פס"ד במחלוקת אודות היקף זמני שהות

 להלן אכריע במחלוקת אודות היקף זמני השהות, כאשר לשיטת התובעת, יש להורות על חלוקת זמני שהות רחבה עד שווה, ואילו לשיטת הנתבע יש לקבוע זמני שהות מצומצמים בביתו.

רקע כללי  

1. התובעת והנתבע נישאו כדמו"י ביום 16.5.2001 מנישואיהם נולדו להם ארבעה ילדים, ביניהם שתי קטינות, ל' בת 16 לערך ונ' בת 6 וחצי לערך.

    

2. בשים לב לגילאי הילדים, הרי שבעת הזאת, נותרה בין הצדדים מחלוקת בעניין חלוקת זמני השהות של הקטינה נ' בלבד, כפי שיפורט להלן.

    

3. הצדדים התגוררו יחד במושב X, אולם בחודש 1/2022 לערך, עזב הנתבע את בית המגורים ועבר להתגורר ביישוב Y (במרחק של כ-44 ק"מ, וכ-34 דקות נסיעה).

    

4. במסגרת כתב תביעתה, עתרה התובעת לקבוע חלוקת זמני שהות מוגדרים מראש, על מנת שהנתבע יהיה דמות משמעותית בחייהם של הקטינים (סע' 13 ו-47 לכתב התביעה).

    

5. בכתב הגנתו ולצד ההכחשות לטענות בדבר אלימות, טען הנתבע כי הקטינים מקיימים עמו זמני שהות מוסכמים בימי שלישי בשבוע ובכל סוף שבוע שני לסירוגין וכך הוא מבקש להורות.

    

6. בקדם המשפט הראשון שהתקיים ביום 12.9.2022, טען ב"כ התובעת:

    

   "אנו מסכימים שהסדרי השהות יכללו יום אחד בשבוע עם לינה, יום שלישי. מבקשים יום נוסף כי מדובר בילדה קטנה שפשוט בוכה ומתגעגעת לאבא שלה ולא יתכן ששבוע שלם היא לא תראה אותו. יש ביקור ביום שלישי ולאחר מכן סופ"ש שאינו של האב. היא מתגעגעת...".

    

7. בתגובה, טענה ב"כ הנתבע:

    

   "לגבי חגים אין מחלוקת. הוא יקח אותם בערב החג בסביבות השעה ארבע ויחזיר במוצאי החג וגם בסופי שבוע. מרשי לא יכול להלין באמצע שבוע...

   נכון לעכשיו האישה מתגוררת בבית. הוא גר ביחידת דיור... אנשים באים אחה"צ למספרה. הם הגיעו להסדר שהוא יקח אותם ביום שלישי ויחזירם אחרי ארוחת ערב. הוא לא יכול לנסוע מהמושב למקום המגורים למחרת רק בשביל להלין אותם."

    

8. במענה לאמור, השיב ב"כ התובעת:

    

   "זה שהנתבע בחר לשכור יחידת דיור בY כדי שיהיה לו נוח להיות קרוב לעבודתו זו בעיה שלו. הוא יכול היה לשכור במקום קרוב יותר ואפילו בבאר שבע. מדובר בנסיעה של כחצי שעה. אנשים נוסעים בבוקר גם יותר מזה. אנחנו מבקשים שתהיה לינה וגם בראשון בבוקר שיחזיר למוסדות החינוך. צריך לחשוב גם על הקטינים. מעבר לכך, גם היא צריכה להתפנות לעיסוקיה...

   אנחנו מבקשים מביהמ"ש לחלק את זמני השהות של הקטינים עם שני הוריהם. היום לא מדובר יותר על משמורת אלא על חלוקת זמני השהות בין שני ההורים. כשביהמ"ש קובע זמני השהות זה לא לחייב אותו אלא לחלק בין שני ההורים. לקטינים יש אמא וגם אבא. אף אחד לא עושה טובה.

   ... אנו לא מקבלים את הדברים האלה שהוא לא יכול. הילדים הם גם שלך. מדוע ביהמ"ש מחייב את מרשתי להיות עם הקטינים (נכתב בפרוטוקול בשגגה "מרשתי". א.מ.) כל הלילות של השבוע? נבקש גם סופי שבוע כולל מוצ"ש ויחזיר בראשון בבוקר."

    

9. בהחלטתי מאותו מועד הוריתי כדלהלן:

    

   1. לעת עתה ובשים לב לטובת הקטינה נ', הסדרי השהות של האב עמה יתקיימו בכל יום שלישי בשבוע, עת יאסוף האב את הקטינה ישירות מהמסגרת החינוכית וישיבה למחרת היום ישירות למסגרת החינוכית.

       

   2. לעת עתה, לא ייקבע יום ביקורים נוסף של הקטינה נ' באמצע השבוע, וזאת לנוכח התחייבותו של האב לפיה בכל סוף שבוע בו שוהים הקטינים בבית האם, יגיע האב לקרבת בית האם על מנת לקיים הסדרי שהות עם הקטינה נ' או עם הקטינים כולם - למשך שעתיים עד שלוש, במועד שיתואם מראש בין הצדדים בהודעות כתובות.

       

   3. כמו כן, לעת עתה, הקטינים כולם ישהו עם כל אחד מהוריהם בכל סוף שבוע שני לסירוגין, החל מיום שישי בשעה 16:00 ועד מוצאי השבת בשעה 20:00.

       

   4. לעת עתה, הסדרי השהות של יתר הקטינים (א' ול') עם האב באמצע השבוע יבוצעו בהתאם לסדר יומם של הקטינים ובתיאום ישיר של האב מולם, תוך הודעה מתאימה לאם זמן סביר לפני הביקור.

       

   5. כמו כן ובהסכמת הצדדים, ישהו הקטינים עם הוריהם במחצית חגי ישראל לסירוגין (זאת בהתאם לטבלה שצורפה להחלטתי. א.מ.).

       

   6. בשעה שקיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס להסדרי שהות קבועים ובשעה שהתובעת עותרת לקביעת הסדרי שהות רחבים יותר מכפי שנקבע לעיל, עו"ס לסדרי דין... תגיש לביהמ"ש תסקיר, במסגרתו תפרט מהי טובת הקטינים בנסיבות הקיימות ותגיש המלצותיה לעניין זמני השהות הקבועים."

       

10. ביום 15.1.2023 הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין, ממנו עלה כי הקטינה נ' זקוקה לאביה ובשל מצבה הרגשי, החלו להופיע אצלה התנהגויות ותסמינים המעידים על מצוקה.

     

11. אשר על כן, בתסקירה מיום 15.1.2023, המליצה העו"ס להרחיב את זמני השהות בין הקטינה לאב, באופן שבו תלון הקטינה בכל יום שלישי בשבוע בבית האב, ובכל סוף שבוע שני לסירוגין, תשהה הקטינה בבית האב מיום שישי (בתום המסגרת החינוכית) ועד ליום ראשון (עת ישיב האב את הקטינה ישירות למסגרת החינוכית).

     

12. כמו כן המליצה העו"ס כי בשבוע שלאחר מכן, בו שהתה הקטינה עם האם בסוף השבוע הקודם, יאסוף האב את הקטינה בימי ראשון בשבוע מהמסגרת החינוכית וישהה עמה עד לשעה 20:30.

