פס"ד בתביעה להרחבת זמני שהות של אב עם ילדיו

המדובר בתביעה מיום 28.6.23 להרחבת זמני השהות של הקטינים עם התובע.

בעת הגשת כתב התביעה שהו הקטינים עם התובע פעמיים בשבוע ללא לינה מסיום הלימודים ועד לשעה 19:00, ובכל סוף שבוע רביעי בליווי בני משפחתו. זאת בהתאם לפסק הדין מיום 9.12.20 (תלה"מ 5977-06-20) במסגרתו קיבלו הצדדים את המלצות העו"ס פרנקל, שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט, לחלוקת זמני השהות והסכימו שאלה יבחנו שוב על פי פניה של מי מהצדדים רק כעבור שנה.

היות וטובת הקטינים היא מרכז הדיון בהליך הנוגע לעניינם הוזמן תסקיר לבחון את טובתם.

בתסקיר מיום 28.3.24 המליצה העו"ס שזמני השהות של הקטינים עם התובע יורחבו באופן הדרגתי כך שתחילה יכללו לינה אחת באמצע שבוע וכעבור שלושה חודשים תתווסף לינה נוספת, ועל שהות עמו בכל סוף שבוע שלישי, ולאחר שיחל בטיפול פסיכולוגי "תינתן אפשרות של שתי לינות ברצף כולל מוצ"ש" (כך במקור – א.ב.ד). על אף התנגדות הנתבעת להרחבת זמני השהות ניתן ביום 10.4.24 תוקף של החלטה להמלצות הזמניות ונקבע מועד לדיון בהשתתפות העו"ס ליום 17.9.24.

בין לבין נדחתה בהחלטה מיום 22.5.25 בקשת הנתבעת למינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך אבחון מסוגלות הורית או בדיקה פסיכיאטרית.

בעדכון שהגישה ביום 15.9.24 פירטה העו"ס שהתובע לא השתלב בטיפול ובהדרכה הורית וחזרה על המלצתה שהרחבה נוספת של שהות הקטינים עמו תתאפשר לאחר שישתלב בהדרכת הורים ובטיפול פסיכולוגי. הנתבעת הסכימה להמלצות ואילו התובע התנגד להמלצות הטיפוליות.

בהחלטה מיום 16.9.25 בוטל מועד הדיון (שהיה קבוע למחרת היום) והעו"ס התבקשה להבהיר "מדוע ועל יסוד מה ניתנה המלצתה להפנות את התובע לטיפול פסיכולוגי, בהתייחס בין היתר לשאלת מימון הטיפול ובשים לה לטענת התובע שאין לו האפשרות הכלכלית לשאת בעלות הטיפול". בתשובתה מיום 9.10.24 פירטה העו"ס שלסברתה "טיפול פסיכולוגי עשוי להועיל לאב להתמודד עם נושאים הקשורים בין היתר להורות שלו, באופן זה למקסם את ההורות שלו, לאפשר לו להיות פחות כפייתי ונוקשה בנושאים משמעותיים עבורו".

בדיון שהתקיים ביום 5.11.24 בהשתתפות העו"ס הבהירה הנתבעת שאינה מתנגדת עוד להרחבת זמני השהות כפי שהתקיימו אותה עת (פעמיים בשבוע כולל לינה וכל סוף שבוע שלישי ללא לינה במוצ"ש) אך היא עומדת על קבלת ההמלצות הטיפוליות של העו"ס להפנות את התובע לטיפול נפשי שרק לאחריו תבחן האפשרות של הרחבה נוספת של זמני השהות. בהחלטה מאותו יום הופנה התובע להדרכה הורית ולאחריה התבקשה העו"ס לפרט את עמדתה ביחס להרחבת זמני השהות והצורך בטיפול.

