אלמונית נ' פלוני

 עניינו של פסק דין זה, תביעה כספית שהגישה התובעת (להלן: "התובעת") ₪ נגד הנתבע (להלן: "הנתבע") על סך של 3,040,464 ₪ . בבסיס התביעה עומד כתב התחייבות שנחתם בצרפת ביום XXXXX(להלן:" כתב ההתחייבות"), במסגרתו התחייב הנתבע לשלם לתובעת סכום של 485,000 אירו.

רקע רלוונטי ותמצית טענות הצדדים: 

1. המדובר בבני זוג לשעבר, שנישאו זה לזו בשנת 1993 בצרפת ולהם 3 ילדים בגירים. בני הזוג חיו בצרפת עד שנת XXXX ולאחר מכן עלו לישראל.

    

2. בחלוף זמן קצר, לאחר עלייתם ארצה, עזב הנתבע את ישראל ושב לצרפת כאשר התובעת המשיכה להתגורר בישראל עם שלושת ילדיהם. הנתבע טען, כי בפועל מעולם לא עשה "עליה", זאת חרף קיומה של תעודת עולה לטובתו (ראו: נספח 7 לתיק מוצגים מטעם התובעת ביחס לתעודת עליה של הנתבע).

    

3. ביום XXXXX חתם הנתבע בצרפת על כתב התחייבות, במסגרתו התחייב להשיב לתובעת סך של 485,000 אירו (ראו: נספח 1-2 לתיק המוצגים מטעם התובעת). במסגרת ההליך עסקינן, ניסה הנתבע להתנער מחתימתו על כתב ההתחייבות, לחילופין לטעון כי המסמך בטל ומבוטל ואין לו תוקף משפטי, הכל כפי שיפורט בהמשך.

    

4. ביום 11.12.2011 חתמו הצדדים בישראל על הסכם גירושין (להלן:" הסכם הגירושין") . ההסכם הוגש וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני ביום 19.08.2014 (להלן:" פסק הדין").

    

5. ביום 19.01.2023 הגישה התובעת כנגד הנתבע תביעה כספית על סך כ-3,040,500 ₪, על יסוד כתב ההתחייבות האמור. בכתב ההתחייבות מפורטים מרכיבי הסכום, לרבות המועדים בהם נוצר החוב, ומועד הפירעון הצפוי, בין היתר, לאחר פטירת אמו של הנתבע (התשלום אמור להתבצע מעיזבונה). נטען, כי כתב ההתחייבות האמור נכלל בסעיף 5 להסכם הגירושין, שאושר וקבל תוקף כפסק דין במועד דחוי. אמו של הנתבע נפטרה ביום XXXX, ולשיטת התובעת, הבשילה העת למימוש ההתחייבות. התובעת מפרטת את תכולת העיזבון ומגבה טענתיה באסמכתאות.

    

6. הנתבע הגיש כתב הגנה. במסגרתו העלה שתי טענות מקדמיות, האחת, לפיה בית משפט בישראל אינו "הפורום הנאות" לדון בהליך, שכן כתב ההתחייבות נחתם בצרפת. הנתבע טען כי הוא הגיש תביעה בצרפת לביטול כתב ההתחייבות. עוד הוסיף כי הסכם הגירושין אינו מתייחס באופן ספציפי לכתב ההתחייבות ולא ניתן לדעת מהי ההתחייבות המוזכרת בסעיף 5 להסכם הגירושין. עוד הוסיף כי לפני הערכאה השיפוטית אשר תדון בתביעה יופיעו מספר עדים, כאשר העדים הרלוונטיים חיים בצרפת. לפיכך סבור הנתבע כי בית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתביעה. טענה מקדמית נוספת, מתייחסת למעשה בי-דין, אשר לשיטת הנתבע קיים, לאור העובדה, כי התובעת הגישה בשנת 2018 תביעה לסעד הצהרתי לבית הדין הרבני בחיפה. הנתבע מודה כי הורי התובעת העבירו לעו"ד NEVEU סך של 70,000 יורו, והיו אמורים להעביר סכום מצטבר על סך 485,000 יורו, שעה שהאחרונה יצגה אותו במו"מ מול הבנק בצרפת למנוע מימוש הנכס (בית המגורים). משלא צלח הניסיון והנכס מומש, הסכום של 70,000 יורו החוזר לידי התובעת בניכוי שכ"ט. לגבי הסכום שננקט בכתב ההתחייבות, זה מורכב ממחצית שמאות הנכס על סך 900,000 יורו, ומסך של 70,000 יורו שלכאורה התקבל מהורי התובעת.

