פס"ד הדוחה בקשה לביטול הסכם גירושין

פסק דין זה יכריע בתביעת התובע לביטול פס"ד במסגרתו אושר הסכם גירושין בין הצדדים.

התביעה הוגשה כ- 4 שנים לאחר מתן פסה"ד וכ - 3 שנים לאחר שהנתבעת הגישה תביעה לאכיפת פסה"ד.

רקע

1. התובע והנתבעת הינם בני זוג לשעבר, אשר היו נשואים במשך 19 שנים. מנישואין אלה נולד להם ילד אחד.

2. בשנת 2020 עלו יחסיהם של הצדדים על שרטון.

3. ביום 24.2.2020 הגישה הנתבעת, תובענה ליישוב סכסוך (י"ס 59691-02-20).

   ביום 12.5.2020 התקיימה פגישת מהו"ת של הצדדים ביחידת הסיוע.

4. ביום 8.6.2020 הגיש ב"כ הנתבעת, עו"ד ירון הוד, בקשה לאישור הסכם שלום בית וחילופין גירושין. לבקשה צורף הסכם גירושין חתום ע"י הצדדים. צוין כי ההסכם נחתם בפני עו"ד הוד ביום 7.6.2025 (להלן: "הסכם הגירושין").

5. ביום 29.6.2020 התייצבו הצדדים בביהמ"ש לאישור הסכם הגירושין. בית המשפט הסביר את הוראות ההסכם לצדדים בשפה פשוטה ואלה אף העירו מספר הערות שנרשמו בפרוטוקול. כך למשל, תועד לפרוטוקול כי התובע אישר כי ההסכם נחתם במשרדו של עו"ד הוד והוא חתם על ההסכם לאחר ששמע את תוכן ההסכם. בנוסף התובע נשאל ביחס לכך שהופיע לדיון לא מיוצג והאם התייעץ עם עו"ד טרם חתימת ההסכם. התובע השיב שלא התייעץ עם עו"ד אחר, לא מתכוון לעשות כן ולא תישמע מפיו טענה בעניין.

6. בתום הדיון ולאחר שביהמ"ש הסביר את תוכן ההסכם לצדדים בשפה פשוטה, התרשם כי הצדדים הבינו את המשמעות של הוראות ההסכם והתוצאות הנובעות ממנו, ולאחר שהצדדים הצהירו כי ההסכם נחתם מרצונם החופשי ובהסכמה חופשית, ניתן להסכם תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין").

    

    

   ההליכים המשפטיים

   1. הסכם הגירושין בין הצדדים, אושר כאמור וקיבל תוקף של פס"ד בחודש יוני 2020 ואולם לאחר תקופה של 17 חודשים הוגשה ע"י הנתבעת כאן, תביעה להליכי ביצוע, במסגרתה עתרה לאישור חוו"ד האקטואר שנערכה עפ"י הוראות הסכם הגירושין וחתימת פסיקתאות שנערכו ע"י האקטואר רו"ח אבי יחזקאל. התביעה להליכי ביצוע התנהלה ועודה מתנהלת בתיק הקשור שמספרו 49564-11-21 (להלן: "התיק הקשור").

   2. קדם משפט ראשון בתביעת הנתבעת להליכי ביצוע התקיים כבר בחודש מאי 2022 במסגרתו טען התובע כאן (הנתבע שם), בהיותו מיוצג ע"י עו"ד טוני שלם, כי בכוונתו להגיש תביעה לביטול הסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף של פס"ד וכן התנגד לביצוע הוראות חוו"ד האקטואר וחתימת הפסיקתאות.

   3. על אף האמור, בחודש יולי 2022, הוגשה הודעת ב"כ הצדדים כי הצדדים מנהלים מו"מ באמצעות באי כוחם ולאחר קבלת מספר אורכות מעת לעת, ב"כ הצדדים הודיעו כי גיבשו הסכמות ובמסגרתן התבקש ביהמ"ש לחתום על הפסיקתאות שצורפו לחוו"ד האקטואר (שכזכור מונה על יסוד ועל פי הסכמת הצדדים).

