אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 10586-12-11 ע' נ' אקסטרים ספורט ימי בע"מ ואח'

ת"א 10586-12-11 ע' נ' אקסטרים ספורט ימי בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 13/05/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום הרצליה
10586-12-11
29/04/2015
בפני השופט:
יחזקאל הראל - סגן נשיאה

- נגד -
התובע:
א' ע'
עו"ד מירון קין ואח'
נתבעים:
1. אקסטרים ספורט ימי בע"מ
2. מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ

עו"ד אורי צחורי
פסק דין

 

 

מבוא

 

  1. לפניי תביעת התובע יליד 1992 בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, ביום 7.4.10 במהלך שיט בסירת מנוע לשיוט עצמי (להלן: "הסירה") במימי מפרץ אילת (להלן: "התאונה").

     

  2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 - אקסטרים ספורט ימי בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר השכירה לתובע ולשלושת חבריו את הסירה, וכנגד מבטחתה מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"). (הנתבעת ומנורה תקראנה להלן יחדיו לשם הקיצור: "הנתבעות").

     

  3. עסקינן בסירה שאינה מחייבת רישיון משיט להשטתה. מדחף המנוע מוגן ע"י מגן (להלן: "המגן") במטרה למנוע ככל האפשר בין היתר, פגיעה מלהבי המדחף באדם השוחה במים, הסתבכות ברשת וכו'. בסירה לא מותקן סולם המאפשר עליה מהמים לסירה.

     

  4. לטענת התובע, הוא וחבריו לא תודרכו על ידי הנתבעת וטרם היציאה לים, לא קיבלו הסבר אודות הסכנות שהסירה יוצרת תוך כדי תנועתה במימי המפרץ בכלל, וביחס למשיטיה בפרט. במהלך ההפלגה קפץ התובע מעבר לדופן למימי המפרץ ונפגע ברגלו השמאלית ממגע עם המדחף וחלקיו הנעים.

     

  5. הנתבעות הכחישו את טענות התובע וטענו כי הוא וחבריו הוזהרו מפני הירידה מהסירה ובמיוחד מהסיכון הטמון מהפגיעה מהמדחף. הנתבעות שלחו הודעה לצד שלישי כנגד רשות הספנות והנמלים-מדינת ישראל (להלן: "רשות הספנות") בטענה כי אם וככל שהתביעה תתקבל כנגדן וייקבע כי לא היה די במגן-על רשות הספנות כמי שאישרה את המגן לשפותן בגין כל חיוב שתחובנה לשלם לתובע.

     

  6. פסק-הדין ניתן לאחר שהובאו לפניי הראיות כדלקמן:

    ראיות התובע: תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של התובע ואחד מחבריו מר עראר ג'לאל הידוע בכינויו פאדי (להלן: "פאדי").

    ראיות הנתבעות: תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של המנהל והבעלים של הנתבעת מר תום אדרעי (להלן: "תום"), אחותו הגב' דניאל אדרעי (להלן: "דניאל") ועובד הנתבעת מר רז אלמוזנינו (להלן: "רז"), וכן חוות דעתו וחקירתו הנגדית של המהנדס מר יצחק שכטרמן.

    ראיות רשות הספנות: תצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של מר עמוס נוימן מי ששימש כממונה הארצי על כלי שיט קטנים ומשיטים ברשות הספנות.

    כן הגישו הצדדים תיעוד, לרבות חוות דעת רפואיות מטעמם בתחום האורתופדי וכמו כן סיכומים בכתב.

     

  7. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם ייאמר אחרת.

     

    תמצית טענות הצדדים

    תמצית טענות התובע

     

  8. אביא להלן את תמצית טענות התובע:

    • התובע, שהיה קטין בעת התאונה, וחבריו שכרו מהנתבעת את הסירה. במהלך ההפלגה עמד התובע בסירה ונפל למים;

    • בעדויות התובע וחברו שהיו אמינות וקוהרנטיות, הוכח כי זו הפעם הראשונה שהתובע עלה על סירת מנוע, לא ידע היכן נמצא מדחף הסירה, כיצד הוא פועל, ומהם הסיכונים שהוא טומן. בהיעדר אמצעי בטיחות, הסבר והדרכה מתאימים, הוא לא העלה בדעתו, כי הסירה יוצרת סיכון וכי הבילוי יסתיים בפגיעה טראומתית וקשה ממדחף הסירה;

    • בנסיבות העניין חל הכלל בדבר הדבר מדבר בעד עצמו ועובר לנתבעת הנטל להוכיח כי התאונה לא ארעה עקב רשלנותה. הנתבעת לא הרימה נטל זה. לחילופין, עסקינן בחפץ מסוכן כהגדרתו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, משום כך הנטל עובר לנתבעת להוכיח שלא הייתה בקשר לתאונה התרשלות שתחוב בגינה. הנתבעת לא הרימה נטל זה;

