פס"ד בתביעה למתן צו לביצוע בדיקת אבהות

לפניי תובענה למתן צו לביצוע בדיקה גנטית שהגיש התובע (להלן: האב) לצורך בירור אבהותו על שני ילדיהם המשותפים של הצדדים, *** יליד 2019/**/**, כיום בן כ- 6.5 שנים; ו-*** ילידת 2020/**/** כיום בת כ- 5.5 שנים (להלן: הילדים).

האב רשום במרשם האוכלוסין כאביהם של הילדים מיום היוולדם; מאז פרץ הסכסוך בשנת 2023, טען האב בכתבי טענות, כי הוא אביהם של הילדים; האב נאבק משפטית למימוש זכויותיו ואחריותו ההורית ובמסגרת ההליכים טען, כי הוא אוהב מאוד את הילדים "וקשור אליהם בעבותות... הקטינים קשורים אליו..." (בלשונו); במשך מספר שנים מתקיימים זמני שהייה נרחבים של הילדים אצל האב. כבר עתה יצוין, כי הצדדים לא נישאו זל"ז, ועל כן לא מתקיים חשש לממזרות (על פי סעיף 28 ה' לחוק מידע גנטי, תשס"א-2000).

השאלה המרכזית הטעונה הכרעה היא זו - האם בנסיבות המתוארות לעיל, יש להעדיף את אינטרס גילוי "האמת העובדתית" ולהורות על ביצוע הבדיקה הגנטית או שמא יש להעדיף את "האמת המשפטית" על מנת להגן על הילדים ולשמור על טובתם, נוכח הפגיעה שעלולה להיגרם להם כתוצאה מהבדיקה (סעיף 28 ד' (א) לחוק מידע גנטי, תשס"א-2000)? האם האב עמד בנטל להוכיח קיומו של צורך ממשי בעריכת הבדיקה הגנטית, הגובר על הפגיעה שעלולה להיגרם לילדים מתוצאות הבדיקה (סעיף 28 ד' (א) לחוק)?

רקע עובדתי ודיוני קצר

1. האב והאם ניהלו קשר זוגי מתחילת שנת 2018 ועד לסוף שנת 2021. מהקשר הזוגי נולדו לצדדים שני הילדים. עם לידתו של כל אחד מהילדים, נרשם האב, על פי בקשתו, כאביהם במרשם האוכלוסין.

    

2. הסכסוך בין צדדים פרץ בסוף שנת 2021, בעקבות בקשה למתן צו הגנה שהגישה האם במסגרתה טענה, כי האב תקף אותה באלימות קשה וגרם לה לשברים בצלעות.

    

3. ביום 10.1.2023, הגישה האם שתי תובענות כנגד האב: האחת, תובענה למימוש אחריות הורית (תלה"מ 25638-01-23); השנייה, תובענה למזונות הילדים (תלה"מ 25608-01-23). ביום 28.2.2024, הגישה האם תובענה רכושית כנגד האב ובמסגרתה עתרה לחיובו בתשלום מחצית הזכויות הכספיות שצבר במהלך הקשר הזוגי (תלה"מ 63338-02-24).

    

4. בתסקיר עו"ס שהוגש במסגרת התובענה למימוש אחריות הורית (בתלה"מ 25638-01-23) נכתב, כי למעשה מאז יוני 2023, מתקיימים זמני שהות של הילדים בבית האב, בתדירות של פעמיים בשבוע (ימי ב' ו- ד') וכל סופ"ש לסירוגין. בתסקיר נכתב עוד, כי "לדברי ההורים, אין להם טענות האחד כנגד השנייה בהיבט של התפקוד ההורי, וכיום הינם בשיתוף פעולה הורי מלא, כאשר צרכיהם וטובתם של הילדים מונחים במרכז מעייניהם".

    

   בפסק דין מיום 18.4.2024 (תלה"מ 25638-01-23), אימץ בית המשפט, כב' השופטת תמר סנונית פורר (המותב הקודם בתיק), את המלצות העו"ס בתסקיר ונתן להן תוקף של פסק דין.

