-
המבקשת והמשיב, להלן: הצדדים, יהודים, אזרחי מדינת ישראל ותושביה, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 03.08.1971.
-
לצדדים שלושה ילדים משותפים, כולם בגירים במועד הגשת בקשה זו.
-
הצדדים גרו תחת קורת גג אחת בבית המגורים המשותף שלהם בח' עד ליום 21.08.2024 , כשבמועד זה עזבה המבקשת את בית המגורים המשותף ושכרה דירת מגורים בצפון, (לא צויינה כתובת הדירה השכורה בכתב התביעה בכדי להסתירה מידיעת המשיב), כשלכל אחד מהצדדים גרסה שונה לסיבת העזיבה.
תמצית טענות המבקשת
-
המבקשת טוענת כי לאחר שנים של התעללות נפשית מתמשכת ואלימות מילולית מצדו של המשיב כלפיה, בין היתר באמצעות שליטה כלכלית בה, הגבלת פעילותה בבית ומחוצה לו , הגבלתה במפגשים חברתיים ומשפחתיים כשהוא גורם לה מצוקה רגשית, היא אזרה אומץ ועזבה את בית המגורים המשותף בח' ועברה לדירה שכורה משל עצמה, כשכתובתה של הדירה נותרה חסויה וזאת בהמלצת גורמי הטיפול והרווחה.
-
כיום היא מתגוררת בשכירות והמשיב מונע ממנה כל יכולת לעשות שימוש בכספים משותפים של הצדדים, כשהוא נהנה מהם באופן בלעדי על אף היותם מצויים "בחשבונם". (לא צוין כיצד מוגדר חשבון הבנק האמור, האם הוא משותף בהיותו רשום ע"ש שני הצדדים או שהוא משותף במובן זה שהוא רשום ע"ש המשיב בלבד אולם למבקשת זכויות בו מכוח הלכת השיתוף – הצדדים נישאו בשנת 1971).
-
המבקשת ממשיכה וטוענת כי במשך השנים סבלה היא מאלימות מילולית ומאלימות כלכלית מצדו של המשיב כלפיה, כאשר הוא זה אשר ניהל את ענייניהם הכספיים ללא כל שקיפות כלפיה כשהוא מנצל את מצבה החלש לצורך העלמה והסתרת מידע ממנה, וגם לאחר שקבלה בליבה ההחלטה לעזוב את המשיב הוא איים עליה וכתוצאה מכך ערבה את גורמי המשטרה, ומכיוון שהוא נושא נשק ברישיון, הנשק נלקח ממנו בעקבות צו הגנה שהיא הוציאה כנגדו.
-
המבקשת מציינת כי הצדדים התנהלו בשיתוף כלכלי מלא אולם המשיב הוא זה ששלט לחלוטין בפן הכלכלי המשותף לשניהם.
-
לטענת המבקשת הרי שהמשיב נהנה מפנסיה חודשית גבוהה, בעוד היא אינה זכאית לתשלומי פנסיה ומתקיימת מקצבאות, ומאז הפרדת המגורים המשותפים בין הצדדים כאמור הרי שהיא נאלצת להיעזר באמה המשלמת עבורה את דמי השכירות החודשיים כשהיא מקבלת בנוסף ממשרד השיכון סיוע בשכר דירה בסך של 1,160 ש"ח לחודש.
-
המבקשת טוענת כי לכל אחד מהצדדים חשבון בנק הרשום על שמו האישי, ולמיטב ידיעתה בכספת המצויה בבית המגורים המשותף ישנו מט"ח בסך של 50,000 ₪ - 100,000 ₪ בקרוב אשר צברו הצדדים במשך כל השנים, כשהיא מוסיפה כי על פי מיטב זיכרונה הרי בחשבון הבנק הרשום על שם המשיב קיימת יתרת זכות על סך של שני מיליון ₪ בקרוב שצברו הצדדים יחדיו.