     

13. כבר במועד זה דיווחה העו"ס כי האב מתנגד להרחבה זו, שכן הדבר יפגע לטענתו בפרנסתו, שעה שייאלץ להגיע מאוחר לעבודה בימי ראשון בבוקר וכן לצאת מוקדם מהעבודה בימי ראשון, בכל שבוע שני.

     

14. למרות התנגדות האב, המליצה העו"ס על חלופה זו והבהירה כי מדובר בחלופה הטובה ביותר, כיוון שהיא מוסיפה הן זמן איכות של האב עם הקטינה בימי ראשון בשבוע והן לינה של הקטינה עם אביה בסוף שבוע ארוך (בכל סוף שבוע שני).

     

15. לנוכח המלצות העו"ס ולאחר שקיבלתי עמדות הצדדים, הוריתי ביום 23.2.2023 על הרחבת זמני השהות, כך שתתקיים לינה בבית האב בימי שלישי; יתקיימו זמני שהות רחבים בכל סוף שבוע שני, מיום שישי בשעה 14:00 ועד ליום ראשון, בדרך של השבה למסגרת החינוכית; והוריתי כפי המלצת העו"ס (מאותה עת), כי הקטינה תשהה עם אביה גם בימי ראשון אחה"צ (בשבוע שבו בסוף השבוע הקודם-הסמוך שהתה הקטינה עם האם).

     

    למען הבהר הדברים, אציג הדברים בטבלה במתכונת של ארבעה שבועות:

עוד הוספתי בהחלטתי זו כי הוראות אלה נקבעו בראי המרחק שבין בתי הצדדים ועל מנת שלא להכביד על הקטינה עצמה יתר על המידה.

לבסוף, הוריתי לצדדים להודיע האם ניתן ליתן להסדר זה תוקף של פסק דין או לחלופין להודיע כיצד בכוונתם לקדם בירור ההליך.

1. אציין כי החלטתי זו ניתנה בעת שסברתי כי טובת הקטינה מתיישבת עם הוראה המונעת נתק של שבוע ימים בינה לבין אביה (בשבועות בהם היא לא שוהה עמו בסוף השבוע).

    

2. ביום 26.4.2023 דחיתי בקשת הנתבע לעיון חוזר בהחלטה מיום 23.2.2023 והוריתי לצדדים להודיע בתוך 14 יום כיצד בכוונתם לקדם בירור ההליך.

    

3. ביום 27.4.2023 הודיע ב"כ התובעת כי הוא מבקש ליתן תוקף של פסק דין להחלטה מיום 23.2.2023, תוך מתן התייחסות לחלוקת זמני השהות בעת שאין מסגרות חינוכיות ובחופש הגדול.

    

4. ביום 1.5.2023 הוגשה הודעה על החלפת ייצוג מטעם הנתבע.

    

5. ביום 24.5.2023, נתתי תוקף של פסק דין להחלטה זו, זאת בהעדר תגובה מטעם הנתבע, וכן ניתנו הוראות ביחס לחופשות ולזמנים בהם לא מתקיימת מסגרת חינוכית.

    

6. מספר ימים לאחר מכן, הגיש הנתבע בקשה לעיון חוזר בפסק הדין, בטענה שעקב החלפת הייצוג ותקלה טכנית לא הוגשה תגובה מטעמו במועד, ועתר לבטל את פסק הדין.

    

7. ביום 27.6.2023 נעתרתי לבקשה והוריתי על ביטול פסק הדין, תוך חיוב הנתבע בהוצאות משפט לתובעת, בגין מחדלו.

   עוד הבהרתי בהחלטתי זו, כי בשלב זה ועד לסיום ההליך, ההחלטה מיום 23.2.2023 תעמוד בתוקפה, וזמני השהות יתקיימו בהתאם לקבוע בה.

    

8. ביום 27.11.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו נוהל שיח ארוך מחוץ לפרוטוקול ובסופו הודיעו באי כח הצדדים כי יודיעו לביהמ"ש האם עלה בידיהם להגיע להסכמות, שייתרו את הצורך בהכרעה בהליך זה.

    

9. ביום 4.12.2023 הודיעו הצדדים כי לא הצליחו להגיע להסכמות כלשהן וביקשו כי בית המשפט יכריע גם בבקשת התובעת לשינוי נקודתי של הימים בהם שוהה הקטינה עם האב, על מנת לאפשר לה להשתתף בחוג התעמלות קרקע באותה שנת לימודים.

    

10. ביום 19.12.2023, הוריתי כי עד לתום שנת הלימודים ההיא, בהעדר הסכמה אחרת, זמני השהות בין אב לקטינה יתקיימו בימי חמישי בכל שבוע שני (שבו לא שוהה הקטינה עם אביה). בהחלטתי זו דחיתי טענות הנתבע, זאת בשעה שהקטינה נרשמה לחוג בהסכמת שני הוריה, ועל כן לא מצאתי כל טעם שבגינו לא תוכל להשתתף בחוג בימי ראשון בשבוע, ולא מצאתי הצדקה שבגינה לא יתקיימו זמני שהות עם האב בהיקף שנקבע ע"י ביהמ"ש.

     

11. ביום 20.12.2023 ובהעדר הסכמות ביחס לזמני השהות הקבועים, קבעתי דיון הוכחות במעמד עו"ס לסדרי דין.

12. דיון ההוכחות נדחה מפעם לפעם, מסיבות אישיות של הצדדים ובאי כוחם והיה צפוי להתקיים ביום 15.4.2024.

     

13. ביום 12.3.2024 הודיעה עו"ס לסדרי דין כי עתידה להתקיים בעניינם של הצדדים וועדת תסקירים וכי היא תגיש תסקיר משלים לאחר מכן.

     

14. ביום 17.3.2024 הודיע הנתבע כי הוא עומד על חקירתה של עו"ס לסדרי דין (שהגישה את התסקיר המשלים מיום 14.4.2024).

     

15. ביום 14.4.2024 הוגש תסקיר משלים, שבסופו המליצה העו"ס כי זמני השהות בין האב לקטינה יתקיימו בימי שלישי בשבוע ויכללו לינה; בכל סוף שבוע שני לסירוגין מיום שישי בתום המסגרת החינוכית ועד ליום ראשון בבוקר; ביטול זמני השהות בימי ראשון בשבוע שבו לא שוהה הקטינה בסוף השבוע הסמוך עם האב.

     

16. לתסקיר המשלים צורף סיכום מסקנות וועדת תסקירים מיום 9.4.2024, אשר מסקנות התסקיר מבוססות על מסקנותיה.

     

17. לדאבון הלב ועקב היעדרותה של עו"ס לסדרי דין (עקב מחלה) לא ניתן היה לקיים את דיון ההוכחות שנקבע ליום 15.4.2024 ובשעה שהמחלוקת נותרה בעינה, נקבע מועד נוסף לשמיעת הוכחות ליום 17.7.2024.

     

18. בדיון שנקבע ליום 17.7.2024 לא התייצבו שני הצדדים לדיון בטענה לחוסר הבנה מצדו של הנתבע ובטענה כי התובעת אינה חשה בטוב וזאת חרף החלטתי מאותו יום, בה דחיתי בקשת התובעת לדחות פעם נוספת את מועד ההוכחות.

