ת"א 13432-09-14 ישראל נ' משאט ואח'

הצדדים מסכימים למחיקת התביעה ולפניי בקשה מטעם הנתבעים לחיוב התובע בהוצאות.

עסקינן בתביעה כספית להשבת סכום של 151,973 ₪ שעוקלו במסגרת תיק הוצל"פ 01-83041-12-8 שפתח הנתבע 1 כנגד התובע (להלן: "תיק ההוצל"פ"). זאת, לאחר שניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה במסגרת תא"ק 24323-06-12 בבית המשפט השלום בתל אביב (להלן: "ההליך הקודם"). שם, התובע ביקש את ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד והצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה, בין היתר, הליכי תיק ההוצל"פ יעוכבו (ר' החלטה מיום 19.11.12 בהליך הקודם).

במסגרת כתב ההגנה, טענו הנתבעים, בין היתר, לחוסר סמכות עניינית ומקומית. לגישתם, מדובר בכספים שעוקלו והועברו במסגרת הליך הוצאה לפועל ולכן, לפי הוראת סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967, הסמכות העניינית לדון בנושא שמורה לרשם לשכת ההוצאה לפועל. כמו כן, טענו כי בית משפט זה חסר סמכות מקומית לפי הוראות תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, כאשר כל הקשור במחלוקת משייכה למחוז תל אביב – יפו.

טרם נוהל דיון ענייני בטענות המקדמיות, ניתן ביום 16.6.15 פסק דין בהליך הקודם ובו נקבע כי: "התובע זכאי להותיר ברשותו סך של 26,000 ₪. יתרת הסכום המוחזק בידיו של התובע (הנתבע 1 בהליך זה – א.י.) תושב לנתבע בתוך 15 יום" (להלן: "פסק הדין"). לפי פסק הדין, על הנתבע 1 היה להשיב לתובע סכום של 125,818.71 ₪.

ביום 19.7.15 התקיים דיון לפניי, בו הודיע הנתבע 2 כי הכספים הועברו לחשבונו של התובע בהתאם לפסק הדין ולכן מתייתר הדיון. הנתבע 2 שב על טענותיו בכתב הגנתו ועתר לפסיקת הוצאות לזכותו. התובע, מצדו, טען כי לא ידע על העברת הכספים וביקש לבדוק את העניין. עוד הוסיף, כי אם אכן הועברו הכספים כמתחייב בפסק הדין, הוא מבקש למחוק את התביעה.

בהחלטתי לפרוטוקול הדיון קבעתי, כי: "כלפי שני הצדדים יכולות להישמע טענות אשר להתנהלותם. כך, טענו הנתבעים בהרחבה במסגרת כתב הגנתם לעניין התנהלות התובע מחוץ למסגרות הסמכות. היבטים אלו לא מצאו ביטוי במסגרת בקשות נפרדות. כך, טוען התובע ביחס לישיבת היום המיותרת, כך נחזה, לנוכח שנושא התשלום לא הובהר ולא נבדק קודם לכן. בנסיבות אלו, ישלימו הצדדים את הבדיקה הנדרשת, שכן ברי כי תשלום ככל שבוצע מייתר את הדיון בתיק זה...". הפניתי את הצדדים לערוך בדיקות בנוגע להעברת התשלום מושא פסק הדין והוריתי על הגשת השלמת טיעון הדדית לעניין ההוצאות.

התובע הודיע כי אכן הכספים הועברו לחשבון הפיקדון כמתחייב, אך טען כי אילו היו הנתבעים מודיעים לו על כך עובר למועד הדיון, ניתן היה לייתרו. לפיכך, ביקש למחוק את התביעה, להורות על השבת האגרה ולחייב את הנתבעים בהוצאות בגין התנהלותם. הנתבעים מצדם, תוך הסכמה למחיקת התביעה, טענו כי העבירו לתובע את הכספים כבר ביום 9.7.15 ולפני מועד הדיון שנקבע וכן חזרו על טענותיהם בכתב ההגנה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהחלטות קודמות בהליך ובמכלול נסיבות בעניין, נחה דעתי כי דין התביעה להימחק ללא צו להוצאות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הכספים הועברו כמתחייב בפסק הדין. הצדדים חלוקים בשאלת ההוצאות, כשהנתבעים מפנים לחוסר סמכות מקומית ועניינית כנטען בעוד שהתובע טוען כנגד אי שיתוף הפעולה של הנתבעים להודיע לו על העברת הכספים לפי פסק הדין וקיום דיון שווא.