   4. לאחר חתימת הפסיקתאות ולאחר שהסכמות הצדדים קודמו, הודיע התובע כאן (הנתבע בתיק הקשור) בחודש דצמבר כי מחליף ייצוג ומשלב זה חזר על טענותיו בענין ההתנגדות לביצוע פסה"ד ועל כוונתו להגיש תביעה לביטול ההסכם.

   5. על אף הצהרותיו החוזרות ונשנות של התובע, לא הוגשה כל תביעה לביטול ההסכם מטעמו אלא בחלוף כמעט 4 שנים ממועד אישור הסכם הגירושין.

   6. עפ"י ההסכמה הדיונית בין הצדדים תוכרע תחילה התביעה המאוחרת של התובע לביטול פסה"ד ולאחר הכרעה בתביעה זו יידרש ביהמ"ש לתביעתה המוקדמת של הנתבעת להליכי ביצוע פסה"ד.

      טענות התובע בתמצית:

   7. התובע מבסס את בקשתו לביטול פסק הדין על שלושה טיעונים מרכזיים:

      • הראשון, טיעון לפיו הסכם הגירושין הוא הסכם מקפח אשר הותיר אותו בלא כלום.

      • השני, טיעון לפיו הוא היה במצב נפשי רעוע אשר לא אפשר לו לקבל החלטות מושכלות או להבין שהמדובר בהסכם גירושין מקפח.

      • השלישי, טיעון לפיו בית המשפט "פעל באופן לא חוקי בעליל" (ר' ס' 8 לכתב התביעה) בעת שאישר "בקלות ובמהירות" (ראה ס' 8 לנספח 4 לכתב התביעה) הסכם הגירושין ונתן לו תוקף של פסק דין.

   8. טיעון נוסף שמעלה התובע מתייחס לביטול ההסכם גם מחמת כפיה ועושק, בהתאם להוראות סעיפים 17(א) ו-18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים") כך לטענת התובע, הנתבעת הפעילה עליו איום, באמצעות בנם המשותף של הצדדים, אשר לטענתו הבהיר לו במילים ומעשים כי אם ישכור ייצוג משפטי או יסרב לחתום על ההסכם, היחסים ביניהם יהיו בסכנה. כמו כן לטענתו הנתבעת ידעה על מצבו הנפשי הקשה וניצלה את מצבו כדי לגרום לו לחתום על חוזה מקפח, שתנאיו בלתי סבירים והמעניק לה מחצית מכספו.

   9. ביחס לטיעון שהסכם הגירושין אושר באופן לא חוקי טוען התובע, כי הודיע לבית המשפט, במהלך הדיון לאישור ההסכם כי הוא מצוי בטיפול נפשי וכי לא קרא את ההסכם ולמד (כביכול) על תוכנו, רק מפי ב"כ הנתבעת. לטענתו הודעות חריגות אלו היו צריכות להדליק שלל נורות אדומות ואז לשיטתו היה צריך בית המשפט לעצור את הדיון, להורות לו להמציא מסמך המעיד על כשירותו הנפשית ולדרוש ממנו להיות מיוצג על ידי עו"ד. עוד לטענתו משלא פעל כך בית המשפט, הסכם הגירושין הפסול אושר שלא כדין ובאופן פגום.

   10. עוד טוען התובע שבית המשפט טעה גם בכך שלא ביקש ממנו להסביר לו מה כתוב בהסכם, שכן אז לטענתו בית המשפט היה נוכח לגלות כי התובע לא מבין את תוכן ההסכם וחתם עליו רק כדי להיפטר מהענין המטריד.