    משכך, ועל מנת לקדם ההליך חרף מחדלם של הצדדים, התמקד הדיון בחקירתה של העו"ס לסדרי דין.

     

19. עקב מחדלם האמור של הצדדים, נאלץ ביהמ"ש לקיים דיון הוכחות נוסף ביום 7.11.2024, בו נחקרו הצדדים בחקירה ראשית ונגדית ובסופו הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

     

20. ביום 27.11.2024 הוגשו סיכומי התובעת ואילו סיכומי הנתבע הוגשו אך ביום 9.2.2025 (לאחר בקשות חוזרות ונשנות למתן אורכה מטעמים רפואיים של ב"כ הנתבע, ורק לאחר שהוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר סיכומים מטעם הנתבע).

    טענות הצדדים בתמצית

     

21. לשיטת התובעת, בשעה שלקטינה נ' יש שני הורים, הרי שככל שבית המשפט יקבל טענות הנתבע ויקבע זמני שהות מצומצמים, הלכה למעשה, נכפים עליה במקביל, זמני שהות רחבים ביותר עם הקטינה.

     

22. עוד הוסיפה התובעת כי העובדה שהנתבע בחר להעתיק מקום מגוריו מהמושב X דווקא לישוב Y (בסמוך למקום עבודתו) אינה יכולה להוות טעם לקבוע זמני שהות מצומצמים במחיצת הנתבע, בעת שהאחרון יכול היה כבר אז וגם בעת הזאת להעתיק מקום מגוריו ליישוב קרוב יותר ובכך לקצר זמן נסיעותיו לצורך קיום זמני השהות.

     

23. כמו כן, ביקשה התובעת לדחות הטענה אודות מרחק הנסיעה בין Y לX, שעה שממילא כאשר הצדדים חיו יחד, הנתבע נסע מידי יום הלוך ושוב מהיישוב X למקום עבודתו בY, ובמיוחד בעת שמדובר במרחק נסיעה של כחצי שעה בלבד (כפי העולה מסעיף 27 לכתב ההגנה).

     

24. התובעת ביקשה לדחות טענת הנתבע ביחס לכך שקיום זמני השהות גורם להפסד שעות עבודה בעסקו של הנתבע, שכן גם היא מנהלת עסק וזקוקה לזמן משמעותי על מנת לעבוד וכך או כך, הצהרותיו של הנתבע בדבר הכנסותיו מהעסק בתיק המזונות, מלמדות כי לא מדובר בנזק כלכלי גדול עבורו.

     

25. עוד הוסיפה התובעת כי על שני הצדדים חלה חובה דומה לשהות עם הקטינה ולהעניק לה את צרכיה הבסיסיים, הכוללים גם זמן איכות עם האב.

     

26. אשר על כן, עותרת התובעת לקבוע חלוקת זמני שהות שווה ביחס של 7/7, או לחילופין לקבוע זמני שהות ביחס של 6/8, שיכללו שתי לינות באמצע השבוע וסופי שבוע ארוכים בכל סוף שבוע שני, זאת בנוסף לחלוקת זמני שהות שווה בחגי ישראל ובחופשות.

     

27. לטענת התובעת הקטינה נ' זועקת כי יחייבו את האב לשהות עמה זמן משמעותי יותר, בהתאם לחובתו ההורית של הנתבע.

     

28. לבסוף, ציינה התובעת כי הרושם הוא שהמלצת העו"ס בתסקירה המשלים מיום 14.4.2024 (שצמצמה את זמני השהות מכפי שהומלץ בתסקיר הראשון מיום 15.1.2023) באה על רקע איומיו של הנתבע כי יפסיק לקיים את זמני השהות, ככל שייכפו עליו לקיימם במתכונת המנוגדת לרצונו.

     

29. מנגד, לטענת הנתבע, יש לקבוע זמני שהות במתכונת מצומצמת מכפי שעותרת לו התובעת, באופן שבו הקטינה תלון בביתו בימי שלישי בלבד, וכן בכל סוף שבוע שני לסירוגין, כפי שנהגו הצדדים בפועל ממועד עזיבתו של הנתבע את הבית ועד להחלטת ביהמ"ש.

     

30. הנתבע הוסיף כי "נזרק מביתו" לאחר שהוגשה נגדו תלונת שווא והתובעת ביקשה להרחיקו מהמושב X, ומשכך נאלץ לשכור בית ולהתרחק מהתובעת ומילדיו.

     

31. לדברי הנתבע, הוא בעל מספרה שנים רבות ביישוב Y, ובשל הרצון להיות קרוב למקום עבודתו, שכר יחידת דיור ביישוב.

     

32. לטענת הנתבע, בכל יום שלישי בשבוע הוא סוגר את המספרה מוקדם, על מנת שיוכל להיות עם ילדיו.

     

33. עוד הוסיף הנתבע שאין להשוות את המצב בעת הזאת לאופן בו נהגו הצדדים בעת שהתגוררו יחד, שכן באותה העת, היה הנתבע נוסע למקום עבודתו בY וחוזר בשעות הערב המאוחרות, ואילו כעת, על מנת לקיים את זמני השהות הוא צריך לסיים לעבוד בשעה מוקדמת ולכן בשעה שאינו יכול לסגור את המספרה מעבר ליום בשבוע, הוא אינו מסוגל לקיים זמני שהות רחבים יותר, כפי עתירת התובעת.

     

34. עוד הוסיף הנתבע כי הילדים הבוגרים שמתגוררים עם התובעת, יכולים לסייע לה ולשהות במחיצת הקטינה נ', מציאות שאינה רלוונטית עבורו.

     

35. כמו כן, הוסיף הנתבע כי סבתה של הקטינה המתגוררת בסמיכות, מסייעת לתובעת בטיפול בקטינה.

     

36. אשר על כן, סבר הנתבע כבר במועד הגשת כתב ההגנה, כי מתייתר הצורך למנות עו"ס סדרי דין, ויש לקבוע זמני שהות בהתאם למוצע על ידו.

     

37. הנתבע הוסיף עוד, כי כל טענותיה של התובעת בעת הזאת, עוסקות בטובתה שלה ולא בטובת הקטינה, שכן התובעת אינה מעוניינת לשהות עם הקטינה מסיבותיה שלה ועל כן יש לדחות את דרישתה ולקבוע חלוקת זמני שהות מצומצמת כפי שהציע.

     

38. לסיום ביקש הנתבע לטעון כי לא ניתן לחייבו לקיים זמני שהות במתכונת רחבה, וכי קביעה מעין זו, אינה מתיישבת עם טובת הקטינה.

     

39. בעניין זה, הפנה הנתבע למספר סתירות בטענותיה של התובעת, כאשר בכתב תביעתה טענה שהנתבע עושה שימוש בסמים ואלכוהול, כי יש לו עבר פלילי והוסיפה טענות לאלימות מצדו, ואילו כעת, היא מבקשת לחזור בה מטענות אלה ומנסה לטעון כי דווקא שהות רחבה של הקטינה בביתו של הנתבע, מתיישבת עם טובתה.

     

    עדויות הצדדים והעו"ס

     

40. ביום 17.7.2024 נחקרה העו"ס לסדרי דין על מסקנות התסקיר המשלים שהוגש ביום 14.4.2024.

