ת"א 13765-04-14

ביום 20.5.2015 הגישה המבקשת בקשה לפסילת שופט.

בין הצדדים התקיים דיון קדם משפט ביום 4.1.2015 במסגרתו קבעתי כי בשלב זה התביעה נראית חסרת סיכויי ועל כן הוריתי למבקשת להפקיד פיקדון בסך 40,000 ₪ להבטחת הוצאותיהם של הצדדים.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה (רע"א 5716-02-15), הבקשה התקבלה ביום 12.4.2015 וההחלטה בוטלה.

כעת טוענת המבקשת כי בשל האמור לעיל בית המשפט גיבש דעה מוקדמת אשר תשפיע על החלטותיו בתיק. לטענתה ההחלטה יצרה בליבה חשש למשוא פנים במשפט. עוד טוענת היא כי טרם הסתיימו ההליכים המקדמיים בתיק ועל כן ניתן לקבוע שמותב אחר ישמע את התביעה.

משיבה 1 סבורה כי מדובר בבקשת סרק אשר אינה מפרטת כל עילת פסילה המוכרת בדין. אשר לטענת המבקשת לפיה בית המשפט כבר קבע כי התביעה חסרת סיכוי, טענה המשיבה כי המבקשת בחרה להשמיט את העובדה כי בית המשפט סייג החלטתו כשקבע כי מדובר "בשלב זה" ונמנע מדחיית התובענה על הסף. תחושותיה הסובייקטיביות של המבקשת למשוא פנים אינן עילה לפסילה שופט היות והפסיקה דורשת להוכיח מבחינה אובייקטיבית כי מתקיים חשש ממשי למשוא פנים.

משיב 2 טען כי אינו רואה כל סיבה עניינית לבקשה. לגופו של עניין חזר על כל הטענות שהועלו מטעמו במסגרת כתב ההגנה והשאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

סוגית פסילת שופט בתיק אזרחי מוסדרת בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הוראת סעיף 77א קובעת כי המבחן לפסלות שופט מלישב בדין הינו קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

הלכה היא כי לא די בתחושתו של צד לדיון כדי להצדיק פסילת שופט ועל הטוען לה לשכנע את בית הדין כי קיים חשש ממשי למשוא פנים וכי דעתו של השופט "ננעלה" כך שלא יוכל לנהל את ההליך באופן אובייטיבי ולתת החלטה עניינית. המבחן לקיומו של אותו חשש הוא אובייטיבי (ע"א 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23.5.2005).

עוד נקבע כי חוסר שביעות רצונו של צד אחד מהחלטת ביניים שנתן בית המשפט אינו מהווה עילה לפסילתו וכי צד המעוניין להביע הסתייגות מהחלטת ביניים קודמת או שסבור כי מדובר בהחלטה שגויה רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה ולא לנסות לערער עליה בדרך של בקשה לפסילת שופט (ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם)(.