החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסות לו בכתב האישום.
כנגד הנאשם הוגש כתב האישום המייחס לו עבירת נהיגה במהירות של 189 קמ"ש בדרך בין עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 100 קמ"ש בניגודלתקנה 54(א)לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות").
רקע וטענות הצדדים:
1.ביום 23.6.23 בשעה 23:58 נהג הנאשם ברכב מסוג מרצדס מ.ר. ----- (להלן: "רכב הנאשם") בכביש מס' 431 ק"מ 11 ממזרח.
אכיפת המהירות בוצעה באמצעות מכשיר מד מהירות מסוג "ממל"ז" .
2.בישיבת יום 17.1.24 הנאשם כפר באמינות המכשיר, תקינותו של המכשיר אשר שימש לאכיפה ביום האירוע, בזיהוי רכבו , במהירות, חוקיות העיכוב והקפדה על נהלים.
3.מטעם התביעה העידו השוטר יצחק עמית פורת מפעיל הממל"ז והשוטר שגב מדמון, טכנאי מעבדת מכשור במשטרת ישראל.
מטעם ההגנה העידוהנאשם עצמו ובת זוגו שנכחה ברכב בעת האירוע נשוא כתב האישום.
ראיות התביעה:
4.עד התביעה, השוטר יצחק עמית פורת, העיד כי הנו מפעיל ממל"ז משנת 2019 ובאמצעותו הוגשו המסמכים הבאים:
תעודת מפעיל ממל"ז (ת/4); הזמנה לדין וכתב אישום (ת/1); טופס תקינות יומית של הממל"ז (ת/2); סרטון ממצלמת גוף (ת/3);.
בחקירתו הנגדית העד העיד כי העמיד את הניידת ב"קילומטר 11 זה יוצא על התמרור 815 רחב" (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 4 שורה 25). לשאלה מדוע לא פעל עפ"י נוהל הפעלה לפיו יש להעמיד את הניידת בשול הימני במקביל לכביש ולא על 815? השיב העד "לא עפ"י הנוהל שאני למדתי" (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 5 שורה 1-2). העד אישר כי נקודת האכיפה אושרה ע"י קצינים והוא עומד שם הרבה זמן "כל מפעיל שעבר הכשרה מסיום ההכשרה ביחידה הוא מקבל את נקודת ההפעלה , כולל כיוונים כולל קילומטרים כולל כביש" וכי זה מופיע "אצל השוטר , גם ביחידה , גם בתיק שטח שיש בכל ניידת, גם במסרון נט" (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 7 שורות 19-24).
בעדותו הוסיף העד כי הניידת היתה מונעת אך לא רשם זאת בדו"ח וכי הוא ישב חצי גוף דלת פתוחה וכי הממל"ז היה תלוי על צווארו. לשאלה האם לפי הנוהל אכיפת לילה תתבצע רק כשאין כלי רכב באותו כיון תנועה של הרכב הנבדק? השיב העד "אני למדתי משהו אחר בשנת 2019" לשאלה על איזה נוהל מסתמך? השיב העד על נוהל שעבר במסגרת הרענון "לא יודע מאיפה להביא את מספר הנוהל" (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 6 שורה 9-29). לשאלה כמה זמן לקח מרגע לזירה ועד שנכנס לניידת , הניע והחל במסיעה? השיב "אני יושב חצי בתוך הניידת, היה לי אך ורק לשים D, לסגור את הדלת תוך כדי ליווי מבט ולנסוע" (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 12 שורות 22-25).
העד העיד כי אינו זוכר את מסלול הנסיעה מרגע הלזירה "באמת שלא עברתי מחלפים, והצטלבות יש אחת, עד כמה שזיכרוני.... אולי אני טועה". לשאלה מדוע לא פירט את מסלול הנסיעה מרגע הלזירה ועד לעצירת רכב המטרה? השיב העד " לא זכור לי שביצעתי מרדף, ביצעת שמירת קשר עין" אך אינו זוכר כמה רכבים היו משמאלו או מימינו או מאחוריו של רכב המטרה, ואף לא זיהה את מספר הרישוי (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 10 שורות 15-20, עמ' 13 שורות 5-10). העד העיד כי לפי הנוהל שהסנגור הפנה אותו יש צורך באכיפת לילה לעבוד עם את"ת אך הוא אינו מכיר נוהל כזה (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 12-13 שורות 32-5) . העד העיד כי אינו זוכר איפה עצר את הרכב של הנאשם וכי המרחק בין מיקום הניידת עד לנקודת העציר היה בערך 2 ק"מ והמשך העיד כי "לא זוכר, יש הבדל בין לא יודע לבין לא זוכר" (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 14 שורות 10, 15-19). לשאלה מדוע לא ציין את נקודת העצירה בת/2? השיב העד "התפקשש לי בעת רישום הדו"ח במלל מיקום העצירה אני משתדל לרשום הכל אפילו עד הפרט האחרון" (פרוטוקול מיום 11.9.24 עמ' 23 שורות 18-21).
