פס"ד בתביעת סבים לקביעת הסדרי ראיה בינם לבין נכדם הקטין

  לפניי תביעת סבים לקביעת הסדרי ראיה בינם לבין נכדם הקטין, הקטין בן שלוש.

הקדמה 

1. ביום 9.2.2023 נפל אסון על הצדדים, ו' ז"ל, הלכה לעולמה, לאחר מאבק במחלה קשה והיא בת 27 שנים בלבד.

    

2. המנוחה הצעירה הותירה אחריה זוג הורים כואבים, הם התובעים, בן זוג דואב, הוא הנתבע ואת הקטין הפעוט, שהיה רק בן שלושה חודשים, עת איבד את אימו הצעירה.

    

3. לאחר פטירת המנוחה, ניתן היה לקוות כי הצדדים יאחזו האחד באחר, כדי להתמודד עם האבל.

    

4. היות ועובר לפטירה, שהה הקטין בעיקר אצל הורי אימו, בשים לב לכך שאימו הייתה מאושפזת בבית החולים ואביו סעד אותה, היה זה טבעי בעיני הצדדים כי הוא ייוותר, בשלב הראשון, אצל הסבים וכך אירע, בהסכמת כולם.

5. כאשר התובע התאושש מעט ועבר להתגורר בבית הוריו, הוא ביקש לקבל לידיו את בנו הקטין. הסבים בקשו שנכדם יישאר עימם, כדי להקל על אובדנם ובהנחה שהדבר נדרש גם עבורו. התובע נאלץ לפנות לבית המשפט לקבל סעד דחוף (י"ס 56743-03-23).

    

6. במסגרת אותו הליך, התקיים דיון ביום 2.4.23, במהלכו נקבע מתווה הדרגתי להשבת הקטין לאביו, שהוא האפוטרופוס הטבעי שלו וזאת חרף טענות התובעים (והתובעת בעיקר) על החשש למוגנות לקטין.

    

7. בהמשך, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמות (בסיוע מכובדי הכפר) וביום 27.4.23 ההסכמות אושרו, לאחר ששני הצדדים הצהירו כי ההסדר מקובל עליהם והאפוטרופסה לדין שמיניתי לקטין, אישרה כי יש בהסכם כדי להתיישב עם טובת הקטין.

   על פי הסדר זה, סיכמו הצדדים כי הקטין ישהה מחצית שבוע אצל אביו (מיום שלישי בבוקר עד שישי בערב) ומחצית שבוע אצל הורי אימו וזאת עד שימלאו לקטין שנתיים.

   האב הצהיר כי גם לאחר תקופה זו, הוא לא ימנע קשר בין הקטין לבין הסבים (ראו פרוטוקול הדיון).

    

8. כחודש לאחר המועד האמור, החל להתגלע סכסוך נוסף בין הצדדים שנמשך, למרבה הצער, לאורך כל שנות חייו של הקטין.

   כך עולה מהודעת העדכון שהוגשה לתיק יישוב הסכסוך, לאחר שנסגר; מהתובענה לפי פקודת ביזיון בית המשפט; מהתביעות שהוגשו לביטול ההסכם ולאכיפתו; ומהליך זה.

    

9. חוסר היכולת של שני הצדדים, להבין את הנזק שנגרם לקטין, מעצם קיומו של הסכסוך,

   מְצָעֵר. כאילו לא די לו, לקטין הפעוט, שאיבד את אימו בינקותו ומאז, עליו להתמודד גם עם המתח שבין אביו לבין סבתו וסבו.

    

10. ניסיונותיי לסייע לצדדים להגיע להסכמות, במסגרת הליכי טיפול, לא הועילו ולפיכך, נדרשת הכרעתי.

     

    תמצית טענות התובעים – הסבים

     

11. התובעים טענו כי הנתבע פעל בניגוד להסכם, עת נטל את הקטין מביתם ביום 16.5.23 ולא השיבו לשם, במועד שנקבע בהסכם, כך שהקטין נותק מהם (נכון למועד הגשת התובענה למשך כחצי שנה) והדבר, כך טענו, אינו מתיישב עם טובתו.