    • החברה עוסקת בהשכרת סירות מנוע לנהיגה עצמית בחוף הים באילת. לקוחות הנתבעת כוללים בני נוער רבים, ללא ליווי מבוגר, ללא צורך ברישיון אישי וללא ניסיון קודם בתחום השיט. נערים אלו אינם יודעים כיצד להפעיל את הסירה ואינם מכירים את הסיכונים הכרוכים בה. לכן, אך צפוי הוא שיתנהגו, שלא מדעת וללא כוונת זדון, בצורה העלולה לגרום נזק לסירה ואף לפציעה עצמית;

    • מדחף הסירה נמצא בתוך המים ומוסתר מתחת ומאחורי הסירה ופציעה ממנו עלולה להיגרם בכל שהייה במים ועקב קרבה יתרה ומגע מקרי במדחף;

    • הנתבעת הייתה מודעת לסיכון מהפגיעה במדחף, ועל כן היה עליה לנקוט באמצעים כדי למנוע את התממשות הסיכון. המומחה מטעם הנתבעות מר שכטרמן אף אישר כי המגן אינו מקנה הגנה אבסולוטית מפני פציעות, אלא חלקית בלבד. משכך, היה על הנתבעת לנקוט באמצעי זהירות חלופיים, בין אם על ידי התקנת מנוע פנימי, ובין אם להימנע מהשכרת סירה למי שאינו מיומן ומורשה לכך;

    • משהנתבעת לא נקטה באמצעים אלו הפרה את חובת הזהירות המוגברת שלה כלפי התובע בהיותו קטין;

    • הוכח כי התובע לא חתם על טופס הבטיחות (להלן: "הטופס"), ועל כן הנתבעת אינה רשאית להסתמך עליו, ולא ניתן לייחס לתובע ידיעה כלשהי לתוכנו;

    • הטופס מיועד ללקוח אחד בלבד ולא לקבוצה, כפי שהיו התובע וחבריו;

    • לא נמסרו לתובע אזהרות כלשהן מפני סיכון לפציעה ממדחף הסירה כפי שהוכח מהראיות שהובאו. מכל מקום, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח מתן הדרכה ואזהרות לתובע, לרבות אזהרה מפני סיכון לפציעה מהמדחף;

    • עדויותיהם של דניאל ורז מדוע חל איסור לרדת למים או שלא להכניס איברים למים, אינם מהווים תחליף להסברים ולהדרכה שהיה עליהם ליתן, לרבות מפני הסיכונים שבירידה למים;

    • גם אם התובע היה חותם על הטופס, לא היה בכך כדי לעמוד בחובת מתן הנחיות הנוגעות לסיכונים הטמונים בסירה. על הנתבעת מוטלת חובה מוחלטת למגן את המדחף על מנת למנוע פגיעה מכל מי שלא יעמוד בפיתוי וירד אל המים;

    • הנתבעת הפרה הוראת חובה חקוקה בכך שלא עמדה בדרישת המיגון שהינה תנאי לשימוש בסירה, כפי שנקבע ברישיון השיט. המיגון שהותקן אינו מבטיח מפני פגיעה ואינו ממלא אחר ההוראות והשכל הישר. משכך, הפרה הנתבעת הוראת חובה חקוקה כמשמעה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין;

    • נכותו התפקודית של התובע זהה לנכותו הרפואית המשוקללת בשיעור של 12%. בתצהירו הסביר התובע כי הוא נדרש לעבוד באתרי בניה וכי הוא נדרש להליכה ועמידה במשך כל שעות היום, במהלכן עליו לנעול נעלי עבודה, הגורמות לנפיחות וכאב כרוני בכף רגלו. התובע לא נחקר על מגבלותיו וסבלו;

    • מתלושי השכר הוכח כי התובע, שנמצא בראשית דרכו המקצועית, משתכר סך של 10,000 ₪ הגבוה מהשכר הממוצע במשק, ועל כן יש להעמיד את שכרו על 15,000 ₪ לפחות;

    • בהתחשב במהות הנכות והאשפוז הממושך, יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 150,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני;

    • לאחר התאונה נאסר על התובע לדרוך על רגל שמאל לפרק זמן של כ- 3-4 חודשים. בתקופה זו נזקק לעזרה בלבוש ורחצה שסופקה לו על ידי בני משפחתו. התובע לא נחקר על כך. שווי העזרה הינו כ- 10,000 ₪;