    

5. ביום 8.9.2024, כשהילדים גדלו ונקשרו לאב, הגיש האב את התובענה לביצוע בדיקה גנטית כשהוא מבסס את תביעתו על הטענה לפיה: "...מאז לידת הקטינין חושד הוא כי אינם הילדים הביולוגיים שלו..." (סעיף 5 לכתב התביעה);

   "בין הצדדים קיים פער גילאים משמעותי מאוד, מעל 20 שנים וכי לאור התנהגותה המתירנית של הנתבעת במהלך הקשר ביניהם... והעובדה כי הקטינים כלל אינם דומים לו, התעורר בו חשד ממשי כי הוא אינו אביהם הביולוגי של הקטינים, לפיכך פונה הוא בתביעתו זו" (סעיף 10 לכתב התביעה).

    

6. בהחלטה מיום 7.10.2024, הוריתי על הזמנת תסקיר שירותי הרווחה. ביום 26.10.2025, הוגש תסקיר העו"ס, גב' תקווה מלכה. בפרק המלצות התסקיר כתבה העו"ס כך: "הצורך של האב לדעת את האמת, האם הוא אביהם הגנטי של הילדים בתוך הקשר הקיים, מסיבותיו כפי שפורט בגוף התסקיר, אינו עולה בקנה אחד עם טובת ילדיו. אינני מוצאת בבדיקה כל תועלת ישירה לילדים בעת הזו. יתירה מכך, להערכתי בדיקה זו מעלה הסיכון לפגיעה בזהות הילדים, בתחושת הביטחון, הרציפות והשייכות שלהם עד כדי פגיעה רגשית. לאור הנאמר, אינני ממליצה על עריכת בדיקה גנטית לזיהוי קשרי משפחה לילדים ***".

    

7. כל אחד מהצדדים הגיש תגובה לתסקיר. האב חזר על טענתו בדבר "חשדות כבדים" ביחס לאבהותו "בשל העובדה שהאם ניהלה במקביל קשרים עם גברים נוספים". האב לא תמך את טענותיו בראייה כלשהי.

    

8. ביום 21.10.2025, התקיים לפניי דיון בתובענה אליו התייצבו האב, האם, העו"ס וב"כ היועמ"ש אשר צורפה להליך. דיון זה היה קבוע להוכחות בתביעות התלויות ועומדות (מזונות ורכוש) ובמהלכו נשמעו טענות הצדדים גם בתובענה דנן. ב"כ האב טענה את טענותיה באריכות, אך שוב, גם בדיון לא הובאו בפניי ראיות כלשהן להוכחת חשדות האב. ביום 14.12.2025, הגיש האב בקשה למתן החלטה.

    

9. האם מכחישה בתוקף את טענות האב; לטענתה, היא לא היתה בקשר כלשהו בעת שהיתה בזוגיות עם האב. עוד טוענת האם, כי האב הביע רצון להקים משפחה עם האם והיתה זו יוזמתו להביא ילדים לעולם יחד עימה.

    

10. ב"כ היועמ"ש מתנגדת בתוקף לביצוע בדיקה גנטית בטענה, כי בדיקה זו עומדת בניגוד גמור לטובת הילדים.

     

    המסגרת הנורמטיבית

     

11. חוק מידע גנטי, תשס"א-2000 (להלן: החוק) הוא החוק המסדיר את ביצוע בדיקה גנטית לקביעת ממצאים בדבר קשרי משפחה של אדם (סעיף 2 לחוק). סעיף 28 א' לחוק קובע, כי "לא תיערך בדיקה גנטית לקשרי משפחה (בפרק זה – בדיקה) אלא לפי צו של בית משפט לענייני משפחה (בפרק זה – בית המשפט), ובהתאם להוראות פרק זה".

     

12. במקרה דנן, עם היוולדם של הילדים, נרשם האב במרשם האוכלוסין (על פי בקשתו) כאביהם. סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965 קובע, כי "הרישום במרשם, כל העתק או תמצית ממנו וכן כל תעודה שניתנה לפי חוק זה יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום ..." (ראה בג"ץ 6483/05 מוחמד קעדאן נ' משרד הפנים [פורסם בנבו] 9.8.2010).

     

13. בנסיבות בהן אדם רשום במרשם האוכלוסין כאביו של קטין, כמו במקרה דנן, קובע סעיף 28 ד' (א) לחוק, כי "... היה אדם רשום במרשם כאמור כאביו של קטין, אדם שמונה לו אפוטרופוס או פסול דין וממצאי הבדיקה עלולים לשלול את אבהותו או לקבוע את אבהותו של אדם זולתו, לא יורה בית המשפט על עריכת הבדיקה, אלא אם כן שוכנע שיש בעריכתה צורך ממשי הגובר על פגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה". בענייננו, על האב המבקש לבצע בדיקה גנטית, לשכנע את בית המשפט, כי קיים צורך ממשי בעריכת הבדיקה הגובר על הפגיעה שעלולה להיגרם לילדים מהבדיקה.