העד אישר כי מילא את ת/2 בסיום המשמרת עפ"י יומן הפעלה (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 15 שורות 18-19). עוד אישר העד כי המועד המופיע על גבי הדו"ח ת/2 הנו לפי שעת המדידה 23:58 בתאריך 23.6.23 למרות שהדו"ח מולא לאחר חצות והתאריך כבר שונה. לשאלה באיזה תאריך מילא את הדו"ח? השיב העד "לא זוכר" (פרוטוקול מיום 11.9.24 עמ' 20 שורות 2-12).
העד העיד כי רק מקום בו מעכבים נהג מעל 20 דקות יש למלא דו"ח עיכוב וכי במקרה דנא לא היה צורך למלא דו"ח עיכוב כי הקצין הגיע תוך דקותיים. לשאלה הכיצד יתכן כי שעת ההפעלה היתה 23:58 ואילו השימוע לפי החלטת הקצין החל בשעה 00:21? השיב העד "זה מה שראיתי" ובהמשך העיד "אם הייתי יודע את הזמן שחלף לא מהזמן שממלז"טי אותו אלא מהזמן שהוא נעצר, מהזמן שהוא נעצר לא חלפו 20 דקות כי לא סיימתי את רישום הדו"ח. אם הייתי יודע הייתי בכבוד רושם את דו"ח העיכוב" פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 9-10 שורות 27-5).
בחקירתו הנגדית מיום 11.9.24 העד העיד כי בדק את התמרורים שמופיעים בכביש "התמרורים מוצבים לכיון מערב, ממחלף באר יעקב בקילומטר 15.5 לערך ובכל ירידה מכל מחלף בדרך.... 427 כולל המהירות המותרת ... 100" ובהמשך העיד "תמרורים דיגיטליים שייכים לכביש 431 , תמרורים פרטיים שלהם ולא שייכים למשרד התחבורה לא מתוכננים ולא מאושרים" (פרוטוקול מיום 11.9.24 עמ' 20 שורות 17-25). לשאלה מדוע לא ציין היכן הונחו התמרורים? השיב העד "אין לי תשובה לזה" (פרוטוקול מיום 11.9.24 עמ' 20 שורות 32-33). העד העיד כי לא תעד כל פעולה במסמך אך בדק לפני תחילת המדידה וראה שהתמרורים מוצבים "כן בדקתי. כי אני עושה את זה מתוך הנהלים" (פרוטוקול מיום 11.9.24 עמ' 21 שורות 1-14).
לשאלה מה הפרט המזהה של העמוד עליו בוצעה הבדיקה? השיב העד "עמדה מאושרת לתיאום כוונות ... זו עמדה מאושרת ע"י מעבדה ... על גג הבניין" (פרוטוקול מיום 11.9.24 עמ' 21 שורות 16-32). לשאלה אם ראה את אישור נקודת ההפעלה לתאריך ספציפי? השיב העד "תאריך לא זוכר לאיזה תאריך, נקודה מאושרת כן" (פרוטוקול מיום 11.9.24 עמ' 25 שורות 2-4). לשאלה מה תפקידו של המתנדב שהיה איתו בניידת "מאבטח ואתת ... אתת זה אומר שמירת קשר עין" (פרוטוקול מיום 11.9.24 עמ' 25 שורות 4-14).
5.באמצעות עד התביעה השוטר שגב מדמון, טכנאי מעבדת מכשור במשטרת ישראל, הוגשו המסמכים הבאים: תעודת עובד ציבור , טופס ביקורת תקופתית של מכשיר ממל"ז דו"ח כיול, תעודת כיול, תעודת עובד ציבור לכיול וכרטיס המכשיר (ת/5) ; תעודת הסמכה של טכנאי מכשיר אכיפה (ת/6); תעודת הסמכה למד מהירות לייזר (ת/7).
העד העיד כי ביקורת תקופתית במכשיר ממל"ז מתבצע אחת לחצי שנה, ביצוע הכיול מתבצע אחת לשנה, בהתאם לנוהל מעבדת מכשור ואכיפה. העד מקבל לידיו מכשיר ממל"ז שמגיע זמנו לביצוע ביקורת, עובר על ידו ביקורת תקופתית ואם הכל תקין עובר לכיול. רק לאחר ביצוע הכיול למכשיר הוא יוצא לשטח ומועבר ליחידה.
