אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 12739-12-13 רוזנגרט ואח' נ' אריש ואח'

ת"א 12739-12-13 רוזנגרט ואח' נ' אריש ואח'

תאריך פרסום : 14/07/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
12739-12-13
07/07/2016
בפני השופטת:
עידית ברקוביץ

- נגד -
תובעים:
1. צבי לוי רוזנגרט
2. חנה רוזנגרט

עו"ד שמואל אראלי
נתבעים:
1. יוסף אריש
2. יעקב אריש
3. יאיר אריש

עו"ד אבי גביש
עו"ד ניב יעקב
פסק דין
 

 

בפני תביעת פינוי.

 

רקע

1.לתובעים מחצית מזכויות הבעלות בבניין ברח' עליה 46, תל אביב, הידוע כחלקה 30 בגוש 8989 (לשעבר חלקה 76 בגוש 7051). (להלן: "הבניין").

 

המנוח, עמוס אריש ז"ל (להלן: "המנוח") היה דייר מוגן בדירה בקומת הגג של הבניין (להלן: "הדירה"), בהתאם לחוזה שכירות מיום 1.1.86 (להלן: "חוזה השכירות").

 

המנוח נפטר ביום 26.9.13.

 

2.לאחר פטירת המנוח, הגישו התובעים את התביעה דנן לפינוי הנתבעים, בניו של המנוח, מהדירה.

 

הנתבעים 1-2 לא הגישו כתב הגנה.

 

הנתבע 3 (להלן: "הנתבע"), המחזיק בדירה, התגונן וטען לזכויות בדירה.

 

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת זכאותו של הנתבע להחזיק בדירה.

תמצית טענות התובעים

3.התובעים רכשו מחצית מהזכויות בבניין בשנת 2005 מאת הבעלים הקודמים (להלן: "פרלמן וגולדין"). בין פרלמן וגולדין לבין שאר בעלי הזכויות בבניין נערך הסכם שיתוף לפיו הדירה תהיה בבעלות מלאה של פרלמן וגולדין.

 

המנוח התגורר בדירה כדייר מוגן בהתאם לחוזה השכירות משנת 1986, ושילם את דמי השכירות פעם בשנה.

 

המנוח נפטר בספטמבר 2013.

 

הנתבעים פלשו לדירה לאחר פטירת המנוח, כאשר קודם לכן, גרו במקום אחר. לאור האמור אין לנתבעים זכויות בדירה והתבקש פינוים.

 

בתצהיר מטעם התובעים, ולאחר שהנתבע טען לזכויות בדירה מכוח חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב- 1972 (להלן: "החוק"), טענו התובעים כי הנתבע אינו עומד בתנאי החוק.

 

התובעים טוענים כי הנתבע לא התגורר עם המנוח חצי שנה טרם פטירתו וכי יש לו מקום מגורים חלופי בגלריה הנמצאת במספרה אותה שכר הנתבע עבור עבודתו בשד' ירושלים 5, תל אביב (להלן: "המספרה" ו"הגלריה במספרה").

 

תמצית טענות הנתבע 3

4.הנתבע טוען כי הינו דייר מוגן בדירה מכוח סעיף 20(ב) לחוק.

 

לטענת הנתבע, הוא עומד בשני התנאים הנדרשים בסעיף: הוא התגורר עם המנוח למעלה מ-6 חודשים לפני פטירתו, ואין לו דירת אחרת למגוריו.

 

הנתבע טוען כי לא פלש לדירה לאחר פטירת המנוח, כפי שטוענים התובעים, אלא הוא גר עם המנוח ב-18 החודשים שקדמו לפטירתו וניהל את מרכז חייו בדירה.

 

כמו כן טוען הנתבע כי בעת פטירת המנוח לא היתה לו דירה אחרת למגורים וכי קורת גגו היחידה היתה הדירה.

 

לטענת הנתבע הוא התגורר עם המנוח, הן מאחר שנקלע למצב כלכלי אשר מנע ממנו לשכור דירה בעצמו והן מאחר שהתבקש על ידי המנוח לסייע לו בשל מצבו הרפואי. עוד ציין הנתבע כי הוא היחיד מבין אחיו ו/או מבני משפחתו אשר גר בדירה עם המנוח ושאין לו דירה אחרת למגורים.

 

המסגרת הראייתית

5.מטעם התביעה העידו 4 עדים:

עת/1 – מר אייל אגם, חוקר פרטי (להלן: "החוקר אגם")

עת/2 – מר מיכאל רוזנגרט, בנם של התובעים (להלן: "מר רוזנגרט")

עת/3 – צבי רוזנגרט, התובע 1 (להלן: "התובע")

ענ/11 – יעקב אריש, הנתבע 2 (להלן: "הנתבע 2").

יוער כי בפרוטוקול הדיון סומן הנתבע 2 כ"ענ/11" אולם אין מחלוקת כי העיד כעד מטעם התביעה.

 

מטעם ההגנה העידו 10 עדים:

ענ/1 – עו"ד רותם טובול (להלן: "עו"ד טובול")

ענ/2 – עו"ד אמיר דדבקש (להלן: "עו"ד דדבקש")

ענ/3 – גב' תמר חזן (להלן: "גב' חזן")

ענ/4 – מר נהוראי מלכה (להלן: "מר מלכה").

ענ/5 – גב' מיכל קדוש (להלן: "גב' קדוש")

ענ/6 – גב' אילנה קולן (להלן: "גב' קולן")

ענ/7 – גב' סמדר יאיר (להלן: "גב' יאיר")

ענ/8 – מר יאיר אריש – הנתבע

ענ/9 – גב' בר ששון (להלן: "גב' ששון")

ענ/10 – עו"ד נתן קימל (להלן: "עו"ד קימל")

 

כמו כן הוגש תצהירה של הגב' מלכה זאבי אולם מאחר שלא התייצבה לדיון ההוכחות נמשך תצהירה מהתיק (עמ' 56 שורות 17-22).

 

דיון ומסקנות

 

הכרעה

6.לאחר שבחנתי את כל החומר שבפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ביחס לנתבעים 1-2 ולהידחות ביחס לנתבע 3.

 

 

באשר לנתבעים 1-2  

 

7.הנתבעים 1-2 לא הגישו כתב הגנה.

 

בדיון מיום 6.4.14 הודיע ב"כ התובעים כי הנתבעים 1-2 אינם מיוצגים וכי "הם הגיעו להבנות עם התובע, שכנגד הפינוי גם של נתבע 3 הם יקבלו תשלום בסך 100,000 ₪ כל אחד. אותו סכום אני מוכן להציע לנתבע 3." (עמ' 1 שורות 11-12).

 

מבלי להידרש לנושא התשלום אותו הציעו התובעים לנתבעים או מי מהם, הרי בשים לב לכך שהנתבעים 1-2 לא התגוננו מפני התביעה ולא העלו כל טענה בדבר זכות חוקית כלשהי להחזיק בדירה, דין התביעה כנגדם להתקבל.

 

באשר לנתבע 3 

 

8.הנתבע 3 (לעיל ולהלן: "הנתבע") התגונן מפני התביעה וטען כי יש לדחותה, מאחר שלטענתו רכש זכויות דיירות מוגנת בדירה על פי סעיף 20 לחוק.