     

14. אף אם המבקש לערוך בדיקה גנטית יעמוד בנטל וישכנע את בית המשפט, כי התקיים התנאי בסעיף 28 ד' לחוק, הרי שבהעדר הסכמה לעריכת הבדיקה, על המבקש להוכיח בנוסף, כי התקיימו שני התנאים המצטברים הבאים (סעיף 28 ו' (א) לחוק): א) בית המשפט שוכנע כי יש סיכוי סביר לנכונות טענות המבקש בדבר קשרי המשפחה הנטענים; ב) ניתנה לנבדק הזדמנות להשמיע את התנגדותו למתן הצו.

     

    דיון והכרעה

     

15. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי אין להורות על עריכת בדיקה גנטית ודין התביעה להידחות. ארבעה טעמים מרכזיים עומדים בבסיס מסקנתי זו:

     

    האחד – עריכת בדיקה גנטית עומדת בניגוד לטובת הילדים. מתן צו לעריכת בדיקה גנטית, ללא קשר לתוצאות הבדיקה, יביא לפגיעה בטובת הילדים. האב לא הוכיח צורך ממשי בביצוע הבדיקה, בוודאי לא כזה הגובר על הפגיעה בטובת הילדים כתוצאה מהבדיקה.

     

    השני – האב הכיר באבהותו מאז לידתם הילדים, הן בהתנהלותו מול הילדים, הן בפני הרשויות, והן בהליכים המשפטיים, ועל כן הוא מושתק בהשתק שיפוטי להתכחש לאבהותו.

     

    השלישי – האב לא הציג ראשית ראייה לכך, כי קיים סיכוי כלשהו להעדר קשרי משפחה.

     

    הרביעי – בדיון מיום 21.10.2025, האב העיד, כי "הילדים שלי פה ואני נשאר פה עם הילדים שלי. אני אחראי על הילדים שלי... הילדים לא קשורים לתביעת האבהות" (עמ' 134 שורות 16-25 לפרוט'). צא וראה: התובענה נועד לשמש בידי האב כלי לניגוח האם בהליכים המשפטיים האחרים התלויים ועומדים - תביעה למזונות ותביעת הרכוש - תוך התעלמות מוחלטת מטובת הילדים.

     

    על הטעמים אעמוד בהרחבה להלן.

     

     

     

    טובת הילדים

     

16. טובת הילדים הוא שיקול העל, כעמוד האש אשר לאורו על בית המשפט להכריע בשאלה – האם להיעתר לתביעת האב ולהורות על עריכת בדיקה גנטית, אם לאו? "אין חולקים על היותו של עקרון טובת הילד – לחלופין: זכות הילד – עקרון על, השאלה אינה אלא מה היא אותה טובה, מה תוכנה של אותה זכות. שהרי מושג טובת הילד, זכות הילד, הוא מושג טעון – בערכים, ברגשות, בהשקפת עולם – ועשויים להתגלע חילוקי דעות באשר לתוכנו..." (בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה (1) 453, 461).

     

17. בדו"ח הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, בראשות כב' השופטת סביונה רוטלוי נכתב, כי טובת הילד הוא שיקול ראשון במעלה, וכי בעת קביעת טובת של ילד מסוים יישקלו זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו, ומובאים שם עשרה גורמים שיש לבחון, ובהם: "שלומו הגופני והנפשי של הילד"; "ההשפעה על חיי הילד בהווה ובעתיד כתוצאה מן ההחלטה או מן הפעולה"; קשרים ויחסים של הילד עם הוריו ועם אנשים משמעותיים אחרים בחייו".

     

18. ההכרעה במחלוקת שלפניי מציבה משני עברי המתרס אינטרסים מתנגשים – מהעבר האחד, חקר האמת וזכות האב לגילוי האמת – האם הילדים הם ילדיו? מעברו השני של המתרס, ניצב שיקול העל של טובת הילדים והעדפת האמת המשפטית (המציאות כפי שהיא נקבעת על ידי בית המשפט) על פני האמת העובדתית, וזאת על מנת לשמור על היציבות והוודאות בחיי הילדים, על שלומם הנפשי, על זהותם, השתייכותם והייחוס המשפחתי, כפי שהם מכירים ומורגלים מאז לידתם.