   11. עוד הוא טוען כי מתוכן הסכם הגירושין עולה כי הוא מקפח, חד צדדי, מעוות ולטובת הנתבעת. כך טוען ב"כ של התובע כי מגבלת העמודים בכתב התביעה אינה מאפשרת לפרט את כל הליקויים וההתניות המקפחות ועל כן הוא מציג רק דוגמאות. הליקוי העיקרי לטענת התובע בהסכם הנו העובדה שהנכס העיקרי שהצדדים צברו במהלך חיי הנישואין המשותפים, בזכות השקעת כספים עצומה מצד התובע וההשבחה, לא נזכרו בהסכם.

   12. התובע טוען גם כי על פי מסמכים פסיכיאטריים ורפואיים רבים שבידיו, מצבו הנפשי אינו תקין כבר שנים רבות והוא סובל מהפרעות נפשיות ואישיותיות שונות. כך לטענתו הוא לא היה כשיר לפני מועד כריתת ההסכם וגם במהלכו, לא היה כשיר לקרוא את ההסכם וגם לא קרא אותו וגם לא היה כשיר להבינו או להביע בדיון מיום 29.6.2020 הסכמה לאישורו.

   13. ביחס למצבו הנפשי התובע טוען כי סובל מההפרעות הבאות: הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות משולבת בתסמינים דיכאוניים והפרעה ביפולארית (הפרעה דו קוטבית). התובע ציין כי בנוסף למסמכים הרפואיים, יש בידיו חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה ביום 10.7.22.

   14. התובע אף טוען כי הנתבעת ידעה על הפרעותיו הקשות שפורטו ואף ליוותה אותו לחדר מיון פסיכיאטרי, ולאחר מכן הסתירה זאת מבית משפט, כדי שיאושר הסכם הגירושין.

   15. התובע טוען גם כי ההסכם אינו משקף את העובדות האמיתיות והוא לקוי.

   16. בסיכומיו טוען התובע כי רק מקצת מהמסמכים הרפואיים והפסיכיאטריים הוגשו לבית המשפט בעניינו, ומהם עולה כי כבר החל משנת 2008 (12 שנה לפני אישור הסכם הגירושין) התובע סבל מהפרעות נפשיות חמורות.

   17. כמו כן הוא טען בסיכומיו גם כי בית המשפט לא פעל כפי המחויב ממנו בס' 2(א) ו-2 (ב) לחוק יחסי ממון בכל הנוגע לאישור הסכם הגירושין. התובע אף טוען כי בדיון לאישור הסכם הגירושין עלה באופן ברור כי התובע לא ניהל מו"מ לגבי תוכנו של ההסכם, לא העיר הערות ולא הייתה הזדמנות לקחת את ההסכם, במטרה להתייעץ עם אדם אחר כלשהו. כל שעשה התובע לטענתו היה לחתום על נוסח מוכן וחתום על ידי הנתבעת ובא כוחה.

   18. עוד טוען התובע בסיכומיו כי גם אם היה קורא את ההסכם, לא היתה לו יכולת להבינו בגלל הפרעה חמורה של קשב וריכוז עם היפראקטיביות.

   19. בסיכומיו מפנה התובע אצבע מאשימה נוספת לבית המשפט בציינו כי דברים שנכתבו בפרוטוקול מפיו של התובע, הם דברים שלא נאמרו על ידו: "בית המשפט הנכבד ששלט בתוכן הפרוטוקול, הוא שהכתיב אמירה מדויקת ובעלת משמעות זו לפרוטוקול, כביכול מפי התובע" (ס' 5 לסיכומים).

   20. התובע טוען בסיכומיו גם כי ממילא הסכם הגירושין לא יגרום נזק לנתבעת שכן אם לא יגיעו הצדדים להסכמה לגבי תוכנו של ההסכם החדש, אז בית המשפט יידרש להכריע בסוגיות השונות ויכול ויכריח לטובת הנתבעת. לעומת זאת, אי ביטול ההסכם יגזור דינו של התובע כך שיאבד את כל רכושו והזכויות שרכש במהלך החיים המשותפים ויישאר עם חוב.