בעדכון מיום 12.1.25 פירטה העו"ס שהתובע סיים תכנית הדרכה הורית וכי בשלו התנאים להרחבת זמני השהות של הקטינים עמו גם בשבתות. העו"ס המליצה שוב על הרחבה הדרגתית של זמני השהות באופן שהקטינים ישהו עם התובע בכל שבת שנייה וכעבור חצי שנה ישהו עמו גם במוצאי שבת. כן הומלץ על המשך הדרכה הורית לתובע והפניית הקטינים לטיפול רגשי.

התובע הסכים להמלצות ואילו הנתבעת התנגדה להן ובהחלטה מיום 13.1.25 ניתן להן תוקף של החלטה. בהחלטה מיום 26.1.25 מונתה לקטינים אפוטרופוסית לדין ובתגובתה מיום 6.3.25 תמכה בהמלצות העו"ס. האפוטרופוסית לדין פירטה שכל אחד מהקטינים הביע את רצונו בחלוקת זמני השהות המומלצת על ידי העו"ס וכי להתרשמותה רצונם אף עולה בקנה אחד עם טובתם.

בתגובתה מיום 6.4.25, שלא נתמכה בתצהיר כנדרש בדין, עמדה התובעת על התנגדותה להמלצות וטענה "בכל הכבוד, לא ניתנה בתיק זה כל החלטה מאת בית המשפט הנכבד השוללת את הצורך בהענקת טיפול נפשי לאב ו/או המעניקה לו פטור בעניין אקוטי זה הנובע מפסק הדין בהליכים הקודמים שבין הצדדים" (סעיף 5). כן נטען "האם חוזרת על כל טענותיה המפורטות בעניין בעיותיו הנפשיות של האב וההכרח לטפל בהן קודם להרחבת הסדרי השהות ולמען טובת הקטינים, ומבוקש לראות את כל הטענות ככלולות אינהרנטית גם בתגובה זו. בנסיבות מצרפיות אלה שומרת האם על זכותה לערער על פסק הדין הסופי ועל החלטות הביניים שניתנו במסגרתו" (סעיפים 14-15).

ביום 5.6.25 התקיים לפני דיון בתביעה להפחתת מזונות שהגיש התובע על יסוד הרחבת זמני השהות של הקטינים עמו במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה להפחתת חיוב המזונות (שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 25.6.25; תלה"מ 58196-02-25). באותו דיון הפנו הצדדים את תשומת לב בית המשפט שהמלצת העו"ס חסרה התייחסות לחלוקת זמני השהות של הקטינים עם הצדדים בחגים ובחופשות ועל כן התבקשה העו"ס להשלים את המלצתה. המלצות העו"ס לחלוקה שווה של החגים והחופשות בין הצדדים הוגשו ביום 17.7.25 ולהן ניתן תוקף של החלטה ביום 22.7.25.

לאור הסכמות הנתבעת להפחתת החיוב במזונות על יסוד חלוקת זמני השהות הנוכחית ולאור הסכמתה להמלצות העו"ס לחלוקה שווה של זמני השהות בחגים ובחופשות מסופקתני אם היא עודנה עומדת על התנגדותה למתן תוקף של פסק דין להמלצות (התנגדות שגם לא נתמכה כנזכר בתצהיר). מכל מקום, וכפי שיפורט להלן, לא מצאתי בטעמי התנגדותה מיום 6.4.25, טעם המצדיק לסטות מהמלצות העו"ס, הנתמכות גם על ידי האפוטרופוסית לדין, והמסתברות בעיני.

כידוע יש לייחס משקל משמעותי להמלצות התסקיר. בהתאם לפסיקה "ככל שמדובר בחוות דעת מומחה בשאלות הנוגעות לטובת הילד, נפסק כי בית המשפט יסטה מהמלצת המומחים רק אם קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי המצדיקים סטייה שכזו" [בע"מ 6593/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 22.3.07) פסקה 11; ראו גם בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 2.5.05); לסקירה ראו גם דנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (פורסם בנבו, 22.5.11)]. פסיקה זו רלבנטית גם לתסקירים הנערכים על ידי עובדים סוציאליים לסדרי דין, שכן "יש לראות בתסקיר ובמסקנות ועדת התסקירים כחוות דעת מומחה... וככל שמבקש בית המשפט לסטות מאותן המלצות, עליו לנמק ולהסביר מדוע מצא לנכון להורות כן" [עמ"ש (ת"א) 55785-02-12‏ ‏ק.ש. נ' ע.ש.‏ (20.9.12)].