     

19. לעניין זה יפים דברי כב' השופט א' ברק בטקס השבעת שופטים שפורסמו בכתב העת "משפטים":

    "ערך של הפרט כיצד? לעתים גילוי האמת יפגע כה קשה בפרט–בכבודו, בחירותו, בשלמותו הגופנית והנפשית, בפרטיותו ובשמו הטוב–עד כי המשפט מוכן לוותר על גילוי האמת. טול מקרהו של קטין, אשר מבקשים להביא ראיה אשר תאפשר לבית-המשפט לקבוע ממצא כי הוא ממזר. ממצא זה פוגע קשות במעמד הקטין בישראל. בית-המשפט מתחשב בטובת הקטין. על כן, אין הוא מצווה על עריכת בדיקת רקמות, אשר עשויה לבסס ממצא של ממזרות. גילוי האמת נמנע כדי לקיים את הערך בדבר טובת הקטין.

    במצבים אלה ואחרים, מוכן המשפט להתחשב בערכים או באינטרסים נוספים, מחוץ לאמת עצמה. כבוד האדם, חופש הביטוי, פרטיות, שלום הציבור ובטחונו–כל אלה ערכים ואינטרסים אשר המשפט מוכן להתחשב בהם" ("על משפט, שיפוט ואמת" משפטים כז 11 (תשנ"ו) עמודים 14-15; דברים בטקס השבעת שופטים ב- 28.9.1995; ראה גם נינה זלצמן "אמת עובדתית ו"אמת משפטית", עיוני משפט, כרך כד 263).

20. על דמותו ההורית של האב וחשיבותו בעולמם של הילדים, כתבה העו"ס בתסקיר: "...האם והאב מהווים דמויות משמעותיות בחיי הילדים. הם נוכחים בחיי הילדים באופן מלא. מושקעים בהם כל אחד בדרכו, ומנהלים את חייהם באופן השם במרכז את צורכי הילדים. לילדים זמני שהות קבועים ויציבים עם האב... מדובר בילדים החווים את אביהם כדמות נוכחת ומשפיעה בחייהם. בעולמם של הילדים, זהו אביהם היחידי והבלעדי... האדם שהם קוראים לו 'אבא' הוא דמות משמעותית בחייהם, הוא האדם שמתפקד כאב עבורם, נוכח בחיי היום יום, משכיב אותם לישון, אוסף מהגנים, מכין עבורם אוכל, מעניק להם חום, מחבק, משחק איתם, הוא האדם שדרכו הם גם מבנים את תחושת השייכות, היציבות והביטחון שלהם" (עמ' 4-5 לתסקיר).

     

21. על הפגיעה העלולה להיגרם לילדים מעריכת הבדיקה הגנטית כתבה העו"ס כך: "מהלך של בדיקת אבהות עלול לשבור את ההמשכיות הרגשית הזו ולערער את עולמם. גם אם יתברר שהוא אכן אביהם הביולוגי, עצם קיום הבדיקה, במיוחד אם תזלוג לילדים, תיחווה על ידי הילדים כסימן לספק וזה עלול לבלבל אותם ולהותיר בהם תחושת בלבלול דחייה עמוקה. ובמידה ויתגלה שאין קשר גנטי בין האב לילדיו, השבר עלול להיות עמוק עוד יותר, ולערער את הקשר שהיה עבורם קרקע בטוחה. הצורך של האב לדעת את האמת, האם הוא אביהם הגנטי של הילדים בתוך הקשר הקיים, מסיבותיו כפי שפורט בגוף התסקיר, אינו עולה בקנה אחד עם טובת ילדיו. אינני מוצאת בבדיקה כל תועלת ישירה לילדים בעת הזו. יתירה מכל, להערכתי בדיקה זו מעלה סיכון לפגיעה בזהות הילדים, בתחושת הביטחון, הרציפות והשייכות שלהם עד כדי פגיעה רגשית" (עמ' 5 לתסקיר. ההדגשות אינן במקור). הפגיעה בטובת הילדים חמורה שבעתיים נוכח העובדה, שאם תערך בדיקה גנטית ותוצאות הבדיקה תהיינה שליליות, הרי שהילדים יוותרו ללא אב ויחול עליהם "דין שתוקי" (ילד שמכיר את אמו אך אינו מכיר את אביו – מסכת קידושין פרק ד משנה א).