    

7. ביום 6.2.2024 התקיים דיון נוסף במסגרתו נכח הנתבע, ובו העלה הנתבע את טענותיו ביחס להבנת השפה העברית. ביחס לכתב התחייבות מושא ההליך, טען כי הוא חותם בצבע כחול לפי הוראות החוק בצרפת. באותו מועד, נקבע התיק לשמיעת ראיות וניתנו הוראות דרושות, כולל שמיעת עדותה של עו"ד NEVEU להעיד בהיוועדות חזותית.

    

8. ביום 12.12.2024 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העידו התובעת וכן עו"ד בלומנפלד מטעמה. לישיבת ההוכחות לא התייצב התובע, לטענתו, נוכח ביטול טיסתו המקורית וקושי למצוא טיסה חלופית. הנתבע גם לא זימן עדים מטעמו.

    

9. בסיכומיה, חזרה התובעת על טענתיה. לדבריה, הנתבע אינו מכחיש את ההתחייבות או חתימתו, וכי המסמך המקורי נותר בנאמנות אצל עורכת דין NEVEU. כתב ההתחייבות מכיל את הסכום ויש לראות בה הודאת בעל דין. הנתבע לא העיד בעצמו ולא הביא עדים נוספים ויש לראות בכך הימנעות להביא עד הפועלת כנגדו. נטען כי הנתבע מטיל ספק בטענה לפיה בסעיף 5 להסכם הגירושין, מוזכר אותו כתב ההתחייבות שנערך מול עו"ד NEVEU, זאת מבלי שהוא מציג כל חלופה אחרת. השפה הצרפתית היא שפת האם של הנתבע והמסמך מפרט את הסכומים והמועדים לתשלום שהתגבשו לאחרונה. עדות עו"ד בלומנפלד לא נסתרה, הנתבע הבין את תוכן הסכם הגירושין, וכן היה בידו פרק זמן של 3 שנים לפעול להבנת ההסכם, זאת טרם שניתן לו תוקף של פסק דין בשנת 2014. התובעת מפנה לאמירת הדיין בפרו' בית הדין לפיה הצדדים קראו והבינו את ההסכם ואשרו זאת לפני הדיין. התובעת עותרת לקבלת מלוא סכום התביעה בתוספת תשלומי מדד נוכח העיכוב בתשלום.

    

10. בסיכומיו, חזר בו הנתבע מהטענה לפיה הוא לא חתם על התחייבות, והעלה טענה אחרת, לפיה הסכם הגירושין בו מוזכרת ההתחייבות, לא תורגם לו נכון. לטענתו, בנאיביות ותוך אמון מלא בתובעת, ובעורכת – הדין חתם על הסכם הגירושין מבלי להבין את תוכנו. כתב ההתחייבות נחתם לפני תחילת הליך הגירושין וללא כל קשר לגירושי הצדדים. במועד החתימה על המסמך ובמועד שליחו לתובעת, לא היה כל רצון או תכנית להתגרש. הנתבע חתם על כתב ההתחייבות כאשר לנגד עיניו מטרה אחת בלבד והיא הניסיון הנואש להציל את בית המגורים של משפחתו ממכירה ע"י הבנק ולכן כל הכתוב בו לא עניין אותו .לא הוכח כלל כי הורי התובעת העבירו כספים לבני הזוג, מעבר לסך של 70,000 יורו, שהושבו על ידי עוה"ד בניכוי שכ"ט. חישוב "החוב" הנטען נעשה שלא בתום לב, בלשון המעטה, ובוודאי שלא בדרך המקובלת. התובעת לא הביאה כל הוכחה, כי אכן הביאה את הסכומים המוזכרים במסמך כהלוואה אישית לנתבע. גם אם התקבלו כספים, לצורך הוצאות משק הבית או לטובת הוצאות הילדים, אלו אינם ניתנים להשבה בין בני הזוג, כך לפי החוק בצרפת. במידה והתובעת תוכיח כי כספים אלו אכן ניתנו, שלא לצורך אחזקת משק הבית והילדים, הרי, היא זו שצריכה לשאת במחצית הסכום האמור. עוד נטען כי התביעה התיישנה בהתאם לחוק הצרפתי בחלוף 5 שנים, ואין לראות בפטירת אמו של הנתבע כתנאי מתלה לצורך חישוב תקופת התיישנות.

    דיון והכרעה:

     

11. כידוע, חזקה היא שאדם יודע ומבין על מה חתם (ראו: ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, סניף לב דיזנגוף (2006); ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (2008)). הכחשה גרידא של נסיבות עריכת ההתחייבות, ללא תימוכין ראייתיים וללא הבאת עדים, אינה מספקת כדי לסתור את ההתחייבות בכתב. ( ראו: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נ"ד (2) 559, 570)).