     

41. עו"ס לסדרי דין אישרה כי טובתם של ילדים, באשר הם, שיהיה להם קשר סדיר עם שני הוריהם וכי יחלקו זמני שהות משמעותיים בבית שני הוריהם.

     

42. אלא שבעניינה של הקטינה נ', טענה העו"ס כי במקרה הספציפי שלה, מצבם של הוריה מורכב יותר ולכן לא ניתן להשוות אותה בהכרח לילדים אחרים.

     

43. העו"ס אישרה כי הקטינה קשורה לשני הוריה והוסיפה כי מוטב היה כי יתקיימו זמני שהות רחבים יותר בבית האב.

     

44. כשנשאלה העו"ס ביחס לפער בין מסקנות התסקיר מיום 12.1.2023 (שהוגש ע"י עו"ס אחרת) לבין תסקיר המשלים שהוגש על ידה ביום 14.4.2024, ציינה כי שינתה את ההמלצות עקב בקשת האב, להפסיק את הביקורים בימי ראשון ולהשיב את הקטינה לבית האם במוצ"ש במקום ביום ראשון.

     

45. לשאלת בית המשפט הבהירה העו"ס כי האב מקיים את זמני השהות, אבל "קשה לו" (עמ' 11 ש' 26) והוסיפה כי האב מוציא את הקטינה ונעזר בבייביסיטר וטוען שאינו מסוגל לראות את הילדה במתכונת הנוכחית ואם ייאלצו אותו לעשות כן, יפסיק את הביקורים ולכן לדבריה הייתה במצוקה (עמ' 11 ש' 29) וחסרת אונים, שכן לא נתקלה במקרה דומה שבו אב מבקש שלא לקיים זמני שהות משמעותיים עם ביתו ועל כן לאחר שהתייעצה עם מספר גורמים, הבינה שלא ניתן לחייב את האב לקיים זמני שהות במתכונת שלא תואמת את רצונותיו.

     

46. העו"ס ציינה עוד כי עקב מצוקה זו וחוסר יכולת להכריע, נאלצה לכנס וועדת תסקירים, על מנת שתסייע לה בגיבוש החלטתה ומשכך מסקנות תסקירה מתבססות על סיכום וועדת תסקירים מיום 9.4.2024. (צורף לתסקיר המשלים).

     

47. העו"ס אישרה כי שיקוליו של האב הינם כלכליים בעיקר ובנוסף לכך, קיימת מציאות שהוא מעשן קנביס רפואי, בעת שהוא סובל מכאבים והדבר מונע ממנו לקיים את זמני השהות במתכונת רחבה יותר (עמ' 12 ש' 8-11).

     

48. העו"ס ציינה גם אירוע שבו סירבו שני ההורים לאסוף את הקטינה מהמסגרת החינוכית ביום שבו נדרשה הקטינה לשהות עם האב והדבר דווח לעו"ס לחוק הנוער, תוך שהעו"ס מציינת כי שני הצדדים לא ראו את טובת הקטינה לנגד עיניהם (ש' 18-23).

     

49. לדברי העו"ס יש להורות על חיובם של הצדדים בסנקציות, ככל שתופר החלטת ביהמ"ש בעניין איסוף הקטינה מהמסגרת החינוכית.

     

50. עוד הוסיפה העו"ס, כי העובדה שלא המליצה על חלוקה שוויונית של זמני השהות, לא בהכרח מיטיבה עם הקטינה, אולם המלצתה זו נגזרת מזהות אביה ואילוציו (עמ' 15 ש' 3) וזאת הגם שמדובר באב מיטיב גם לדברי התובעת (שם ש' 4).

     

51. לשאלת ביהמ"ש ביחס לסיבות שהביאו אותה להמליץ על צמצום זמני השהות בכפי שהומלץ בתסקיר הקודם, השיבה העו"ס כי "בסופו של דבר יש כאן ילדה שחווה את כל המאבקים שקורים בתוך הבית, כי הוא לא מגיע, כי שמו את הילדה במספרה, יש כל מיני דברים שפוגעים בילדה... היה לי מאוד עצוב לראות ילדה במצב הזה, היא לא יכלה לשבת שניה, היא לא איפשרה לי" (עמ' 15 ש' 17-21).

     

52. עוד הוסיפה העו"ס כי ניסתה לשכנע את האב שישהה עם הקטינה גם בימי ראשון למשך מספר שעות ושיתפה אותו ביחס למצוקתה של הקטינה, אולם הוא סירב לכך (שם ש' 25-28).

     

53. עוד הוסיפה העו"ס כי אין ספק שהקטינה זקוקה לזמן נוסף עם אביה, וכי המלצתה נבעה מהחוויות הקשות שיש לקטינה לנוכח הקונפליקט בין הוריה (שם ש' 35-36).

     

54. העו"ס הבהירה שבין השיקולים שהובילו אותה להמליץ על צמצום במתכונת זמני השהות (מכפי שהומלץ בתסקיר הראשון) היא בחינת ההשפעה של הסכסוך של ההורים על הקטינה, הכולל את התסכול שחווה הקטינה, לרבות חוויית דחייה, בעת שאינה יודעת מי יוציא אותה מהמסגרת, ועל כן הבהירה כי מסקנת וועדת התסקירים הייתה שלא ניתן לחייב את האב בקיום זמני שהות רחבים יותר מכפי שהומלץ בסופו של יום (עמ' 16 ש' 6-15).

     

55. העו"ס הוסיפה עוד כי "היא מרגישה שיש פה שני הורים לילדה בת 5 שמתקשים להיות איתה בגלל אילוצי פרנסה של שניהם" (שם ש' 29-30).

     

56. לעניין הטענות כי האב משתמש בקנביס רפואי, הבהירה העו"ס כי לא בהכרח יהווה הדבר שיקול בעניין צמצום זמני השהות, וכי כל מקרה נבחן לגופו ובמקרה הנוכחי, היא לא רואה בסוגיה זו סיבה לצמצם את זמני השהות מעבר להמלצותיה.

     

57. העו"ס ציינה שהקטינה עלולה להיות חשופה לסיכון של חוויית דחייה ככל שתינתן הוראה לחייב את האב בקיום זמני שהות במתכונת רחבה מכפי יכולותיו (עמ' 17 ש 20).

     

58. בסיום דבריה הבהירה העו"ס כי קביעת זמני שהות קבועים בכל יום שלישי בשבוע (כולל לינה) ובכל סוף שבוע שני לסירוגין, כפי המלצות התסקיר המשלים, אומנם מצמצמים במעט את זמני השהות שנקבעו קודם לכן, אך הדבר ייתן לקטינה שקט וימנע מציאות שהאב לא יוכל לקיים את זמני השהות בכלל.

     

59. לשאלת ביהמ"ש האם נכון שהעו"ס, כאשת מקצוע, הכריעה כבר שהסוגיה שהאב יראה את הקטינה בעל כורחו ועלול לבטל מפגשים, גוברת על הצורך בקביעת זמני שהות על פי צרכיה של הקטינה, השיבה העו"ס כי זו הדילמה שעלתה לדיון בוועדת תסקירים, וההמלצה שניתנה, לקחה בחשבון את הדילמה האמורה והכל במטרה להעניק לקטינה שקט. (עמ' 19 ש' 19-23).

