ייצוג העירייה במשך 28 שנים הסתיים בתביעת שכ"ט בסך 1.6 מליון ש"ח ותביעת רשלנות בסך 5.4 מליון ש"ח - פסקדין

מונחות בפניי תביעה ותביעה שכנגד. בתביעה העיקרית עותר התובע, עו"ד במקצועו, לחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחה בסך 1,592,000 ₪, יתרת שכר טרחה המגיעה לו לטענתו, בנוסף לסכום שכבר שולם לו (כ- 5.4 מליון ₪) עבור ייצוג הנתבעת בהליך בוררות שנדון בפני כב' השופט בדימוס י. לויט.

בתביעה שכנגד עותרת הנתבעת לחיוב התובע בסך 5,436,386 ₪ בשל רשלנות נטענת בייצוגה בהליך הבוררות, וזאת בשל הסכמתו (החלקית) לבקשת התובעות באותה בוררות לתיקון פסק הבורר, הסכמה שלשיטתה נעשתה שלא כדין, ברשלנות וללא אישורה וגררה את חיובה בסכום התביעה שכנגד.

מבוא וטענות הצדדים בתמצית

1. ביום 18.10.2006 נחתם בין הצדדים הסכם למתן שירותים משפטיים המסדיר את ייצוג הנתבעת על ידי התובע בהליך הבוררות האמור, שעניינו תביעה ע"ס 76,788,267 ₪ (נומינלי), שהגישו שלוש חברות (שייקראו למען הנוחות – "אשטרום") כנגד הנתבעת, בגין בניית בית העירייה ועבודות נוספות (נספח 1ב' לתצהיר התובע; להלן – "הסכם שכר הטרחה").
2. יש לציין כי עם תום עבודות הבניה וטרם פתיחת הליך הבוררות, דרשה אשטרום מהנתבעת כ – 16.7 מליון ₪ בצרוף מע"מ, ובעקבות סירוב הנתבעת לשלם סכום זה, הגישה אשטרום את תביעתה האמורה, שכללה רכיבים נוספים מעבר לסכום הדרישה הראשוני האמור. הנתבעת הגישה תביעה משלה ע"ס כ – 25 מליון ש"ח.
3. ביום 9.8.2012 ניתן פסק הבורר, שתוקן בהסכמה בפסיקתא מיום 5.9.2012, ובו זכתה אשטרום בפחות מרבע הסכום שתבעה, ובסך הכל ב- 23,934,695 ₪, ערך ליום 3.2.2013 (סעיף 4 לכתב התביעה; נספח 3 לתצהיר התובע; להלן – "פסק הבוררות" ו – "הפסיקתא"). תביעת הנתבעת נדחתה, למעט סכום זניח של 36,000 ₪.
4. הסכם שכר הטרחה כולל שני מרכיבים: תשלום חודשי קבוע בסך 66,000 ₪ בצרוף מע"מ כל עוד נמשכת הבוררות (רכיב זה שונה בהסכמה, בתוספת שנחתמה ביום 12.5.2010, נספח 1ג' לתצהיר התובע) וכן שכר טרחה באחוזים מסכומים שיופחתו מהתביעה נגד הנתבעת, בשיעור ובתנאים שפורטו בסעיף 3 להסכם שכר הטרחה כדלקמן: 2% מכל סכום שיופחת מהתביעה עד סך 27 מיליון ₪, כאשר נקבע סכום מינימום שבגינו לא ישולמו האחוזים מההפחתה (26,788,267 ₪) ו-3% מכל סכום שיופחת מהתביעה, המסתכם בסך 53,788,267 ₪.
5. לשיטתו של התובע, יש לחשב את הסכום המגיע לו באחוזים מההפחתה באופן שסכום התביעה המקורי, כ-76 מיליון ₪, ישוערך בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, סכום המגיע נכון ליום משלוח חשבון שכר הטרחה, לסך של 105,140,638 ₪. ממילא, חישוב בדרך זו מביא ליתרת שכר טרחה משמעותי לזכות התובע.
6. הנתבעת מכחישה מכל וכל דרך חישוב זו, וטוענת, בין היתר כי התובע קיבל במהלך הבוררות סכום "מדהים" כלשון המצהירה מטעמה, בסך של 5,475,997 ₪ (עניין זה אינו במחלוקת), מכח התשלום החודשי כאמור, כי מדובר בתביעה חמדנית, וכי אין בהסכם שכר הטרחה כל הוראת שערוך כפי שטוען התובע.

