א.ב נ' י.ב. ואח'

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונת-דרכים מיום 16.10.14 (להלן: "התאונה"). המחלוקת בין הצדדים נסבה הן בסוגיית החבות והן בסוגיית הנזק.

ביום 1.6.17 התקיימה ישיבת הוכחות, במסגרתה נשמעה עדותם של התובע והעדים מטעמו: אביו, מר י.ב. (להלן: "אביו") ואחיו, מר ת.ב (להלן: "אחיו") וכן לבקשת הנתבעת, נשמעה עדותו של ד"ר משה לוינקופף, המומחה המוסכם בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה"). פסק-הדין ניתן לאחר שמיעת העדויות והגשת סיכומים בכתב.

סוגיית החבות

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 12.11.93, נפגע בתאונה בעת רכיבה על אופנוע במדבר יהודה.

    

2. התובע טוען, כי התאונה אירעה בעת רכיבה משותפת עם אביו על אופנוע מסוג BMW מספר רישוי 76-125-11 (להלן: "האופנוע") אשר בוטח על-ידי הנתבעת, שעה שהאב נהג על האופנוע.

    

3. הנתבעת טוענת, כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה, לרבות זהות האופנוע וזהות הנהג ומכאן לטענתה, דין התביעה להידחות. הדברים מקבלים משנה תוקף לשיטתה, בהינתן כי בעת הרלוונטית לתאונה לא היה לתובע רישיון לנהוג על אופנוע מהסוג הנטען ומשאותו אופנוע בוטח בתעודת ביטוח מסוג "נהג נקוב בשם", על-פיה רק שניים היו רשאים לנהוג על האופנוע: אביו ואחיו של התובע בלבד (העתק תעודת הביטוח צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

4. לטענת הנתבעת, אין לקבל את גרסת התובע, לפיה אביו הוא אשר נהג על האופנוע בעת התאונה. זאת, בין היתר, בהינתן הנתק במערכת היחסים שבין התובע לבני משפחתו עובר ובתקופת השירות הצבאי והסתירות בגרסאות בכל הנוגע לפינוי התובע ממקום התאונה כמו גם העדר מהימנות התובע והעדים מטעמו. הנתבעת מוסיפה ומפנה לתאונה קודמת מיום 4.3.11, אשר אירעה בנסיבות בהן נהג התובע לבדו על אופנוע ואביו ואחיו הגיעו למקום התאונה על מנת לחלצו. עוד מפנה הנתבעת לתמונה מחודש אפריל 2013 בה מופיע התובע כשהוא רכוב על אופנוע ללא לוחית רישוי וממילא ללא כיסוי ביטוחי. מכאן טוענת הנתבעת, כי גם בתאונה הנדונה נהג התובע על האופנוע ללא כיסוי ביטוחי (ראו סעיפים 1-2 לסיכומים מטעם הנתבעת).

   דיון והכרעה