   21. התובע טוען גם בסיכומיו כי בית המשפט מנע ממנו להגיש לתיק בית המשפט את חוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה על ידי מומחה מטעמו ובכך מנע את חקר האמת ועשיית צדק שהם יסודות עליהם מושתת מערכת המשפט הישראלי והדמוקרטיה הישראלית.

   22. התובע מקדיש חלק נכבד בסיכומיו לסוגיית איזון ההשבחה של בית הנתבעת ואיזון יתרות החובה בחשבונותיו (עמ' 5-8 ס' 10-18) על מנת להסביר מדוע ההסכם לקוי.

        

       טענות הנתבעת בתמצית:

   23. לטענת הנתבעת תביעה זו הנה ניסיון ציני של התובע לבטל הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין באופן מסודר, הגון וענייני, כאשר התובע היה שותף מלא לעריכתו והבין היטב את ההליך.

   24. הנתבעת טוענת כי מטרת התובע היא לערוך מקצה שיפורים ולמנוע מהנתבעת לקבל מה שהיא זכאית לו על פי חוק.

   25. עוד טוענת הנתבעת כי המדובר בתביעה שסיכוייה קלושים ואשר הוגשה בשיהוי ניכר.

   26. הנתבעת אף מוסיפה, כי בתביעת התובע לא ניתן למצוא נימוק לשיהוי הניכר בהגשת התובענה שכן לשיטת התובע לא רק שלא היה כשיר לחתום על ההסכם בשל מצבו הנפשי, אלא שהמדובר במצב נפשי שנפרש על משך שנים ואף לטענתו היה ידוע לנתבעת.

   27. הנתבעת טוענת כי הטענה שהתובע סבל ממחלת נפש שנים טרם אישור הסכם הגירושין וכי זו פגעה ביכולתו להבין את ההסכם ומשמעות אישורו היא טענה מופרכת. לדידה, עיון במסמכי התובע מעלה מסקנה הפוכה- לא רק שהוא לא חולה במחלת נפש אלא שהוא כשיר גם לשמש כמדריך ותיק בבית הספר ללוחמה בטרור של **** והוא גם גויס בצו 8 במהלך מלחמת חרבות ברזל.

   28. הנתבעת אף טוענת כי מאז אישור הסכם הגירושין לפני כ-4 שנים, התובע גורר רגליים, משחית זמן שיפוטי, משחית משאבים ציבוריים וגורם לה להוצאות משפט גבוהות ביותר.

   29. הנתבעת טוענת כי על אף שהובהר לאיש במסגרת התיק הקשור כי החוק לא מתיר לו להציג בבית המשפט את חוות הדעת הפסיכיאטרית הפרטית מטעמו ואף הורה להוציאה מהתיק, התובע עושה דין לעצמו ושוב מצטט מחוות הדעת שנערכה עבורו ולבקשתו.

   30. הנתבעת טוענת כי במסמכים הרפואיים שצירף התובע להוכחת תביעתו, אין קביעה לפיה הנו חולה מחלת נפש מסוג מניה דיפרסיה.

   31. הנתבעת טוענת גם כי התובע אינו תומך טענותיו בראיות ומעלה טענות סתמיות שאין בהן שחר.

   32. הנתבעת טוענת עוד כי אי כדאיות בעסקה איננה עליה לביטול הסכם ובמיוחד כאשר מדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין ופסיקת בתי המשפט על כל ערכאותיהם בעניין זה ברורה.

   33. ביחס לטענת התובע בנוגע לאיזון שווי השבחת בית המגורים של הנתבעת, היא טוענת כי הבית נרכש כ-7 שנים טרם נישואי הצדדים, היא ביצעה בו שיפורים והשבחה גם בטרם הנישואין, ובעיקר סומכת טענותיה על הסכם הממון שערכו הצדדים בשנת 2005 ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין. לטענת הנתבעת בהסכם ממון הוחרג בית המגורים מהרכוש המשותף באופן שמלוא הזכויות בו תהיינה תמיד אך ורק לנתבעת, על אף המשכנתא המשולמת בעדו במהלך נישואיהם ועל אף שיפורים/השבחות שייעשו בו. עוד היא טוענת הסכם הממון נחתם לפני שיפוץ נרחב שנעשה בבית מכספים שנתן אביה ובתנאי שייערך הסכם ממון המחריג את הבית מהרכוש המשותף.