-
לטענת המבקשת המבקש מקבל מדי חודש פנסיה בסך של 15,000 ₪ ש"ח ובנוסף קצבת נכות בסך של 3,370 ₪ בחודש בעוד היא מתקיימת מקצבת נכות וניידות שהיא מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 4,000 ש"ח בחודש ובנוסף היא מקבלת קצבת זקנה בסך של 3,370 ₪ בחודש כשהיא מציינת שהמשיב עבד במשך כל השנים במקום מסודר בחברת "**" שהיא חברת בת של חברת "**". (סע' 12 לבקשה).
-
המבקשת מוסיפה כי בעת שעזבה את בית המגורים המשותף היא נטלה חלק מבגדיה האישיים בלבד כשכל הציוד המיטלטלין המשותפים נותרו בבית המגורים המשותף והיא מבקשת להורות על חלוקתם.
-
לסיום מציינת המבקשת כי הליך יישוב הסכסוך אשר נפתח בן הצדדים לא צלח לאחר שהם לא הגיעו להבנות ומשכך הם פני הדברים הרי שלא נותרה בידיה הברירה אלא להגיש בקשה זו במסגרת התביעה שהוגשה.
-
המבקשת מפרטת בבקשתה את כל הוצאותיה החודשיות מסתכמות בסך של 10,800 ₪ לחודש כשהיא טוענת כי מחובתו של המשיב לזון ולפרנס אותה עד למועד סידור הגט מתוקף היותה אישתו כדת וכדין והיא אף זכאית לקבל תשלום אף לאחר סידור הגט תחת החיוב של מזונות שיקום בהיותה תלויה בו כלכלית וכל זאת עד אשר יאוזנו הכספים והזכויות בין הצדדים באופן שבו כל אחד מהם יקבל מדי חודש בחודשו את אותו סכום על מנת שיוכל להתקיים בכבוד, כשהיא מבהירה שהדבר יוכל להיעשות אך ורק לאחר פירוק השיתוף ביניהם בחלוקת קצבת הפנסיה שמקבל המבקש מדי חודש בחלקים שווים.
-
ב"כ המבקשת הפנתה את בית המשפט לעיין בנספחי כתב התביעה אשר לא צורפו לבקשה בנימוק - "למען מניעת סירבול לא יצורפו בשנית וביהמ"ש מופנה לכתב התביעה" – בעניין זה אפנה את לתשומת לב ב"כ המבקשת – להבא ככל שתוגש בקשה ללא נספחים הרי שהיא תמחק אגב חיוב בהוצאות. תקנות סדר הדין אינם מכירות בנוהל צרוף נספחים על דרך ההפניה.
-
עיינתי לבקשת ב"כ המבקשת בנספחי כתב התביעה ולא מצאתי אסמכתאות התומכות ברשימת הוצאותיה החודשיות של המבקשת למעט צרוף תדפיסי חיוב, הנראים כמו צילומי מסך מטלפון נייד, ללא פירוט ושיוך ההוצאות המופיעות בתדפיס למבקשת. כל שצורף הוא הסכם השכירות, אשר גם הוא פג תוקף אולם אניח לצורך העניין כי הסכם השכירות הוארך בהתאם לסע' 24, 26.5 + 26.6 להסכם שצורף, כשלא ברור האם מדובר בדירת מגורים או ביחידת דיור, האם דמי השכירות כוללים תשלומים נוספים וכד', כשגם השלמת המסמכים אשר הוגשה לתיק ע"י המבקשת בשלב מאוחר יותר, (תדפיס ח-ן בנק), לא היוותה אסמכתא להוצאותיה של המבקשת.
ועל כך נאמר "מסמכים אין – מזונות מניין" ?
תמצית טענות המשיב
-
המשיב טוען כי המדובר בבקשה ואף בתביעה מופרכות לחלוטין, עלילת דם של ממש, בקשה חסרת בסיס מתחילתה ועד סופה, הוא אדם נורמטיבי לחלוטין, אשר מעולם לא הרים יד או על אישה, הוא עצמו בן 77 שנים, נכה צהל אשר נפצע במלחמת יום הכיפורים, כאשר את במיטב שנותיו התנדב כשוטר במשטרת ישראל (23 שנים).