סבורתני, שבענייננו לא הוצגו "טעמים נכבדים ובעלי משקל" שיכולים להצדיק סטייה מהמלצות העו"ס, ולא ניתן לומר שמדובר בחוות דעת שנפל בה פגם המצדיק התערבות. יתרה מזאת, לגופם של דברים סבורתני שמדובר בהמלצות ראויות ומסתברות, המשקפות את טובת הקטינים ושיש לאמצן.

העו"ס נפגשה עם הצדדים ועם הקטינים ובחנה את האינטראקציה ביניהם. העו"ס מצאה שמדובר באב אוהב הדואג לילדיו השמחים לשהות במחציתו ואשר ביטאו את רצונם לשהות עמו כולל לינה. העו"ס גם שוחחה עם הילדים ועם גורמי החינוך והתרשמה מקשר מטיב של הקטינים עם כל אחד מהצדדים. זמני השהות של הקטינים עם התובע מתקיימים הלכה למעשה מזה תקופה ממושכת לאחר שהורחבו בזהירות ובהדרגה בהתאם להמלצות העו"ס, והם פועלים כשורה.

בעדכון מיום 12.1.25 שללה העו"ס את טענת הנתבעת לפיה מצב הקטינים התדרדר בעקבות הרחבת זמני השהות ופירטה שהתרשמה שמצב הקטינים טוב בעקבות הרחבת זמני השהות. לאור טענות הנתבעת בנוגע למצבם הומלץ לשלב את הקטינים בטיפול רגשי בו "המטפלת תוכל גם לבחון אם חלילה מצבם מתדרדר, כפי שחששה האם". האפוטרופוסית לדין לא התרשמה אף היא שמצב הקטינים נפגע בעקבות הרחבת זמני השהות, ובתגובה מיום 6.3.25 פירטה: "עולה כי לקטינים קיימת פניות רגשית ומנטלית לשהות אצל כל אחד מהורים וכאמור הם מפיקים רבות מההורות של כל אחד מההורים ומכל אחד מהבתים. ניכר כי לכל אחד מהילדים קשר קרוב וחם עם כל אחד מההורים ואף בין האחים יש קשר אחאי משמעותי וטוב וחלוקת זמני השהות הקיימת כיום, באופן שהקטינים שוהים בבית כל אחד מההורים, מאפשרת לכל אחד מהקטינים לקיים קשר משמעותי ומיטבי עם כל אחד מההורים" (סעיףד 25).

על טענה זו להתדרדרות במצב הקטינים לא חזרה עוד הנתבעת, אף לא בהתנגדותה למתן תוקף של פסק דין להמלצות (מיום 6.4.25). הנתבעת גם הסכימה לחלוקת זמני שהות שווה בחגים ובחופשות. ניכר אפוא שאין חולק עוד שטובת הקטינים היא בהרחבת זמני שהותם עם התובע.

טענתה העיקרית של הנתבעת היא שהרחבת זמני השהות נעשתה מעת לעת מבלי להפנות את התובע לטיפול נפשי. בית המשפט מוסמך להתנות או להגביל זמני שהות של הורה עם ילדיו בטפול נפשי של ההורה כאשר מצבו הנפשי של ההורה עלול להשפיע לרעה על טובת הקטינים או לסכן אותם. זאת, בהתבסס על חוות דעת מקצועית המעידה על הצורך בטיפול. בענייננו אין אחיזה בחומר הראיות לטענה שהתובע סובל מבעיה נפשית כלשהי, ולא כל שכן לבעיה נפשית המחייבת טיפול או שמצדיקה את הגבלת הקשר שלו עם הקטינים.