    • נכותו של התובע מגבילה אותו בביצוע עבודות משק הבית, קניות, סידורים ותיקונים וזאת לכל ימי חייו. נזק זה מסתכם בסך של 50,000 ₪;

    • יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר מלא ל- 4 חודשים בסך של 40,000 ₪, ומתום תקופה זו פיצוי נוסף בסך של 66,000 ₪ בהתאם לשיעור הנכות התפקודית;

    • יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לעתיד בסך של כ-530,000 ₪ ופיצוי בגין אובדן הפרשות לפנסיה בסכום של כ-70,000 ₪;

    • יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונעליים מיוחדות;

    • יש לפסוק לתובע הוצאות נסיעה מוגברות לעבר ולעתיד בסך של 20,000 ₪;

    • לאור כל האמור לעיל יש לחייב את הנתבעות לשאת בכל נזקי התובע בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

       

      תמצית טענות הנתבעות

       

  9. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעות:

    • הוכח מתצהיריהם ועדויותיהם של תום ודניאל כי האחרונה תדרכה את התובע וחבריו, בין השאר שחל איסור לקפוץ למים והדגישה את הסכנות הנובעות מכך. כן הוכח כי פאדי חתם על הטופס וכי מספר תעודת הזהות שמופיע על הטופס הוא של התובע, ועל כן המסקנה היא כי התובע עמד ליד פאדי וכתב את מספר תעודת הזהות שלו על הטופס. משכך, הוכח כי התובע הודרך באופן אישי על ידי דניאל;

    • עדותו של רז, שחדל לעבוד אצל הנתבעת לפני מספר שנים, הינה עדות של עד נטול אינטרסים. רז מסר מיד לאחר האירוע הודעה כתובה וחתומה לחוקר הביטוח. בהודעתו וכן בעדותו מסר כי הוא מזהיר את השטים באופן מפורש מפני הסיכון בירידה למים לרבות הכנסת איברים למים בשל הסיכון לפגיעה מהמדחף;

    • מנגד, עדויותיהם של התובע ופאדי אינן אמינות ומשתנות לסירוגין. עדויותיהם סותרות זו את זו ואת גירסאותיהם בתצהיריהם. זאת ועוד, התובע נמנע מלזמן לעדות את שני חבריו הנוספים שהתלוו לשיט;

    • הוכח כי התובע קפץ מהסירה באופן יזום ועדויותיהם של התובע ופאדי לעניין הנסיבות בהן נפגע ברגלו סותרות זו את זו, לרבות בשאלה באיזה שלב ארעה הפגיעה;

    • קיים ספק רב האם התובע כלל נפגע מהמדחף שהיה ממוגן. לדעת מר נוימן, פציעת התובע לא יכלה להיגרם מפגיעת המדחף וככל הנראה ארעה בשל סיבה אחרת;

    • על ביהמ"ש להכריע בשאלה ערכית והיא האם יש להטיל על הנתבעת חבות ליתן הסבר לגבי איסור מפורש מדוע אין לרדת אל המים, והאם אין די בכך שנאסר עליו לרדת אל המים;

    • לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות, ולחילופין יש להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 100%;

    • לחילופין, ככל שביהמ"ש יקבע כממצא עובדתי כי מיגון המדחף לא מנע את התאונה וכי היה עליו להיות מלא ולא חלקי, כי אז יש להטיל את האחריות על רשות הספנות אשר אפיינה את מגן המדחף כך שיתן הגנה חלקית בלבד;

    • יש לדחות את טענת רשות הספנות כי נגרם לה נזק ראייתי עקב איחור בדיווח בדבר האירוע. הוכח כי המשטרה הימית של אילת קבלה דיווח 4 דקות לאחר קרות התאונה, חקרה את התאונה מיד בסמוך להתרחשותה, גבתה הודעות ובדקה את הסירה. לא נמצא דופי בנוהלי ההפעלה והתיק נסגר בהיעדר אשמה. הנתבעת יצאה ידי חובת דיווח לרשויות, ולכן גם אם אחרה המשטרה בהודעתה לרשות הספנות – לא נגרם נזק ראייתי הואיל והאירוע נחקר במלואו;

    • בעת התאונה היה התובע תלמיד כתה י"ב. הפציעה ארעה בחודש אפריל ועל כן כל תקופת החלמתו היה התובע תלמיד ולא נגרם לו כל אובדן השתכרות. התובע השתכר בתחילה אצל אביו סך של 6,000 ₪ לחודש ואח"כ עלה שכרו לסך של 10,000 ₪ לחודש. משכך, אין כל ראיה כי נגרם לו הפסד שכר לעבר;