בחקירתו הנגדית העיד העד כי הביקורת התקופתית מתבצעת אחת לחצי שנה לפי נוהל תחזוקה וביקורת למד מהירות לייזר בהתאם לנוהל מעבדה (פרוטוקול מיום 18.9.24 עמ' 32-33 שורות ) בטווח החצי שנה המכשיר יכול להגיע למעבדה רק אם הוא תקול "כל פעם שתהיה תקלה למכשיר שתצריך ביקורת וכיול , יבוצע ביקורת וכיול בלי קשר למתי היתה הביקורת האחרונה" ובהמשך העיד כי יתכן והמכשיר נכנס למעבדה בתוך פחות מחצי שנה ואין לזה תיעוד כי התקלה לא הצריכה ביקורת (פרוטוקול מיום 18.9.24 עמ' 35 שורות 1-4, עמ' 36 שורות 11-28). בהמשך העיד העד כי הכיול מתבצע באמצעות מכשיר האב , כשאר מכשיר האב עצמו עובר כיול בעצמו במעבדה אחרת. העד אישר כי דו"ח כיול של מכשיר האב לא נמצא במסגרת המסמכים שהוגשו בת/5 אך כל המסמכים נמצאים במעבדה. לשאלה האם אחרי שנת 2020 ביצע העד הסמכה? השיב העד בחיוב "תפקידי כטכנאי מקבלת הסמכה מראש המעבדה ולא מהרשות להסמכת מעבדות, המעבדה כמעבדה מקבלת אישורים מהרשות להסמכת מעבדות, להסמיך אותי כטכנאי לא צריך את הרשות להסמכת מעבדות" (פרוטוקול מיום 18.9.24 עמ' 38 שורות 4-14).
פרשת ההגנה:
6.הנאשם העיד כי ביום האירוע נשוא כתב האישום נסע מגדרה לכביש 7 , התחבר לכביש 4 אשדוד ומכביש 4 לכביש 20 איילון צפון והשתלב ימינה במחלף לראשון לציון נעצר על אי תנועה ע"י שוטר שהגיע מצדו השמאלי. הנאשם העיד כי התכוונן לנסוע לסרט בראשון לציון עם בת זוגו ומייד איך שנעצר תיעד את מסלולי הנסיעה בכביש.
לשאלה הכיצד יתכן כי השוטר טוען שלזר את רכבו בכביש 431? השיב הנאשם כי כלל לא נסע בכביש 431 אלא בכביש 20 וכי "אני נהגתי כחוק 90 קמ"ש -95 קמ"ש" (פרוטוקול מיום 27.1.25 עמ' 4 שורה 14).
בחקירתו הנגדית העיד הנאשם כי לא נהג בכביש 431 מכיוון מזרח למערב אלא נהג על כביש 20. השוטר הגיע מצדו השמאלי ואמר לו לעצור אז הוא עצר על אי תנועה שכן אותה עת התכוון לפנות ימינה לראשון לציון. לשאלה הכיצד מעיד כי נסע במהירות של 90-95 קמ"ש בעוד שבתגובתו לשוטר הוא אמר לו כי נהג 110 קמ"ש? השיב הנאשם "לא זכור לי שאמרתי דבר כזה" ובהמשך כאשר עומת עם סרטון מצלמת גוף בו אמר "אני לא נסעתי יותר מ 110 קמ"ש" השיב הנאשם "זה עניין של סמנטיקה, עבר גם שנה מאז" (פרוטוקול מיום 27.1.25 עמ' 5 שורות 33-34, עמ' 6 שורות 27-34).
הנאשם חזר על דבריו כי נסע בכביש 20 ולא היתה מאחוריו ניידת ולא כרזו לו לעצור אלא רק כאשר ביקש לפנות שמאלה הגיעה ניידת מצדו השמאלי והורתה לו לעצור.
לשאלה באיזה שעה התחיל הסרט אליו נסע עם בת זוגו? השיב הנאשם כי נסע לסרט ביס פלנט שהיה צריך להתחיל בשעה 23:55. לשאלה האם יתכן כי מיהר לסרט ולכן נסע במהירות מופרזת, שכן השוטר לזר אותו בשעה 23:58? השיב הנאשם "אז אני יכול להגיד לך ביתר שאת, שלא איחרונו לסרט והגענו לסרט וראינו את הסרט בשלמותו... יש כנראה עוד 15 דקות של פרסומות" (פרוטוקול מיום 27.1.25 עמ' 7 שורות 31-34). הנאשם שב והדגיש כי לא נסע במהירות המיוחסת לו.