-
המשיב מוסיף כי כחודשיים – שלושה בקירוב לפני שהמבקשת עזבה את בית המגורים המשותף עבר עליה שינוי לא מובן ולדעתו "היא לא מצאה את עצמה", ולכן החליטה באופן מפתיע חד צדדי לפרק את המשפחה, החליטה לנטוש את הבית כשאת כל תחושת התיסכול היא פורקת בהאשמות מופרכות חסרות שחר כלפי המשיב.
-
לטענת המשיב הרי שהמבקשת בחרה להגיש כנגדו תלונת שווא שקרית ובשל "התנהלות המערכת" הרי שקיים רושם כלפיו כי אכן מדובר באדם אלים, כשהוא מוסיף כי בדיון אשר התקיים בבקשה לצו הגנה אשר הגישה המבקשת כנגדו בבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל - נצרת, התרשם כב' השו' א. כרמי כי הבקשה שקרית ונטולת עילה משפטית, אולם בכל זאת הסביר בנועם ובצורה משכנעת מאוד לצדדים שממילא לא ייגרם שום נזק למשיב בהותרת הצו על כנו, כיוון שהמבקשת בחרה בעצמה להתרחק מבית המגורים להתגורר בצפון הרחוק, וכך בסופו של יום הוארך הצו בהסכמה וכל זאת כמובן מבלי להודות באף טענה שקרית מטענות המבקשת.
-
המשיב טוען כי היום ובדיעבד התברר לו כי למעשה היה מדובר באירוע מתוכנן מצידה של המבקשת מלכתחילה בכדי להכשיר את מעבר מגוריה לצפון הארץ אגב קבלת דמי מזונות אישה ומדור מהמשיב.
-
המשיב טוען כי המבקשת אינה זכאית למזונותיה בשל התנהגותה הנלוזה בזדון אשר הביאה למעצרו לשווא, היותה מורדת ממלאכת ותשמיש, וכן כי יש לראות בהכנסתה כי היא מספיקה לכל צרכיה ובבחינת "צאי כנגד מעשה ידייך במזונותיך", ובנוסף הרי שהמבקשת נחשבת "כמורדת" מבחינה הילכתית.
-
המשיב ממשיך וטוען כי במהלך החיים המשותפים של הצדדים בחרו הם לחיות בהפרדת רכוש מוחלטת, למבקשת חשבון בנק נפרד משל עצמה שבו היא עושה בכספה ובזכויותיה כאוות נפשה, והוא מבחינתו מעולם לא הגביל את פעילותה הכלכלית, מדובר בשקר וכזב כשההיפך הוא הנכון, דווקא הוא זה אשר עודד אותה לצאת ולהיפגש עם חברות, להתנדב בהארגון, לשיר במקהלה ואף להצטרף אליו לטיולי אופנועים לאילת וכיו"ב כשבפועל המבקשת אכן הצטרפה אליו.
-
המשיב טוען כי הוא הקורבן האמיתי במערכת היחסים שבין הצדדים, ולאחר שהפך לחלש ננטש בפתאומיות ע"י המבקשת, (המדובר באדם בן 77 שנים), אשר פשוט מאסה בו ניצלה את חולשתו והיעדר בריאותו לעת זיקנה, ובחלוף שנה אף הפתיעה אותו כשעזבה את הבית המשותף, וכל זאת בנוסף לעלילת דם אשר העלילה עליו בדמות הגשת תלונה מופרכת במשטרה בעדות כבושה לפני למעלה משנה, דבר אשר הביא למעצרו וגרם לו טראומה וזעזוע נפשי והכל על לא עוול בכפו.
-
לגבי הכנסותיו החודשיות טוען המשיב כי קיצבתו החודשית עומדת ע"ס של 10,685 ₪ בלבד ולא כ – 15,000 ₪ כטענת המבקשת, והוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי אך ורק קיצבת אזרח ותיק בסך של 2,361 ₪ ולא שום קיצבה אחרת / נוספת ובוודאי שלא בסכומים אחרים.