    • מעדות התובע עולה כי תפקידו הינו ניהולי, ועל כן נכותו הרפואית אינה מגבילה אותו בתפקודו בעבודה. מאישור המל"ל בדבר רצף ביטוחי עולה כי החברה שבבעלות אביו אינה מדווחת על שכרו ובנסיבות אלו מוטל צל כבד על אמינות התלושים שהוגשו;

    • אין חשש כי התובע יפוטר מעבודתו, ובהתחשב בכך שעסקינן בנכות רפואית בשיעור 7.5% וצלקת אסתטית בשיעור של 5% - יש לדחות את תביעת התובע לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד, ולחילופין יש לפסוק פיצוי גלובלי נמוך;

    • בגין כאב וסבל מוצע לפסוק סך של 50,000 ₪;

    • יש לדחות את תביעת התובע בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות מוגברות לניידות;

    • מכל סכום שייפסק יש לנכות את אשמו התורם, המכריע והגבוה של התובע.

       

       

       

       

      תמצית טענות רשות הספנות כלפי הנתבעות

       

  10. אביא להלן את תמצית טענות רשות הספנות:

    • רשות הספנות אינה הבעלים של הסירה, לא היא השכירה אותה ולא היא שהייתה אחראית להדריך את התובע;

    • איש, לרבות לא הנתבעת, לא הודיע לרשות הספנות על קרות התאונה ובכך גרם לה לנזק ראייתי. אין די בהודעה למשטרה כפי שקבוע בדין;

    • לא הוכח כי התובע נפגע מהסירה ואם כן, מאיזה חלק ממנה;

    • ככל שיוכח כי המגן הוסר – דין ההודעה כנגד רשות הספנות להידחות;

    • המהנדס שכטרמן מטעם הנתבעות אישר כי בכל העולם אין דרישה למיגון המדחף וכי המדחף שאושר מקנה הגנה סבירה וכן כי אין פתרון מעשי למגן את המדחף באופן מוחלט ובאותה עת לשמור על יעילותו.

       

      הכרעה

      שאלת החבות

      נסיבות אירוע התאונה

       

  11. הצדדים חלוקים בדבר ההסברים והאזהרות שקיבלו התובע וחבריו מהנתבעת בדבר האיסור לירידה מהסירה אל מי המפרץ ולסיכון הטמון בירידה שכזו, כמו גם בשאלה בגין מה נפגע התובע - האם בגין המדחף כטענתו או מחלק אחר של הסירה, כטענת הנתבעות.

     

  12. בתצהירו, הצהיר התובע כי בחלוף כעשר דקות לאחר שהחלו בשיט, התכוון לקפוץ למים ולשם כך עמד בסירה. משהסירה הטלטלה מצד לצד איבד את שיווי משקלו ועקב כך התגלגל מעבר לדופן הסירה ונפל למים. לטענתו "...תוך כדי כך הסירה עברה לידי ונגעה בי עם החלק האחורי שלה. באותו רגע ממש הרגשתי מכה חזקה וכאב חד. צעקתי לעזרה. חברים עצרו את הסירה, קפצו למים והוציאו אותי החוצה. הובילו אותי לחוף...אז התברר לי שהמדחף של הסירה פגע בתנועתו הסיבובית בכף הרגל שלי ופצע אותה" (סע' 5 לתצהיר עדות ראשית).

     

  13. בתצהירו הצהיר פאדי כי לאחר שיט של כ-10-15 דקות, התובע "נעמד על רגליו בסירה בעוד הסירה מפליגה במהירות מלאה. תוך כדי כך הגלים טלטלו את הסירה. ראיתי שא' מאבד את שיווי המשקל, התהפך מעל הדופן ונפל לתוך המים. הסירה המשיכה לשוט ועברה קרוב מאד אליו. אז שמעתי לפתע את א' צועק מתוך המים – 'הרגל שלי, הרגל שלי'. לא הבנתי מה קרה, אך הבנתי שהוא במצוקה. קפצתי למים לעזרתו ועזרתי להעלותו על הסירה. אז ראינו את כף הרגל שלו פצועה ומלאה בדם. בשלב זה הבנתי שהוא נפגע מן הפרופלור של מנוע הסירה. ראיתי שזה היה חשוף לחלוטין במים והסתובב ללא שום הגנה מפני פגיעה במי שנמצא ליד הסירה..." (סע' 6 לתצהיר).

     

  14. במהלך חקירתו הנגדית של פאדי הסתבר כי לאחר שהתובע קפץ למים (כטענת פאדי בחקירתו הנגדית), המשיכה הסירה לשוט ומשפאדי הבחין כי התובע זועק לעזרה בעזרת ידיו המורמות מעל לפני המים, שבה הסירה אל התובע שהיה במים חגור בחגורת הצלה. אותה שעה התובע טרם נפגע ברגלו. בעת שהתובע ביקש לעלות על הסירה הוא נפגע בכף רגלו.