     

12. להתחייבות כאמור משקל גדול יותר כאשר היא נחתמת לפני עורך דין או גורם רשמי אחר. על הנתבע, המכחיש, מוטל נטל משמעותי להוכיח את טענותיו באמצעות ראיות ועדים, ואין די בהכחשה בעלמא. בהעדר ראיות סותרות משמעותיות, הכף נוטה לטובת קיום ההתחייבות כפי שנחתמה.

     

    הנה כי כן, השאלה היא האם הוכח שחזקה זו נסתרה ביחס לחתימת הנתבע על כתב ההתחייבות מושא התביעה.

     

13. אקדים מסקנה לניתוח ואקבע כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו, ודין התביעה להתקבל במלואה. להלן אנמק.

     

    1. אי העדת הנתבע עצמו או הזמנת עדים במיוחד עורכת דין NEVEU עורכת כתב ההתחייבות. הפסיקה קבעה כי הימנעות בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר להימנעות זו, מקימה חזקה שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בהימנעות מהעדת בעל הדין עצמו ( ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו פ"ד מ"ה(4) 651 (1991); ע"א 7183/09 עיזבון המנוח בולוס חורי נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם; 4.4.2012); יעקב קדמי, על הראיות: הדין בראי הפסיקה חלק רביעי, בעמ' 1892-1891 (2009).). הנתבע טען כי טיסתו בוטלה עקב המצב הביטחוני. עם זאת, לא מצאתי כי הנתבע התאמץ או פעל לרכוש כרטיס לטיסה חלופית. הנתבע אף לא עתר לאפשר לו להעיד באמצעות היוועדות חזותית. בתחילת ההליך הצהיר הנתבע כי מטעמו יעידו שלושה עדים. בהמשך ציין כי יעמוד על הזמנתה של עו"ד NEVEU וויתור על עדותם של שאר העדים. בפועל, הנתבע לא הגיש כל בקשה להזמנת עדים מטעמו. טענת אילוץ או מניעות למתן עדות צריכה להיות מגובה בראיות ממשיות ולא בטענות בעלמא. אין מדובר בבעל דין שעשה מאמצים כנים להתייצב למשפט, התנהגות שחזרה על עצמה מצד הנתבע והדברים פועלים לחובתו.

        

    2. העדר ראיות בכתב, לאמור לעיל, מתווספת העובדה, כי הנתבע לא הגיש תיק מוצגים. בכתב ההגנה הפנה הנתבע למסמכים מסוימים, ואולם, בפועל, עד ליום כתיבת שורות אלו מסמכים אלו לא הוגשו לתיק בית המשפט. לגופם של דברים, הנתבע לא התנגד לתרגום של כתב ההתחייבות שהוצג לפני. כתב ההתחייבות פשוט וברור. הכותרת בראשו מלמדת על שם משרד עורכת הדין, הינה בולטת, מוגדלת ומודגשת. חתימת הנתבע עליו מופיעה בתחתיתו, בגוף המסמך מפורטים הסכומים לרבות מועד קבלתם. גרסת הנתבע לגבי נסיבות עריכתו לא נתמכה בבדל ראיה ואין בכוחה לאיין את הכתוב בכתב התחייבות עצמו. גרסתו זו מהווה טענה בע"פ אל מול מסמך בכתב.

        

    3. בהזדמנויות שונות התייחסו הצדדים לכתב ההתחייבות, וניתן לראות כי שניהם מכירים בתקפו. כתב ההתחייבות מושא ההליך, נערך בשנת 2010. בהמשך, בשנת 2011, נערך הסכם הגירושין והצדדים מתעדים את דבר קיומו של כתב ההתחייבות בסעיף 5 להסכם הגירושין. עצם אזכור ההתחייבות מחזקת את טענת התובעת לפיה מדובר במסמך תקף ומחייב. מחקירת עו"ד בלומנפלד עלה כי כתב ההתחייבות לא הובא לעיונה בזמן אמת, אולם, אין בכך כדי לאיין את תוקפו כמסמך עצמאי חתום ומאומת בידי עורכת דין NEVEU. המסמך נשלח לדרישת התובעת בפקס ממשרד עו"ד ימים ספורים לאחר עריכת הסכם הגירושין (ראו: פרו' מיום 12.12.2024, עמ' 14 שו' 26-34), ללמדך שהצדדים מתכוונים לאותה התחייבות. לא נטען כי קיימת התחייבות אחרת, ובוודאי לא הוכח קיומה של התחייבות אחרת כאמור. הסכם הגירושין לא אושר לאלתר, ורק כעבור 3 שנים התייצבו הצדדים לפני בית הדין הרבני לאשר את הסכמותיהם. לא למותר לציין כי האמור בפרו' בית הדין מדבר בעד עצמו (ראו: נספח 3 לתיק המוצגים מטעם התובעת). אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה הוא לא הבין את הסכם הגירושין עליו חתם. ראשית- עדותה של עורכת הדין בלומנפלד מקובלת עלי, כולל הטענה כי היא פעלה לתרגום ההסכם בכלים שעמדו לרשותה. שנית, ההסכם אושר בפער זמן משמעותי (כעבור 3 שנים), מהלכו יכול היה הנתבע לפעול בעצמו לצורך תרגום ההסכם או הבאתו לפני גורם אחר על מנת לוודא את הבנתו. שלישית, בית הדין הרבני בחן, פעם נוספת את מידת הבנתו של הנתבע, ואף תיעד את הדברים בפרוטוקול. רביעית, ההסכם נאכף בצרפת, הנתבע משלם במשך 10 שנים בהתאם, ולא הושמעה טענה מצד הנתבע לבטלו.