 

המסגרת המשפטית – סעיף 20(ב) לחוק

9.סעיף 20 לחוק קובע כי:

"20. דייר של דירה שנפטר

(א)דייר של דירה שנפטר, יהיה בן-זוגו לדייר, ובלבד שהשנים היו בני-זוג לפחות ששה חדשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו.

(ב)באין בן-זוג כאמור בסעיף קטן (א) יהיו ילדי הדייר לדיירים, ובאין ילדים- קרוביו האחרים, כל אלה בתנאי שהיו מתגוררים בדירה יחד אתו לפחות ששה חדשים סמוך לפטירתו, ולא היתה להם בזמן פטירתו דירה אחרת למגוריהם."

 

אם כן, התנאים המצטברים בהם צריך הנתבע לעמוד בכדי שיוכר כדייר מוגן לאחר פטירת המנוח, הם:

1.מגורים משותפים עם המנוח לפחות ששה חודשים קודם לפטירתו.

2.היעדר דירה אחרת למגורים, בזמן פטירת המנוח.

 

נטל ההוכחה

10."הטוען לזכות של דיירות מוגנת, עליו הנטל להוכיח את כל התנאים המקנים לו זכות כזו בין 'חיוביים' ובין 'שליליים'" (ד. בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר, עדכון 5, עמ' 205).

על כן, מחובת הנתבע להוכיח, כי התגורר בדירה יחד עם אביו, לפחות 6 חודשים טרם פטירתו, וכי במועד הפטירה לא הייתה לו דירה אחרת למגוריו.

 

מגורי הנתבע בדירה

11.הנתבע העיד בתצהירו כי בשנת 2012, כשנה וחצי לפני פטירת אביו המנוח, ועקב התדרדרות במצבו הבריאותי של האב הוא חזר לגור עימו בדירה. הנתבע סיפר כי הוא טיפל וסייע למנוח וכן טיפל בכל העניינים הקשורים לדירה.

 

לצורך חיזוק גרסתו, בדבר מגורים עם המנוח, העידו מטעם הנתבע שורה של עדים, לרבות חברים, שכנים, עורכי דין וכן חברים של המנוח.

 

מטעם התביעה, העידו: בנם של התובעים, התובע, אחיו של הנתבע (הנתבע 2) וחוקר פרטי מטעם התביעה.

 

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, הריני קובעת, כי עלה בידי הנתבע לבסס את טענתו למגורים עם אביו המנוח בששת החודשים שקדמו לפטירתו.

 

12.כאמור, המנוח נפטר בספטמבר 2013. אשר על כן, על הנתבע להוכיח מגורים רציפים עם המנוח לפחות מחודש מרץ 2013.

 

הנתבע העיד בתצהירו כי עד לשנים 2010-2011 התגורר מרבית הזמן בדירה ביחד עם אביו. בשנים 2010-2011 ביקש הנתבע לעבור לגור בגפו אולם לא היה לו די כסף למגורים עצמאיים. על כן הוא התארח במקומות שונים, בין היתר אצל חברים ובגלריה של בית העסק בו הפעיל את המספרה שלו (לעיל ולהלן: "הגלריה במספרה").

 

הנתבע סיפר בחקירתו הנגדית כי: "מגיל 16 שיצאתי מהפנימייה גרתי ולנתי אצל אבא שלי ברציפות" (עמ' 45 שורה 29). אומנם הנתבע הודה כי היו תקופות בהן לן אצל חברים או בגלריה במספרה, אולם הדגיש כי זה לא היה פתרון קבע (עמ' 40 שורה 13) וכי תמיד חזר לדירה, אשר היוותה עבורו את מרכז חייו (סעיף 5 לתצהיר הנתבע).

 

13.באשר למגורים אצל חברים –

הנתבע נשאל מספר פעמים בחקירתו הנגדית האם גר אצל חברים אך הוא דבק בגרסתו כי רק התארח במקומות שונים וזאת על מנת לזכות במעט פרטיות. וכך העיד הנתבע: "מעולם לא גרתי באופן קבוע לא אצל מלי זאבי ולא אצל אף אחד מהחברים שלי" (עמ' 40 שורה 13); "מעולם לא גרתי אצל מלי, התארחתי אצלה." (עמ' 41 שורה 2); "אני מעולם לא גרתי אצל חברים או חברות." (עמ' 41 שורה 9); "במעשי זה לא שבאמת היו לי מזוודות אצל מלי" (עמ' 41 שורה 24).

 

מקובלת עלי גרסת הנתבע, המתיישבת עם כלל הראיות, לפיה לא התגורר באופן רצוף וקבוע אצל מי מחבריו. סקירת הראיות מלמדת כי לאורך השנים, ובמיוחד במועדים הרלבנטיים, הדירה הייתה ונותרה מרכז חייו של הנתבע.

 

14.באשר למגורים בגלריה במספרה –

נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בגלריה במספרה. התובעים טוענים כי סמוך לפטירת המנוח התגורר הנתבע בגלריה במספרה ואילו הנתבע טוען כי מעולם לא גר שם באופן קבוע אלא רק "סידר" לעצמו שם פינה עבור הפרטיות שלו.

 

הנתבע העיד בתצהירו כי "היו מקרים בהם לנתי בגלריה בבית העסק. יחד עם זאת אדגיש, כי הגלריה של העסק שלי שימשה ומשמשת כחדר התארגנות של כלות... ולא למגוריי" (סעיף 4 לתצהיר הנתבע). כאשר נשאל הנתבע היכן גר והיכן ישן בלילות בשנים 2010-2013, השיב: "אצל אבא שלי ברחוב העלייה, בדירתי. מכיוון שלא היתה לי פרטיות עם אבא שלי, חיפשתי פינה שלווה. אבא שלי לא ידע על הזהות המינית שלי... סידרתי לי פינה כיוון שלא הייתה לי פרטיות אצל אבא שלי" (עמ' 44 שורות 17-19, 29-30).

 

15.לפי עדות הנתבע הוא שכר את המספרה באפריל 2010 (עמ' 43 שורה 18).

 

מתוך הראיות שהוצגו בפני עולה כי ביום 11.4.10 הגיש הנתבע לעיריית תל אביב "בקשה לעדכון או בירור פרטי לקוח או נכס" (נספח א' לתצהיר ההזמה של מר רוזנגרט, להלן: "הבקשה הראשונה לעירייה"). בבקשה הראשונה לעירייה ציין הנתבע: "שימושו של הנכס מספרה וכן אני מתגורר שם. כמו כן מבקש ביקורת לשיפוץ...".

 

ביום 20.5.10 הגיש הנתבע לעיריית תל אביב "בקשה לעדכון או בירור פרטי לקוח או נכס" (נספח א' לתצהיר ההזמה של מר רוזנגרט, הוגש וסומן כ-ת/7, להלן: "הבקשה השנייה לעירייה"). בבקשה השנייה לעירייה טען הנתבע כי הנכס (המספרה) מחולק ל-2 יחידות, כאשר למטה פועלת מספרה ולמעלה יחידת מגורים. לאור האמור ביקש הנתבע כי תיערך ביקורת במספרה לצורך הפחתת הארנונה המשולמת עבור היחידה העליונה, היא הגלריה במספרה. (הבקשה הראשונה לעירייה והבקשה השנייה לעירייה ייקראו יחדיו להלן: "הבקשה להפחתה בארנונה").