     

    אביא להלן מעדותו של פאדי ממנה עולה כי התובע נפגע בעת שניסה לעלות לסירה ולא בעת שקפץ מהסירה:

    "ש.אז הוא במים ומה?

    ת.אחרי כמה שניות שמעתי צעקות, ולקח לי הרבה זמן לזהות מה קרה, שראיתי שקרה איתו משהו הוא צעק הרגל הרגל, הייתי בהלם, קפצתי למים ואז ניסיתי לעזור לו לעלות לסירה ואז ראיתי שיש לו דם ברגל שלו.

    ש.הוא נפצע ברגע שהוא קפץ למים?

    ת.לא, לקח זמן, כמה דקות.

    ש.הוא קפץ למים..

    ת.קפץ ואחרי כמה זמן שמעתי צעקות.

    ש.מתי הוא נפגע? כאשר הוא קפץ או כאשר ניגשתם אליו?

    ת.הוא קפץ ואז שמעתי צעקות

    ש.מי (צ"ל "מייד" - ה.י.) שהוא נפל שמעת צעקות?

    ת.לא, אולי כמה דקות, אולי כשהוא ניסה לעלות לסירה

    ש.אתה אומר שאולי הוא נפצע כשהוא ניסה לעלות לסירה?

    התקרבתם לאסוף אותו ואז כשניסה לעלות לסירה הוא נפצע?

    ת.הוא נפצע אולי כשהוא ניסה לעלות לסירה.

    ש.היית שם?

    ת.אז שמעתי צעקות, קפצתי למים וראיתי אותו

    ש.מאיזה צד של הסירה הוא ניסה לעלות?

    ת.בצד האחורי.

    ...

    ש.איך הוא נפצע, אתה יודע? לא ראית איך הוא נפצע, נכון?

    ת.הוא נפצע שבא לעלות לסירה.

    ... 

    ש.אז בעצם אתה לא יודע איך הוא נפגע?

    ת.נפגע כשהוא בא לעלות לסירה".

    (ע' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 15.2.15).

     

  15. בחקירתו הנגדית שב התובע על טענותיו כי נפגע ברגלו במהלך הנפילה. מצאתי להעדיף את עדותו של פאדי בחקירתו הנגדית לפיה התובע קפץ מהסירה וכן כי פגיעתו לא ארעה במהלך הקפיצה למים, אלא מספר דקות לאחר מכן בעת שעלה לסירה מהדופן האחורי.

     

    האם התובע וחבריו הוזהרו מפני הסיכון הטמון בירידה אל המים במהלך השיט?

     

  16. אמנם, שמו של התובע אינו מופיע על גבי הטופס, אולם מספר תעודת הזהות שלו נכתב על גביה. משכך, הדעת נותנת כי הוא היה ביחד עם פאדי, בעת שהאחרון חתם על הטופס.

     

  17. אין חולק כי בטופס נרשם בכיתוב גדול ומודגש: "אסורה הירידה והקפיצה מהסירה". כן אין חולק כי לא נכתב מדוע חל איסור לרדת מהסירה אל המים.

     

  18. דניאל היא שהחתימה את פאדי על הטופס ואביא להלן מחקירתה הנגדית:

     

    "ש.מה אמרת להם?

    ת.הסברתי להם לא להתקרב לסירות אחרות, הכי חשוב ציינתי שאסור לקפוץ למים כי הסכנה הכרוכה בקפיצה למים, ואז שאלו אולי למה אוסר ועניתי שהם לא יוכלו לעלות בחזרה לסירה ולא הרחבתי מעבר לזה, וזה מה שהם יכולים להיפצע.

    ש.ובזה סיימנו את הקטע של הקפיצה למים?

    ת.כן.

    ש.תום הסברים על קפיצה למים?

    ת.כן.

    ש.ההסבר שלך למה לא קופצים למים בגלל שקשה לחזור לסירה...

    ת.אי אפשר לחזור, לא קשה. אי אפשר בדרך בטיחותית, אין סולם והסירה גבוהה, אי אפשר.

    (ש' 4-14 בעמ' 42 לפרוטוקול).

     

    משמע כי דניאל לא הסבירה כי קיים סיכון להיפגע מהמדחף וכי הדגש היה על כך שלא ניתן לעלות בחזרה לסירה, שכן אין סולם.