     

60. ביום 7.11.2024 התקיים דיון הוכחות נוסף בו נחקרו הצדדים בחקירה ראשית ונגדית.

     

61. בתחילת עדותה טענה התובעת כי היא מעוניינת בחלוקת זמני שהות שווה, בגלל שקשה לה ולדבריה, היא מעוניינת בזמני שהות של פעמיים בשבוע לכל הפחות וכן בכל סוף שבוע שני.

    כמו כן, הבהירה התובעת כי עותרת לחלוקת זמני שהות שווה בחגים ובחופשות.

     

62. התובעת ציינה כי הקטינה מאוד אוהבת את אביה ומחוברת אליו והמרחק ממנו מתבטא במצוקה של הקטינה שנובעת מגעגוע ובבכי רב.

     

63. לשאלת ביהמ"ש, הבהירה התובעת כי האב פוגש בקטינה בהתאם להחלטת ביהמ"ש מחודש 2.2023 [בכל יום שלישי בשבוע (כולל לינה) וכן בכל יום ראשון (בסוף שבוע שבו לא שהתה הקטינה עם האב למספר שעות)] כאשר לדבריה בכל פעם שהקטינה רואה את האב, היא שמחה.

64. לדברי התובעת, הסיבה שהיא מעוניינת בזמני שהות שוויוניים, היא על מנת שיתאפשר לה לעבוד ולהכיר בן זוג, "אין לי חיים, אני כל הזמן סביבה, לטפל בה ולדאוג לה, הכל עלי, לא הוגן, לא הבאתי אותה בתרומת זרע, הבאנו אותה יחד, לא רק שתהיה איתי כל הזמן, כמו שהוא רוצה לעבוד ויש לו זוגיות, גם אני רוצה, הוא נהנה מלא ומרוויח טוב, אין לי את האופציה הזו לא לעבוד, לא להכיר מישהו, לא ליהנות, ללכת ללילה לאיזה בית מלון, אני תמיד סביבה, אני מוציאה אותה מהגן, לא נראה לי שזה הוגן, אם זה היה הפוך הוא לא היה ורצה שזה יקרה לו" (עמ' 21 ש' 29-34).

     

65. עוד הוסיפה התובעת שכאשר הנתבע עזב את הבית היא נסעה אליו והתחננה בפניו שלא יתרחק מהילדים, הבהירה לו שלדעתה המרחק יפגע בקשר שלו עם הילדים ושהוא לא יוכל לראות אותם ולטפל בהם, לשמוע אותם או לחבק אותם. לדבריה, "התחננתי אליו שלא יעשה את זה והוא הסכים, הוא הבטיח שכל רגע שהילדה תתגעגע אליו ותרצה אותו, הוא יגיע, דבר שלא קרה" (עמ' 22 ש' 2-6).

     

66. התובעת ציינה בעדותה כי בשנים הראשונות הנתבע היה יוצא לעבודה בלי לעזור עם הילדים, אולם לאחר מכן דרשה ממנו לעזור לה בבוקר והחל מאותו מועד הוא החל לסייע לה בבקרים ונסע לעבודה רק לאחר ששם את הילדים במסגרות (עמ'23 ש' 29-31).

     

67. עוד הוסיפה התובעת כי יש ימים שהנתבע היה חוזר מהעבודה ב-20:00, כאשר לעתים, לא היה חוזר ישירות הביתה, אלא הולך לענייניו קודם לכן (שם ש' 33-34), אולם לדבריה, היה מגיע ועוזר לה עם הילדים. (עמ' 24 ש 7).

     

68. התובעת אישרה כי הנתבע משתמש בסמים, אולם לדבריה לא ידעה על כך בזמן החיים המשותפים, שעה "שהשתמש מאחורי גבה" (עמ' 24 ש' 14-16).

     

69. בעדותו, טען הנתבע כי הוא היה המפרנס העיקרי של הבית. לדבריו היה יוצא מהבית בשעה 08:00 וחוזר בשעה 20:00 והוא זה שמימן את כל הוצאות הבית (עמ' 27 ש' 13-17).

     

70. לדברי הנתבע, הוא סובל ממספר בעיות רפואיות, לרבות בעיות ברכיים חמורות שבגללן קיבל רישיון לקנביס רפואי, ועם השנים הכאבים מחמירים (עמ' 28 ש 1-3).

     

71. לדברי הנתבע, הוא משתמש בקנביס במשך 20 שנה, זאת למרות שהרישיון ניתן לו לדבריו לפני כ-4 שנים.

     

72. הנתבע הוסיף שהוא משתדל מאוד שלא להשתמש בקנביס ליד הקטינה, כשלדבריו "מי שמעשן יודע שהכאבים כל כך חזקים אז אני לפעמים מוצא את עצמי כן מעשן לידה" עמ' 28 ש 7-8).

73. לדברי הנתבע הוא עובד כל יום מ-07:00 עד 19:00 ונאלץ לעשות כן בגלל תחרות של מספר מספרות המצויות בסמיכות למספרה שלו. לדבריו ככל שלא יפתח את המספרה באופן סדיר ורחב הוא יפסיד לקוחות (עמ' 29 ש' 9-16).

     

74. הנתבע הוסיף שאין לו את היכולת הבריאותית להרחיב את זמני השהות בגלל הכאבים שמהם הוא סובל, ולכן לעיתים הוא לא נותן לילדה מספיק חום ואהבה ורק מחכה שהיא תלך כדי שהוא יוכל לעשן. (שם ש' 18-22).

     

75. הנתבע אישר כי משך הנסיעה מביתה של התובעת לביתו ביישוב Y עומד על מחצית השעה לערך (עמ' 30 ש' 27-28).

     

76. על אף טענותיו, אישר הנתבע כי הוא מקיים את זמני השהות בהתאם להחלטת ביהמ"ש מחודש פברואר 2023, לרבות בימי ראשון (עמ' 30 ש' 29-30).

     

77. הנתבע אישר גם כן שבעוד שהקטינה הייתה צריכה להיות איתו בפורים בשנה שעברה, הוא טס לחו"ל ולא הודיע על כך לתובעת (עמ' 32 ש' 8-12).

     

78. הנתבע הכחיש שלא הגיע לאסוף את הקטינה מהמסגרת החינוכית וטען שככל שנמנע ממנו לעשות כן בעצמו, נעזר בבייביסיטר (שם ש' 21-22).

     

79. לדברי הנתבע, הוא אינו יכול לצאת מהעבודה בשעה 15:30 על מנת לקיים זמני שהות עם הקטינה, שכן הדבר יפגע בו מבחינה עסקית וכלכלית (עמ' 33 ש' 12-18).

     

80. בשולי חקירתו, ציין הנתבע כי "ברגע שכל התיק הרכושי יסתיים, אז יש מצב שאני יקח את הילדה יותר מיום" ולתמיהת ביהמ"ש, בדבר הקשר בין התיק הרכושי לזמני השהות, השיב הנתבע "זה קשור כי היום עושים לי את המוות לכל דבר. ברגע שהיא תשתחרר ואני אשתחרר מכל התיק, אז ברור שאני אקח את הילדה וכל הדברים יהיו מסודרים...".