   34. עוד טוענת הנתבעת כי במסגרת הסכם הגירושין אישררו הצדדים גם את הוראות הסכם הממון שצורף אליו והיווה חלק בלתי נפרד ממנו.

   35. הנתבעת טוענת גם כי לאחר שפתחה הליך יישוב סכסוך בבית המשפט, הצדדים נדברו ביניהם ופנו לטיפול זוגי כדי להתגבר על משבר האמון שפקד אותם. עוד לטענתה, על אף היות שהגדירו הצדדים את הסכם הגירושין כ"הסכם שלום בית ולחילופין גירושין", היה זה דווקא התובע שבחר לוותר על שלום הבית ולהתגרש מיידית.

   36. הנתבעת טוענת כי התובע משמיט מתביעתו את הטענה שבגד בה, עזב את הבית בראשית שנת 2020, תוך שחי כרווק שהתרברב ביכולותיו בחדר המיטות גם בפני חברותיה. לטענתה הדברים אף לא צוינו בהסכם שכן חשבה שהם עושים ניסיון כן ואמיתי להתגבר על המשבר.

   37. עוד היא טוענת כי לאחר אישור הסכם הגירושין, התובע התאמץ מאוד "לבנות" לעצמו תיק רפואי פסיכיאטרי על מנת להשתחרר מה*** על רקע רפואי ובכך למנוע ממנה קבלת זכויותיה היחסיות בפנסיה שצבר במהלך החיים המשותפים.

   38. הנתבעת טוענת גם כי טענת התובע בדבר זכויות בהשבחת הנכס, משוללת יסוד, הן לנוכח הסכם הגירושין החלוט, הן לאור הסכם הממון הקובע זאת במפורט, והן לאור מימון השיפוץ בבית מכספי אביה.

   39. עוד טוענת הנתבעת כי התובע מאשים לשווא הן את בית המשפט, הן את הנתבעת והן את באת כוחו לשעבר שייצגה אותו בתיק הקשור שאישרה בהסכמתו את פסיקתאות האקטואר כשנתיים לאחר אישור הסכם הגירושין.

       דיון והכרעה

       הדין החל

   40. הלכה ידועה היא כי בית המשפט יבטל הסכמים שנחתמו בין צדדים ואשר קיבלו תוקף של פסק דין במקרים נדירים בלבד.

   41. אמנם הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין יבוטלו במקרים מסוימים אם נפל פגם בכריתתם, אך במקרים אלה הנטל הרובץ על הצד המבקש את הביטול הוא מוגבר ועל בית המשפט לנקוט במשנה זהירות בעת בחינת הדברים ולהשתכנע במידה משמעותית כי קיימים טעמים כבדי משקל בגינם ניתן לבטל את פסק הדין (ר' לעניין זה רע"א 2919/01 אושרוביץ נ' ליפה, פ"ד נה(5), 592 (2001); ע"א 443/83 קם נ' קם פ"ד לח (1) 767; ה"פ 7326/08 עמר נ' חביב (פורסם בנבו, 26.11.08); ע"א 5914/03 שוחט נ' כלל (פורסם בנבו, 1.5.05)).

   42. בית המשפט העליון עמד לא אחת על השוני שבין פסק דין שניתן בהסכמה לבין פסק דין "רגיל". על פי הפסיקה, פסק דין שניתן לאחר הסכמה מורכב משני חלקים: הראשון-ההסכם שנחתם בין בעלי הדין, על הוראותיו השונות. השני- החלטת בית המשפט אשר נותנת להסכם תוקף של פסק דין.

