פס"ד בתביעת איש לסעד הצהרתי בדבר בעלות משותפת בדירת מגורים שנרכשה לפני הנישואין, מכוח כוונת שיתוף ספציפי

הצדדים, בני זוג אשר חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. זו תביעת האיש לסעד הצהרתי בדבר בעלות משותפת בדירת מגורים שנרכשה לפני הנישואין, מכוח כוונת שיתוף לשיתוף ספציפי.

הצדדים וטענותיהם:

1. הצדדים, עולים מאתיופיה, אשר הכירו בישראל באמצעות שידוך כשנתיים טרם נישואיהם, ולאחר שהנתבעת סיימה הליך גיור, נישאו זל"ז בתאריך 2016.xx.xx.

2. הצדדים הורים לשני ילדים משותפים: בתם הבכורה מ' ילידת 2015xx. שנולדה לפני הנישואין; והקטין ג', יליד 2017xx.xx.. לנתבעת בת בכורה ממערכת יחסים קודמת.

3. בתחילת מערכת היחסים בין הצדדים, התגוררו הצדדים בנפרד: התובע במרכז קליטה בבית --- והנתבעת במרכז קליטה בעיר צ'. בהמשך, לאחר לידת בתם הבכורה, עבר התובע להתגורר עם הנתבעת במרכז קליטה בעיר צ'.

4. בתאריך 02.05.2016 נרכשו על שם הנתבעת הזכויות בדירה בת 3 חדרים ברחוב ----- בעיר ק', והצדדים עברו להתגורר בה (להלן: "הדירה").

5. חיי הצדדים ידעו עליות וירידות, הם נפרדו וחזרו לשלום בית מספר פעמים, ניהלו הליכים במסגרת י"ס וגם מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, עד אשר נפרדו סופית בחודש מאי 2020.

6. על פי המתואר בהליכים שם מפי הצדדים, הרקע למחלוקת בין הצדדים הוא כלכלי. עיקר עול פרנסת הבית היה על כתפי התובע והנתבעת הלינה על כי אינו מעביר בידה די כספים לכלכלה.
7. בתביעתו דנן עותר התובע כי בית המשפט יצהיר שהזכויות בדירה משותפות לצדדים. נטען כי הדירה נרכשה פחות מחודשיים לפני הנישואין וכשמונה חודשים לאחר לידת בתם הבכורה של הצדדים. עוד נטען כי התובע לקח הלוואת משכנתא והלוואה משלימה בסך כולל של 280,000 ₪ לשם הרכישה, הנתבעת הוסיפה 30,000 ₪ וההפרש שולם על ידי מענקים והלוואת מהמדינה.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי הדירה בבעלותהּ בלבד. נטען כי הזכויות בדירה נרכשו לפני החיים המשותפים, בעת שהצדדים לא ניהלו משק בית משותף, ולפני הנישואין. נטען גם כי הנתבעת שילמה את מלוא התמורה לפני הנישואין על ידי נטילת הלוואת מענק לעולים ומשכנתא אותה שילמה הנתבעת לבדה בעוד הנתבע העביר את כספו למשפחתו באתיופיה. אשר לכספים ששילם התובע עבור רכישת הדירה נטען כי מדובר בכספי הלוואה בסכום נמוך.