12. התובעים העלו טענות כי ביתם מהווה את המקום בו שהה הקטין מרבית הזמן, מעת שנולד ודרשו כי האב ישיבו לשם.

     

13. לטעמם, התובעת היא אשת חינוך ו"מתאימה ביותר לקטין ולצרכי התפתחותו".

     

14. התובעים הוסיפו כי לפי "דת האיסלאם, בנסיבות בהן אימו של תינוק הולכת לעולמה בטרם עת, הגידול של הקטין מוטל על כתפיה של סבתו, מצד האם" (סעיפים 25-26 לתביעה).

     

15. בהמשך כתב התביעה, התאימו התובעים את דרישתם ועתרו שייקבעו זמנים מפורטים בהם הקטין ישהה בביתם.

     

    תמצית טענות הנתבע – האב

     

16. האב הבהיר כי הוא מכבד את חמיו וחמותו לשעבר ואינו מתנגד לקיומו של קשר ביניהם לבין הקטין, כך בסעיף 17.ב לכתב ההגנה, אך ביקש כי הדבר יעשה בהתאם לחוות דעת ולאנשי מקצוע שילוו את הצדדים בתהליך.

     

17. האב הדגיש כי נכון למועד הגשת התביעה, היה כבר נתק ממושך בין הקטין לבין הסבים וסבר כי יש להיעזר בגורמי מקצוע שילוו את המשפחה.

     

18. בשלב ראשון מונו מספר אנשי מקצוע שהגישו חוות דעת.

     

    חוות הדעת של אנשי המקצוע

     

19. בשלב ראשון מיניתי לקטין אפוטרופסה לדין, מהלשכה לסיוע משפטי, שתתייחס לטובת הקטין באופן ניטרלי וזו הגישה עמדה ביום 7.4.24, הציגה לפני בית המשפט את ניסיונותיה להביא את הצדדים להסכמות, את הצעת האב כי הסבים יגיעו לבקר את הקטין בבית בו הוא התגורר עימו (באותה עת, בבית הוריו), את הצעת הסבים כי האב יביא את הקטין לביקור בביתם, העלתה הצעות כי ייקבע מקום ניטרלי למפגשים והתייחסה לקושי של הצדדים להגיע להבנות, שנדרשו לטובתו של הקטין.

     

20. העו"ס לסדרי דין שמיניתי הגישה תסקיר ביום 15.5.24, התייחסה לנתק שנכפה על הקטין, (נכון לאותה עת, כבר במשך שנה) והמליצה על תחילת מפגשים בין הסבים לקטין, במרכז קשר.

    בדיון שהתקיים סמוך לאחר קבלת התסקיר, סרבו התובעים לקבל את ההמלצה.

21. לאחר שכל אחד מהצדדים העלה טענותיו והתרשמתי כי שני הצדדים עדיין נושאים מטענים מהעבר, קבלתי את הסכמתם למינוי מומחה מטעם בית המשפט, שיקבע מתווה לשם חידוש הקשר בין הקטין לסבים.

    האב הסכים (באופן ראוי להערכה) לשאת באופן בלעדי, בעלות שכרו של המומחה.

    לאחר מספר ניסיונות למנות מומחים שונים, מונה מרכז דקל כמומחה מטעם בית המשפט.

     

22. הערכה ראשונית הוגשה מטעם המומחה ביום 14.8.24, וזו כללה הצעה למתווה הדרגתי לקיום מפגשים במקום ניטרלי ובנוכחות איש מקצוע מטעם בית המשפט, להפחתת המתחים.

     

23. האב מימש את זכותו ושלח למומחה שאלות הבהרה, מהן עולה כי הטרוניה העיקרית שלו

    הייתה באשר למקום המפגשים ולמשמעות של "טרטור" הקטין והסעתו למפגשים.

     

24. ביום 16.9.24 ניתנה החלטה לפיה המלצות המומחה אושרו, חרף הקשיים שהציג האב, לאחר שניתנה לשני הצדדים הזדמנות להציג טענותיהם וכן קבלתי את עמדת האפוטרופסה לדין של הקטין, שסברה גם היא כי יש בהמלצות כדי להתיישב עם טובת הקטין.