7.עדת ההגנה חן הדר, בת זוגו של הנאשם העידה כי ביום האירוע נשוא כתב האישום הם הורידו את בנו של הנאשם בגדרה ומשם נסעו ליס פלנט בראשון לציון לראות את סרט הם הגיעו מכביש 4 והשתלבו בכביש 20 וכשפנו ימינה לראשון לציון הגיע שוטר מצד שמאל של הנאשם והורה לו לעצור והנאשם עצר על אי תנועה. העדה הדגישה כי לא יתכן שהנאשם נסע במהירות המיוחסת לו כי הכביש היה הומה ברכבים.
בחקירתה הנגדית העידה העדה כי אינה זוכרת את שמו של הסרט שראו אך הסרט התחיל בערך בשעה 00:15 או 00:30. לשאלה הכיצד זוכרת את האירוע אך אינה זוכרת את שם הסרט? השיבה העדה כי "אנחנו כמעט כל שבועיים בסרט" (פרוטוקול מיום 27.1.25 עמ' 9 שורות 26-28). לשאלה הכיצד זוכרת את הכבישים המדויקים בהם נסעו אך אינה זוכרת במדויק את שעת ההקרנה? השיבה העדה " קדם כל, אמרתי שאני לא בטוחה שאני זוכרת את הכבישים. עוד מהתחלה. אבל כן, מגדרה לכיון כן אני מכירה, אני 20 שנה הייתי בתפקידי שטח אני מכירה פחות או יותר אני לא יכולה להגיד לך במדויק" (פרוטוקול מיום 27.1.25 עמ' 10 שורות 1-6). לשאלה מדוע כאשר עצר אותם השוטר לא אמרה לו שזה לא נכון והם לא נסעו במהירות מופרזת? השיבה העדה "אנחנו כן אמרנו. אני כמעט בטוחה במיליון אחוז" (פרוטוקול מיום 27.1.25 עמ' 10 שורות 23-31).
לשאלה האם הסתכלה על מד המהירות כשהנאשם נהג? השיבה העדה "אני תמיד מסתכלת על מד מהירות... אני חושבת שזה היה 90 וקצת... אני לא העיניים שלי כל שניה על מד מהירות אבל אני כן מסתכלת על מד מהירות. ואני ראיתי שהוא לא חרג מה- 90 ומשהו 100" (פרוטוקול מיום 27.1.25 עמ' 11 שורות 23-27, עמ 12 שורות 15-16).
ההגנה הגישה את המסמכים הבאים: פס"ד של השופט אלעד שור בתת"ע 13767-11-21 מיום 23.1.23 (נ/1); שימוע מיום 18.7.23 (נ/2); נוהל בטיחות בהפעלת ממל"ז מס' 02.227.04 (נ/3).
סיכומי הצדדים:
8.המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם על סמך עדויות וראיות התביעה. לטענתה השוטר יצחק עמית פורת העיד בצורה אמינה ורצופה כי לאחר שלזר את רכבו של הנאשם שמר עמו על קשר עין רצוף עד עצירתו. עד התביעה דורון פורת העיד לגבי תקינותו של מכשיר הממל"ז ובאמצעותו הוגשו כל המסכים הרלבנטיים. בעוד שעדותו של הנאשם היתה רצופה בסתירות ואין ליתן בה אמון.
9.ההגנה ביקשה לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק וזאת מן הטעמים הבאים:
המאשימה לא סתרה את הנוהל להפעלת מכשיר ממל"ז שהוגש ע"י ההגנה, עד התביעה אישר בחקירתו כי פעל בניגוד לכתוב בנוהל; לא הוכחה כי ההפעלה בוצעה בנקודת אכיפה מאושרת; השוטר לא זכר את מסלול הנסיעה מרגע הלזירה ועד לעצירת רכב הנאשם שזהו נתון קריטי שלא פורט בדו"ח; השוטר לא זיהה את לוחית הזיהוי של הנאשם; השוטר לא זוכר כמה נתיבים היו בכביש, לא ידע לתאר מצב תנועה ואישר כי יתכן ויש בכביש תמרורים שיכולים להטעות; השוטר לא הפעיל אתת ולא פעל בהתאם לנוהל אכיפת לילה; המאשימה לא הביאה ראיות המוכיחות את תקינות מכשיר האב; בתיק ישנם מחדלי חקירה שיש בהם בכדי לפגוע בהגנתו של הנאשם : השוטר הנוסף שהיה בניידת לא מילא דו"ח פעולה, ואילו היה עושה זאת יכל לשפוך אור על האירוע נשוא כתב האישום; הנאשם עוכב מעל ל-20 דקות אך בניגוד לנוהל לא מולא דו"ח עיכוב.