במהלך חקירתו הנגדית הוצגו לנתבע תמונות שצולמו מטעם עיריית תל אביב, כחלק מהטיפול בבקשה להפחתה בארנונה, בהן ניתן לראות כי בגלריה במספרה יש, בין היתר, מברשת ומשחת שיניים, כיור רחצה, מטבחון, מיקרוגל, מקרר, כיריים ומיטה זוגית. הבקשה להפחתה בארנונה, בצירוף תמונות אלה מוכיחות, לשיטת התובעים, כי הנתבע התגורר הלכה למעשה בגלריה במספרה ולא בדירה יחד עם המנוח.

 

לעניין זה חזר הנתבע וטען כי "אני מעולם לא גרתי ברציפות במספרה. אמרתי ואני חוזר שהיו לי חיים פרטיים שלי. כשהייתי רוצה להיות במקום שקט ורגוע אז הייתה לי שם את הפינה שלי מדי פעם" (עמ' 44 שורות 14-15). כמו כן, ציין הנתבע כי גם כיום יש לו במספרה את כל החפצים שצולמו, למעט המיטה (עמ' 43 שורות 9-16). במאמר מוסגר יצוין כי בפועל לא אישרה עיריית תל אביב את הבקשה להפחתה בארנונה.

 

16.כך או כך, טוען הנתבע, כי בשנת 2012, ובעקבות מצבו הרפואי המתדרדר של אביו המנוח, דחק בו המנוח להתגורר עימו בדירה "בכל עת" וכך הוא עשה. (סעיף 7 לתצהיר הנתבע). הנתבע סיפר כי המנוח היה אלכוהוליסט כרוני וסבל מבעיות רפואיות קשות. הנתבע הוא שליווה אותו לבדיקות וטיפולים, רכש עבורו את התרופות, וטיפל בתשלומים עבור הדירה.

 

17.הנתבע צירף לתצהירו קבלות בגין דמי שכירות, תשלומי ארנונה, חשבונות חשמל (נספחים יג-טז לתצהיר הנתבע). ייאמר כבר כעת כי אין במסמכים אלה כדי להוכיח את טענת הנתבע שכן כל החשבונות הוצאו על שם המנוח ו/או ממוענים אליו.

 

כמו כן צירף הנתבע הפנייה שניתנה לו בקופ"ח מיום 2.8.12 (נספח יז לתצהיר הנתבע) וכן מסמכים שונים הנוגעים לפרוצדורה רפואית אותה עבר בעינו (נספחים יח-כ לתצהיר הנתבע).

 

באשר להפנייה מיום 2.8.12 (נספח יז)- אכן הכתובת המצוינת על גבי ההפניה היא כתובת הנתבע, אולם אין בכך כדי לסייע לנתבע שכן הוא הודה, במסגרת שאלות שהופנו לו ע"י בית המשפט ביום 6.4.14, כי: "בתעודת הזהות הכתובת שלי היא כתובת הדירה מגיל 16. תמיד באתי והלכתי. זו הכתובת גם בקופת חולים ובבנק. לא שיניתי את כתובות במשך השנים לפי מקומות המגורים שלי." (עמ' 2 שורות 8-11). הווה אומר, גם הנתבע עצמו מודה שאין בציון כתובת הדירה במסמך של קופת חולים כדי להעיד על מקום מגוריו בפועל, שכן אין הוא טורח לשנות את כתובתו בהתאם למקום מגוריו.

 

באשר ליתר המסמכים הרפואיים (נספחים יח-כ)- מסמכים אלה הינם מאפריל 2013 ואילך, כך שאין בהם כדי להעיד דבר על מקום מגוריו של הנתבע קודם למרץ 2013.

כאמור, ובשים לב להצהרת הנתבע כי לא שינה את כתובתו מעולם, אין בראיות האמורות, כשלעצמן, כדי להוכיח את מגורי הנתבע בדירה לפחות 6 חודשים קודם לפטירת המנוח.

 

יחד עם זאת, מצאתי לנכון לקבל את גרסת הנתבע כפי שנסקרה לעיל, הן מאחר שמצאתי כי היא עקבית, כנה ואמינה, ומתיישבת עם העדויות של העדים הרבים שהופיעו מטעמו.

 

18.לחיזוק טענות הנתבע העידו 9 עדים.

 

19.עו"ד רותם טובול (ענ/1) העידה כי בינה לבין הנתבע קשרי חברות. כחצי שנה לפני פטירת המנוח הפנתה עו"ד טובול את הנתבע והמנוח לעו"ד דדבקש לצורך ייעוץ והכוונה ביחס לדירה ולזכויותיהם בה. עו"ד טובול העידה כי ידוע לה שהנתבע התגורר עם המנוח בדירה לפחות שנה וחצי לפני פטירתו, וכי נהג להתייעץ עימה אודות מחדלים הקיימים בבניין ובדירה. יצויין כי בחקירתה הנגדית הודתה עו"ד טובול כי לא ראתה את הנתבע גר בפועל בדירה אולם חזרה והעידה שראתה את הנתבע סוגר את המספרה מוקדם פעמיים בשבוע ועורך קניות לו ולמנוח. (עמ' 9-11).

 

20.עו"ד דדבקש (ענ/2) העיד כי הנתבע והמנוח פנו אליו לייעוץ משפטי בעניין הדירה ביום 8.4.13 או בסמוך לכך. עו"ד דדבקש העיד כי בפגישה סיפר לו המנוח כי הנתבע מתגורר עימו מזה כשנה וכי נמסרה על כך הודעה לבעל הבית. בחקירתו הנגדית סיפר עו"ד דדבקש כי הפגישה התקיימה במשרדו וכי מועד הפגישה נלקח מיומנו וכן ציין כי לא ראה את הנתבע גר בדירה אלא אלה דברים שמסרו לו בפגישה (עמ' 11).

 

21.גב' תמן חזן (ענ/3) העידה כי היא מתגוררת ברח' העליה 41 כאשר מרפסת דירתה משקיפה על מרפסת הדירה. היא מכירה את הנתבע והמנוח כ-8 שנים טרם פטירת המנוח. גב' חזן העידה כי "בשנתיים האחרונות (התצהיר נחתם ביום 7.4.14, ע.ב) אני רואה את הנתבע רבות בדירה, כאשר הוא מנקה את הדירה, ישב עם אביו המנוח בבית קפה סמוך, מסתובב עם אביו המנוח, עושה קניות ומביא מצרכים לביתו. אני גם רואה את האופנוע של הנתבע, אשר בשנתיים האחרונות מחנה אותו מתחת לדירתי" (סעיף 4 לתצהיר הגב' חזן). כמו כן ציינה הגב' חזן כי מעולם לא ראתה בדירה את אחיו של הנתבע (הנתבעים 2-3). בחקירתה הנגדית חזרה הגב' חזן על עדותו והדגישה כי היא רואה את האופנוע של הנתבע כמעט כל ערב. גב' הגב' חזן הודתה שלא היתה אף פעם בתוך הדירה. (עמ' 25-26).

