי נמסרו לנתבע 3 המסמכים לצורך השלמת רישום הזכויות על שמו. ואולם, בהינתן מקור הזכויות ומיהות המוכר (אשר ביחס אליו קיים פסק דין- הגם אזרחי), אין די בכך.

28. הנתבע 3 לא ביקש לזמן את מר לחמני לעדות, ולו באמצעות בית המשפט.

 

במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע 3 עלה כי אביו של הנתבע 3 נכח בפגישה במשרדו של עורך הדין מטלון. לא הוגש תצהירו של אבי הנתבע 3, וזה לא זומן לעדות.

 

עוד עלה במסגרת הדיון כי חלק מהתמורה הנטענת עבור הנכס, מקורה בצד שלישי, מר רביזדה, אשר העביר סכומים אלו ואחרים לנתבע 3 (לעניין זה ראה עמוד 12 שורה 24 לפרוטוקול הדיון).

 

גם מר רביזדה אשר יכול היה להעיד על העברת סכום זה או אחר לידי הנתבע 3 או ישירות לידי מר לחמני, לא זומן לעדות ולא נתבקשה גרסתו.

 

זה גם המקום לציין כי אני ערה לטענות הנתבע 3 על פיהן כלל המסמכים אשר היו ברשותו נלקחו על ידי משטרת ישראל וטרם הושבו לידיו.

כן אני ערה לרצונו של הנתבע 3 שלא לשוב ולעסוק באירועים הנוגעים למעצרו ביחס לכך.

 

ואולם, לא הוכח בפני כי נעשתה פנייה כלשהי לפרקליטות לצורך עיון בחומר או השבתו על אף שחלפה למעלה משנה, וממילא לא הוכיח הנתבע 3 כי נעשו על ידו מאמצים כלשהם על מנת להציג את המסמכים והראיות מגורמים שאינם משטרת ישראל, כמפורט לעיל, לרבות בני המשפחה, תדפיסי חשבונות בנקים וכיוצא באלו.

 

29. כב' בית המשפט העליון נתן דעתו לא אחת כי הנטל להוכיח תשלום התמורה על עסקת המקרקעין מוטל על זה הטוען כי אכן שילם את התמורה במלואה.

מקום בו מדובר במי שמבקש כי זכותו במקרקעין תועדף על פני זכותו של אחר, דומה כי מדובר בחובה מוגברת.

 

מקום בו לא הרים הנתבע את הנטל להוכיח, בהליך הנוכחי, כי אכן שילם את מלוא התמורה, יש בכך כדי להשליך על שאלת מעמדו וזכויותיו במקרקעין, אל מול זכויותיו של התובע.

 

30. עוד אני מוצאת לציין כי היה בנתונים העובדתיים הנוגעים לעסקת המכר בין הנתבע 3 לבין מר לחמני, כדי לעורר סימני שאלה לא מבוטלים.

 

מהירות ההתקשרות בעסקה, אשר לטענת הנתבע 3 התגבשה בתוך יום יומיים, מעוררת קושי של ממש בקבלת הטענה על פיה הנתבע 3 ערך את כל הבדיקות הנדרשות, לרבות לעניין צו קיום הצוואה.

עוד יצוין כי מדובר בעסקה אשר הנתבע 3 טען לגביה כי כמחצית מהתמורה, דהיינו סך של כ-600,000 ₪, שולמה בשטרות-מזומן.

הגם כי אין כל מניעה בדין מביצוע עסקה תוך תשלום התמורה במזומן, לא ניתן לומר כי מדובר בדרך התנהלות שכיחה, ולכל הפחות ניתן היה להניח כי סוגיה זו תעורר סימני שאלה מצד הנתבע 3, המשליכה על "תקנת השוק".

 

31. כפי שצוין בסעיף 28 לפסק הדין, במהלך שמיעת הראיות, התברר כי מקורות מימון רכישת המקרקעין על ידי הנתבע 3 כללו לא רק את ההלוואה מהנתבעת 4 כי אם גם סכום נוסף אשר התקבל ממר רביזדה.

 

זה המקום לציין כי בחקירתו הנגדית של הנתבע 3 עלה כי מדובר באותו מר רביזדה המהווה נאשם נוסף במסגרת כתב האישום אשר הוגש כנגד מר לחמני בגין האירועים נשוא תביעה זו.

 

העובדה כי הנתבע 3 בחר שלא לציין נתון זה במסגרת כתב ההגנה או במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמו מעוררת חוסר נוחות.

אני ערה לטענתו על פיה לא סבר שיש מקום לציין נתון זה מקום בו לא נרשמה לטובתו של מר רביזדה הערת אזהרה. ואולם, מקום בו מצא הנתבע 3 לציין במפורש את מקורות המימון ומועדי התשלום במסגרת סעיף 7 לתצהירו, ניתן היה לצפות כי יינתן ביטוי גם לנתון זה.