דיון והכרעה:
תקינות מכשיר הממל"ז
10.נפסק כי מכשיר הממל"ז הינו מכשיר אמין ומדויק בכפוף להפעלתו על ידי מפעיל מיומן ועל פי הנחיות היצרן (ראו:ע"פ 7093/10מדינת ישראל נ' דריזין(פורסם בנבו, 01.07.12) (להלן: "פס"ד דריזין").
הנחיות היצרן מחייבות לבדוק את המכשיר בכל פעם מחדש בטרם הפעלתו. בדיקה זו כוללת: (א) בדיקה עצמית של כל מכלולי המכשיר; (ב) בדיקת תקינותן של הקריאות המתקבלות על לוח התצוגה; (ג) בדיקת קיומו של תיאום אופקי ואנכי בין נקודת ההצבעה האדומה לקרן הלייזר; (ד) "בדיקת כיול" שמטרתה לוודא כי טווח המכשיר ותזמונו מדויקים, ושהוא מסוגל למדוד מהירות של כלי רכב נעים; ו-(ה) שמירה על קו ראייה נקי ועל כוונון הקרן לאזור לוחית הזיהוי של הרכב לאורך כל המדידה.
מת/2 שנערך על ידי השוטר יצחק עמית פורת עולה כי בוצעו כל הבדיקות הנדרשות בתחילה ובסיומה של המשמרת בדיקת התיאום, כאשר מקום הבדיקה המצוין בדוח הוא "מתקן בית דגן" על "עמדה מאושרת לתיאום כוונות". בנסיבות אלה, אני קובעת כי התקיימו התנאים המוקדמים הנדרשים לקביעת אמינות תוצאת המכשיר ביחס לתקינות המכשיר בעת הפעלתו, הרי השוטר מילא את פרטי הבדיקות שנערכו על ידו בגוף הדוח, שם ציין כי בוצעו על ידו בדיקות תקינות בתחילת המשמרת ובסיום המשמרת.
11.כמו כן, כעולה מת/5 : תעודת עובד ציבור לביצוע ביקורת תקופתית, טופס ביקורת תקופתית מיום 24.1.23, דו"ח כיול מיום 24.1.23, ותעודת כיול שהוגשו באמצעות השוטר דורון דותן הרי שבוצעו כל הבדיקות הנדרשות למכשיר.
השוטר דותן שהנו בעל תעודת הסמכה של טכנאי מכשיר אכיפה (ת/6) ובעל תעודת הסמכה למד מהירות לייזר (ת/7) העיד כי ביקורת תקופתית במכשיר ממל"ז מתבצעת אחת לחצי שנה, והכיול מתבצע אחת לשנה, בהתאם לנוהל מעבדת מכשור ואכיפה. אומנם מכשיר יכול להגיע למעבדה גם בתוך טווח החצי שנה במידה והוא תקול ,ואין לזה תיעוד כי התקלה לא מצריכה ביקורת (פרוטוקול מיום 18.9.24 עמ' 35 שורות 1-4, עמ' 36 שורות 11-28). בהמשך העיד העד כי הכיול מתבצע באמצעות מכשיר האב , כאשר מכשיר האב עצמו עובר כיול בעצמו במעבדה אחרת. העד אישר כי דו"ח כיול של מכשיר האב לא נמצא במסגרת המסמכים שהוגשו בת/5 אך כל המסמכים נמצאים במעבדה.
12.הסנגור טוען כי המאשימה לא הביאה ראיות המוכיחות את תקינות מכשיר האב באמצעותו בוצע כיול המכשיר האכיפה ובכך יש לפגום בתקינותו של מכשיר הממל"ז.
לעניין זה אציין כי בשורה ארוכה של פסקי דין קבעו בתי המשפט, כי אמינותו של הממל"ז, אינה מוטלת בספק, וכי קמה לה "חזקה שבעובדה" באשר לאמינות ממצאיו. ברע"פ 6048/97שאלתיאל נ' מ"י נקבע:
"קיימת פסיקה מספקת של בתי המשפט השונים, כדי לקבוע חזקה עובדתית בנדון זה, שהמכשיר הוא מכשיר אמין. במילים אחרות התביעה לא צריכה יותר להוכיח אלמנט זה, אלא מי שמתנגד לכך הוא שיביא ראיות".
בע"פ 7478/01מ"י נ' אברהם שלמון, נקבע:
"בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון, בהרכבים שונים, כי היום קיימת חזקה שבעובדה, שמכשיר הממל"ז הוא מכשיר אמין, ותוצאות הבדיקה שלו מדוייקות, לגבי קביעת מהירות הרכב הנמדד. כמובן שחזקה זו ניתנת לסתירה, ובכל תיק רשאי הנאשם לנסות ולסתור חזקה זו באמצעות עדים מומחים מטעמו.
