איוונוב נ' דהאן

התובעת עותרת למתן פסק דין הצהרתי לפיו ייקבע כי הסכם המכר שנערך ביום 29.08.13 בינה ובין הנתבע בעניין מכירת דירת המגורים שלה והסכם השכירות של הדירה הם הסכמים פיקטיביים חסרי כל תוקף. בנוסף מבקשת התובעת להורות לרשם המקרקעין למחוק את הערת האזהרה שנרשמה ביום 02.09.13 לטובת הנתבע.

רקע – ועיקר המחלוקת

1. ביום 29.08.13 נחתם בין התובעת לבין הנתבע "הסכם מכר" (להלן: "הסכם המכר" - נספח 3 לכתב התביעה), לפיו רכש הנתבע את זכויותיה של התובעת בדירה הנמצאת ברחוב לוי אשכול מספר 1175/5 בטבריה והידועה כגוש 15054 חלקה 54 תת חלקה 4 (להלן: "הדירה"). בהסכם המכר נקבע, כי התמורה בגין רכישת הדירה תהא בסך 200,000 ₪ (ראו: סעיף 8 להסכם המכר).

    

2. באותו יום (29.08.13) נחתם "הסכם שכירות בלתי מוגנת" (להלן: "הסכם השכירות" – נספח 4 לכתב התביעה) בין הנתבע לבין התובעת, לפיו שכרה התובעת מן הנתבע את הדירה החל מיום 01.09.13 ועד ליום 31.08.14. בין הצדדים הוסכם, כי "דמי השכירות החודשיים יעמדו על סך של 7,000 ₪ לחודש" (סעיף 8(א) להסכם השכירות).

    

3. התובעת טוענת, כי הסכם המכר נערך למראית עין וכי העסקה האמיתית בינה לבין הנתבע היא משכון הדירה תמורת הלוואה בלתי חוקית, שהלווה הנתבע לד"ר ראסם חאג' ז"ל (להלן: "ד"ר ראסם" או "המנוח") שהיה אז מעסיקה של התובעת.

    

   לטענתה, גם הסכם השכירות פיקטיבי ותשלום "דמי השכירות" על ידי ד"ר ראסם היווה למעשה החזר של אותה הלוואה. בנוסף טוענת התובעת לביטול ההסכמים בשל פגמים בכריתתם - עושק, כפייה, טעות, הטעיה והעדר תום לב.

    

4. מנגד טוען הנתבע, כי הסכם המכר הנו הסכם כשר לחלוטין אשר דווח לרשויות המס. לטענתו, גם הסכם השכירות הוא בר תוקף. התובעת שילמה לנתבע את דמי השכירות באמצעות 12 המחאות. הנתבע מדגיש, כי הטענות בדבר מתן הלוואה לד"ר ראסם הן פרי דמיונה של התובעת.

    

   עיקר טענות התובעת