ת"א 13358-01-17 חמדני נ' כהן ואח'

התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה נזיקית מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). סכום התביעה הועמד על 2,800,000 ₪. לצד כתב התביעה הוגשו בקשה למתן פטור מאגרה וכן בקשה לאסור פרסום ברבים של הליכי בית המשפט שיתקיימו בתיק, לרבות כתב התובענה והדיסקים שצורפו לו. עניינה של החלטה זו הוא בבקשה האחרונה.

מתיאור העובדות שבכתב התביעה נלמד כי התובע, שוטר במשטרת ישראל, טיפל בהפרות סדר שבוצעו על ידי אוהדים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, החברים בארגון האוהדים "לה פמיליה" וכן עמד בקשר עם פעילים מארגון המכונה "אנשי המעברה", שביקש לעורר מחאה ציבורית בתחום החברתי. לטענת התובע פעילותו החשובה כשוטר הייתה לצנינים בעיני הנתבע 1, וזה העלה לאינטרנט סרטון המכיל שיר הכולל "דברי שטנה ולשון הרע" כלפי התובע (להלן: השיר). הנתבעים 2-10 פרסמו את השיר ואף העצימו את הפגיעה בתובע, כמתואר בכתב התביעה.

בבקשה שהוגשה מאשר התובע כי מרבית הפרסומים עדיין גלויים לעין כל באינטרנט, אך מוסיף כי "פרסום נוסף של התובענה והדיסקים המצ"ב עלול להעצים עוד יותר את הנזקים הנגרמים יום יום לתובע ולבני משפחתו". חששו של התובע הוא מפרסום נוסף של הדברים הפוגעים שכלולים במסגרת כתב התביעה, וכן מפרסום שיכול להיעשות על ידי גורמים אחרים זולת הנתבעים. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. בהבהרה שהוגשה לאחר מכן הבהיר התובע כי איסור הפרסום המבוקש הוא של הליכי בית המשפט, וזאת מכוח ההסדר המיוחד הקבוע בסעיף 21 לחוק.

הנתבעים, למעט הנתבע 1, הגיבו לבקשה (חלקם באופן ישיר וחלקם תוך אימוץ עמדת נתבעים אחרים) והם מתנגדים לה. בתגובתם העלו הנתבעים טענות רבות, ובהן כי מדובר במהלך חריג וכי אין כל הצדקה לאסור את הפרסום, כי מדובר בפרסום לגיטימי על מעצרו של הנתבע 1 בשל העלבת עובד ציבור והתנהלות המשטרה בהקשר זה, וכי הסרטונים האמורים זמינים ברשת האינטרנט ונגישים לכולי עלמא מבלי שהתובע עושה דבר על מנת להסירם מזה שלוש שנים. עוד נטען כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, לוקה בחוסר תום לב ועל כן יש לסלקה. לגופם של דברים מפנים הנתבעים לכך שאיסור פרסום גורף על הליך משפטי שעניינו לשון הרע יינתן רק בנסיבות מיוחדות וכבדות משקל, בהן כאשר פרסום ההליך המשפטי יוביל לפגיעה חמורה במבקש. בהקשר זה מפנים הנתבעים לרע"א 3788/06 יפת נ' ידיעות אחרונות (19.1.2012) (להלן: עניין יפת) ולספרו של א' שנהר, דיני לשון הרע, 449 (1997) (להלן: שנהר), וכן להחלטות נוספות. עמדתם היא כי התובע לא הציג, ולא הוכח, וודאי לא ברף הנדרש, כי סיקור ההליך המשפטי יסב לתובע נזק חריג ויוצא דופן. עוד עומדים הנתבעים על כך שהסרטונים ממילא מפורסמים ונגישים.

בתשובה לבקשה טוען התובע כי אין להבין את התנגדותם של הנתבעים לאיסור הפרסום על רקע הנזקים העצומים שנגרמו לתובע ולמשפחתו וכי ניתן צו לפי סעיף 21 לחוק בהליך של קובלנה פלילית פרטית המתנהל במקביל מבלי שהנתבעים התנגד לו או פעל לבטלו.