ודוק. גם היות אדם סובל מבעיה נפשית או אף ממחלת נפש אינה מלמדת כשלעצמה על הצדקה להגבלת הקשר שלו עם ילדיו. אין כל אחיזה בחומר הראיות גם לתפקוד הורי קלוקל של התובע או חלילה לפגיעה בקטינים וסיכונם (אלא הפוך מכך) באופן שיכול היה ללמד על הצורך באבחון מצבו ותפקודו ובחינת השאלה אם יש להתנות את שהות הקטינים עמו בקבלת טיפול.

טענת הנתבעת להכרח בטיפול נפשי כתנאי להרחבת זמני השהות בסופי השבוע, גם אינה מתיישבת עם הסכמתה לחלוקה זמני השהות באמצע שבוע ועם הסכמתה לחלוקה שווה של זמני השהות בחגים ובחופשות.

אשר לעמידת הנתבעת על הצורך בטיפול נפשי לתובע בהתבסס על המלצתה הנטענת של העו"ס פרנקל, אין לי אלא לשוב על האמור בהחלטה מיום 5.11.24 בה נדחתה הטענה ובה נקבע כהאי לישנא:

"המחלוקת העיקרית נוגעת להמלצת העו"ס להפנות את התובע לטיפול נפשי. התובע אינו מסכים לקבל טיפול נפשי, לדבריו גם אם טיפול נפשי יכול להועיל לכל אדם באשר הוא הרי שהמדובר בהוצאה כספית לא מבוטלת שאין באפשרותו הכלכלית לשאת בה, וכי אין הצדקה לחייבו לקבל טיפול נפשי שלדבריו אינו זקוק לו ובוודאי שלא להתנות את הרחבת זמני השהות של הקטינים עמו בקבלת טיפול נפשי.

אין חולק שלתובע אין היסטוריה של התמודדות עם בעיה נפשית, או אבחנה של התמודדות נפשית המחייבת טיפול. בתסקיר מיום 28.3.24 לא פורט על מה נשענת המלצת העו"ס להפנות את התובע לטפול נפשי, ומהו המענה הטיפולי הנדרש לבעיה (שלא פורטה). בתשובה מיום 9.10.24 פורט שטיפול "יאפשר לו להיות פחות כפייתי ונוקשה בנושאים משמעותיים עבורו... בנושאים מסויימים האב אינו מרפה ושב ומדקדק באופן שלהערכתנו טפול יוכל לסייע בנושאים אלו ואחרים ולהשליך גם על ההורות שלו". במענה לשאלות שהפנה אליה התובע השיבה העו"ס שהדקדקנות והנוקשות לא עלתה מתוכן הפניות אליה (להרחבת זמני השהות של הקטינים עמו) אלא מהאינטנסיביות והסגנון של אופן הפניה אליה.

כן הוסיפה העו"ס בדיון היום שהמלצתה נשענת גם על התסקיר שהוגש בשעתו על ידי הגב' פרנקל. באותו תסקיר המליצה הגב' פרנקל להפנות את האב להדרכה הורית "על מנת ללמוד מיומנויות טיפול בילדיו, וכן להפנותו "לטיפול נפשי על מנת להיות רגוע יותר" (המלצות 9-10), ובגוף התסקיר פירטה:

"האב מייחס לעיתים לסביבה רצון לפגוע הו והוא נפגע ויכול להגיב בתוקפנות במצבים אלו. האב לעיתים מדבר בצורה ילדותית ולא בוגרת פוגע ומאשים את סביבתו ואינו מודע להשלכות התנהגותו על הסביבה ועל יחסה אליו. הוא יכול להציג מצבים בצורה שאיננה מתיישבת עם המציאות עד כדי שמאמין בדברים שהוא אומר. הוא איננו לוקח אחריות על התנהגותו ואין לי ספק שעל מנת לשנות זאת הוא זקוק לטיפול רגשי אישיותי ובנוסף הדרכת הורים. מאוד חשוב לו להציג את עצמו כדמות רכה ומקבלת.