     

25. המומחה הגיש לבית המשפט דיווח לאחר קיום מספר מפגשי הדרכה לאב ולסבים ונתן המלצה להמשך קיום המתווה, על ידי מפגשים, בשלב ראשון, במקום ניטרלי בעפולה ובליווי איש מקצוע.

     

26. בהמשך, המומחה דיווח לבית המשפט כי האב הודיע שאין בכוונתו להביא את הקטין לעפולה, כי אין לו התנגדות שהסבים יפגשו את הקטין ואולם לשם כך עליהם "לוותר על האגו שלהם" ולהגיע לביתו. האב ציין כי "הוא לא מוכן לוותר" ואם הסבים מצידם לא יוותרו, "יכול והם לא יראו את הקטין" (כך במייל ששלח למומחה וצורף לעדכון שהוגש ביום 13.10.24).

    בהחלטה שניתנה ביום 14.10.24, על גבי הדיווח, הבהרתי כי עמדת האב אינה מקובלת ועל הצדדים להתייצב לפגישה שיקבע המומחה, במקום שיקבע ואם לא יעשו כן, אפשר ויחויבו בסנקציה כספית.

     

27. האב המשיך להגיש בקשות לבית המשפט ולהביע את מורת רוחו מההחלטות (ראו "הודעה" שהגיש ביום 25.10.24 ו"בקשה חוזרת" מיום 11.11.24 שכללו התייחסות לחשש שהיה לו לאור המצב הביטחוני המדאיג ששרר באותה עת, בצפון הארץ).

    עם זאת, ביום 20.12.24 הבהיר האב כי לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקף ו"הוא המתין לוודא שהיא מתקיימת", הוא ישתף פעולה ויביא את הקטין למקום שייקבע.

28. בהמשך, האפוטרופסה לדין דיווחה כי המפגשים הועברו לקליניקה במרכז, כדי להקל על הצדדים ועל הקטין.

    חרף עובדה זו וחרף הצהרתו הנ"ל, האב שוב לא הביא את הקטין למפגש שנקבע והצהיר לפני המומחה שאין לו כוונה לעשות כן "כדי לא לטרטר את הקטין בנסיעות" (ראו דיווח מיום 16.1.25).

     

29. בסופו של דבר, לאחר התערבות שיפוטית נוספת, בחודש פברואר 2025, התקיים מפגש בין הקטין לסבים, בקליניקה במרכז. גם לאחר מכן, האב המשיך להלין על מקום המפגש.

     

30. בדיון שהתקיים ביום 7.4.25 ציינה האפוטרופסה לדין, כי לטעמה, לאחר מספר מפגשים, ניתן לוותר על הפיקוח, אולם המפגשים צריכים להתקיים במקום ניטרלי שעליו יסכימו הצדדים.

    בעזרתה האדיבה של האפוטרופסה לדין, הגיעו הצדדים להסכמה באשר למקום המפגשים ובית המשפט אישר זאת.

    במקביל, התבקש המומחה להעמיד לטובת הצדדים מטפל משפחתי שיטפל בקשיים הקיימים בקשר בין האב לסבים ויסייע להם להתגבר על משקעי העבר, לטובתו של הקטין.

     

31. למרבה הצער, הפעם הסבים התנגדו לשתף פעולה בהליך טיפולי כזה. לטעמם, היה מקום לאפשר להם להמשיך במפגשים במקום הניטרלי, כפי שהציעה האפוטרופסה לדין.

    הסבים הלינו על כך שלאחר קיומם של מספר מפגשים, במקום מוסכם וללא ליווי, אין סיבה להשיב את הצדדים לאחור.

     

32. המומחה התייחס לכך שהקשיים בקיום המפגשים באופן חופשי נובעים מחוסר אמון בין האב לבין הסבים והמלצתו הייתה כי יקבע מפגש (אפילו חד פעמי) בבית האב. המומחה הסביר כי, כך יביעו הסבים, בפני הקטין, ביטוי ממשי לכך שהם מכירים במעמדו של האב, כאפוטרופוס יחיד שנותר לקטין (ראו עדכון המומחה מיום 2.9.25).