     

  19. בסמוך לאחר התאונה מסר רז הודעה לחוקר מטעם מנורה. לדבריו, הוא זה שקיבל את הלקוחות ברציף הסירות, נתן להם תדריך בטיחות והוראות לתפעול הסירה "בין יתר הוראות הבטיחות נאמר על ידי באופן קבוע ללקוחות שבמהלך הנסיעה אסור לרדת מהסירה למים ואסור לעבור לסירה אחרת". משמע, כי לא הזהיר את הלקוחות מפני הסיכון להיפגע ממדחף הסירה.

     

  20. לדעתי, משעסקינן בבני נוער המגיעים לחופשה וחלקם קטינים כתובע, וחבריו במועד התאונה, ניתן לצפות כי ירדו מהסירה במהלך השייט, או חלילה יפלו בשל חוסר זהירות. בהעדר סולם, הדעת נותנת כי המקום הפחות קשה לטיפוס חזרה לסירה הינו מהדופן האחורי המוצב ב-90 מעלות ולא בצדיה האחרים. ברם, בצידה זה של הסירה מותקן המנוע שמדחפו נמצא מתחת למים. מאחר ואין סולם, מטבע הדברים בעת העלייה, התובע נאחז בדופן האחורי של הסירה, ובעת הרמתו בזרועותיו ע"י חבריו שבסירה, כפות הרגליים מושטות קדימה לכיוון המנוע אל מתחת לסירה ונפגעות מהמדחף.

     

  21. בנסיבות אלו, סבורני כי אין די באיסור לרדת או לקפוץ מהסירה כפי שנכתב בטופס, (גם בהנחה כי החותם אכן קורא את ההנחיות בטופס), ויש להדגיש בפני הלקוח את הסיכון הטמון בהפרת ההוראה. קיימת חשיבות לכך במיוחד נוכח הנסיבות, דהיינו חופשה וגילם של התובע וחבריו.

    משכך, מסקנתי הינה כי היה על הנתבעת להזהיר את לקוחותיה מהסיכון שעלול להתרחש אם יפרו ההוראה. ידוע היה לנתבעת דבר הסיכון שכן ידוע היה לה, או היה עליה לדעת, כי המגן אינו מונע כל מגע עם המדחף שאם לא כן, הסירה לא הייתה יכולה לשוט, כפי שהוכח מעדויותיהם של מומחי הצדדים.

     

  22. יחד אם זאת, בין אם התובע קרא את הטופס ובין אם לאו, הדעת נותנת כי שמע על האיסור לרדת מהסירה. משלמרות זאת קפץ מהסירה אל המים, או נפל לאחר שהתכוון לקפוץ - מצאתי כי יש להטיל עליו רשלנות תורמת בשיעור של 40%.

     

    האם על רשות הספנות לשפות את הנתבעות?

     

  23. לטענת הנתבעות, משמגן המדחף אופיין ע"י רשות הספנות ומשמילאו אחר הוראותיה – עליה לשפותן בגין כל פיצוי שתחובנה לשלם לתובע.

     

  24. לדעתי, נכון היה שלא להגיש ההודעה מלכתחילה, כפי שהובהר לנתבעות ע"י ביהמ"ש לכל אורך הדרך, שעה שברי היה כי המגן לא נועד ליתן הגנה מוחלטת בפני פגיעה.

     

  25. מעדות מומחי הנתבעות ורשות הספנות עולה כי במדינות העולם לא נהוג למגן את המדחף. בארץ הוחלט למגנו, על מנת למנוע פגיעה בשוחים במים, פגיעה מרשתות דיג ובדגי ים. כן הוכח כי מיגון מוחלט אינו מאפשר לסירה לשוט ועל כן המיגון שאופיין נועד למלא מחד אחר מטרותיו, אם כי לא באופן מלא, ומנגד לאפשר שיט בסירה, אם כי במהירות איטית יותר מיכולתה המירבית, אלמלא המיגון.

     

  26. אין חולק כי תום ידע כי המיגון אינו מקנה הגנה מוחלטת מפני פגיעה כפי שארעה (ר' ס' 20 לתצהירו) וכדבריו: "מגן המדחף אינו נותן הגנה הרמטית מפני פגיעה. מבנהו הוא פשרה בין הגנה לבין יעילות תפקודו" (ס' 24 לתצהירו).

     

  27. בנסיבות אלו, לא עומדת לנתבעות כל עילת תביעה כנגד רשות הספנות ודין ההודעה להידחות.

