עתירה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בקשת נתבעת להבאת ראיות לסתור נכות על פי דין לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: החוק).

רקע וקביעות הוועדות הרפואיות

1. התובע הגיש את תביעתו בשל פגיעתו בשתי תאונות דרכים שהוכרו כתאונות עבודה ובהסתמך על נכויות שנקבעו בוועדות הרפואיות ליד המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד). התאונה הראשונה שאירעה ביום 28/12/04 , לא "הניבה" נכות ואינה דרושה לענייננו.

2. הבקשה נסבה על התאונה השנייה שאירעה ביום 21/10/07 (להלן: התאונה). התובע התלונן בחדר מיון על כאבים בכל חלקי גופו ובבדיקתו נמצאה רגישות לאורך עמוד השדרה ובאזור האגן. במהלך שנת 2008 התלונן על כאבים בצוואר ובגב תחתון ונמצא שהוא סובל מרגישות, נוקשות שרירים, הגבלה בהפניית הראש ובהמשך הגבלת תנועות בגב תחתון ובחוליות מותניות. הוא טופל בתרופות, בפיזיותרפיה ובהמשך החל להשתמש בקנאביס רפואי.

3. ביום 22/12/09 התקיים דיון בוועדה ראשונה. הועדה עיינה בתיעוד הרפואי, בדקה את התובע מצאה שהוא סובל מבעיות בגב תחתון וקבעה לו נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37 (7) א' בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: התקנות). הוועדה ייחסה את הבעיות במלואן להחמרת מצב קודם וקבעה שלא נותרה נכות כתוצאה התאונה. התובע ערר על קביעתה.

4. ביום 17/3/10 קיימה ועדה שנייה דיון בערר. בפני הוועדה עמדו פרוטוקול הוועדה הראשונה, כרטיסים רפואיים ודו"ח חדר מיון. הוועדה התרשמה מתהליך ניווני בעמוד שדרה מתני לאורך שנים ופירטה שינויים ניווניים מפושטים בדסקיות ובמפרקים בין חולייתיים. מאחר שבתאונה הראשונה לא נקבעה נכות, החליטה הועדה ש"אין להוריד מצב קודם" וקבעה לתובע נכות בשיעור 15% לפי סעיף 37 (7) (בין א' ל – ב') לתקנות.

להשלמת התמונה, הוועדה הפעילה את תקנה 15 לתקנות והעמידה את שיעור הנכות על 19%.

5. בשלב זה פנה התובע להליכי החמרה ועמד בפני וועדות נוספות (להלן: וועדות החמרה). ביום 14/6/11 דחתה ועדה שלישית את בקשתו הראשונה. התובע ערר על הדחייה.

6. ביום 2/8/11 קיימה ועדה רביעית דיון בערר. התובע הציג בפני הועדה חוות דעת מאת ד"ר סרנגה אשר קבע לו נכות בשיעור 29.8%. הועדה בדקה את התובע, התייחסה לתיעוד רפואי עדכני ודחתה את הערר. הועדה התרשמה בבדיקתו מ"האדרה בלתי פרופורציונאלית" ודחתה את קביעותיו של ד"ר סרנגה בשל השוני "בכל הפרמטרים" בין ממצאיה לממצאיו.

7. התובע לא אמר נואש וכעבור שנה ושלושה חודשים הגיש בקשה שנייה. ביום 19/11/12 התקיים דיון בפני ועדה חמישית ואחרונה. הפעם הציג התובע בפני הועדה חוות דעת מאת ד"ר טיטיון אשר קבע לו נכות בשיעור 30%. בפני הועדה עמדו בנוסף אישור החמרה מאת רופא מוסמך ותוצאות MRI מתאריכים מאוחרים לקביעת הועדה הרביעית וכן מסמכים רפואיים מקופת חולים. בא כוח התובע הביא את טענותיו בפני הועדה וביקש את התייחסותה לחוות דעתו של ד"ר טיטיון. הועדה קבעה שמצב התובע אכן הוחמר והוא סובל מהגבלה משמעותית בתנועות. היא ציינה כי "עיינה בהערכת נכות של ד"ר טיטיון ומבחינה אורת' מסכימה עם הגבלה בגב תחתון". לפיכך קבעה נכות בשיעור 30% לפי סעיף 37 (7) ג' לתקנות שעניינו הגבלת תנועות בצורה קשה.