     

33. בדיון שהתקיים ביום 18.9.25 חזרה הסבתא על התנגדותה להגיע לפגוש את הקטין בבית אביו, וציינה "אנחנו לא באים לבית של --- (האב – נ.ג), כי הוא גר עם ההורים שלו ועם אשתו החדשה ועם הילד, לא קל לנו ללכת לשם" (פרוטוקול עמ' 9 שורות 24-25).

     

34. האב מצידו טען שהוא אינו מבין את סירובם של הסבים להגיע לביתו, ציין כי אינו מוכן שאשתו החדשה לא תהיה נוכחת בבית בעת המפגש ואולם הציע שהמפגש יתקיים ביחידה נפרדת הצמודה לביתו, שם אשתו אינה נמצאת (פרוטוקול עמ' 10 שורות 27-28).

     

35. היות והצדדים לא השכילו להגיע להסכמות (והסיוע הרב של האפוטרופסה לדין לא הועיל), נדרשתי להכריע במחלוקת.

     

36. בהיעדר מחלוקות עובדתיות, ביקשו הצדדים כי פסק הדין יינתן על בסיס החומר שבתיק ולאחר הגשת סיכומים.

     

    הכרעה

     

37. טובתו של פ' הקטין היא העומדת בבסיס המחלוקת שלפניי.

     

38. אין ולא יכול להיות חולק כי לאחר שאימו הלכה לעולמה, בהיותו בן שלושה חודשים, נפער פער גדול בחייו, אותו לא ניתן למלא.

    אין לאב, טוב ומכיל ככל שיהיה, כדי למלא את מקומה של האם החסרה.

    כך גם לא יוכלו הוריה (שאין חולק כי הם סבים אוהבים ומשמעותיים בחייו של הקטין) למלא חלל זה.

    גם זוגתו החדשה של האב לא תוכל להשלים את החסר, אף על פי שתוכל לשמש לו דמות אימהית ומכילה, לדאוג לו ולטפל בו, בהיותה רעיית אביו.

    אזכיר בעניין זה, כי אשתו של האב, היא אימו השלובה של הקטין – "שלובה" ולא "חורגת", (כפי שחידשה האקדמיה ללשון עברית כבר לפני למעלה מעשור) ואכן יש במונח זה כדי לבטא את מקומה בחייו של הקטין.

     

39. אף על פי שברור כי לא ניתן להחליף לקטין אמא, ניתן להקל עליו, באמצעות שיתוף פעולה של כל אותם גורמים – אביו, הסבים (משני הצדדים ובפרט של האם המנוחה), בני המשפחה המורחבת והאמא השלובה.

     

40. העובדה שהצדדים השכילו להתחיל במפגשים במקום ניטרלי היא מבורכת ואכן מקדמת את הקשר בין הקטין לבין הסבים, אך קשר כזה, ללא טיפול בבעיות שיש בקשר בין האב לבין הסבים, לא יוכל להישמר וספק אם הוא לא יפגע בקטין, בטווח הרחוק.

     

41. החשש הוא שהקטין, חרף גילו הצעיר, יהיה עד למערכת יחסים בעייתית, בין אביו – האפוטרופוס הטבעי שלו, לבין הסבים – הורי אימו המנוחה, שאמורים לפתוח לו צוהר לחלק החסר והחשוב בחייו.

     

42. ליווי טיפולי כזה הוא חשוב ומהותי, דווקא לאור העובדה שהאב המשיך בחייו ונישא ואפשר ויוולדו לו ילדים נוספים, אחים לפ' הקטן ובשים לב לקושי (המובן) של הסבים לראות זאת ודווקא בשים לב לסירובם של שני הצדדים להגיע האחד לביתו של האחר.

    ברור כי החשיפה של הקטין לאותם משקעים פוגעת בו וזאת גם אם האב והסבים יקפידו לא לומר לו דבר (ואני רוצה לקוות שיוכלו להימנע ממילים).

     

43. לפיכך, חרף תחושתה של הסבתא כי אנשי המקצוע גורמים להם לחזור לאחור, מצאתי כי יש לבחון את הטיפול הנדרש, מבעד לאספקלריה של טובתו הקטין ולטווח ארוך ולשם כך, יש חשיבות לקיומו של טיפול כאמור.