     

81. הנתבע הוסיף עוד כי בעת הזאת אין לו בית, הוא גר ביחידת דיור ולכן כשיסתיים התיק הרכושי, הוא יוכל לקנות בית, ולקיים זמני שהות בביתו. אולם כשנשאל שוב ע"י ביהמ"ש ביחס לטענתו לפיה הוא לא מסוגל להתאפק ולא לעשן קנביס ליד הילדה, אישר שעניין זה לא ייפתר לכשירכוש בית (עמ' 33 ש' 23-33).

     

82. הנתבע אישר כי ביחידת הדיור שבה הוא מתגורר יש לקטינה נ' חדר משלה (עמ' 33 ש' 34).

     

83. הנתבע הכחיש שאמר שככל שיכפו עליו לראות את הקטינה בימי ראשון הוא לא יבוא לראות אותה בכלל, ולדבריו הוא רק רוצה להוריד את ה- 4 שעות שנקבעו בימי ראשון. (עמ' 34 ש 9).

     

84. בסיום חקירתו, אישר הנתבע כי הקטינה מאוד קשורה אליו, אך לדבריו, היא קשורה יותר לאימא שלה וכשהיא נמצאת אצלו, היא בוכה המון.

     

    דיון והכרעה

     

85. הוי ידוע כי על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "החוק") ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים (סעיף 14) וכי "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין... וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו..." (סעיף 15).

     

86. סעיף 17 לחוק מוסיף וקובע כי "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין".

     

87. אין ספק כי קיום קשר מיטיב ומשמעותי בין ילדים לשני ההוריהם, היא לא רק זכותם של הקטינים ושל ההוריהם, אלא גם חובתם של ההורים, הנכללת בגדרי "הורות מסורה", הנדרשת על פי חוק.

     

88. אם כך, הרי שמחד, מקובלת עליי בהחלט עמדתה של התובעת כי ראוי לקבוע זמנים משמעותיים בהם תהיה הקטינה באחריות אביה, בהם תוכל להקל על עצמה את נטל הטיפול בקטינה, ותוכל לעבוד ולהתפנות לעיסוקיה ולעסקיה. אך מנגד, איני יכול לקבל דרישתה לכפות על הנתבע לשהות עם הקטינה בניגוד לרצונו וליכולתו.

     

89. חרף מורת רוחו של ביהמ"ש, שהובהרה לנתבע בכל הזדמנות במהלך ניהול ההליך, סבורני שכפייה מעין זו (כפי שעותרת לה התובעת) עלולה לפגוע בנפשה של הקטינה, אשר תאלץ להיות במקום שאינו ערוך לקבלה, ואולי אף לגרום לה תחושה שהיא אינה רצויה.

     

90. אכן, וכפי שקבעה עמיתתי, סגנית הנשיא, כב' השופטת רותם קודלר עיאש בהחלטה מיום 18.7.2022 בתלה"מ (באר שבע) 17279-12-21 פלונית נ' פלוני (אליה הפנה ב"כ התובעת) כי "עם פירוק התא המשפחתי, כשאין נימוק חריג מדוע לשלול מהורה את אחריותו ההורית... ממשיכה האחריות ההורית של שני ההורים ביחס לקטינים להיות שווה ומשותפת.

    אף אחד מהצדדים אינו צריך לשאת לבדו במחירי סיום החיים המשותפים, בין אם הבחירה לפרק את חיי הנישואין הייתה משותפת ובין אם מדובר בבחירה חד צדדית של אחד מבני הזוג.".

     

    אלא שלא בטובתם של הצדדים עצמם עסקינן, כי אם בטובתה של הקטינה, העומדת כמגדלור שלאורו מנהל ביהמ"ש ההליך, זאת בעת שעקרון "טובת הילד" הוא עקרון על, החולש על כל עניין אחר שביחסי הורים וילדים ומקבל את תוכנו הקונקרטי בהתאם למצב הנתון בכל מקרה ומקרה [בע"מ 10060/07פלונית נ' פלוני(מאגרים משפטיים, 2.10.2008)].

     

91. יחד עם זאת ועל אף מורת רוחו של ביהמ"ש והצער שבדבר, סבורני כי בניגוד למצב בו הורה עומד על זכותו לקיים קשר עם ילדו, הרי שבעת שהורה מתנער מחובה זו, לא ניתן לכפות עליו לעשות כן.

     

92. לא בכדי קבע ביהמ"ש המחוזי בעמ"ש (מרכז) 10015-06-18 ר' מ' ל' נ' ז' ב' א' (מאגרים משפטיים, 16.4.2019) בנסיבות בהן סירב אב לקיים קשר כלשהו עם ביתו:

     

    "דומה כי העניין לו אנו נדרשים נוגע בנימיו העדינים והרגישים ביותר של המרחב המשפחתי שעה שאנו נדרשים לבחון עד כמה יכניס עצמו בית המשפט לד' אמותיו של התא המשפחתי ויקבע את התנהלותו ואורחותיו תוך כפיית עמדתו וערכיו שלו על הצדדים העומדים לפניו.

     

    אכן לא פעם אנוס בית המשפט ליטול על עצמו את תפקיד ההורים, כאשר אלו אינם שווים בדעתם ולהכריע הכרעות שעל דרך הכלל אינם מעניינו של מי אשר אינו נמנה על בני המשפחה. כך הם הדברים עת נדרש בית המשפט להכריע בשאלות דוגמת מהו המוסד החינוכי בו ילמד קטין, האם להורות לו ליטול תרופה כזו או אחרת או לקבל טיפול רפואי מסוים, וכך כאשר נדרש הוא להכריע בשאלת מקום מגוריו של הקטין כאשר אין הסכמה בין ההורים באשר לסוגיות אלו.

     

    ואולם, שומה על בית המשפט לנהוג זהירות ולרסן עצמו קודם שהוא מבקש לכפות דרך התנהגות כזו או אחרת על הורים ביחס לילדיהם. שכן ניסיון החיים מלמד אותנו כי לא פעם יכול הדבר להפר את האיזון העדין של התא המשפחתי ולפגוע בו." (ההדגשה אינה במקור. א.מ.).

     

93. אף בית המשפט העליון עמד על הגבולות שבין המשפט למרקם המשפחה ועל חוסר היכולת "לכפות אהבה", כהגדרתו בפסק הדין עליו מבקשת התובעת להסתמך בסיכומיה, בעניין ע"א 2034/98 אמין נ' אמין (מאגרים משפטיים, 1999), (להלן: "עניין אמין") ובלשונו:

     

    "קיימים גבולות ברורים לפלישת המשפט לתוך מרקם המשפחה: אין ספק כי כל ילד זקוק לאהבת הורים והיא בגדר צורך חיוני עבורו. כידוע, חסך אהבה עשוי להשפיע לרעה על אישיותו של אדם. אך, הענקת אהבה היא מעבר ליכולת ההשגה של החוק, שידו גם כבדה וגם קצרה בתחום הנפש. לכן, בדברו על חובת ההורה לדאוג לצרכי הקטין, הכוללים חינוך, המחוקק לא התכוון להטיל חובה משפטית לאהוב, כעין דרישה לקיומו של רגש פנימי באדם. כי הלוא כבר אמר החכם מכל אדם: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" (שיר השירים ח,ז)".