 

22.מר נהוראי מלכה (ענ/4) העיד כי הוא מכיר את המנוח משנת 1975 וכי היו חברים קרובים מאוד. מר מלכה סיפר כי נהג להיפגש עם המנוח כמעט כל יום, הן בדירת מר מלכה והן בדירה נשוא התביעה. מר מלכה העיד כי ידוע לו שהנתבע עבר לגור בדירה כשנה וחצי לפני פטירת המנוח וכי הנתבע סעד אותו עד לפטירתו. מר מלכה סיפר בתצהירו כי בשנת 2012 התלווה אל המנוח למשרד בעלי הבית (התובע 1 ובניו) לצורך תשלום דמי השכירות לשנת 2013 וכי באותה בפגישה סיפר המנוח לתובע 1 כי הנתבע מתגורר עימו. עוד ציין מר מלכה כי כשנה לפני פטירת המנוח הציעו לו התובעים דמי פינוי אולם המנוח סירב, בין היתר, משום שדאג שהסכום זה לא יספיק לנתבע לצורך רכישת זכות מגורים חלופית. מר מלכה ציין כי הנתבעים 2-3 לא התגוררו בדירה.

 

בחקירתו הנגדית סיפר מר מלכה כי ראה בדירה את הנתבע ואת חפציו. כן הוסיף כי היתה לנתבע מיטה בדירה שכן מידי פעם הוא עצמו ישן בה כאשר הנתבע לא היה בדירה. מר מלכה ציין שלפעמים הנתבע היה ישן מחוץ לבית "אבל הוא תמיד הופיע בבית" (עמ' 27 שורה 30). מר מלכה הדגיש כי הוא והמנוח היו חברים קרובים וכי בילו את מרבית הימים יחדיו, לרבות ימי שבת. מר מלכה סיפר שכאשר הוא והמנוח היו חוזרים מבילוי הם היו מוצאים את הנתבע בבית. מר מלכה העיד שאף עזר לנתבע ולמנוח להעביר קרטונים עם חפצים של הנתבע לדירה, לאחר שפינה את המספרה שלו. אומנם מר מלכה לא ידע לציין באיזו מספרה מדובר אולם התעקש כי המועד היה "לפני 3, 3.5 שנים" (עמ' 27 שורה 26 וכן עמ' 29 שורה 31; עדותו של מר מלכה ניתנה ביום 19.3.15). (עמ' 27-30).

 

23.הגב' מיכל קדוש (ענ/5) העידה כי היא הכירה את המנוח במשך 15 שנים, וכי הם נהגו להתראות מידי יום. הגב' קדוש העידה כי ביקרה בדירה וידוע לה מידיעה אישית כי הנתבע עבר לגור בה כשנה וחצי לפני פטירת המנוח. הגב' קדוש ציינה כי הנתבעים 2-3 לא התגוררו בדירה. בחקירתה הנגדית העידה הגב' קדוש כי מידי פעם היתה עולה לדירה ורואה שם את הנתבע. הגב' קדוש הודתה בהגינותה כי אינה זוכרת את התאריך הספציפי בו עבר הנתבע לגור בדירה אולם חזרה והדגישה כי כאשר הנתבע היה מסיים את עבודתו הוא היה מגיע לישון בדירה. הגב' קדוש אישרה את עדותו של מר מלכה שמידי פעם היה ישן במיטתו של הנתבע כאשר הנתבע לן מחוץ לדירה. (עמ' 30-32).

 

24.הגב' אילנה קולן (ענ/6) העידה כי שכרה את הגלריה במספרה בחודש מאי 2012, שם ניהלה עסק עצמאי כקוסמטיקאית. הגלריה במספרה שימשה את הגב' קולן לעבודתה וכן כחדר התארגנות לכלות אשר הגיעו למספרה של הנתבע. הגב' קולן העידה כי הנתבע סיפר לה שבעבר היו מקרים בודדים בהם לן בגלריה במספרה "לצורך התייחדות עם בני זוגו, וזאת מאחר ואביו לא ידע על זהותו המינית" (סעיף 4 לתצהיר הגב' קולן). הגב' קולן הדגישה כי מאז ששכרה את הגלריה במספרה אין בה מיטה ומאז שהיא מכירה את הנתבע (מאי 2012) ידוע לה שהוא גר בדירה עם המנוח אותו גם הכירה, שכן נהג לפקוד את המספרה. הגב' קולן הוקלטה ע"י חוקר פרטי מטעם התובעים ונחקרה בחקירה נגדית, אליה אתייחס בהמשך, בסקירת ראיות התובעים.

 

25.הגב' סמדר יאיר (ענ/7) העידה כי הכירה את המנוח במשך 20 שנה וכי היו חברים קרובים. היא ראתה את המנוח מידי יום שכן חברתו עבדה אצלה בעסק. הגב' יאיר ציינה כי נהגה לפקוד רבות את הדירה ומשכך התיידדה עם הנתבע. הגב' יאיר העידה כי ידוע לה מידיעה אישית שהנתבע עבר לגור בדירה כשנה וחצי לפני פטירת המנוח. בחקירתה הנגדית העידה הגב' יאיר כי היתה אורחת קבועה בדירה וכי הנתבע חזר להתגורר בדירה יותר משנה וחצי לפני פטירת המנוח. כאשר נשאלה הגב' יאיר היכן התגורר הנתבע קודם לכן השיבה: "הוא היה נע ונד, היה גר אצל חברים, שותפות איפשהי, הוא היה נע ונד. לא היה לו מקום קבוע מלבד אצל אבא שלו." (עמ' 37 שורות 2-3). הגב' יאיר העידה כי ביקרה במספרה של הנתבע וכי ידוע לה שבגלריה במספרה היה מקרר וחפצים נוספים אולם לא ראתה שם מיטה זוגית אלא רק מיטה של קוסמטיקאית. הגב' יאיר ציינה כי בגלריה במספרה היה עוד חדר אליו לא נכנסה וכי לא ידוע לה אם הנתבע היה לן בגלריה במספרה. (עמ' 36-39).

 

26.הגב' בר ששון (ענ/9) העידה כי אימה והמנוח היו נשואים בעבר והתגוררו יחד בדירה. היא והנתבע בקשר רציף כל השנים וידוע לה מידיעה אישית כי הנתבע התגורר עם המנוח, שכן נהגה לבקר את הנתבע בדירה וראתה את המנוח ישן בסלון ואת הנתבע בחדרו. בחקירתה הנגדית סיפרה הגב' ששון כי הנתבע התגורר עם המנוח בדירה משנת 2012 וכי "לפני כן הוא היה הולך וחוזר" (עמ' 50 שורה 28), כאשר כל פעם ישן במקום אחר "אצל מלי, אצלי, אצל אמא שלו" (עמ/ 51 שורה 20). הגב' ששון ציינה שהנתבע סעד וטיפל במנוח וכי ידוע לה שהיה גר בדירה כי גם היא היתה ישנה בה מידי פעם כאשר ילדיה שהו אצל בעלה לשעבר. הגב' ששון סיפרה שהיא מכירה את המספרה והיתה בה פעמים רבות, היא הוסיפה שידוע לה שהיתה בה במיטה כאשר הנתבע פתח את המספרה אולם זה היה לתקופה קצרה בשנים 2010-2011. הגב' ששון צידדה בגרסת הנתבע לפיה המנוח לא ידע על נטייתו המינית של הנתבע וכי הנתבע לא רצה שהמנוח ידע על כך שכן היה מאוד פרימיטיבי (עמ' 50-53).