 

על כל אלו יש להוסיף את העובדה כי לטענת הנתבע 3 הוא הופנה למר רביזדה על ידי בעלה של הנתבעת 4, אשר הינו גם שותפו של הנתבע 3 בבית מלון בנתניה.

 

על אף מערכות היחסים דנן, לא זומן מי מהם לעדות לעניין העברת התמורה, מימוש העסקה ודרך התנהלותו של הנתבע 3 במסגרתה.

 

32. וככל שבעדים עסקינן, והגם כי שאלת זימונו נקשרה גם בשאלת התמורה, ניתן היה לצפות בהליך דנא כי הנתבע 3 יזמן לעדות את מי ששימש כבא כוחו לצורך ביצוע עסקת המכר, ואף בחן לכאורה את הנתונים העובדתיים הנוגעים לרישום הזכויות – דהיינו עורך הדין, מר גל חלפון. הנתבע 3 לא ביקש לזמנו לעדות.

 

33. יש ממש בטענת הנתבע 3 על פיה טרם בשלה העת להגשת תביעה אזרחית כנגד מי מהמעורבים באירועים נשוא התביעה, נוכח ניהולו של הליך זה.

עם זאת, הגשתה של תביעה אזרחית והגשתה של תלונה למשטרה, לא חד הן.

בנסיבות המתוארות, גם בתצהירו של הנתבע 3 עצמו, ועת כי הנתבע 3 חשוף לאובדן לא מבוטל של ממון, ניתן היה לצפות כי יפעל, במגבלות העומדות לרשותו, על דרך של הגשת תלונה כנגד מי שיכול ונטל שלא כדין את כספו.

 

34. היה בכלל הנתונים כפי שנמנו לעיל כדי לעורר סימני שאלה לא מעטים באשר ליכולת לראות בנתבע 3 כמי שפעל ב"דרך המלך" בכל הנוגע להתקשרות עם מר לחמני בהסכם המכר.

 

צו הירושה

 

34. במסגרת הסיכומים טען הנתבע 3 כי למעשה מקום בו ניתן צו קיום צוואה או צו ירושה, וזה לא בוטל, הרי יש לראות את אותו צו כשריר וקיים ומשכך נשמטת הקרקע בפני תביעתו של התובע, נכון להיום.

 

לעניין זה ביקש הנתבע 3 להפנות את שימת הלב לחקירה הנגדית של התובע במסגרתה אישר כי למעשה אינו מודע לדרך בה בוצעה העברת הזכויות על שמו של מר לחמני בלשכת רישום המקרקעין ואף לא יודע פרטי מתן צו קיום הצוואה.

התובע אף אישר כי לא הגיש בקשה לבטל את אותה צוואה.

 

לשיטת הנתבע 3 בהינתן עדותו זו של התובע, לא ניתן לפעול אלא על בסיס אותו צו קיום צוואה ומשכך דין הרישום בלשכת רישום המקרקעין להיוותר על כנו.

 

35. לאחר שנתתי דעתי לטענות אלו של הנתבע 3, איני מוצאת לקבלן וזאת ממספר טעמים מצטברים, אשר יפורטו להלן:

 

36. אקדים ואציין כי עצם העובדה כי התובע בחיים, ונחקר באולם בית המשפט, משמיטה את הקרקע בפני כל טענה לעניין העברת זכויות מכוח צו קיום צוואה.

 

סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה 1965 קובע כי במות אדם עובר עזבונו ליורשיו.

 

 

37. גם מקום בו תתקבל טענתו של הנתבע 3 על פיה צו קיום הצוואה בתוקף, דהיינו כי זו צוואתו של התובע, ואין בלתה, עדיין - שאלת מימושה או היכולת לפעול על בסיסה של אותה צוואה, מותנים בכך שהתובע לא יהיה עוד בחיים.

 

לעניין זה יש לזכור כי צו ירושה אינו יוצר זכויות, אלא מצהיר על זכויות היורשים בעיזבון, בהיותו צו דקלרטיבי, וזאת בלבד. (לעניין זה ראה לדוגמא ע"א 566/71 פייג נ' שפיצקופף פ"ד כז(1) 355).

 

משכך, ומקום בו המוריש בחיים, גם ככל שתתקבל הטענה כי קיים צו/פסק דין הקובע כי זוהי צוואתו, לא מתקיים למרבית שמחתו של התובע, התנאי הנוסף לגיבוש הזכויות והוא עצם מותו של המוריש. (לעניין זה ראה ע"א 314/79 שליין ואח' נ' ברק פ"ד לה(3)225).

 

38. ברע"א 2267/95 היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי נ' אדמונד הרטפלד אח' פד"י מ"ט (3) 854 (להלן: "פסק הדין בעניין הרטפלד"), התבקש כב' בית המשפט העליון להכריע בשאלת העדיפות בין זכויות, לצורך רישום בעלות במקרקעין.

 

בעניין של הרטפלד מדובר היה בתחרות בין זכויותיו של רוכש ממי שננקב שמו כיורש המנוח בצו ירושה, לבין מי שהתברר בדיעבד כיורשו האמיתי של אותו מנוח.