     

94. בעניין אמין, עמדה בפני בית המשפט תביעה נזיקית נגד אב שהתנכר לילדיו. שם מצא בית המשפט העליון לחייב אב שהתנער מילדיו והתעלם מהם התעלמות מוחלטת, בפיצוי בגין הנזקים הנפשיים והאחרים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלותו זו.

     

    אלא שענייננו שונה. התובעת מבקשת לכפות על הנתבע להתראות עם הקטינה לפרקי זמן ממושכים מכפי יכולתו, בטענה כי זו היא טובתה של הקטינה וזו טובתה שלה.

    סבורני, כי אין ללמוד מעניין אמין לענייננו וזאת כפי שיפורט להלן.

     

95. אמנם כפי טענת התובעת, חובות ההורה אינן בגדר חובות מוסריות בלבד, אלא משפטיות ממש, ואמנם לדיבור "צרכי הקטין" הקבוע בסעיף 15 לחוק ניתנה משמעות רחבה ביותר בעניין אמין:

     

    "אין ספק כי אדם רשאי לוותר על זכויותיו, אך אין הוא יכול להיפטר מחובותיו. לכן, כל עוד הורה הוא האפוטרופוס הטבעי של ילדו, הוא נושא בחובה הקבועה בחוק לדאוג לצרכי הילד, צרכים שיש לתת להם מובן רחב, החורג מצרכים חומריים גרידא. העובדה כי אין הילדים נמצאים ברשותו ובחזקתו משפיעה על זכויותיו של ההורה, אך לא על חובותיו. אלה ממשיכות להיות מוטלות על כתפיו; הכל, כמובן, בהתאם לנסיבות המוחשיות של יחסי הורים – ילדים"

     

    אך בצד האמור, הובהר עוד בעניין אמין, כי תוכנה של החובה היקפה וצורתה ישתנו ממקרה למקרה על נסיבותיו ועל פי אופיו וטיבו של התא המשפחתי המסוים:

     

    "לפנינו חדירה לתוך יחסי משפחה, שבהם עשויות להתנגש הזכויות של קטינים, המצויים תחת האפוטרופסות הטבעית של הוריהם, בזכויותיהם של ההורים לעצב את חייהם באופן אוטונומי. מערכת המשפט המודרנית נותנת עדיפות לאינטרסים של הקטינים, אך אין היא שוללת לחלוטין את חירותם של ההורים. אמנם, אין הורה יכול להיפטר כליל מחובותיו כלפי ילדיו, אך תוכן החובות המוחשיות עשוי להשתנות על פי הנסיבות המיוחדות של היחסים הפנימיים במשפחה" (הדגשה אינה במקור. א.מ.).

     

96. יודגש כי אכן החובה לדאוג לצרכי הקטינה אינה מצטמצמת אך לצרכיה החומריים, אך תוכן החובה עשוי להשתנות בהתאם ליחסים הפנימיים בתוך המשפחה וכל מקרה צריך להישקל על פי נסיבותיו.

     

97. בנסיבות ענייננו, מצאתי לקבל עמדת עו"ס לסדרי דין, כי כפיית קיום זמני השהות במתכונת המנוגדת לרצונו של הנתבע, עלולה לפגוע בקטינה, פגיעה העולה על התועלת שבעצם קיומו של קשר תקין ומשמעותי עם האב.

     

98. אשר על כן ומשאיני סבור כי כפיית קיום זמני שהות במתכונת רחבה, כפי עתירת התובעת, מתיישבת בהכרח עם טובתה של הקטינה, הרי שטענות התובעת ביחס לפגיעה בה ולתשומות העודפות הרובצות לפתחה בגין סירובו של הנתבע להשתתף באופן משמעותי יותר בטיפול בקטינה, יוכלו להתברר במסגרת תביעת המזונות וביהמ"ש יידרש שם לצורך לחייב הנתבע בגין הנטל העודף הכרוך בגידולה של הקטינה, שבו צריכה לשאת התובעת, מכורח המציאות.

     

99. בענייננו, חשוב להזכיר גם כן כי לא בנקל יסטה ביהמ"ש מעמדת העו"ס לסדרי דין, שתסקירה מהווה בנסיבות העניין, כחוות דעת מומחה בביהמ"ש [ראו: בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (מאגרים משפטיים, 2006) שם הובהר כי אין כל סיבה שלא לייחס את מלוא המשקל לתסקירי עו"ס סדרי דין ופעמים רבות הנתונים מהשטח המובאים על-ידי העובדים הסוציאליים עדיפים על פני חוות דעת של פסיכולוג או פסיכיאטר]. על אחת כמה וכמה בענייננו, כאשר מסקנות התסקיר המשלים מיום 14.4.2024 מתבססות על סיכום וועדת תסקירים, בה לקחו חלק מספר אנשי מקצוע וטיפול וכאשר למסקנותיה נפקות משפטית וראייתית משמעותית.

     

100. בענייננו, העו"ס אף העידה בבית המשפט ועדותה הייתה קוהרנטית, ומצאתי כי מסקנות תסקירה מתיישבות עם טובת הקטינה בנסיבות המסוימות של הליך זה.

      

101. אי לכך ולאחר ששקלתי את טובת הקטינה, בעת שסבורני כי חיוב הנתבע בשהות עם הקטינה במועדים רחבים מכפי שהוא מוכן להתחייב, עלול לפגוע בטובתה של הקטינה, מצאתי לאמץ מסקנות התסקיר המשלים מיום 14.4.2024, המבוססות, כאמור, על סיכום וועדת תסקירים ולהורות כי זמני השהות יתבצעו בהתאם למפורט במסקנות תסקיר זה.

      

102. אציין כי מסקנתי זו נסמכת גם על העובדה כי טענות האם ביחס לתפקודו של האב השתנו בהתאם לצרכיה המשתנים, כך למשל בסעיף 8 לכתב התביעה למזונות טענה כי: "הנתבע נהג לצרוך אלכוהול על בסיס יומי וכך שימוש תדיר בסמים והדבר ניכר בהתנהגותו ובתפקודו כבעל ואב לארבעת ילדיו" ואילו כעת מבקשת האם לטעון כי דווקא קיום זמני שהות רחבים, עד כדי חלוקה של 7/7 מתיישבת בהכרח עם טובתה של הקטינה.

      

103. עוד יוער כי עצם כך שהתובעת אינה עומדת על קביעת זמני שהות קבועים עם הקטינה ל' (ראו רישא לסיכומי הנתבעת), כאשר אין מחלוקת כי קטינים באשר הם (גם ללא קשר לגילם) זקוקים לקשר משמעותי ורחב עם שני הוריהם, ולעומת זאת בעניינה של הקטינה נ' (בה מוקדו טענות הצדדים) היא עומדת על קביעת זמני שהות רחבים, מלמד כי הדבר נעוץ בהכרח בגילה של הקטינה נ' והצורך העודף הכרוך בהשגחה עליה, העולה על זה של ילדה בת 16, ולא בהכרח בגלל טובתה של הקטינה.

      

104. בעניין זה אציין כי לא בכדי טענה האם כי "לנ' יש שני הורים, ולא רק אמא, כך שכאשר נקבעים לגביה הסדרי שהות מצומצמים עם הנתבע, הרי שבמקביל נכפים הלכה למעשה על התובעת הסדרי שהות נרחבים ביותר..., שהרי אם לא מחייבים את הנתבע לשהות עם הקטינה בזמן נתון מחייבים הלכה למעשה את התובעת לשהות עם הקטינה באותו זמן נתון." (סעיף 2 לסכומי ב"כ. ההדגשה במקור. א.מ.) שכן לשיטתה, מדובר בצורך לחלק את הנטל העודף הרובץ כיום לפתחה ולאו דווקא אך בשיקולים של טובת הקטינה.