 

27.עו"ד נתן קימל (ענ/10) העיד כי הוא לקוח של הנתבע וגר בסמוך למספרה. עו"ד קימל העיד כי בסביבות חודש אפריל 2012 (סמוך לחג הפסח), עת הגיע להסתפר אצל הנתבע הבחין כי הנתבע עורך שיפוצים במספרה. הנתבע סיפר לו כי הוא "מפנה את הקומה העליונה (הגלריה) לצורך השכרתה לחדר קוסמטיקה" וביקש ממנו לעזור לו להוציא את המיטה שהיתה שם (סעיף 4 לתצהיר עו"ד קימל). השניים פינו את המיטה והניחו אותה בסמוך לכביש. עוד העיד עו"ד קימל כי הנתבע סיפר לו שהוא גר באיזור פלורנטין שכן הוא מסייע לאביו שחלה וזקוק לעזרתו. תצהירו של עו"ד קימל הוגש לאחר הגשת עדויות הנתבע (באישור בית המשפט) ובחקירתו הנגדית הסביר עו"ד קימל כי הוא זה שהזכיר לנתבע שעזר לו לפנות את המיטה מהגלריה במספרה. עוד ציין עו"ד קימל כי המיטה פונתה כחודש- חודשיים לפני שהגב' קולן הצטרפה למספרה כקוסמטיקאית, היינו לפני מאי 2012. (עמ' 54-56).

 

28.לאחר שבחנתי בכובד ראש את עדויות ההגנה, מצאתי לנכון ליתן בהן אמון.

 

אציין, כי הריני ערה לאי דיוקים כאלה ואחרים בין גרסאות העדים, וכן לכך שחלק מהעדויות שנשמעו מהוות עדויות שמיעה, אשר אין לתת להן משקל. עם זאת, באופן מצרפי , העדויות מתיישבות זו עם זו כמו גם עם גרסת הנתבע, באופן המחזק אותה.

 

בנוסף, יש משמעות למגוון עדי ההגנה, אשר לרובם המכריע, אין כל עניין בתוצאות ההליך, ובכל זאת הסכימו להגיש תצהיר מטעמם, להגיע לדיוני ההוכחות, ולהיחקר בחקירה נגדית.

 

לא מצאתי כי התובעים הצליחו לקעקע את עדויות ההגנה, אשר מהן עולה תמונה לפיה אכן התגורר הנתבע עם המנוח זמן רב לפני פטירתו, ולמצער מחודש מרץ 2013.

 

29.אל מול התשתית הראייתית המוצקה שהניח הנתבע, התשתית הראייתית מטעם התובעים הייתה דלה. מטעם התובעים הובאו ראיות מועטות, כאשר למעשה לעדי התביעה אין ידיעה אישית באשר לשאלת מגורי הנתבע עם המנוח.

 

30.התובע סיפר, בעת חקירתו הנגדית, כי רכש את הזכויות בבניין לפני מספר שנים וציין שאינו זוכר אם ביקר בדירה לפני שרכש את הזכויות. כמו כן ציין התובע כי במהלך חייו של המנוח ביקר בדירה "לעיתים רחוקות. אולי פעם בשנה" (עמ' 19 שורה 29).

 

התובע הצהיר בתצהירו כי "בתאריך 3.7.13 ביקר לראשונה מר יאיר אריש (הנתבע מס' 3) במשרדי... הציג עצמו כבנו של הדייר מר עמוס אריש והודיעני כי הוא גר עם אביו בדירה. אמרתי לו כי זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו ותשובתו הייתה "תמיד יש פעם ראשונה" ביצעתי תרשומת של הארוע הנ"ל..." (סעיף 6 לתצהיר התובע).

 

התובע צירף לתצהירו מסמך כתוב בכתב יד (נספח ד', הוגש וסומן ת/2) :

"ביום 3/7/13 הופיע במשרדי

בפעם הראשונה

יאיר אריש וטען שגר עם אביו

כל הזמן.

..." (להלן: "מסמך ת/2").

 

יוער כי עיון במסמך ת/2 מעלה כי המילים " בפעם הראשונה" נרשמו כתוספת ליתר הכתוב במסמך. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי המילים "בפעם הראשונה" נוספו בין השורות, כאשר לדבריו: "הוספתי את זה כשכתבתי את הפתק לעצמי." (עמ' 23 שורה 19).

 

גם אם אקבל את גרסת התובע, לפיה ביום 3.7.13 הייתה הפעם הראשונה בה פגש את הנתבע, עדיין אין בכך כדי להוות הוכחה לכך שהנתבע לא התגורר עם המנוח קודם לכן. זאת ועוד. למעשה כל שניתן ללמוד ממסמך ת/2 הוא שביולי 2013 (היינו לפני פטירת המנוח), הנתבע התגורר עם המנוח.

 

מעבר לנושא זה רובה ככולה של עדות התובע עסקה באירועים שארעו לאחר פטירת המנוח, כך שאין בהם כדי לשפוך אור על שאלת מגוריו של הנתבע עם המנוח קודם פטירתו.

 

31.מר רוזנגרט, בנם של התובעים (עת/2), אישר אף הוא (כמו התובע), בחקירתו הנגדית, כי לא ביקר בדירה לפני שהתובעים רכשו את הזכויות בבניין, וכאשר נשאל האם במהלך חייו של המנוח ביקר בדירה השיב "אינני זוכר" (עמ' 13 שורות 10-11).

 

מר רוזנגרט העיד בתצהירו כי למיטב ידיעתו שכר הנתבע את המספרה בשכירות חופשית באפריל 2010 וכי "במועד פטירת המנוח היוותה קומת הגלריה דירת מגורים לכל דבר ועניין בחזקת הנתבע ובשימושו וגם כשישן לעיתים עם אביו כחודש לפני פטירתו, גר בה" (סעיף 5 לתצהיר מר רוזנגרט). יחד עם זאת, ציין מר רוזנגרט בחקירתו הנגדית כי "לא ראיתי אותו (את הנתבע, ע.ב) מעולם ישן במספרה" (עמ' 13 שורה 27). הווה אומר, מר רוזנגרט לא ראה במו עיניו את הנתבע גר בגלריה במספרה, כך שעדותו מבוססת על הסקת מסקנות אישית ולא על ידיעה של הדברים בפועל.