     

22. אם כן, על פי תסקיר העו"ס, הפגיעה בילדים כתוצאה מעצם עריכת הבדיקה, ללא קשר לתוצאות הבדיקה, היא קשה וחמורה, ואינטרס האב לגילוי האמת נסוג מפני טובת הילדים. לטעמי, התביעה, שנולדה בחטא, היא כשלעצמה ובעצם קיומה, עלולה לפגוע בטובת הילדים, קל וחומר המשך בירורה בדרך של עריכת בדיקה גנטית.

    כב' השופט י' שלנר הביע דעתו (בפסק דין שניתן עוד לפני התיקון לחוק מידע גנטי), כי ייתכנו מקרים בהם אף ללא חשש ממזרות, לא רק שלא יהיה מקום להורות על עריכת בדיקה גנטית, אלא שאף למעלה מכך – לא יתאפשר לאב להציג ראיות להוכחת העדר קשרי משפחה.

    כך נקבע בבר"ע 1364/04:

    "בכל אותם המקרים האחרונים, יכול ומול הזכות הבסיסית של הילד להכיר את זהות אביו, יעמדו זכויות ואינטרסים אחרים שלו, כגון פגיעה קשה בו בעת שיוודע לו שמי שסבור הוא כי הנו אביו, כאשר גדל במחיצתו, אינו ככזה, ואשר בגינם לא יהיה מקום לאפשר הבאת ראיות לקביעת זהות שכזאת, ועל אחת כמה וכמה לעריכת הבדיקה" (בר"ע 1364/04 היועמ"ש נ' פלונית [פורסם בנבו] 5.7.2006).

     

23. "טובת הילד" הספציפי נבחנת על ידי מומחים, ובהם גם עו"ס לסדרי דין. לתסקיר רשויות הרווחה ולעו"ס מעמד מיוחד [בע"מ 4746/13 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער המחלקה לשירותים חברתיים לב העיר למשפחה בעיריית ת"א-יפו [פורסם בנבו] 4.7.2013). אומנם, עו"ס לסדרי דין אינה מוגדרת כ"מומחה מטעם בית המשפט" והתסקיר איננו בגדר "עדות מומחה" על פי סע' 20 ו- 26 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, אולם הוא "בעל מעמד מיוחד ונקבע לא פעם, כי דרושים נימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצותיו של התסקיר" רמ"ש (ת"א) 49825-01-23 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו], 12.3.2023]. "כידוע, נודעת חשיבות רבה להתרשמותם של הגורמים המקצועיים, אשר בעזרת חוות דעתם – בין היתר – למד בית המשפט מהי טובת הקטין בנסיבותיו של מקרה קונקרטי; ואשר ככלל, ייטה בית המשפט לקבל את המלצותיהם, הגם שברי כי אי הוא פטור מהפעלת שיקול דעת עצמאי" (בע"מ 8416/15 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] 14.1.2016).

     

24. האב לא הצליח לשכנע את בית המשפט, כי התקיימו נימוקים כלשהם, ולא כל שכן נימוקי כבדי משקל, לסטות מהמלצות התסקיר. שוכנעתי, כי שיקולי העו"ס משקפים היטב את טובת הילדים; העו"ס העריכה נכון את הסיכון והפגיעה בילדים כתוצאה מעריכת הבדיקה הגנטית. עוצמת הפגיעה בילדים נלמדת דווקא מתוך טענות האב בכתבי טענות שהגיש קודם לתביעה דנן. האב טען, כי "אוהב הוא עד מאוד את הקטינים וקשור אליהם בעבותות, הקטינים הם אהבתו העיקרית והעניק להם חום ואהבה מיום הולדתם ועד היום, הקטינים קשורים אליו וזקוקים לנוכחותו המתמדת בחייהם" (מתוך כתב ההגנה בתביעה לאחריות הורית וכתב ההגנה למזונות). טענות אלה הושמטו מכתב התביעה לעריכת בדיקה גנטית. הנה כי כן, בכתב טענות מוקדם יותר מודה האב בקשר המיוחד של הילדים אליו, ויש חשש ממשי, כי ביצוע הבדיקה יחבל בקשר ביניהם, יערער את עולמם של הילדים וזהותם, יפגע בתחושת הביטחון והשייכות שלהם.