מן הכלל אל הפרט
מזונות אישה
-
את מקור החיוב במזונות אישה בדין הישראלי, ניתן למצוא בסעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 (להלן - "חוק המזונות") הקובע כהאי לישנא: "אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
-
בענייננו, חל על הצדדים הדין העברי, ולפיו חובת המזונות של הבעל כלפי אשתו מתגבשת עם הנישואין וממשיכה להתקיים עד הגירושין, ראו: ע"א 560/82 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים המקוונים).
-
על פי הדין העברי יש לפסוק מזונות אישה על פי רמת החיים אליה הורגלה, תוך יישום הכלל "עולה עמו ואינה יורדת עמו" , ראו: ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס פד"י ל"ח (1) 721.
-
בבקשתה עותרת המבקשת לדמי מזונות אישה ומדורה בסך של 10,800 ₪ לחודש. רשימת הוצאותיה החודשיות לא הוכחה ולו לכאורה, וכפי שציינתי קודם הרי שגם המסמכים שצורפו אינם מפורטים ולא ניתן ללמוד מהם כי אכן הם משוייכים למבקשת בלבד.
-
בהתאם להצהרת המבקשת הרי שהכנסתה החודשית מקיצבאות המוסד לביטוח לאומי ומענק הסיוע לשכר דירה ממשרד השיכון ודיור עומדת ע"ס של 8,530 ₪ לחודש (ראו סע' 10 ו - 12 לבקשה).
-
עיון בתלושי השכר של המבקש מעלה כי הוא מקבל פנסיה חודשית ע"ס 10,685 ₪ ובנוסף הוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי קיצבת אזרח ותיק בסך של 2,361 ₪ לחודש.
-
נראה כי הכנסותיה החודשיות של האישה עומדות ע"ס של 8,530 ₪ בחודש ועל פי הכלל "צאי כנגד מעשה ידיך במזונותיך" הרי שהמשיב פטור מתשלום דמי מזונותיה, בפרט כאשר בשלב זה לא הוכח כי הוצאותיה גבוהות מהכנסותיה.
-
ככלל אישה מאבדת את זכותה למזונות אם היא זו שעזבה את הבית או במקרה של נאיפה ומרידה ויש מקום לחייבה בגט. מצב בו בני הזוג חיים בנפרד, כבמקרה דנן, (אין מחלוקת כי הצדדים נפרדו ביום 21.08.2024), נדרש להתחקות אחר סיבת הפירוד כאשר באופן טיבעי טענות הצדדים שונות לחלוטין.
ראו: ע"א 634/61 מקייטן, ע"א 256/65 מילר, , פ"ד יט(3) 171, בג"צ 206/70 שרגאי נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים ואח', פ"ד כד(2) 487).
-
ניתן לראות בשלב זה לכאורה כי על פי הנספחים שצרף המשיב לתגובתו הרי שהוא מעוניין להשיב את המבקשת לחיקו (נספח ד' לתגובה), ובנוסף עפ"י נספח ה' עולה כי המבקשת עזבה את בית המגורים המשותף מרצונה וכדבריה שלה: "
"שלום!
עזבתי מתוך הבנה עמודה שזו הדרך הנכונה עבורי.
יצאתי למסע חדש , עם נייר וארנק בלבד, ובלב תחושת חופש שלא הרגשתי
שנים.
אני לאל חוזרת, והבקשות שאחזור בי רק מקשות על השקט שאני מנסה לבנות
לעצמי.
אני מבקשת שתכבד את ההחלטה שלי.
אני פועלת מתוך כבוד גם לעבר שלנו אך בעיקר מתוך נאמנות לעצמי.
מאחלת לך כל וטיב בריאות איתנה
המבקשת".
-
חובתו של בית המשפט לבחון את סיכויי שיקום היחסים, ולהימנע מפסיקת מזונות אשר רק תנציח את הנישואין "על הנייר" ללא סיכויי שיקום אמיתיים.
ראו תמ"ש (י-ם) 16810/02 ע. נ' פ. פורסם במאגרים המקוונים.