 

32.כחלק מראיות התובעים (ראיות הזמה) הוגש תצהיר מטעם החוקר הפרטי אייל אגם (עת/1). החוקר אגם העיד כי התבקש ע"י התובע לבצע חקירה אודות הנתבע ולבחון האם הוא מתגורר או התגורר בגלריה במספרה. החוקר אגם הצהיר כי נערכה חקירה סמויה במסגרתה הגיע למספרה ביום 2.1.14 וטופל ע"י הגב' קולן בגלריה במספרה. במהלך הטיפול שאל את הגב' קולן למה משמש החדר הנוסף בגלריה במספרה והגב' קולן השיבה כי חדר זה עבר שיפוץ וכיום הוא מיועד להשכרה. לדבריו: "אילנה סיפרה כי היא עובדת במקום כשנתיים ויאיר (הנבדק) היה גר במקום". (סעיף 5 לתצהיר החוקר אגם). בסיכום החקירה צויין "מחקירתי עלה כי מר אריש יאיר התגורר בקומה השניה של המספרה שלו... בשנים האחרונות" (סעיף 8 לתצהיר החוקר אגם).

 

לתצהיר החוקר אגם צורף תמליל של השיחה עם הגב' קולן:

"אילנה: הסתכלת שם בפנים?...

אייל: לא. אני אציץ... זה נראה כאילו גרו פה, בגלל זה הכל נראה.

אילנה: פעם, לפני, כן. לפני כמה? שנה אולי, יאיר היה גר פה בתכלס.

אייל: כן?

אילנה: מזמן..."

 

בחקירתו הנגדית אישר החוקר אגם שכאשר היה במספרה, בינואר 2014, לא הייתה שם מיטה. כמו כן הודה החוקר אגם כי מסקנתו לפיה הנתבע התגורר בגלריה במספרה בשנים האחרונות התבססה אך ורק על השיחה עם הגב' קולן. למעשה, החוקר אגם לא הציג כל ראיה חיצונית ממנה הוא למד על מגורי הנתבע בגלריה במספרה. הוא לא ראה את הנתבע גר שם ולא דיבר עם אנשים נוספים אשר אישרו זאת. זאת ועוד. ב"כ הנתבעים הפנה את החוקר אגם בחקירתו הנגדית למועד אחר בשיחה עם הגב' קולן, בו היא ציינה כי לא גרו בגלריה במספרה, והחוקר אגם מאשר זאת. לטענתו "זה מה שהיא אמרה פעם אחת ובמקום אחר אמרה משהו אחר. בהתחלה היא אמרה שלא גרו שם, ואחרי זה תוך כדי שיחה אמרה שיאיר גר שם" (עמ' 9 שורות 1-4).

 

כך או כך, אין בעדותו ו/או ב"חקירתו" של החוקר אגם כדי לסייע לתובעים. כל שניתן ללמוד מהשיחה בין החוקר אגם לבין הגב' קולן הוא שבעבר הנתבע התגורר בגלריה במספרה. בכך אין רבותא: ראשית, הנתבע עצמו אינו מכחיש כי מידי פעם נהג ללון בגלריה במספרה. שנית, מתוך החקירה לא ניתן לדעת מהו המועד בו לכאורה התגורר הנתבע בגלריה במספרה. הגב' קולן נקטה במושגים "פעם" "לפני כן" ו"שנה אולי", אשר אין בהם כדי להוות אינדיקציה למועד המדויק בו גר הנתבע בגלריה במספרה.

 

33.כאמור, הגב' קולן נחקרה על שיחתה עם החוקר אגם והסבירה כי השתמשה במילה "מתגורר" במקום "לן" שכן לא רצתה לפרט בפני אדם זר מה הנתבע עשה במקום. עוד העידה הגב' קולן כי לא ראתה את הנתבע מתגורר בגלריה במספרה או ישן בה וכן הדגישה שכאשר עבדה בגלריה במספרה לא הייתה בה מיטה. כאשר הציג בפניה ב"כ התובעים את התמונות שצילמה עיריית ת"א כחלק מהבקשה להפחתה בארנונה (ת/4-ת/8) ציינה הגב' קולן כי המיטה בתמונה אינה מוכרת לה וכן כי "לא ראיתי כלי מיטה. מקרר היה. מיקרוגל היה. טוסטר אובן היה. מראות גם היו. לא מכירה את המיטה בתמונה." (עמ' 34 שורות 21-23). עוד ציינה הגב' קולן כי היו ימים בהם פתחה בבוקר את המספרה עוד בטרם הנתבע הגיע לשם (עמ' 34 שורה 27), דבר המלמד על כך שהנתבע לא ישן בגלריה במספרה.

 

34.התובעים טוענים כי בהתאם לחוזה השכירות בין הגב' קולן לבין הנתבע (נספח כ"ה לתצהיר הנתבע) הושכר לגב' קולן חדר אחד בלבד בגלריה במספרה, דבר המעיד על כך שהחדר השני נותר למגוריו של הנתבע. התובעים מצביעים על כך ששעות העבודה של הגב' קולן הוגבלו לשעות 10:00-20:00, כך שלמעשה "החדר השני נותר למגורי יאיר לעת ערב" (סעיף 6(ז) לסיכומי התובעים).

 

אין בידי לקבל טענה זו. הגב' קולן התייחסה בחקירתה הנגדית לסוגיה זו וטענה כי בפועל לא פעלו היא או הנתבע לאכוף את שעות הפעילות שצוינו בחוזה השכירות ביניהם: "לא היתה לי הגבלה בשום זמן... מה שרשום פה זה בכלל לא מדויק, הייתי מגיעה ב-9:00 לפעמים גם ב-8:00 ויוצאת בשעה 09:00 (הכוונה 9 בערב, ע.ב)... זה לא שהגבילו אותי. בגלל שיש לי ילדים אני לא יכולה לעבוד מעבר." (עמ' 33 שורות 17-25). הריני מקבלת את טענות הנתבע והגב' קולן כי מדובר ברישום שעות אשר אינו מלמד על מגוריו של הנתבע במקום.

 

35.עדות נוספת בה תלו התובעים יתדותיהם היא עדותו של הנתבע 2, יעקב אריש (ענ/11), אשר זומן על ידם למתן עדות.

 

מהנימוקים שיפורטו להלן, לא מצאתי לקבל את עדותו של הנתבע 2:

 

ראשית, כאמור לעיל, הוברר כי התובעים הבטיחו לנתבעים 1-2 תשלום של 100,000 ₪ לכל אחד, באם תפונה הדירה. מטעם זה כשלעצמו, ברי כי לנתבע 2 היה אינטרס לצדד בתביעת הפינוי.

מעבר לכך, בעדותו של הנתבע 2 התגלו סתירות ופריכות, המשמיטות את הבסיס לגרסתו:

 

כך , בעוד שבעדותו העיד כי לא התגורר עם אביו המנוח מאז שירותו הצבאי (עמ' 61 שורה 24, עמ' 62 שורה 1), הרי בהליך אחר העיד "גרתי שם עד 11/11/13" (עמ' 5 שורה 25 לפרוטוקול נספח כט2).

 

בניגוד לגרסת הנתבע 2 לפיה הנתבע לא גר כלל עם המנוח, הסתבר כי בשיחה שהוקלטה על ידי הנתבע, הנתבע 2 מודה כי הנתבע אכן התגורר עם המנוח לפחות חצי שנה. באותה שיחה אמר הנתבע 2: "אתה תקבל חצי מיליון ואנחנו לא נקבל כלום בגלל שטיפלת בו חצי שנה" (עמ' 50 לנספח לא).