     

    שיעור הנזק

    הנכות הרפואית

     

  28. ממקום התאונה הועבר התובע באמבולנס לחדר המיון בביה"ח יוספטל באילת. בבדיקתו נמצאו פצע קרוע באזור החיצוני של כף הרגל, שבר בגליל האצבע החמישית ופגיעה חלקית בפירוניאלים. לאחר טיפול ראשוני בחדר המיון הועבר להמשך טיפול בביה"ח בילינסון, שם נותח ובוצעה הטרייה של הפציעה וקיבוע השבר, ובהמשך כיסוי הפציעה בשתל וקטיעה חלקית של אצבע 5. לאחר 48 ימי אשפוז שוחרר התובע לביתו עם הוראות להמשך מנוחה וטיפול רפואי.

    לאחר שחרורו עבר טיפולים שונים במרפאות קופ"ח וכן במרפאות ביה"ח בילינסון.

     

  29. התובע הגיש מטעמו את חוות דעתו של ד"ר הרולד קלצ'קו, אורתופד. בבדיקתו את התובע מצא המומחה כי הוא מתהלך בצליעה על רגל שמאל, סובל מכאבים ומרגישות במקום הפציעה, סובל מרגישות לקור בכף הרגל, מתקשה בעלייה ובירידה במדרגות, בעמידה ובהליכה ממושכות במישור, אינו יכול לרוץ ומוגבל בתנועות של כף הרגל והקרסול השמאליים בהשוואה לרגל הימנית. יאמר כי בעת בדיקתו על ידי המומחה מטעמו התהלך התובע בעזרת קב.

    ד"ר קלצ'קו מצא כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי תקנה 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), וכן נכות בשיעור של 5% בגין שתל העור בהתאמה לתקנה 75(1)(א-ב).

     

  30. התובע נבדק מטעם הנתבעות ורשות הספנות על ידי ד"ר אלישע פרוינד, כירורג אורתופד. בפני המומחה התלונן התובע על כאבים בכף הרגל, קושי בהליכה ובהתאמת נעליים. המומחה מצא בבדיקתו את התובע חסר של אצבע 5, תנועות מפרקי יתרת האצבעות וכן תנועות מפרק הקרסול והסובטלאר-תקינות, עמדת כף הרגל בדריכה-פלטיגראדית.

    ד"ר פרוינד מצא כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 5% בגין קטיעת אצבע 5 לפי סעיף 50(1)(ג)(ɪɪ) לתקנות ו-5% נכות בגין הצלקת לפי סעיף 75(1)(א-ב) מותאם.

     

  31. הצדדים הגיעו להסכמה כי נכותו הרפואית האורתופדית הצמיתה של התובע הינה בשיעור של 7.5% וכי הנכות בגין הצלקת הינה בשיעור של 5%.

     

    הנכות התפקודית

     

  32. בעת התאונה היה התובע כבן 18, תלמיד בבי"ס תיכון. התובע הינו בוגר 12 שנות לימוד. אביו של התובע הינו בעלים של חברות כוח אדם לעבודות בנייה המעסיקות עובדים במישרין ובאמצעות קבלני משנה. בחודש נובמבר 2012 החל התובע לעבוד באחת החברות שבבעלות אביו, ובהמשך בחברה נוספת שבבעלותו.

     

  33. לטענת התובע, עבודתו כרוכה בהליכה ועמידה כל שעות העבודה. מאחר וזו מתבצעת באתרי בנייה, עליו לנעול נעלי עבודה ועקב כך הוא סובל ומוגבל בעבודתו. בחקירתו הנגדית הסתבר כי תפקידו הינו תפקיד ניהולי, אם כי סביר כי הוא נדרש גם לבקר באתרי הבניה. כן טוען התובע כי הוא סובל מכאבים ומרגישות רבה באזור הפגיעה, רגלו מתנפחת לאחר עמידה או הליכה ממושכות, והוא מתקשה לנעול נעליים, ובמיוחד נעליים שלוחצות באזור האצבעות.

    יאמר כי התובע התייצב לביהמ"ש כשהוא נועל נעלי ספורט.

     

  34. מתלושי השכר של התובע עולה כי הינו משתכר סך של 10,000 ₪ ברוטו לחודש, בלא הפרשות לתנאים סוציאליים. לא הובאה כל ראיה ולא נטען כי אלמלא התאונה היה משתכר שכר גבוה יותר.

     

  35. סבורני כי הנכות האורתופדית הינה תפקודית בחלקה בלבד, בעוד שהנכות בגין הצלקת שנגרמה עקב שתל העור אינה תפקודית. מצאתי לקבוע כי נכותו התפקודית הינה בשיעור של 5%.

     

    נזק לא ממוני

     

  36. בהתחשב בנכותו של התובע, בגילו הצעיר ובתקופת האשפוז הארוכה יחסית, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 60,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני.

     

    הפסד השתכרות לעבר

     

  37. כאמור, במועד התאונה היה התובע תלמיד כתה י"ב בבי"ס תיכון. לטענתו, לאחר התאונה היה באובדן כושר עבודה מלא של 3-4 חודשים וכי בתקופה זו לא עבד ולא יכול היה לעבוד ועל כן לא קיבל שכר.