קביעה זו של בית המשפט העליון היא בגדר הלכה, והיא מחייבת את כל בתי המשפט המחוזיים, בתי משפט השלום ושופטי התעבורה".
במקרה דנא, די בעדותם של עדי התביעה וכל המסמכים בדבר תקינות מכשיר האכיפה שהוגשו כדי להוכיח את תקינות המכשיר ואם סבורה ההגנה כי מכשיר האב באמצעותו בוצע כיול המכשיר נשוא התיק לא היה תקין יכול היה לבדוק את המסמכים של המכשיר שנמצאים במעבדה, אולם הנאשם לא תקף הכיול גם לא באמצעות מומחה מטעמו, לפיכך דין טענתו בדבר תקינות המכשיר להידחות.
נקודת האכיפה:
13.בישיבת יום 12.2.25 המאשימה ביקשה להגיש את המסמך המאשר את נקודת האכיפה ואשר נמצא בחומר הראיות שהועבר לסנגור. הסנגור הסכים להגשת המסמך באומרו "אני מאפשר לה עכשיו להגיש אותו גם אחרי סיכומי ההגנה. אין יותר הוגן מזה" (פרוטוקול מיום 12.2.25 עמ' 49 שורות 31-32). ביום 17.2.25 נסרק המסמך לפיו "נקודות המאושרות להפעלת ממל"ז, יחידה ימת"א שפלה הנה לכיון מערב ק"מ 11 תמרור 815". הסנגור בתגובתו מיום 19.2.25 התנגד להגשת המסמך שכן הוא לא הוגש במועד הסיכומים.
עיון במסמך מעלה כי מדובר בנקודה מאושרת מיום 1.1.24 בעוד שהאירוע נשוא כתב האישום אירע ביום 23.6.23 כך שאין רלבנטיות למסמך שהוגש למועד כתב האישום נשוא תיק זה.
השוטר יצחק עמית פורת העיד כי נקודת האכיפה אושרה ע"י קצינים והוא עומד שם הרבה זמן "כל מפעיל שעבר הכשרה מסיום ההכשרה ביחידה הוא מקבל את נקודת ההפעלה , כולל כיוונים כולל קילומטרים כולל כביש" וכי זה מופיע "אצל השוטר , גם ביחידה , גם בתיק שטח שיש בכל ניידת, גם במסרון נט" (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 7 שורות 19-24). לשאלה אם ראה את אישור נקודת ההפעלה לתאריך ספציפי? השיב העד "תאריך לא זוכר לאיזה תאריך, נקודה מאושרת כן" (פרוטוקול מיום 11.9.24 עמ' 25 שורות 2-4).
לא מצאתי כי יש להטיל דופי בדברי המפעיל שמדובר בנקודה מאושרת.
אי רישום דו"ח עיכוב :
14.אין מחלוקת כי הלזירה בוצעה ביום 23.6.23 בשעה 23:58 אולם לא מפורט באיזו שעה הרכב נעצר, כך שלא ברור מה היה הפרש הזמנים בין שעת הלזירה לבין שעת עצירת הרכב. עוד אציין כי הנאשם עוכב ונערך לו שימוע בשעה 00:21 אך לא מפורט באיזו שעה שחררו אותו. בשים לב שהנאשם העיד כי לא פספס את הסרט כך שלכל היותר מדובר בעיכוב של 3 דקות מעבר לנדרש, שנובע מהפרשי שעונים ומאי ציון את שעת העצירה בפועל.
מיומנות המפעיל:
15.השוטר יצחק עמית פורת העיד כי הוא משרת במשטרה משנת 2017 בתפקיד סייר תנועה, והציג תעודת מפעיל ממל"ז מוסמך מיום 21.11.19. העובדה שהמפעיל העיד ברוב הגינותו כי הוא לא זוכר דבר מעבר לרשום בדו"ח אין בה בכדי להעיד על חוסר מיומנותו אלא ההפך מכך. האופן בו ביצע המפעיל את בדיקות התקינות (ת/2), ההסברים שמסר במהלך עדותו לעניין ביצוע הבדיקות התקינות וכן דרך ביצוע האכיפה העולה מנסיבות המקרה המפורטות בהזמנה לדין (ת/1) ;שלא נסתרו מעידים על כשירותו ומיומנותו.
