ת"א 12600-03-11 א' (המנוחה) ואח' נ' רק בשר חיפה 2010 בע"מ ואח'

1. בפניי מקרה טראגי בו המנוחה, א' א' ס' ז"ל, ילידת 01.01.41, נפטרה ביום 26.4.11 לאחר שנפגעה בתאונה ביום 6.1.11, אשר הובילה בסופו של דבר למותה בטרם עת. התאונה אירעה עת המנוחה השתתפה בחגיגות בת המצווה של נכדתה אשר התקיימה במסעדה של נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), עת המנוחה קמה מכיסאה לברך את האורחים שהגיעו לאירוע כאשר גבה מופנה לצד גרם המדרגות, נתקלה עם העקב בשפת האבן שברצפת המקום, מעדה אחורנית ונפלה לכיוון בור או מה שכונה כ"תהום" בו נמצא גרם המדרגות אשר מוביל לקומה מתחת. המנוחה נפלה במדרגות ונפגעה בראשה ובגבה מצד שמאל ואיבדה את הכרתה (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה ע"י בן זוגה, הידוע בציבור של המנוחה, התובע מס' 3 ויורשי המנוחה הם ילדיה, כאשר התובע מס' 3 גם הוא בנה של המנוחה לא נכלל בצו הירושה מיום 4.1.2012 (צו הירושה צורף לתחשיבי הנזק), וכן ע"י הנתבעת מס' 9 אשר במסגרתה טופלה המנוחה עד לפטירתה כאמור.נתוני רקע ועובדות:

ביום 12.6.14 הגיעו התובעת מס' 9 והנתבעות לכלל הסכם פשרה לפיה פוצתה הנתבעת 9 ויצאה מן התמונה.

בדיון נותרו אפוא, התובעים 1-8 והנתבעות.

2. ממקום התאונה פונתה התובעת בניידת טיפול נמרץ לבית החולים רמב"ם שם נבדקה ואובחנה כסובלת משברים ופגיעות רבות בכל גופה כולל שבר בבסיס הגולגולת, דימום תת עכבישי המטומה סובדורלית וכן שברים בצלעות, בעצם הבריח ועוד. היא אושפזה במחלקת טיפול נמרץ ולאחר מכן הועברה למחלקה הנוירוכירורגיה.

מבית החולים רמב"ם היא הועברה בניידת טיפול נמרץ לבית החולים השיקומי פלימן ומשם הועברה ביום 30.3.11 למחלקה הסעודית בבית האבות כיפת הזהב. ביום 2.4.11 היא הועברה שוב לרמב"ם עקב החמרה במצבה. לאחר קבלת טיפול היא הועברה שוב לבית האבות, שם נפטרה ביום 26.4.11.

3. הנתבעות כפרו בעובדות ובאחריותן לאירוע התאונה וכן הצדדים חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לעיזבון ותובעים בשל התאונה המצערת כאמור. מהלך הדיון יהיה תחילה אדון ואכריע בשאלת האחריות ולאחר מכן אקבע את שיעור נזקי התובעים.

שאלת האחריות

טענות הנתבעות:

4. לטענת התובעים התאונה ונסיבותיה הוכחו על ידם כמו גם הוכח כי הנתבעת התרשלה בשמירה על כללי הזהירות והבטיחות, באופן שהוביל ותרם לפגיעותיה הקשות של המנוחה ולמותה בטרם עת. התובעים סבורים כי פציעתה הקשה של המנוחה אשר הובילה למותה, מדברת בעד עצמה ומצביעה על התרשלות הנתבעת בשמירה על בטיחותה במהלך האירוע. בנסיבות אלה יש הצדקה להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעת. שמחזיקה בכל המידע הרלוונטי והראיות הרלוונטיות. הנתבעת אינה יכולה לנער ידיה מאחריותה לפציעתה הקשה של המנוחה ולמותה, המנוחה נפגעה כאשר השתתפה באירוע בת המצווה במסעדת הנתבעת, שאורגן ותוכנן והיה בניהול הנתבעת ובאחריותה בלבד. לטענתם יש לדחות מכל וכל את טענות הנתבעות בדבר אשם תורם על המנוחה אף אם יהיה זה באחוז מינורי.

נטען כי גרם המדרגות המוביל לקומה התחתונה לא היה מגודר, לא הותקן בצדדיו מעקה ובכך בעצם נוצר סיכון של "תהום" למשתתפים באירוע ולכלל הציבור ששהה במסעדה. מחזיק מקרקעין, המזמין את הציבור להיכנס לשטחו, חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית לבאים בשעריו. הוא אחראי כלפי כל הנכנס למקרקעין בנוגע לכל סיכון גלוי ועל אחת כמה וכמה באשר לסיכון חבוי הטמון בו. התאונה אירעה בשל רשלנותה הבלעדית של הנתבעת וכתוצאה מהפרת חובותיה שבחוק.

5. עוד נטען כי מסיבת בת המצווה התקיימה אצל הנתבעת; האירוע אורגן, סודר, ותוכנן והיה בניהול הנתבעת ובאחריותה בלבד. באירוע נכחו כ- 30 איש לערך ומי שסידר את השולחנות היו בעלי המקום על דעתם, באופן שחיברו מספר שולחנות ויצרו שולחן מלבני אחד גדול המתחיל בצמוד לחלון גדול מצד אחד ועד לצד שני בצמוד לגרם המדרגות. סידור השולחנות והכיסאות נעשה בצורה רשלנית. לאור טיבה של המסעדה וקהל היעד שלה, לפיכך היה צפוי שסועדים, מארחים ואף מלצרים יעמדו בסמוך לשולחן או יצעדו מאחורי השולחן בכדי להגיע למקום מושבם לאורך השולחן, שסודר בצמוד לחלון ובהמשך בצמוד לגרם מדרגות פעור וללא מעבר רחב, או תמיכה של קיר או מעקה מאחורי הכיסאות. לטענת התובעים הנתבעת התרשלה בהצבת השולחן בסמוך מאד לגרם המדרגות. היה עליה לצפות מראש שהצבת השולחן בסמוך ל"תהום" שנוצרה יצור סיכון כה מוחשי. הנתבעת היא זו שסידרה השולחנות בצורה רשלנית, מנהל המקום הסביר למומחה שההתרחבות באולם נעשית בהתאם למספר האנשים בו. מנהל הנתבעת היה צריך להיות ער לכך שמדובר במספר אנשים גדול למקום, ולא לסדר שולחנות וכסאות שגבם נמצא לפתח פיר המדרגות. למנוחה לא הייתה כל אפשרות להבחין בסכנה לנוכח העובדה שעמדה כשגבה מופנה אל עבר המדרגות ובמיוחד לאור העובדה שהנתבעת התרשלה ולא דאגה להתקין מעקה בטיחות בגרם המדרגות ולא גידרה אותו.