     

44. עוד מצאתי להוסיף כי טענות הסבים כלפי המומחה, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומים, אינן מקובלות.

    כזכור, הם ביקשו כי ההליך יסתיים על סמך החומר שבתיק.

    כאשר עומדת לפני בית המשפט חוות דעת של איש מקצוע והמלצות מטעם המטפלת שמונתה ע"י המכון המומחה מטעם בית המשפט, לא מצאתי להתעלם מהן.

    אותה מטפלת ואותו מכון מטעמו מונתה, נתנו בעבר המלצות שהסבים קיבלו ושיתפו עימם פעולה ואז הסבים לא הלינו כנגדם ועתה, מצאו לנכון להעלות טענות, במסגרת סיכומיהם.

     

45. אזכיר כי חוות הדעת שעליה מלינים הסבים הוגשה לתיק לאחר הדיון בו הגיעו הצדדים להסכמות.

     

    45.1באותה חוות דעת התייחסה המטפלת לחשיבות של מערך טיפולי מתאים, מעבר לקביעתם של מפגשים בין הקטין לסבים.

     

    45.2המטפלת, עו"ס רויטל קירשברג, ממרכז דקל, מונתה לשם הכנת המתווה לחידוש הקשר (ולא לעצם השאלה אם יש לחדשו).

     

    45.3העו"ס הדגישה כי יש חשיבות לקיים את הקשר במקביל להליך טיפולי.

     

    45.4העו"ס התייחסה לקשיים של האב להשתחרר ממשקעי העבר, עד שאימו סייעה לו להתגמש ולהתאים את עצמו לדרישות של הסבים.

     

    45.5כמו כן, התייחסה העו"ס גם לקושי של הסבים "לכבד את בקשותיו של --- (האב-נ.ג), כך למשל כאשר הביעו תרעומת לבקשתו שלא לקרוא לקטין בשם חיבה מסוים, כפי שקראו לו בחודשי חייו הראשונים וכן כאשר הגיעו למפגש האחרון עם בנם, אחיה של המנוחה, למרות שלא תיאמו מראש ובכך העמידו את האב וגם אותי, במצב לא נעים.

    התרשמתי שהם לא עשו מאמץ כלשהו לשיקום הקשר ואף התעלמו, במידה רבה, מהאב במהלך המפגשים" (עמ' 2 לחוות הדעת מיום 7.4.25).

     

    45.6העו"ס התייחסה לקושי של הסבים להכיר "בסמכותו ההורית הבלעדית של האב" ולכבד את מקומו ואת אובדנו (שם, בעמ' 3).

     

    45.7העו"ס המליצה לסבים לעבור הליך טיפולי, שיסייע להם לעבד את האבל הכבד

    שלהם, מתוך הבנה שתהליך כזה יאפשר להם להגיע לליבו של הקטין, ללא משקעי העבר, תוך קבלת מקומו של אביו בחייו.

     

    45.8בהתאם להחלטתי, התייחסה העו"ס למתווה שעליו הסכימו הצדדים בדיון והבהירה כי יש צורך בהמשך הליך טיפולי, בניסיון לשקם את האמון בין האב לסבים, על מנת לבנות "מערך משפחתי שלם, מכבד ומיטיב עבור הקטין" (סעיף 6 לדיווח מיום 13.5.25).

     

46. חרף החלטתי כי הצדדים ישתפו פעולה עם ההמלצות הטיפוליות, הסבים הודיעו כי הם חשים שהם עוברים "מסע ייסורים באצטלה של 'טיפול' שהם בכלל לא היו מעוניינים בו מלכתחילה... (והם) איבדו אמון בטיפול הכפוי ובמכון שלא הצליח להביא לחידוש הקשר בינם לבין הקטין... ורק התערב בעניינים שלא התבקש להתערב בהם..." והוסיפו שהם "אינם מעוניינים בהתערבות ופלישה מלאכותית לחייהם" –כך בתגובתם מיום 17.7.25.

