פלונית נ׳ שירותי בריאות כללית ואח׳

תובענה זו הוגשה ע"י בתה של המנוחה, ילידת 1934 בטענה לרשלנות רפואית של הנתבעים בגין החלטתם שלא לבצע ניתוח לב למנוחה שנפטרה ביום 1.5.17.

בעוד שהתובעת טענה כי אף לא אחד מהנתבעים נאותו לנתח את אמה בעת שאושפזה בביה"ח ובחרו בטיפול שמרני, הנתבעים טענו כי ההחלטה שלא לנתח את המנוחה לאור מצבה הקשה הייתה סבירה בכורח הנסיבות.

הנתבעת 1 בעלים ואחראית על מרכז הרפואי בילינסון, הנתבעים 2-3 הם רופאי המרכז, הנתבע 2 הוא מנהל המערך לקרדיולוגיה והנתבע 3 מומחה בתחום ניתוחי הלב.

רקע

המנוחה, אלמנה מאז 1989, חשה כיממה טרם הגעתה למרכז הרפואי בילינסון (להלן- "ביה"ח") בכאבים בכתף וזרוע ימין אשר חלפו מעצמם ובמהלך הלילה חשה בבחילה קשה עם הקאות מרובות. בצהרי היום למחרת בוצע לה אק"ג בו נראו עליות ST בקיר תחתון, היא טופלה באספירין והפרין ונשלחה לביה"ח.

המנוחה אושפזה ביום 26.4.17 באבחנה של אוטם שריר הלב. במהלך האשפוז בוצע צנתור עקב אוטם חריף תחתון, במהלכו בוצעה הרחבה של החסימות באמצעות שלשה תומכנים.

לאחר בדיקת אקו לב ביום 27.4.17 אובחן כי כתוצאה מהאוטם נגרם חור אחורי במחיצה בין-חדרית בלב המנוחה (VSD).

אין חולק כי הצוות הרפואי בביה"ח החליט שלא לנתח את המנוחה מהנימוק שאינה מתאימה לניתוח לב בשל נתוניה הרפואיים וכן בשל סיכויי הצלחה נמוכים ועל כן הוחלט ביום 27.4.17 על המשך טיפול רפואי שמרני. ביום 29.4.17 לאחר נפילת המנוחה ממיטתה, בהתייעצות עם הנתבע 2 הוחלט במתן טיפול במורפיום ולא להחייאה. הואיל והתובעת התנגדה למתן המורפיום ולאחר שהציגה מינוי כאפוטרופוס, הטיפול בכך הופסק לבקשתה ביום 1.5.17.