     

25. לאור האמור לעיל, שוכנעתי, כי עריכת הבדיקה הגנטית תפגע בילדים באופן וודאי ותסב להם נזק; ואף אם קיים צורך בקרב האב לעריכת בדיקה גנטית, ואינני סבור כי קיים צורך אמיתי כזה (ראה להלן), הרי שאין המדובר בצורך ממשי הגובר על הפגיעה הקשה שעלולה להיגרם לילדים מהבדיקה.

     

    השתק שיפוטי

     

26. ביום 8.9.2024, הגיש האב את התובענה לביצוע בדיקה גנטית כשהוא מבסס את תביעתו על הטענה לפיה מקנן בליבו חשד ממשי שהוא אינו אבי הילדים.

27. בכתב התביעה טען האב, כי "מאז לידת הקטינים חושד הוא כי אינם הילדים הביולוגים שלו..." (סע' 5 ג' לחלק השני בכתב התביעה). טענה זו לא הפריעה לאב לטעון טענה סותרת, כמעט באותה נשימה, ובאותו כתב טענות, בשלושה מופעים שונים, כי "מהקשר הזוגי אשר התנהל בין הצדדים נולדו שני ילדים משותפים..." (סעיף 5 א', סעיף 8 ב' בחלק שני וסעיף 2 בחלק שלישי של כתב ההגנה).

     

28. עיון בכתבי טענות קודמים שהגיש האב מלמדים, כי חרף אותו "חשד", לא זו בלבד שהאב לא טען שהוא אינו אבי הילדים, אלא שמאז פרץ הסכסוך בין הצדדים בתחילת שנת 2023, ובכל כתבי הטענות, טען האב באופן פוזיטיבי, כי הוא אביהם של הילדים. כך טען האב בכתב ההגנה שהגיש במסגרת התובענה למימוש אחריות הורית (תלה"מ 25638-01-23): "הנתבע יטען כי אוהב הוא עד מאוד את הקטינים וקשור אליהם בעבותות. הקטינים הם אהבתו העיקרית והעניק להם חום ואהבה מיום הולדתם ועד היום. הקטינים קשורים אליו וזקוקים לנוכחותו המתמדת בחייהם. זאת ועוד, הנתבע דאג להיות נוכח בפעילות בגן ואף לקח את הקטינים עימו לעבודה בבית החולים במידת הצורך". טענה זהה לזו טען האב גם בכתב ההגנה בתביעת המזונות.

     

29. באותו הליך, האב נאבק על הזכות לזמני שהייה של הילדים עמו, ולכן טען בשעתו, כי הוא אוהב מאוד את הילדים וקשור אליהם בעבותות. בפועל, מאז יוני 2023, הילדים שוהים אצל האב פעמיים בשבוע כולל לינה ובכל סופ"ש לסירוגין. זאת ועוד: האב, נרשם על פי בקשתו, כאבי הילדים במרשם האוכלוסין מאז לידתם.

     

30. האב מתאים את טענותיו על פי מטרותיו ונוחותו; כאשר נאבק בעבר על זכויותיו כהורה של הילדים לזמני שהייה נרחבים, טען בלהט עד כמה הוא קשור ואוהב את ילדיו; ועתה, כאשר האב עותר בתביעת סרק לעריכת בדיקה גנטית, טוען הוא כי למן ההתחלה (עם הלידה) חשד באבהותו. ודוק: טענת האב בכתבי טענות קודמים, כי הוא אוהב את הילדים וקשור אליהם בעבותות, נשמטה מכתב התביעה לעריכת בדיקה גנטית.

     

31. על טענות האב חל השתק שיפוטי; על טעמו של כלל ההשתק השיפוטי עמד כב' השופט א' גרוניס בהלכת בית ששון: "התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט. בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר, ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה. זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק" (רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט (6) 625).

     

32. במקרה דומה בנסיבותיו למקרה דנן, דחה בית המשפט המחוזי בת"א את תביעתו של האב לביצוע בדיקה גנטית וקבע, כי "האב הוא המערער, רשום במרשם האוכלוסין כאבי הילדים. כך לא התכחש לאבהותו ואף לא הביע ספק באבהותו זו משך שנים, כאשר רק בעת היות הילדים כבני שש 'נזכר' להגיש את תביעתו והטיל ספק באבהותו. יתר על כן, לא מדובר במי שהתכחש לילדיו עד שבשלב מסוים ביקש לבחון את שאלת האבהות, אלא במי ש'נלחם' לראות את ילדיו ולהיות בקשר עמם ואף עתר להרחבת הסדרי ראיה. בנסיבות שכאלו גם במקרה דנן ניתן היה לקבוע כי קיימת מניעות והשתק מצד המערער להטיל ספק בשאלת אבהותו" (עמ"ש (ת"א) 8007-10-14 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] 24.1.2025; ההדגשות אינן במקור).