     

47. במצב דברים זה, תחת שיתוף פעולה עם המלצות המטפלת, העדיפו הסבים להתבצר בעמדותיהם והדבר בא לידי ביטוי בעדכון האחרון שהגישו אנשי המקצוע "כל ניסיון להתקדמות הדרגתית ולבניית קשר הנשען על אמון בין הסבים לבין האב, נתקל שוב ושוב באכזבות ובתחושות עלבון מצד הסבים.." (עדכון המומחה מיום 2.9.25 בעמ' 2).

     

48. הסבים הודיעו כי אינם מוכנים לקבל את ההמלצה, לקיום מפגש, אפילו חד פעמי, בסביבת מגוריו של הקטין – בבית האב (או בסמוך לו), תוך מתן הכרה (גם בפני עצמם וחשוב מכך – בפני הקטין) כי הם מקבלים את האב.

     

49. כך גם בחירת המילים בסעיף 5 לסיכומיהם "קיצור תולדות המלחמה" מלמדת שיש לתובעים עדיין קושי ממשי להבין כי טובת הקטין היא שלא תהיה "מלחמה" בין הורי אימו המנוחה לבין אביו.

    כל זמן שבעיניהם קיימת "מלחמה", יש חובה להמשיך בהליך טיפולי, גם אם מדובר בטיפול שהם לא ביקשו וגם אם היו מעדיפים שאף גורם זר, ובכלל זה גורמי טיפול, לא "יפלוש" לחייהם.

     

50. לאור האמור, מצאתי כי יש לקבל את המתווה הטיפולי שהוצע על ידי המומחה ואולם ככל שבשלב זה, הסבים אינם מסוגלים להגיע למפגש עם הקטין בבית האב, יש לקבוע מפגשים במקום ניטרלי – בפיקוח ובליווי גורמי טיפול.

    אציין כי הצורך בפיקוח לא נובע מהמחשבה שמדובר חלילה בסבים שמסוכנים לנכד, אלא כדי להבטיח שלא ישלחו לקטין מסרים סמויים (ולא מודעים) שיגרמו לו לקונפליקט נאמנויות וכך תהיה לקטין מעטפת טיפולית ורגשית בטוחה, שלא תערער את המקום בו הוא נמצא בתחילת חייו ובצורך שלו להתמודד עם הקשיים שהחיים מציבים לו.

     

51. ככל שלא תהיה הסכמה אחרת על מקום המפגשים, הם יתקיימו באותו קניון עליו הסכימו הצדדים בעבר, אחת לשבוע.

     

52. אשר לזהות הגורם המלווה – זה יבחר על ידי הצדדים בהסכמה (ובסיוע האפוטרופסה לדין) ובהיעדר הסכמה – ייבחר ע"י מרכז דקל.

     

53. בשים לב לכך שכל ההליך הטיפולי מומן עד כה על ידי האב, אני מורה כי עלות הפיקוח שתהא מעתה, תמומן ע"י הסבים.

    הפיקוח ייפסק לאחר שיתקיימו לכל הפחות שני מפגשים בבית האב (גם הם בפיקוח) – ביחידה הנפרדת שבביתו (שם, כפי שציין, רעייתו החדשה לא תשהה בעת המפגשים).

     

54. כולי תקווה שהצדדים כולם ישכילו לשים קץ למטענים הקשים שצברו מאז פטירתה של המנוחה ז"ל ולהתחזק ולחזק את עצמם ואת הקשר ביניהם – לטובתו של פ' הקטן.

    לאור התוצאה אליה הגעתי ותוך שמירה על סיכוי כי הצדדים ישובו לחיי משפחה סבירים – לטובת הקטין, אינני עושה צו להוצאות.

     

    אוסיף כי שקלתי לחייב את הסבים להשיב לאב את ההוצאות ששילם עבור הליכי הטיפול, או לכל הפחות את מחציתם, אך בשים לב להתנהלותו הקשה בתחילת ההליך ולחוסר שיתוף הפעולה שהיה מצידו ופורט, איני עושה כן.

     

    פסק הדין ניתן לפרסום, ללא פרטים מזהים.

     

     

    ניתן היום, כ"ח טבת תשפ"ו, 17 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.