-
אמנם נכון כי לכאורה, בעת חיוב האישה בגט פוסקת זכאותה למזונות, ואולם, בעניין זה אפנה לדבריו של כב' השו' יעקובי-שווילי בעניין ע"מ (חי') 126/02 רוזנבלום נ' רוזנבלום [פורסם במאגרים המקוונים], אשר מבחין בין שני מצבים בהם ניתן פסק דין לחיוב אישה בגט.
"מצב אחד הוא כאשר חיוב האשה לקבל גט נפסק מחמת התנהגותה הבלתי נאותה של האשה, או מחמת פגם שבאשה (כגון מעשי כעור חמורים כמו בפרשת טביב, או פגם גופני שבאשה, כגון מחלת עור קשה, כמו בפרשת כבירי הנ"ל). במצב כזה, ראוי לביהמ"ש האזרחי להעתר לבקשת בעל, ולהפסיק את החיוב במזונות האשה.
מצב שני הוא כאשר אין ביה"ד תולה את החיוב בגט בפגם התלוי בצוארה של האשה, אלא מחייב בקבלת גט מחמת התמשכות רבה של הפרוד בין בני הזוג, באופן שאין עוד סיכוי שיחזרו לשלום בית ולחיים יחדו. כידוע פסקו רבנו ירוחם והגר"ח פלאג'י, שעצם התמשכות החיים בנפרד (כגון במשך 18 חדשים), ובהעדר סיכוי לחיים משותפים, מצדיקה פסיקה של חיוב בגרושין, גם אם אין אשמה באיש מבני הזוג. ביה"ד האזורי אכן התבסס על שני פוסקים אלה ועל פסיקה בבתי דין רבניים בישראל ברוח זו (פד"ר כח 323 ופ"ד כז עמ' 111). ביה"ד האזורי הסתמך גם על תשובת הרא"ש (כלל קז' אות ו'), הדנה במצב שבו ביה"ד "אינו יכול לברר הדבר" (כלומר אינו יכול להכריע הכרעה על פי הדין, כגון שאינו יכול לקבוע את העובדות עפ"י הראיות שבפניו). הרא"ש פסק שאין בי"ד בן חורין ליבטל מלפסוק במצב כזה, ואין הוא רשאי לשלח את הצדדים מלפניו, באופן שיכריעו ביניהם בעצמם את הסכסוך. בעניננו הגיע ביה"ד למסקנה "שלא ניתן לברר מי אשם", וקבע בהסתמכו על שלשת הפוסקים הנ"ל, שמחמת חלוף הזמן הרב שבו בני הזוג מסוכסכים וחיים בנפרד, מבלי שיש סיכוי לחיי שלום, "חייב ביה"ד לומר לצדדים שאתם חייבים להתגרש".
במלים אחרות, במצב השני הנ"ל, שבו ביה"ד לא מחייב אשה לקבל גט מחמת פגם שבה או שבהתנהגותה, סבורני שאין לשלול מאשה את מזונותיה, אלא אם כן ביה"ד קבע הסדר כלכלי נאות לאשה וחייב בו את הבעל. שאם לא תאמר כן, תצא האשה וידיה על ראשה מבחינה כלכלית, ואפשר שתצטרך לחזר על הפתחים אם אין לה משלה או אם אין ביכולתה להתפרנס בכוחות עצמה, וכל זאת מבלי שחטאת רובץ לפיתחה".
-
עיון בהודעתה הכתובה של המבקשת המצוטטת לעיל המדברת בעד עצמה, משך זמן הפירוד בין הצדדים, הליך צו ההגנה אשר התנהל בין הצדדים, מלמדים כי הסיכוי לשלום בית בין הצדדים והסיכוי שישובו לחיות יחדיו הינו קלוש אם בכלל הוא קיים וזאת בנוסף לתיאור המבקשת את מערכת היחסים אשר שררה בינה ובין המשיב משך שנים.
סיכום
-
מכל המקובץ לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.
-
סוגיית ההוצאות תידון במסגרת פסק הדין.
-
נקבע לדיון בכל התיקים התלויים ועומדים בין הצדדים ליום 27.10.25 בשעה 10:00.
-
המזכירות תמציא לצדדים ותעדכן יומני בהתאם.
ניתן לפרסם ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, י' כסלו תשפ"ו, 30 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.