מכיוון שהאב כה רגיש יש לו תגובות לחוצות ומלחיצות והן יכולות להיות הרות גורל בטיפול בילדים. לדוג' האב התעלף כששמע שאשתו עזבה את הבית, והוא הגיב בצורה לחוצה כשנדרש להחזיק את בנו בזמן חיסון וחשב שיתעלף, והגיב בצורה לחוצה כאשר לבנו הצעיר היה חום. תגובות שהן אינן פרופורציונאליות למצב.

למרות שהאב מאוד רוצה להיות שותף מלא בגידול ילדיו ולקבל משמורת משותפת, להערכתי המקצועית הוא איננו בשל לכך בשלב זה"

ברם, כפי שטען התובע, המלצות אלו של הגב' פרנקל לא קיבלו תוקף מחייב בפסק הדין מיום 19.12.20, אלא הצדדים הסכימו אז לתת תוקף של פסק דין להמלצותיה לחלוקת זמני השהות ביניהם ועל כן לדבריו לא התקיים דיון בו היה מבקש לשלול את יתר המלצותיה.

עוד יש לזכור שהתסקיר ניתן על ידי הגב' פרנקל לפני למעלה מארבע שנים, עת היו הצדדים בעיצומו של המאבק ביניהם שכלל גם תלונות מצד הנתבעת לאלימות של התובע כלפיה (ולאחר שהוגשה כנגדו תלונה למשטרת ישראל ובקשה לצו הרחקה), גילאי הקטינים היו שנה ושנתיים והקטין Y סבל מבעיה רפואית שהצריכה טיפול והזנה מיוחדים. הגב' פרנקל התרשמה שהתובע התקשה אז לטפל בקטינים בגפו וזמני השהות של הקטינים עמו נקבעו בצמצום.

כעת מצליחים שני הצדדים לראות את טובת ילדיהם הקטינים ולתקשר ביניהם לטובתם, זמני השהות של הקטינים עם התובע הורחבו והם לנים אצלו פעמיים באמצע השבוע. הקטינים גדלו והפכו עצמאיים יותר, כמפורט בתסקיר מיום 28.3.24 הבית של האב מסודר ומצויד בכל צרכיהם, וכי "בפגישות האינטראקציה היה ניתן להבחין באהבת הילדים לאביהם. הם שוחחו עמו, צחקו עימו, ושיחקו עמו. הילדים היו רגועים ושמחים במחיצת האב" (עמ' 5). כן פורט שלדברי הנתבעת "הילדים חוזרים מהאב שמחים ורגועים" (עמ' 3). העו"ס התרשמה שהקטינים "אוהבים את שני ההורים וצמאים לקשר רציף עם שניהם. התרשמתי כי מדובר באם חמה המניחה את הורותה בראש סדרי העדיפויות בחייה. התרשמתי מאב מסור אשר הילדים חשובים לו מאוד. האב הביע חרדה רבה מול הליך זה ומול הפעולות שאנו עורכות במסגרת התסקיר" (עמ' 7-8 לתסקיר מיום 28.3.24). אין לשלול את האפשרות שחשש התובע מהתסקיר ומהמלצות העו"ס הוא תוצאה של זמני השהות המצומצמים של הקטינים עמו שנקבעו לאחר פירוד הצדדים.