16. יחד עם זאת התעורר בליבי ספק ביחס למס' נקודות שאפרט להלן:
באיזה כביש נסע הנאשם
בעוד שכעולה מת/1 השוטר לזר את הרכב בכביש 431 הרי שטוען הנאשם בעדותו כי נסע מגדרה ליס פלנט בראשון לציון , תחילה נסע בכביש 7 משם השתלב בכביש 4 ואח"כ בכביש 20 ומעולם לא נסע בכביש 431 (פרוטוקול מיום 27.1.25 עמ' 4 שורה 14) גם בת זוגו של הנאשם תמכה בגרסתו לפיה הנאשם נסע תחילה בכביש 4 ולאחר מכן השתלב בכביש (פרוטוקול מיום 27.1.25 עמ' 10 שורות 1-6). ) לא הוצג מטעם התביעה מפה כדי להצביע על נקודת עמידתו של השוטר ונקודת עצירת הנאשם.
אי רישום מזכר / דו"ח ע"י השוטר הנוסף
השוטר הנוסף שהיה בניידת לא רשם דו"ח יש בכך בכדי לפגוע בהגנתו של הנאשם ולהוכיח את חפותו.
בעפ"ת (מחוזי ת"א) 43875-12-10ירון שקופ נ' מדינת ישראל(3.2.2011) נקבע כי
"כלל הוא, לדעתי, שכל שוטר שהוא עד לעברה חייב לתעד אותה. תרצה התביעה – תצרף אותו כעד תביעה; לא תרצה – לא תצרף אותו. אך הוא חייב לרשום דוח, ולו דוח האומר שלא ראה דבר. העובדה ששני שוטרים עדים לביצוע עברה ורק אחד רושם דוח, לעולם יש בה פגיעה מהותית ביכולתו של נאשם להתגונן."
במקרה דנא, כאשר ניצבים אנו בגרסה מול גרסה ואין חולק כי הנאשם נעצר בכביש 20 ולא בכביש 431 מקום בו לטענת השוטר לזר, ובהעדר עדות תומכת מטעם השוטר הנוסף שהיה בניידת ולאור דברי השוטר יצחק עמית פורת כי אינו זוכר את מסלול הנסיעה מרגע הלזירה "באמת שלא עברתי מחלפים, והצטלבות יש אחת, עד כמה שזיכרוני.... אולי אני טועה", הרי שלא ניתן לקבוע כי הנאשם נסע בכביש 431.
אי פירוט מסלול נסיעה , מרחק הנסיעה ומקום עצירה
השוטר יצחק עמית פורת העיד כי אינו זוכר את מסלול הנסיעה מרגע הלזירה "באמת שלא עברתי מחלפים, והצטלבות יש אחת, עד כמה שזיכרוני.... אולי אני טועה". לשאלה מדוע לא פירט את מסלול הנסיעה מרגע הלזירה ועד לעצירת רכב המטרה? השיב העד " לא זכור לי שביצעתי מרדף, ביצעת שמירת קשר עין" אך אינו זוכר כמה רכבים היו משמאלו או מימינו או מאחוריו של רכב המטרה, ואף לא זיהה את מספר הרישוי (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 10 שורות 15-20, עמ' 13 שורות 5-10). השוטר אינו זוכר איפה עצר את הרכב של הנאשם וכי המרחק בין מיקום הניידת עד לנקודת העציר היה בערך 2 ק"מ והמשך העיד כי "לא זוכר, יש הבדל בין לא יודע לבין לא זוכר" (פרוטוקול מיום 26.2.24 עמ' 14 שורות 10, 15-19). לשאלה מדוע לא ציין את נקודת העצירה בת/2? השיב העד "התפקשש לי בעת רישום הדו"ח במלל מיקום העצירה אני משתדל לרשום הכל אפילו עד הפרט האחרון" (פרוטוקול מיום 11.9.24 עמ' 23 שורות 18-21).
נוהל אכיפה בלילה:
במקרה דנא, הסנגור צירף שני נהלים מס' 02.241.10 "עצירת רכב על ידי סייר תנועה" (נ'/3) ונוהל 02.205.54 "בטיחות בהפעלת ממל"ז".
המאשימה לא הציגה נוהל עדכני אחר כך שישי להתייחס לאותם נהלים שצירף הסנגור.
במקרה דנא הסנגור טוען כי לא היה אתת לעצירת כלי רכב, לא רשום בדו"ח הפעולה כי הרכב היה בודד בקטע האכיפה ולא בעת עצירתו וכעולה מחומר הראיות הניידת לא עמדה על השול הימני אלא על אי תנועה.
כעולה מחומר הראיות ומעדותו של השוטר יצחק עמית פורת עולה כי יחד עמו ברכב היה מתנדב אך בפועל לא שימש כאתת כפי שנדרש בסעיף ז2 לנוהל מס' 02.241.10..
