תביעה להפחתת מזונות תוך התייחסות למדיניות של הלשכה לסיוע משפטי

בעניין הקטינים: ה.א., מ.א. 

ביום 27.12.15 הוגשה לבית המשפט  תביעה להפחתת מזונות.

צר לומר ברם התביעה אף שהיא מאומתת בתצהיר, איננה דומה כלל ועיקר למציאות העובדתית של המשפחה הנמצאת כעת באולם בית המשפט.

עוד מצאתי להדגיש, כי ב"כ התובע כעת, בדיון היום, לא הם שהגישו את כתב התביעה המהווה בסיס לפסק דין זה.

הצדדים, ניסו לנהל מו"מ לצורך היענות חלקית לתביעותיו של התובע ובקשר עם הפחתת המזונות, היענות אשר אילו היתה מושגת, היתה לפנים משורת הדין, למעלה מן הצורך ואך על מנת לבוא לקראת התובע שכן, המזונות המוסכמים אשר אושרו ע"י בית המשפט ביום 15.11.12, גם הם נקבעו על דרך הצמצום וההכרח.

מזונות בסך של 1,900 ש"ח לחודש בעבור קטינה בת שנתיים ובעבור אחותה, תינוקת בת חודשיים ימים, הינם מזונות נמוכים ביותר, מצומצמים, אשר מחלקים לעניות דעתי באופן שוויוני, אם לא למעלה מכך, את האחריות הכלכלית המוטלת על כל אחד מן ההורים.

על אף האמור, ולמרות פסק הדין המוסכם, עשה האב דין לעצמו, בחר שלא לשלם את מזונות בנותיו וחרף זאת צבר חוב בלשכת ההוצאה לפועל המגיע נכון להיום לסך של 136,000 ש"ח.

לא זו בלבד, אלא שהחוב להוצאה לפועל מהווה נימוק שלא לומר תירוץ, על פיו נדרש בית המשפט, כך בסעיף 34 לכתב התביעה, להפחית מסכום המזונות החודשי אל נוכח סכום החוב שנצבר בגין חיובי המזונות אותם בוחר האב שלא לשלם.

למגינת לב, אין זו הטעות היחידה או המקוממת ביותר שנטענה בכתב התביעה.

סעיף העתירות מנוסח כולו באופן שאיננו עולה בקנה אחד עם עובדות המקרה שבפניי.