      

105. בעניין הנטל הכרוך בטיפול בקטינה, אציין כי לאם עורף משפחתי, שכן אמה מתגוררת בסמוך לביתה ויתר ילדי הצדדים הבוגרים מתגוררים עמה ויכולים לסייע לה בעת הצורך לטפל בקטינה או לשהות במחיצתה. מציאות שאינה קיימת בבית הנתבע.

      

106. לסיום, סבורני כי משמעות דברי הנתבע (בעמ' 33 לפרוטוקול) ביחס לכוונותיו להרחיב זמני השהות לאחר סיום בירור ההליך, אינה בהכרח כפי פרשנות התובעת (סע' 37 לסיכומיה) אלא משמעותה היא שעצימות הקונפליקט בעת הזאת אינה מאפשרת לנתבע פניות לקיים זמני שהות במתכונת רחבה יותר ולא מצאתי לקבל הטענה כי עסקינן במניפולציה שנועדה להשיג הישגים הזרים למטרות הליך זה.

      

107. כך גם אני סבור שלא ניתן להלום טענת התובעת (שם) כי בכך התגלו מניעיו האמיתיים של הנתבע, אשר מנסה לגרום לתובעת להיכנע לדרישותיו בתיקים האחרים, שעה שלא מובן כיצד צמצום זמני השהות בתיק זה משרת את הנתבע בתיק הרכושי ועל אחת כמה וכמה בתיק המזונות.

      

108. בשולי הדברים ובזהירות הראויה, סבורני כי עמידתה של הנתבעת בדווקנות על חלוקה רחבה של זמני השהות, אשר צמחה עם התקדמות ההליך (ראו דברי ב"כ בדיון מיום 12.9.2022, המובאים בסעיף 6 לעיל והודעתה בכתב מיום 27.4.2023, המובאת בסעיף 18 לעיל אשר לא כללו דרישה לחלוקת זמני שהות שווה) מציבה דרישה אשר יכול ולא נשקלה מלכתחילה בכובד ראש, אלא נועדה לצורכי מיקוח.

      

109. אוסיף לכך כי אני סבור שהכרעה אשר תתעלם מרצונו ויכולותיו המוצהרות של הנתבע, עלולה להסיג לאחור את אופן קיום זמני השהות והיקפם (זאת בשעה שמלכתחילה דרש הנתבע לקיים זמני שהות שאינם כוללים לינה באמצע השבוע והתנגד להלין את הקטינה אצלו במוצאי השבת, כך על פי כתב ההגנה ודברי ב"כ מיום 12.9.2022, המובאים בסעיף 7 לעיל ואילו כעת מתקיימים זמני שהות הכוללים לינה קבועה באמצע השבוע וכן סופי שבוע ארוכים, מיום שישי ועד יום ראשון) ועל כך ניתן לומר "תפסת מרובה- לא תפסת" (בבלי, מסכת סוכה – דף ה, עמוד א).

      

110. אעיר כי על אף שאיני נוח עם צמצום זמני שהות של ילד עם הוריו בכלל ועם הצורך לצמצמם בעת הזאת את זמני השהות מכפי שקבעתי ברישא ההליך, מכל הנימוקים המפורטים לעיל, סבורני כי הכרעה זו הינה בבחינת "הרע במיעוטו".

      

111. לסיום, אציין כי אף טעם לבדו לא היה בו כי להטות את הכף, אך בצירוף כל הטעמים כולם לכדי תמונה שלמה, התבססה מסקנתי המפורטת לעיל.

      

112. בנסיבות אלה אני מורה כדלהלן:

     1. ביתן העיקרי של שתי הקטינות ל' ונ' יהא בית האם והיא תהיה זכאית לכל הטבה לה זכאי "הורה משמורן" מאת המוסדות השונים.

         

        1. זמני השהות בין האב לקטינה נ' יתקיימו, ע"פ המלצת עו"ס סדרי דין מיום 14.4.2024, כך שבימי שלישי בשבוע יאסוף האב את הקטינה מהמסגרת החינוכית וישיבה למחרת היום, ישירות למסגרת החינוכית ובכל סוף שבוע שני לסירוגין, יאסוף האב את הקטינה ביום שישי ישירות מהמסגרת החינוכית וישיבה ביום ראשון בבוקר ישירות למסגרת החינוכית וכן במחצית חגי ישראל ע"פ החלוקה שנקבעה בהחלטותיי הקודמות.

            

        2. בימי החופש או בהיעדר מסגרת חינוכית מכל סיבה שהיא, העברת הקטינה להורה השני תתבצע בשעה 16:00 (לדוגמא, ככל שאין מסגרת חינוכית ביום ד' בשבוע, מוטלת על האב האחריות להשגיח ולשהות עם הקטינה עד לשעה 16:00, עת ישיבה לפתח בית האם).

            

        3. כמו כן, תשהה הקטינה במחיצת האב למשך שבוע שלם בחודש יולי או בחודש אוגוסט שבכל שנה לצורכי חופשה (וזאת במועד שיתואם בין הצדדים עד תחילת חודש יולי שבכל שנה).

            

        4. מובהר כי אין מניעה שהאב יסדיר איסוף הקטינה או השבתה באמצעות אדם אחר מטעמו ובלבד שיהיה מדובר באדם שמוכר היטב לקטינה.

            

        5. כך מובהר כי באופן כללי ולמעט מקרים חריגים ומצומצמים, על האב לשהות עם הקטינה בעת קיום זמני השהות.

            

        6. הצדדים ישלבו את הקטינה נ' ללא דיחוי בטיפול רגשי ויישאו בעלויות הטיפול בחלקים שווים.

            

        7. לנוכח מחדלם של הצדדים בעניין זה ועל פי המלצת העו"ס (ראו: סעיף 64 לעיל) ככל שמי מהצדדים לא יאסוף הקטינה מהמסגרת החינוכית ביום שהחובה לעשות כן מוטלת עליו (על פי מתכונת זמני השהות שנקבעה לעיל), הוא יחויב בקנס בסך של 500 ₪ לטובת אוצר המדינה.

            

113. כולי תקווה שהוראות אלה, ועצם ההכרעה בתיק זה תביא מזור למשפחה, תטיב עם הקטינה, תרחיב את שיתוף הפעולה בין הוריה ואף תביא להרחבת זמני השהות בעתיד (כפי דברי הנתבע בעמ' 33 לפרוטוקול).

      

     לנוכח מסקנותיי לעיל ולנוכח דרך הילוכו של הנתבע, ומורת רוחו של ביהמ"ש מהתנהלותו, אינני עושה צו להוצאות.

      

     מתיר העברה למאגרים משפטיים, בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים ובכפוף לתיקוני עריכה.

      

     בכך מסתיים בירור ההליך והמזכירות תסגור התיק.

      

     ניתן היום, א' תמוז תשפ"ה, 27 יוני 2025, בהעדר הצדדים.

      

     אריאל ממן, שופט