 

כך גם תיאוריו של הנתבע 2 את הדירה ואת סדרי הלינה בדירה עמדו בסתירה לעדויות עדי ההגנה כפי שפורטו לעיל (לרבות עדותם של מר מלכה (עמ' 30), הגב' קדוש (עמ' 32) והגב' קולן (עמ' 35)).

 

בנוסף, הנתבע 2 ניסה להכחיש את הקרע שהיה בינו לבין המנוח בשלוש השנים שקדמו לפטירתו, קרע עליו העידו עדי ההגנה, ורק בסופו של דבר אישר את הדברים.

 

מהטעמים האמורים, לא מצאתי ליתן לעדות הנתבע 2 כל משקל.

 

36.לסיכום:

מכלל העדויות והראיות שהוצגו בפני עולה כי למעשה מזה שנים רבות , הייתה הדירה מרכז חייו של הנתבע, וכי לא היה לו מקום מגורים קבוע אחר. גם כאשר הנתבע נע ונד בין חבריו וקרובי משפחתו, או אף התגורר בגלריה במספרה, לא היו אלה מגורי קבע. הנתבע שמר, באופן רציף, על זיקה חזקה לדירה ולאביו המנוח.

 

הריני מקבלת את גרסת הנתבע, הנתמכת בעדויות העדים מטעמו, כי כשנה וחצי קודם לפטירת אביו המנוח, עת מצבו הרפואי של המנוח החל להתדרדר חזר הנתבע להתגורר בדירה באופן קבוע ולמעשה "הפסיק לנדוד" בין מקומות שונים.

 

37.לאחר שבחנתי את מכלול הראיות מטעם הצדדים, שוכנעתי כי הנתבע התגורר בדירה עם אביו המנוח במשך ששת החודשים שקדמו לפטירתו ועל כן הוא עונה על התנאי הראשון שבסעיף 20(ב) לחוק.

 

הואיל ותנאי סעיף 20(ב) לחוק הינם תנאים מצטברים, יש להמשיך ולבחון האם הנתבע מקיים גם את התנאי השני בסעיף- היעדר דירה אחרת למגוריו.

 

יוער כי שני הצדדים נמנעו מלהתייחס באופן מפורט לתנאי השני, וסיכומיהם התמקדו , בעיקרם, בתנאי הראשון בלבד. חרף כך, לא אפטור עצמי מדיון בסוגיה זו.

 

היעדר דירה אחרת למגורים

38.כאמור, התנאי הנוסף בסעיף 20(ב) לחוק הוא: היעדר דירה אחרת למגורים בזמן פטירת המנוח.

 

אימתי רואים את פלוני כמי שיש לו "דירה אחרת למגוריו"?

 

סוגיה זו נדונה בהרחבה בע"א 712/76 צ'רני נ' מורד (ע"א 712/76 צ'רני נ' מורד, ואח', פ"ד לא(2) 99 (1977), להלן: "עניין צ'רני").

 

כב' השופט שמגר ציטט בהסכמה את דברי כב' השופט שרשבסקי בע"א (מחוזי י-ם) 43/70 אשר קבע כי:

 "דירה אחרת למגוריהם נאמר בסעיף הנ"ל ולא מקום אחר למגוריהם. מינוח זה בא ללמדנו, כי המדובר כאן לא רק במקום סתם למגורים שיכול להיות גם חדר זמני בבית מלון, אלא בדירה שהיא 'אחרת' למגוריהם, כלומר שמבחינה משפטית יכולה היא לשמש לקרובו של הדייר המנוח לאותה מטרה שלמענה הוא ישב בדירתו, היינו למקום מגוריו הקבוע במובן הנ"ל ולא רק לישיבה שמלכתחילה מיועדת לא לשמש אלא למטרה זמנית וגם עומדת לרשותו רק לזמן מעבר." (עניין צ'רני, עמ' 105).

 

כב' השופט שמגר הוסיף והדגיש:

"משמע, כי המדובר איננו בחלופה ארעית, אליה יכול פלוני הדייר לפנות כאורח נטה ללון, אלא בדירה בה יש לדייר זכות קבע.

...

יצויין גם כי נכונות תיאורטית של קרוב זה או אחר לקלטה בביתו בשל תום מגוריה בדירת הקרוב שנפטר, אינה יוצרת מקום מגורים חלוף לצורך סעיף 20(ב) לחוק. לצורך עניננו יש רק חשיבות למקום מגורים, בו יש לפלוני זכות מגורים, עובר לפטירת הקרוב. לכן אינה קובעת לעניננו נכונות הוריה לקבלה כאילו חזרה לדירתם, אלא העובדה כי היה לה ויש לה כל העת חדר למגוריה ברחובות." (עניין צ'רני, עמ' 105).

 

ועוד הוסיף כב' השופט שמגר:

"סעיף 20(ב) נוקט לשון "דירה אחרת" למגורים, היינו גם הדירה של הקרוב שהלך לעולמו שימשה למגוריו של מי שטוען לזכות בה ואין צורך להוכיח כי לדירה האחרת יש מעמד בכיר יותר או מועדף בעיני בן המשפחה או בעיני צד שלישי. יכול ששתי הדירות תהיינה מבחינה זאת במעמד שווה או כי הדירה של הדייר המנוח אף תהיה מועדפת בעיני הקרוב המבקש עתה להפוך לדייר לפי חוק. הקושיה היא אם יש דירה אחרת ותו לאו, היינו אם יש לבן-המשפחה חלופה למגורים בין מועדפת או לאו. אם יש לו קורת גג חלופית קבועה - להבדיל ממעון ארעי - אינו יכול להיכנס בנעלי הדייר המנוח, לדרוש לעצמו זכויות מכוח הדייר שנפטר ולכפות עצמו על בעלי הבית כדייר מוגן מכוח החוק. חוקי הגנת הדייר באו לסייע בידי חסרי מקום מגורים ולא בידי אלה הרשאים לבחור בין חלופות למגורים ומבכרים הדירה האחת שלרשותם על רעותה." (עניין צ'רני, עמ' 105-106).

 

כב' השופט שרשבסקי דייק והבהיר כי:

""דירה אחרת" במובן החוק, פירושה שיש לקרוב מקום מגורים שמבחינה אובייקטיבית אין מניעה שיתגורר שם באותו מצב, מבחינה משפטית, שהיה מתגורר עם הדייר המנוח." (עניין צ'רני, עמ' 106).

כב' השופט אשר, בדעת מיעוט, סבר כי:

"כדי שאפשר יהיה לומר שיש לאדם "דירת מגורים אחרת" כמצוות סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, צריך שתהיה קיימת בידו זכות חוקית לגור בדירה האחרת" (עניין צ'רני, עמ' 108).

 

מן המקובץ עולה, כי "דירה אחרת" במובן החוק פירושה, שיש לקרוב מקום מגורים שמבחינה אובייקטיבית אין מניעה שיתגורר שם באותו מצב, מבחינה משפטית, שהיה מתגורר עם הדייר המוגן המנוח.