ראוי לציין כי הנתבעת מודה שאף ללא שערוך סכום התביעה שהגישה אשטרום, מגיעה לתובע יתרת שכ"ט המסתכמת בסך 309,678 ₪ (סעיף 47 לסיכומים).

עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובע התרשל בייצוגה, בכך שהסכים ללא אישורה לחלק הארי של בקשה לתיקון פסק הבורר שהגישה אשטרום, ובכך גרם להוספת סכום של למעלה מ-5 מיליון ₪ לפסק הבורר. הנתבעת מבקשת לקזז מסכום התביעה את סכום הנזק האמור.

7. הנתבעת טוענת כי מספר ימים לאחר מתן פסק הבורר הגישה אשטרום בקשה לתיקונו בנוגע למספר עניינים (נספח ו' לתצהיר גב' וייזל מהנתבעת; להלן – "בקשת התיקון"):

• א. בקשה להוספת סך של 72,421 ₪, סכום שהושמט בטעות מפסק הבורר. התובע הסכים לתיקון זה, והוא אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.
• ב. הוספת הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה לתקופה שבין 15.12.2004 (מועד הגשת החשבון הסופי ע"י אשטרום) לבין 6.8.2006 (מועד הגשת התביעה לבורר), בנוגע לסכומים שנקבעו בחוות דעת מומחה שמונה ע"י הבורר. התובע הסכים לתיקון זה והנתבעת גורסת כי התרשל בכך.
• ג. תיקון סעיף 56 לפסק הבוררות, אשר ריכז את תוצאות הבוררות בשני עניינים שלטענת אשטרום הופיעו לגביהם קביעות סותרות בפסק הבוררות. האחד, תוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור 4% לחשבון שינויים ותוספות שהגישה אשטרום לנתבעת. התובע הסכים לתיקון זה והנתבעת טוענת כי התרשל בכך. השני, ביטול "תקופת החסד" בת 90 ימים שבמהלכה אין לזקוף לטובת אשטרום הפרשי ריבית והצמדה. התובע התנגד לתיקון זה והתנגדותו התקבלה. ממילא לנתבעת אין כל טענה בהקשר זה.
• ד. הוספת סכום הוצאות בסך 900,000 ₪ שנפסק לזכות אשטרום בעמוד 4.4.6 לפסק הבוררות ושלא הופיע בסעיף 56 המרכז את תוצאות הבוררות. התובע הסכים לתיקון אם כי לנתבעת אין כל טענה בענין זה.

8. הנתבעת טוענת, בין היתר, כי התובע העביר לה את בקשת התיקון, אף זאת לא באופן מיידי, כאשר הוא מציין במכתב לוואי (נספח 9 לתצהיר התובע) כי מדובר בטעות קולמוס שמשמעותה תוספת של 81,111 ש"ח לחובת הנתבעת. עוד נטען כי בשיחת טלפון שהתקיימה בין התובע לסגנית הגזבר בנתבעת, גב' וייזל, ביום משלוח המכתב, אמר לה התובע כי מדובר בתיקונים קלים, שמשמעותם תוספת של כ- 72,000 ₪ בלבד, כי המהנדס יוני גולדשטיין שליווה את הנתבעת בהליך הבוררות נתן הסכמתו לכך וכי בכוונת התובע להתנגד לרכיב בבקשת התיקון המתייחס ל"תקופת החסד".

הנתבעת טוענת כי גב' וייזל אמרה לתובע כי היא מצויה ערב נסיעה לחו"ל לשבוע ימים, כי טרם קראה את המכתב ואיננה נדרשת לו כעת. התובע הגיש את תגובתו לבקשת התיקון יומיים לאחר מכן, ללא אישור הנתבעת, לא הודיע לה כי נקבעה ישיבה אצל הבורר בעניין בקשת התיקון ביום 5.9.2012, ובסופו של דבר נתן הסכמתו לתיקונים המבוקשים זולת עניין ביטול "תקופת החסד".

לשיטת הנתבעת, כפועל יוצא מכך, הוסף לסכום פסק הדין סכום עתק של 4,892,963 ₪, ומעבר לכך, התווסף תיקון נוסף שכלל לא התבקש בבקשת התיקון, בכל הקשור לשערוך בהתאם למדד תשומות הבנייה, מעבר לתקופה שנתבקשה בבקשה לתיקון, באופן שגרר תוספת נוספת בסך 414,105 ₪. בסופו של דבר, פסק הבוררות והפסיקתא אושרו בבית המשפט המחוזי, והנתבעת מבקשת לחייב אפוא את התובע בסכום שהתווסף לפסק הבוררות, במסגרת תביעה שכנגד, וכן טוענת לקיזוזו מהתביעה העיקרית.