    משהתובע היה תלמיד ולא נטען כי עבד עובר לתאונה, כפי שגם עולה מדוח רציפות בעבודה של המל"ל (נ/1) - לא שוכנעתי כי נגרם לתובע הפסד השתכרות בתקופת אי הכושר הנטען.

     

  38. מתעודת עובד הציבור של המל"ל עולה כי התובע עבד בחודשים יולי-אוגוסט 2011 בתחנת דלק, לאחר מכן 3 חודשים נוספים בחברה כלשהי, ומאז חודש נובמבר 2012 הוא עובד בחברות שבבעלות אביו. התובע הגיש תלושי שכר לחודשים מאי-אוקטובר 2013 מהם עולה כי שולם לו מדי חודש סך של 10,000 ₪, ברוטו בלא כל הפרשות לתנאים סוציאליים.

     

  39. בתצהירו לא טען התובע להפסד שכר לעבר מאז השתלב בשוק העבודה, או כי אלמלא התאונה יכול היה להשתכר שכר גבוה יותר. בנסיבות אלו לא הוכח כי נגרם לתובע הפסד השתכרות לעבר.

     

    הפסד כושר השתכרות לעתיד

     

  40. התובע הינו כיום כבן 23 ושכרו הינו 10,000 ₪. יש להניח כי במרוצת השנים ישביח את שכרו ויתמיד בעבודתו אצל אחת מהחברות שבבעלות אביו. יחד עם זאת, לא לעולם חוסן ויכול ובעתיד יחפוץ לעבוד במקום אחר ונכותו עלולה לבוא לידי ביטוי.

     

  41. אשר על כן, מצאתי לפסוק לתובע בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד פיצוי גלובלי בסך של 100,000 ₪, על בסיס שכר ממוצע של 12,500 ₪ ברוטו.

     

    הפסד הפרשות לפנסיה

     

  42. התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד הפרשות לפנסיה. חובת ההפרשה הינה עד לשיעור השכר הממוצע במשק. משכך, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 9,000 ₪ בגין אובדן הפרשות המעביד לקרן הפנסיה.

     

    הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי

     

  43. לאחר התאונה קיבל התובע טיפולים פיזיותרפיים והיה בטיפול ומעקב אורתופדי. לטענתו, נאלץ לנסוע במוניות והוצאותיו בגין כך הסתכמו בסך של 2,000 ₪, התובע לא צירף תיעוד המעיד על הוצאותיו.

     

  44. ברי כי התובע אכן נדרש להוצאות ברכיב נזק זה, אף כי לא צירף תיעוד התומך בטענותיו. מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 1,500 ש"ח בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות מוגברות לעבר ולעתיד.

     

     

    עזרת צד שלישי

     

  45. כאמור, התובע היה מאושפז לתקופה של כ-48 ימים לאחריה היה מושבת מספר חודשים. נוכח מהות הפגיעה ואשפוזו חזקה כי אכן נדרש לעזרת קרובים מוגברת בתקופה זו ברחצה והלבשה. מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 8,000 ₪ בגין עזרת קרובים מוגברת בתקופה שלאחר התאונה.

    לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד שלישי לעתיד.

     

    הוצאות נסיעה מוגברות

     

  46. יש להניח כי, מעת לעת, יידרש התובע לנסיעות מוגברות. מצאתי לפסוק לתובע ברכיב זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 13,000 ₪

     

    סיכום

     

  47. להלן סיכום רכיבי נזקיו של התובע:

    נזק לא ממוני-60,000 ₪

    הפסד השתכרות לעתיד -100,000 ₪

    הפסד הפרשות לפנסיה -9,000 ₪

    הוצאות רפואיות ונסיעה לטיפול רפואי-1,500 ₪

    עזרת צד שלישי-8,000 ₪

    הוצאות נסיעה מוגברות 13,000  

    סה"כ-191,500 ₪

     

  48. מהסך הנ"ל יש לנכות את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 40%, ועל כן הפיצוי מסתכם ב- 114,900 ₪.

     

     

     

     

    סוף דבר

     

  49. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 114,900 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6%, כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. כן הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע אגרת ביהמ"ש, שכ"ט המומחה ושכ"ט העד כשההוצאות נושאות הפרשי הצמדה וריבית ממודע כל הוצאה.

     

  50. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 בצירוף שכ"ט המומחים בהם נשאה ושכר עדותו של המומחה.

     

     

    ניתנה היום, י' אייר תשע"ה, 29 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