עם זאת, העו"ס חזרה בחקירתה שהתרשמה לאורך התהליך מקווים נוקשים ומלחץ ודקדנות אצל התובע, וכי טיפול בכך יכול להשליך על הורותו. כן פירטה סיטואציה ממנה התרשמה שהקטינים ניסו להסתיר דבר מה או לעשות אידיאליזציה שעוררה אצלה תהיה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, מסופקני אם יש הצדקה להתנות הרחבה נוספת של זמני השהות של הקטינים עם התובע בקבלת טיפול נפשי וזאת מבלי שנערך איבחון כלשהו שמלמד על התמודדות נפשית המחייבת טיפול, וכי בהעדר טיפול תפגע טובת הקטינים אם יורחבו זמני השהות שלהם עם התובע מעבר לזמני השהות המתקיימים כיום. ודוק. כיום שוהים הקטינים עם התובע פעמיים באמצע שבוע כולל לינה, ובכל סוף שבוע שלישי. סבורתני בנסיבות אלו שבשלב ראשון על התובע לפנות לקבלת טיפול הדרכת הורים ולהתיר למטפל לעמוד בקשר עם העו"ס. לאחר מכן תידרש שוב עמדת העו"ס ביחס לסוגיית הרחבת זמני השהות".

כמפורט לעיל, בהמשך להחלטה זו החל התובע הדרכה הורית. כעולה מדו"ח סיכום הדרכת הורים מיום 11.12.24 התובע השתתף בתכנית הדרכת הורים פרטנית בהתמדה ובשיתוף פעולה. העו"ס המליצה על הרחבת זמני השהות בעקבות ההדרכה ולא מצאה שיש צורך להתנות את הרחבת זמני השהות בקבלת טיפול נפשי אלא בהמשך הדרכה הורית "על מנת שהאב יוכל להתמודד עם סוגיות העולות בהכרח באופן תדיר בין הורים לילדים בכל משפחה ובפרט במשפחות כאשר ההורים גרושים, לא נכון להסתפק בחמישה מפגשים וכדי לעבור תהליך משמעותי יש להמשיך עם הדרכת ההורים לאורך זמן רב יותר וכן להערכתנו, חשוב שבהדרכת הורים, איש המקצוע יפגוש גם את הילדים למספר מפגשים כחלק מתהליך ההדרכה". על אף שמדריכת ההורים סברה שלא נדרש המשך הדרכה התובע הסכים להמלצת העו"ס להמשיך בהדרכה.

העו"ס המליצה על הרחבת זמני השהות של הקטינים עם התובע בתהליך מדורג וזהיר במהלכו שבה ונבחנה טובתם בראי תפקודו ההורי ומצב הקטינים עמו. העו"ס מצאה שהתובע הוא הורה מטיב וכי אך לצורך התמודדות עם סוגיות העולות בהתמודדות עם ילדים יש להמשיך בהדרכה הורית. העו"ס לא מצאה שיש להתנות את זמני השהות עמו בקבלת טיפול נפשי ואף לא המליצה על אבחון מצבו הנפשי. לאור חששות הנתבעת שנשענו על התסקיר של עו"ס פרנקל, מונתה לקטינים אפוטרופוס לדין שמצאה אף היא שהרחבת זמני שהותם עם התובע עולה בקנה אחד עם רצונם ועם טובתם, ולא מצאה רמז לתפקוד הורי קלוקל. בהעדר כל אינדיקציה למצב נפשי המצריך אבחון וטיפול ולאור ההתרשמות מהורותו של התובע כהורה מטיב מצאתי לאמץ את המלצת העו"ס המסתברת בעיני והעולה בקנה אחד עם טובת הקטינים.

אשר על כן ניתן בזאת תוקף של פסק דין לחלוקת זמני השהות של הקטינים בין הצדדים בהתאם להמלצות העו"ס בתסקיר מיום 31.3.24, וליתר המלצותיה בעדכונים מיום 13.1.25 ומיום 16.7.25.

אמנם התביעה התקבלה ואולם היות והתובע אינו מיוצג ועל מנת שלא להחריף את הסכסוך בין הצדדים ולפנים משורת הדין אינני מחייבת את הנתבעת בהוצאות.

המזכירות מתבקשת להודיע לצדדים, לעו"ס ולאפוטרופוסית לדין.

ניתן היום, כ"ז אב תשפ"ה, 21 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.