        

    4. הליך ביטול כתב ההתחייבות בצרפת, הנתבע הגיש תביעה בצרפת לבטל את כתב ההתחייבות או להצהיר עליו כבטל לכאורה. עצם העובדה כי הוא פנה והגיש תביעה המבוססת על המסמך, מעידה כאלף עדים על כך שמדובר במסמך אותנטי ומחייב.

        

    5. טענות הנתבע משוללות בסיס חוקי, שעה שהוא אינו מכחיש את חתימתו על כתב ההתחייבות. על התובעת לא מוטלת החובה להוכיח את מתן הסכומים המצוינים בכתב ההתחייבות והנטל על הנתבע. על פי הפסיקה, כאשר מקום התשלום או קיום ההתחייבות נקבע בישראל, גם אם ההתחייבות נערכה בחו"ל, יחול הדין הישראלי על אכיפת ההתחייבות. לעניין זה אין נפקא מינה אם החוזה כולו היה אמור להתבצע בישראל, ודי בכך שמקצת ההפרה בוצעה בישראל . (ראו: רע"א 9328/12 נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סובורובה (ניתן ב 21/04/2013) ). כל הטענות בעניין התיישנות לפי החוק הצרפתי אינה רלוונטית. יתר הטענות ביחס למרכיבי הסכום לא הוכחו, מדובר בגרסה בעלמא.

        

14. כאמור לעיל, הסכום אותו התחייב הנתבע להשיב לתובעת הנו סך של 485,000 אירו. כתב ההתחייבות אינו נוקב במנגנון הצמדה, ואולם, נקבעו מספר מועדים חלופיים לתשלום, ואין חולק כי הנתבע טרם שילם לתובעת את הסכום או חלקו. בנסיבות אלו, ולצורך גביית הסכום, כולל במסגרת הליכי הוצל"פ, מתעוררת השאלה מהו המועד בו אמור היה הנתבע לשלם לתובעת את סכום החוב. בכתב ההתחייבות, נקבעו מספר מועדים חלופיים לתשלום כדלקמן:

    1. מכירת בית המגורים – לא בוצע ולא רלוונטי.

    2. מתוך ירושת אמו המנוחה - בכתב התביעה נטען כי אמו של הנתבע נפטרה ביום 7/4/2022 והטענה לא הוכחשה.

    3. מכספי רווחים שיגיעו לידי הנתבע מהשקעות וחברות שבבעלותו – לא בוצע ולא רלוונטי.

       הנתבע לא הכחיש כי הוא זכאי לכספים מתוך עיזבון אמו המנוחה, לפיכך, יש מקום להמיר את סכום ההתחייבות מאירו לשקל, בהתאם לשער היציג, נכון למועד פטירת אמו של הנתבע [ולא למועד יצירת ההתחייבות כפי שטענה התובעת בס' 19 לכתב התביעה].

        

       סוף דבר

        

15. התביעה מתקבלת, כפוף להוראות שיינתנו להלן.

     

16. הנתבע ישלם את מלוא סכום ההתחייבות בסך של 485,000 אירו, כערכו בשקלים, בהתאם לשער היציג נכון ליום 7/4/22. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד מועד התשלום בפועל. ככל הדרוש, ניתן להמציא פסיקתא לחתימה.

     

17. לאחר ששקלתי אופן התנהלות הנתבע, לרבות רוחב היריעה שנפרשה, העובדה כי הנתבע נמנע מלהופיע למספר דיונים, כולל ישיבת ההוכחות, וההוצאות שנגרמו לתובעת, כולל לצורך תרגום מסמכים ואיתור נכסים מחוץ לישראל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך של 65,000 ₪.

     

18. זכות ערעור כחוק.

     

19. פסק הדין מותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

     

    המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

    ניתן היום, ג' תמוז תשפ"ה, 29 יוני 2025, בהעדר הצדדים.