 

כב' בית המשפט העליון נתן דעתו במסגרת ההליך להוראות סעיף 73 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 הקובעות כי מי שרכש זכות בתום לב ובתמורה בסמכו על צו ירושה או צו קיום אשר היה בתוקף אותה שעה, אין לבטל זכותו אף אם תוקן או בוטל הצו לאחר מכן.

 

כאמור, במקרה שבפנינו, טוען הנתבע 3 כי במועד בו התקשר בהסכם עם מר לחמני, עמד לכאורה בפניו צו קיום צוואה בתוקף, ומשכך – יש להעדיף את זכותו על פני זו של התובע. לשיטתו, עמדתו זו מקבלת משנה תוקף, עת כי מדובר בצו שלא בוטל ולא שונה והוא לכאורה בתוקף גם כיום.

 

ואולם, במסגרת פסק הדין בעניין הרטפלד קבע כב' בית המשפט העליון כי גם במקרה בו התבסס הרוכש על צו קיום צוואה או צו ירושה אשר היו בתוקף בעת הרכישה, יש להוסיף ולבחון את הוראות סעיף 73 לחוק הירושה, בדומה לאופן בו נבחנות הוראות סעיף 10 לחוק המקרקעין, תוך מתן עדיפות מכרעת לזכויות מוגנות בלבד, דהיינו, לאלו אשר הושלם רישומן בלשכת רישום המקרקעין.

 

היה זה כב' השופט גולדברג אשר ביקש לבחון את הוראת סעיף 73 לחוק הירושה לצד הוראת סעיף 10 לחוק המקרקעין ומצא כי מדובר בהוראות דומות על פיהן מופקעת זכות הקניין מן הבעלים, הוא היורש האמיתי אך מקום שבו הרוכש מן היורש הנחזה הסתמך על תעודה ציבורית ובאמצעותה השלים את רישום הזכויות על שמו.

 

39. על האמור לעיל יש להוסיף את העובדה על פיה במערך היחסים אשר בין התובע לבין מר לחמני קיים פסק דין, לכאורה חלוט, מכוחו יש לראות את מר לחמני כמי שמאשר כי הזכויות נרשמו על שמו, במרמה.

 

זכויותיו של הנתבע 3 אינן זכויות עצמאיות אלא כי הן שואבות תוקפן מזכויותיו של מר לחמני. מקום בו פסק דין חלוט קובע כי התובע הוא זה הזכאי להירשם כבעל הזכויות במקרקעין, וזאת במערך יחסיו עם מר לחמני, אין הנתבע 3 יכול לקבל זכויות עודפות, אלא ככל שהשלים את רישום הזכויות בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק המקרקעין.

 

40. הנתבע 3 ביקש להפנות את שימת הלב לפסק הדין בעניין ע"א 239/89 שורש נ' גלילי פ"ד מו(1) 861 לעניין משמעותו של צו קיום הצוואה. ואולם, דווקא בפסק דין זה, מצא כב' בית המשפט העליון להפנות להלכה במסגרת ע"א 54/79 אניסה מחמוד יוסף אבו אלפול נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים פ"ד לה(2) 273, במסגרתה נקבע כי בכל הנוגע לצו ירושה/קיום צוואה אין המדובר בהחלטה חפצית שאין להרהר אחריה, וחשוב מכך כי אחד מהמרכיבים המטריאליים בצו ירושה הינו עובדת מותו של המוריש.

 

41. בהינתן כל אלה, לא מצאתי לראות בהעדרה של החלטה בדבר ביטול בפועל של צו קיום הצוואה, כזו אשר מאיינת את יכולתו של התובע מלעתור לקבלת הסעדים המבוקשים על ידו במסגרת הליך זה.

 

סוף דבר,

 

42. לאחר שנתתי דעתי לכל אלו באתי לכלל מסקנה כי הנתבע 3 לא הוכיח, כפי הנטל המוטל עליו על פי הוראות הדין והפסיקה, כי הוא עומד בתנאי תקנת השוק וממילא נהיר כי התקשרות זו לא השתכללה לכלל רישום זכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין.

 

 

 

43. בנסיבות אלו אני מוצאת כי התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו ומורה בזאת ללשכת רישום המקרקעין להשיב את רישום הזכויות במקרקעין על שם התובע, חלף רישום הבעלות של הנתבע 2 – מר לחמני. כן אני מורה על מחיקת הערות האזהרה אשר נרשמו לטובת הנתבעים 3-4.

 

44. לעניין הוצאות ההליך, נתתי דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין לרבות התנהלות הצדדים בהליך, הראיות שהוצגו על ידי כל אחד מהם, המשמעות של פסק הדין על הצדדים כולם ולפנים משורת הדין איני מוצאת לעשות צו להוצאותיו של התובע, במערך יחסיו עם הנתבע 3.

 

המזכירות תתבקש להמציא העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

זכות ערעור בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ז, 15 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