     

33. בפסק דין אחר שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה נקבע, כך: "גם קשה להתעלם מהעובדה, שצוינה גם בתסקיר פקידת הסעד, כי המערער גידל את הקטינות, והתייחס אליהן כבנותיו, גם כלפי אחרים ומשפחתו, במשך שנים לא מעטות... הוא אף דאג, וממילא הסכים, כי תירשמנה כבנותיו בתעודות הזהות שלו, ובכך הוכר כאביהן בפני הרשויות. בנסיבות אלה יש לומר כי הודה באבהותו כלפי הקטינות באופן עקבי ומתמשך. לכן, מכוח המניעות וההשתק השיפוטי הוא מנוע מלטעון, בהעדר סיבה ממשית או הוכחה משכנעת, לשלילת אבהותו" (עמ"ש חי') 29328-06-14 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] 15.12.2013; ההדגשות אינן במקור).

     

34. בפסק דין בית ששון הובעה עמדה לפיה לצורך תחולתו של כלל ההשתק השיפוטי, לא נדרשת, בהכרח, קיומה של הצלחה קודמת ("כלל ההצלחה הקודמת"), אולם בית המשפט העליון לא הכריע בשאלה זו מאחר ובאותה פרשה התקיים כלל ההצלחה הקודמת. השאלה האם תנאי לתחולתו של השתק שיפוטי מחייב את קיומו של "כלל ההצלחה הקודמת", טרם הוכרעה בפסיקה. יחד עם זאת, אינני מוצא לנכון להרחיב על הגישות השונות, שכן לטעמי במקרה דנא האב הודה באבהותו באופן עקבי ומתמשך, ומתקיים בענייננו "כלל ההצלחה הקודמת", שהרי האב הצליח לשכנע את בית המשפט בהליך הקודם, לקבוע זמני שהייה נרחבים עם הילדים על סמך טענותיו כי הוא אב חם ואוהב, וכי הוא קשור בעבותות לילדיו.

     

35. אם כן, האב הודה באבהותו כלפי הילדים באופן עקבי ומתמשך; משך שנים הכיר האב באבהותו הן בהתנהלותו האישית כאביהם, הן בפני הרשויות (רשות האוכלוסין) והן בהתנהלותו המשפטית. לפנינו מקרה מובהק של "השתק שיפוטי" המונע מהאב להתכחש לאבהותו.

     

     

     

    העדר ראשית ראייה אודות ספק בדבר אבהות

     

36. סעיף 28 (ד) לחוק מנוסח באופן המניח, כהנחת יסוד, כי ביצוע בדיקה גנטית עלול לגרום לפגיעה בילדים, ועל כן מוטל על שכמו של האב הנטל להוכיח את הצורך בביצוע הבדיקה חרף הפגיעה בילדים. לכאורה, אין המדובר במאזן הסתברויות אלא מעבר לכך (עמ"ש (ת"א) 8007-10-14 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] 24.1.2025, סע' 21 לפסק הדין).

     

37. האב טען בכתב התביעה טענה סתמית, כי "התעורר בו חשד ממשי כי הוא אינו אביהם הביולוגי של הקטינים". לא זו בלבד שטענה זו לא נתמכה בראשית ראיה, הרי שגם בהמשך ההליך נמנע האב לבקש צירוף ראיות מטעמו. בדיון מיום 21.10.2025, טענה ב"כ האב, כי בידי האב ראיות התומכות בטענתו לכך שהוא אביהם של הילדים, אך נמנע מלהגישן לבית המשפט על מנת להימנע מפגיעה באם (עמ' 14-18 לפרוט').

    חרף טענה זו של ב"כ האב, לא הוצגה בדיון אף לא ראייה אחת, וגם לאחריו לא הוגשה בקשה לצירוף ראיות, אף שב"כ האב ביקשה להגיש בקשה לצירוף הראיות (עמ' 18 שורות 24-26 לפרוט'). ודוק: כאמור לעיל, אף אם היתה מוגשת בקשה כזו, ספק רב אם הייתי נעתר לבקשה נוכח האפשרות שעצם הגשת הראייה עלולה לפגוע בילדים.

