ת"א 13318-04-11 היאג'נה(המנוח) ואח' נ' בדארנה ואח'

1.ביום 10.4.11 הגישו התובעים (עזבון המנוחה, בן זוגה ובניה) כתב תביעה לתשלום פיצויים בעקבות פטירת המנוחה כתוצאה מאירוע פיצוץ שאירע בבית המשפחה, עת רצתה המנוחה להדליק תנור גז שנמצא במטבח; התובעים עתרו לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני (סעיף 16) ובגין נזק ממוני (סעיף 17). הסכומים שפורטו בסעיף 17 לתביעה מגיעים כדי סך 5,560,000 ₪. בסעיף 19 נטען, כי לבית משפט זה הסמכות המקומית והעניינית להיזקק לתביעה.

2.לאחר קיום ההליכים המקדמיים והגשת תצהירי עדות ראשית, ומשלא הצליחו הצדדים להגיע לפשרה ולאחר שבוטלה כבר ישיבת הוכחות בשל רצונם של התובעים להגיש חוות דעת של מומחה, עניין שאינו עומד יותר על הפרק, מבקש ב"כ התובעים להורות על העברת התובענה לבית משפט השלום, שכן לטענתו סכום התביעה אינו עולה על 60% מתחום סמכות בית משפט השלום.

3.ב"כ הנתבעים מתנגדים לבקשה הן בשל השלב המתקדם של הדיון והן בשל העובדה כי כל הפרמטרים הרלוונטיים לקביעת סכום התביעה עמדו לנגד עיני התובעים מראשית ההליך ולא חל כל שינוי המצדיק העברת התובענה.

4.תקנה 16(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 אינה מחייבת תובע המגיש תביעה לפיצויים בשל נזק גוף לפרש בכתב התביעה את הסכום הנתבע בעד נזק כללי. במקרה דנן, ברי כי סכום התביעה כפי שצוין בסעיף 17 לכתב התביעה הנו מעל 2,500,000 ₪ ועל כן הוא נמצא בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי (סעיף 40(1) וסעיף 50(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984).

5.בענייננו, מטרת העברת ההליך לבית משפט השלום הנה שיקולי אגרה נוכח הוראות תקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007.

6.ככלל, נקבעת הסמכות העניינית לפי סכום התביעה או שוויו של הסעד המבוקש ביום הגשת התביעה. סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי חלה על תביעות כספיות שסכומן או שוויון למעלה מ- 2.5 מיליון ₪. העובדה, כי במהלך ניהול ההליך חלו התפתחויות ביחס לסכום התביעה אינה רלוונטית לעניין הסכמות העניינית ובית המשפט המחוזי אינו רשאי להעביר דיון בתביעה לבית משפט השלום על סמך הערכה כי שווי הסעד הנתבע נמצא בסמכותו העניינית של זה האחרון (ראו: רע"א 6132/09 עיריית טירת הכרמל נ' כלל השקעות בנדל"ן בע"מ).

יחד עם זאת, יש להבדיל בין מקרה שבו בית המשפט מורה מיוזמתו על העברת ההליך מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום לבין מקרה, כמו המקרה שלפנינו, שבו התובעים עותרים להעברה שכזו.

7.אין חולק, כי הברירה לאיזו ערכאה יש להגיש את התובענה מצויה, ככלל, בידי התובע (ראו: רע"א 1754/00 יגאל אשורוב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ).

במקרה עסקינן, אמנם התביעה הוגשה תחילה לבית משפט זה אך כיום מבקשים התובעים להורות על העברתה לבית משפט השלום, משנוכחו לדעת, בין היתר, בעקבות משא ומתן שהתנהל בין ב"כ התובעים ובין ב"כ נתבעת 3 במסגרת ההליכים המקדמיים, כי סכום התביעה נמוך מ- 60% מתחום סמכות בית משפט השלום; יצוין, כי לא התרשמתי מקיומו של העדר תום לב מצד התובעים או שימוש לרעה בהליכים מצידם, כי אם בבקשה כנה המונעת משיקולי אגרה לגיטימיים. אין בהעברת התובענה כאמור כדי לפגוע בתקינות ההליך או להרע את מצבם של הנתבעים או להסב להם נזק כלשהו.