 

39.בע"א (ת"א) 28830-12-11 זינגר נ' קוטלר (31.12.13), להלן: "ענין זינגר"), סקר כב' השופט ענבר את פסקי הדין הדנים בסוגיה זו, והביע עמדתו לפיה:

 

"השאלה היחידה הצריכה הכרעה בענייננו היא: האם בזמן פטירתה של המנוחה הייתה למערער זכות חוקית לגור בדירה" (עניין זינגר, פסקה 15 לפסק דינו של כב' השופט ענבר, ההדגשה במקור, ע.ב).

 

כב' השופט ענבר הוסיף והבהיר כי "השאלות הנוספות... וביניהן: האם למערער או להוריו יש אמצעים המאפשרים להם לרכוש למערער דירה אחרת, וכן: האם למערער יש אפשרות מעשית לגור בדירה אחרת- אינן רלבנטיות, שכן המבחן שגובש בהלכה הפסוקה אינו אלא מבחן הזכות החוקית..." (עניין זינגר, פסקה 15 לפסק דינו של כב' השופט ענבר).

 

לעומתו, גרסה כב' השופטת שבח כי:

"לעניות דעתי, "הזכות החוקית" ב"דירה אחרת למגורים", צריכה להיות גם אפשרית מבחינה מעשית, שאם לא כן אינה ניתנת לאכיפה" (עניין זינגר, פסקה 1 לפסק דינה של כב' השופטת שבח).

 

ובהמשך הדגישה כי:

" הזכות החוקית בדירה האחרת צריכה להיות בעלת סממני קבע להבדיל מזכות ארעית בת חלוף..." (עניין זינגר, פסקה 2 לפסק דינה של כב' השופטת שבח).

 

כב' השופט שוחט הביע עמדתו לפיה:

"אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי השופט י' ענבר. מבחן "הזכות החוקית" הינו מבחן קל ליישום ואינני סבור שיש מקום להחליפו, כטענת ב"כ המשיב, במבחן "האפשרות המעשית" שהינו תלוי נסיבות ומקום. מנגד, אף אני סבור, כפי חברתי השופטת י' שבח , כי בגדר "הזכות החוקית" צריכה להיות גם אפשרות מעשית." (עניין זינגר, פסק דינו של כב' השופט שוחט).

 

40.במסגרת הדיון, ראוי לזכור, כי עיגון זכות הקניין כזכות יסוד בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מצדיק לפרש את דיני הגנת הדייר, באופן שימזערו את הפגיעה בזכות הקניין של בעל הבית (ע"א (מחוזי חיפה) 715/08 דימרמן נ' תמיר (23.11.09)).

 

הדרישה בדבר היעדר מקום מגורים אחר נועדה לאזן בין האינטרסים המנוגדים של בעל הבית והקרוב המבקש את זכות הדיירות המוגנת. מחד גיסא, יש לוודא כי הקרוב לא יוותר ללא קורת גג ומאידך גיסא, כאשר יש לקרוב אפשרות מגורים חילופית, אין הצדקה לפגוע, פגיעה יתרה, בזכות קניינו של בעל הבית.

 

כאשר קיימת דירה אחרת למגורים, אשר הקרוב מעדיף שלא לגור בה, מסיבות כאלה ואחרות, לא תישמע טענתו בדבר היעדר דירה אחרת והקרוב לא יוכל להיכנס בנעלי הדייר המוגן ולדרוש את זכויותיו, שכן כפי שציין כב' השופט שמגר בעניין צ'רני:

"חוקי הגנת הדייר באו לסייע בידי חסרי מקום מגורים ולא בידי אלה הרשאים לבחור בין חלופות למגורים ומבכרים הדירה האחת שלרשותם על רעותה." (עניין צ'רני, עמ' 105).

 

41.ובישום לענייננו –

על יסוד הראיות, כפי שנסקרו באריכות לעיל, ובהינתן הקביעה כי הנתבע לא התגורר דרך קבע בגלריה במספרה, המסקנה היא כי לא היתה לנתבע דירה אחרת למגוריו בזמן פטירת אביו המנוח.

 

הגלריה במספרה אינה דירה שמבחינה משפטית יכולה היא לשמש לנתבע "לאותה מטרה שלמענה הוא ישב בדירתו, היינו למקום מגוריו הקבוע במובן הנ"ל ולא רק לישיבה שמלכתחילה מיועדת לא לשמש אלא למטרה זמנית וגם עומדת לרשותו רק לזמן מעבר" (עניין צ'רני, עמ' 105).

 

כך גם הגלריה במספרה אינה יכולה להוות לנתבע "מקום מגורים שמבחינה אובייקטיבית אין מניעה שיתגורר שם באותו מצב, מבחינה משפטית, שהיה מתגורר עם הדייר המנוח." (עניין צ'רני, עמ' 106).

 

רישיון העסק של המספרה, הכולל הן קומת הקרקע והן את הגלריה הוא לעסק בלבד: מכון יופי, פדיקור מניקור ומספרה (נספח כו לתצהיר הנתבע).

 

בחוזה השכירות מכוחו החזיק הנתבע במספרה (נספח כד) נקבע בסעיף 4.1 כי: "השוכר שוכר בזאת את המושכר למטרה מסחרית בהם ינוהלו עסקיו של השוכר ובכלל לניהול עסקיו של השוכר (להלן: "מטרת השכירות")". בסעיף 4.2 לחוזה השכירות נקבע כי "השוכר מתחייב בזאת שלא להשתמש... במושכר או בכל חלק ממנו לכל מטרה אחרת מלבד מטרת השכירות...".

 

עוד יצויין כי כאמור לעיל, הגם שהנתבע פנה לעירית תל אביב בבקשה להפחתת ארנונה (מנימוק המבוסס על מגורים במקום), הרי בסופו של יום בקשתו לא התקבלה.

 

עולה איפוא, כי לנתבע לא היתה זכות חוקית ואף לא אפשרות מעשית להתגורר בגלריה במספרה כפי שהתגורר בדירה.

 

42.וזאת יודגש. התובעים תלו יהבם בטענה כי הנתבע התגורר בגלריה במספרה, ולא טענו כי קיים מקום אחר היכול לשמש לו כ"דירה אחרת למגורים". (למעלה מהנדרש יצויין כי לא עלה מהראיות קיומה של כל דירה אחרת למגורי הנתבע).

 

משנדחתה טענת התובעים ונקבע כי הנתבע לא התגורר דרך קבע בגלריה במספרה (אלא בדירה), ולאור כל האמור לעיל, הריני קובעת כי בזמן פטירת המנוח, לא הייתה לנתבע דירה אחרת למגוריו.

 

43.התוצאה היא כי הנתבע עומד בשני תנאיו של סעיף 20 (ב) לחוק ומשכך, הרי הוא זכאי להחזיק בדירה.

 

סוף דבר

 

בהתייחס לנתבעים 1-2

44.התביעה כנגד נתבעים 1-2 מתקבלת.

 

בשים לב לכך שהלכה למעשה לא התנהלה התביעה כנגד הנתבעים 1-2, אינני עושה צו להוצאות ביחס אליהם.

 

בהתייחס לנתבע 3

45.התביעה כנגד נתבע 3 – נדחית.

 

התובעים יישאו בהוצאות הנתבע 3 בסך 5,000 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

 

 

ניתן היום, א' תמוז תשע"ו, 07 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