הסנגור הפנה לנוהל משטרה 02.241.10 מיום 29.08.02 (נ/3), שמהותו עצירת רכב ע"י סייר תנועה לפיו צוין במפורש בסעיף ז. 6 שרכב ייעצר בשעת לילה רק אם הוא בודד כמו כן בסעיף ז. 6 (ב) צוין במפורש כי רכב הנמדד יהיה בודד בקטע האכיפה.
כעולה מת/1 האכיפה בוצעה בשעת לילה בשעה 23:58 והשוטר יצחק עמית פורת , לא פירט את מצב התנועה בכביש ורק כתב : "במהלך הפעלת ממל"ז בכביש 431 בניידת 355 גלויה אני במושב הנהג, רגלי מחוץ לניידת, דלת פתוחה לוזר לרכבים המגיעים ממזרח למערב בתנועה ניידת ממוקמת על תמרור 815 לאורכו. ללא הפרעה לזרתי לכיוון מרכז הרכב בין פנסים קדמיים אשר נע בנתיב מימין מתוך 3 עד קבלת צליל מדידה הכפול בעזרת נקודת הלייזר האדומה התקבלה מדידת מהירות 194 לפני הפחתה ממרחק 120.1. יצאתי ממקומי תוך שמירת קשר עין רציף וליווי מבט אחרי מרצדס שחורה בהפעלת כחולים, כרזתי לנהג ונוסעת לעצור במקום בטוח. הוסבר מהות העבירה והוצגו נתוני מדידה. טרם האכיפה נבדק הממלז הכביש והתמרורים. קיים סרטון ממצלמת גוף. כביש בו המהירות המותרת הנה 100 קמ"ש בעלת שטח הפרדה בנוי." כמו כן גם בנספח לדו"ח אין פירוט לעניין מצב התנועה בכביש בעת האכיפה.
בנוסף כעולה מהפירוט המופיע בדו"ח הרי שאין חולק שהשוטר יצחק עמית פורת עמד על אי תנועה "ניידת ממוקמת על תמרור 815 לאורכו" ולא עמד על השול הימני כפי הנדרש בנוהל מס' 2.205.54 סעיף 5.ח.
17. הנאשם עורר ספק הן באשר למקום האכיפה המדויק והן באשר לאפשרות שנמדדה מהירותו של רכב אחר שאינו רכבו ומנסיבות האירוע כפי שהובאו בפני ומשכך אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
מהותו של הספק הסביר היא כי נוצר ספק – סדק בגרסת המאשימה שמעלה אפשרות אחרת סבירה השונה מגרסתה של המאשימה, ויתכן כי זו אירעה.
"על הספק הסביר להיות רציני, הגיוני, ובעל אחיזה מעשית במציאות. לא כל השערה או אפשרות רחוקה יקימו ספק שיש בו כדי להצדיק פטור מאחריות." (ע"פ 6295/05וקנין נ' מדינת ישראל , מיום 25.1.07).
18.נוכח הנסיבות כאמור מקום בו גרסת השוטר הנה מול גרסת הנאשם ואין לגרסת השוטר חיזוק לגבי מיקום האכיפה וזהות הרכב הנמדד, התעורר בליבי ספק שמא מדובר בטעות בזיהוי . השוטר ביצע אכיפה בלילה, לא ציין את מצב התנועה בכביש וכמה רכבים היו בנתיב נסיעתו של הרכב הנמדד ובנתיבים הסמוכים לו. השוטר לא עצר את הרכב הנמדד מיד לאחר מדידתו אלא נסע אחריו כ-2 קילומטר כדבריו, בכביש כאשר לטענת השוטר המדידה בוצעה בכביש 431 ואילו הרכב הנמדד נעצר בכביש 20 ,כאשר הזיהוי נעשה על פי צבע וסוג ולא לפי מספר רישוי או חלק ממנו . אין נתונים לגבי מהירות נסיעת הניידת ולכן לא ניתן לקבוע אם הניידת הצליחה לצמצם באופן מספק את המרחק בינה לבין הרכב הנמדד שנסע במהירות של לפחות 189 קמ"ש כאשר לא צוין האם הרכב האט את מהירותו לאחר שהבחין בניידת . יתכן כי הרכב הנמדד אף יצא ימינה במחלף ראשון לציון והשוטר לא הבחין בכך. כך או אחרת נוצר ספק סביר בלתי מבוטל אם לא למעלה מזה ביחס לאשמתו של הנאשם.
לאור האמור אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה להוכיח אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, ועל כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.
המזכירות תשלח העתק מהכרעת הדין לב"כ הצדדים
ניתנה היום, כ"ה ניסן תשפ"ה, 23 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.