     

38. האב טוען בכתב התביעה, כי מאז לידת הילדים הוא חושד כי הילדים אינם ילדיו הביולוגיים. ראשית, תמוה מאוד בעיני, כיצד אותו "חשד ממשי" שנולד לטענת האב עם הלידה, עלה לראשונה רק בכתב התביעה שהוגש בספטמבר 2024, כאשר בכתבי הטענות הקודמים משנת 2023, לא הועלתה כל טענה בעניין ואותם חשדות אינם קיימים. שנית, אם קינן בלב האב "חשד ממשי" כבר מעת הלידה, היה לבטח מעלה אותו בהזדמנות הראשונה, וכבר בתביעה למזונות; שם היה לאב אינטרס מובהק לחמוק מתשלום. אך גם בכתב ההגנה בתביעה למזונות טען האב, כי הוא אוהב את הילדים "וקשור אליהם בעבותות". שלישית, אם היו בידי האב ראיות, ולו ראיות לכאורה, היה עליו לצרפן לכתב התביעה, ולכל הפחות לטעון מהן אותן ראיות, היכן מוחזקות וכיוצ"ב. אפילו בדיון מיום 21.10.2025, לא סיפק האב כל ראשית ראיה לטענותיו. מלבד טענה בעלמא, כי התעורר בו חשד ממשי כי הוא אינו אביהם הביולוגי של הילדים, לא עשה האב דבר.

     

39. אם כן, האב לא הציג אף לא ראשית ראייה לטענתו בדבר החשד שהילדים אינם ילדיו הביולוגיים, ולא שכנע אותי, כי קיים סיכוי כלשהו בדבר העדר קשרי משפחה. לא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 28 ו' (א) לחוק. התנהלות האב מאז לידת הילדים, פעולותיו לרישום כאביהם במרשם, אהבתו לילדיו והקשר ההדוק ביניהם, מחזקים את המסקנה, כי המדובר בתביעת סרק.

     

     

     

    התביעה היא כלי לניגוח וסחיטה של האם במאבק המשפטי

     

40. בתסקיר העו"ס נכתב כך: "לדבריו, אין בבדיקת הרקמות כל פעולה כנגד טובת הילדים, הילדים שמורים על ידיו ועל ידי האם. המטרה היא לא לצאת מחיי הילדים. הוא הוכיח את מחויבותו ואחריותו לילדים, וגם אם יתברר שאין הוא האב, ולא ימצא האב הגנטי, הוא לא יזנח את הילדים ויפעל על מנת לאמץ אותם" (עמ' 4 לתסקיר).

     

41. דברים דומים לאלה אמר האב בדיון מיום 21.10.2025: "הילדים שלי פה ואני נשאר פה עם הילדים שלי. אני אחראי על הילדים שלי... הילדים לא רלוונטיים לתביעת האבהות... הילדים לא קשורים לתביעת האבהות" (עמ' 134-135 לפרוט').

     

42. נוכח דברים אלה נשאלת השאלה – מה תכליתה של התביעה? על תכלית התביעה ניתן ללמוד מטענות האב בסוף התביעה, שם טען האב, כי הוא משלם מזונות בסכומים נכבדים "ואין בכוונתו להמשיך ולעשות כן ככל והם אינם ילדיו הביולוגיים" (סע' 13 לכתב התביעה).

    התביעה דנן הוגשה כאשר באותה עת היו תלויות ועומדות שתי תביעות נוספות למזונות הילדים ותביעה רכושית בגין הזכויות שצבר האב בתקופת הקשר הזוגי. נוכח האמור לעיל, מתחזקת המסקנה, כי התביעה הינה חלק מהמאבק המשפטי בין הצדדים והתביעה נועדה לשמש ככלי ניגוח וסחיטה בידי האב לפטור עצמו מחובת תשלום מזונות ולצמצם את חיוביו הממוניים כלפי האם.

     

    לסיכום:

     

43. לאור כל הנימוקים דלעיל - התביעה נדחית.

     

44. האב ישא בהוצאות האם בסך של 10,000 ₪ ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ₪.

     

45. המזכירות תואיל לסגור את התיק.

     

46. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, י"א טבת תשפ"ו, 31 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.