ת"א 13498-07-11 מדינת ישראל נ' בדראן ואח'

1.בפני תביעה לסילוק יד ולמתן צו הריסה וצו מניעה ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 53 בגוש 18970 מאדמות כפר בענה (להלן: "המקרקעין").

2.התובעת, רשות הפיתוח, היא הבעלים הרשום של שליש מהזכויות במקרקעין, ובהתאם להסכם שיתוף שנערך בינה לבין יתר בעלי הזכויות במקום, יוחד עבורה מגרש מספר 53/1 (להלן: "המגרש").

3.נתבע 1 הוא אביו של המנוח עלי אבראהים בדראן (להלן: "המנוח"), נתבע 2 הוא בנו של המנוח ונתבעת 3 היא אלמנתו.

למנוח ולנתבעים אין כל זכויות במקרקעין.

4.המנוח החל בהקמת מבנה במגרש, וזאת ללא הסכמתה או הרשאתה של התובעת (להלן: "המבנה"). בעקבות זאת, הגישה נגדו התובעת תביעה לסילוק יד ב-ת"א (שלום עכו) 2987/01 (להלן: "ההליך הקודם").

ביום 16.8.01 ניתן פסק דין בהעדר הגנה במסגרת ההליך הקודם, לפיו חויב המנוח לסלק את ידו מהמקרקעין ולהשיבה לתובעת כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ, וכן להחזיר את המצב במקום לקדמותו (להלן: "פסק הדין").

המנוח הגיש בקשה לביטול פסק הדין, אולם בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 11.7.02. משלא הוגש ערעור על פסק הדין, הוא הפך להיות חלוט.

5. לאחר פטירת המנוח השלימו הנתבעים או מי מהם את הקמת המבנה והשכירו אותו לשימוש מסחרי.

6.בין הצדדים בעלי הדין התנהל מו"מ לביצוע עסקת חליפין, ובמסגרתו הציעו הנתבעים לתובעת לקבל חלקות קרקע שונות אשר רכשו לצורך ניהול המו"מ כנגד העברת זכויות האחרונה במגרש אליהם. מו"מ זה החל מספר שנים טרם הגשת התביעה, אולם בסופו של יום הוא כשל.

7.בטיעוניה במסגרת המשפט מדגישה התובעת את העובדה כי אין לנתבעים או מי מהם זכויות כלשהן במקרקעין ומבקשת שלא לתת גושפנקא חוקית להשתלטותם שלא כדין על המגרש. לעניין המו"מ שהתנהל בין בעלי הדין, התובעת טענה כי היא הלכה כברת דרך לקראת הנתבעים בניסיון לבצע עסקת חליפין, אולם לאור הפער בין שווי המגרש לבין שווי החלקות שהוצעו על ידי הנתבעים, המו"מ לא השתכלל לכדי הסכם סופי.