       כאשר צד מבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה עליו לבחור באחת משתי דרכים: ככל והוא מעוניין לבטל את פסק הדין מחמת פגם בחלק הראשון- בהסכם עצמו, יוכל להגיש תביעה לביטול פסק דין מחמת פגם בהסכם (כגון הטעיה, טעות וכו'). לעומת זאת אם צד מעוניין לבטל את פסק הדין מחמת פגם בחלק השני, החלק השיפוטי, הדרך הפתוחה בפניו היא הגשת ערעור (ר' לעניין זה רע"א 3960/05 נשר נ' שיבלי (פורסם בנבו, 26.12.05); רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק פ"ד נג 337).

   43. ההסכם נשוא התובענה הנו הסכם ממון בין בני זוג אשר ניתן לו בפסיקה מעמד מיוחד, והוא שונה בתכלית מהסכמי פשרה הנחתמים בין צדדים בהליכים אזרחיים. על מנת שהסכם זה יאושר בבית המשפט צריכים להתקיים מס' תנאים במצטבר: ראשית, על הצדדים להופיע בפני בית המשפט לצורך אישורו. שנית, בית המשפט צריך להסביר לצדדים את משמעות ההסכם עליו חתמו בטרם יאשרו. שלישית, על בית המשפט להשתכנע כי הצדדים חתמו על ההסכם באופן חופשי, הבינו את משמעותו, את הוראותיו ואת תוצאותיו.

       (ר' לעניין זה ס' 2(ב) לחוק יחסי ממון התשל"ג-1973 וס' 43 (א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

   44. לעניין ייחודיות הסכמי ממון התייחס בית המשפט העליון בע"א 4/80 מונק נ' מונק פ''ד לו(3) 421 1982:

       "...לפנינו חוק מיוחד, שיש בו משום תוספת על דיני החוזים הכלליים בנקודה הרלוואנטית לערעור זה.

       בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים, הקיימים בין בעל ואישה, קבע המחוקק, כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם, אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם".

        

   45. על כן כאמור, וכפי שצוין לעיל, לא בנקל יבוטל פסק דין הנותן תוקף להסכמות הצדדים ובמיוחד הדברים אמורים עת עסקינן בפסק דין שאישר הסכם גירושין, שלו מעמד ייחודי גם בשל אופי ודרך אישורו.

   46. לא בכדי מדיניות בתי המשפט הנה לצמצם את ההתערבות בהסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, רק לאותם מקרים נדירים בהם יוכח באופן ממשי, ואף מעבר למאזן ההסתברויות כי היה פגם בהסכם כתוצאה מפגם כלשהו ברצון של אחד הצדדים.

       טענת התובע להסכם מקפח

   47. לטענת התובע, הסכם הגירושין שנחתם ואושר בעניינם של הצדדים הוא הסכם מקפח, לקוי ופגום. כדי לתמוך בטענתו מפרט התובע בכתב תביעתו מס' סעיפים בהם לטעמו התובע יצא "מופסד" ונשאר בכל כלום וחוזר פעם אחר פעם על הטענה לפיה אם התובע היה כשיר הוא לא היה מסכים לנוסח מסוים ולא היה חותם על הסכם כזה.

   48. בחינת העובדות בתיק מגלה כי התובע לא הפסיד כל זכות שהגיעה לו ולא וויתר על חלק ברכוש המשותף, אלא לכל היותר לאחר מתן פסה"ד ובסמוך לביצוע הוראותיו סבר כי יוכל באמצעות הפעלת לחץ על הנתבעת לשבש, לעכב ולצמצם את חלקה של הנתבעת ברכוש המשותף באמצעות גרירת ההליכים והניסיון לאיים בניהול הליכי סרק.

   49. יובהר כי בחינת נתוני התא המשפחתי מעלה כי ההסכם כלל לא מקפח את התובע. זכויות הצדדים שהיו ברות איזון, חולקו ביניהם עפ"י הכללים והעקרונות הקבועים בחוק יחסי ממון ובפסיקה.

   50. הטענה לקיפוח עקב ויתור לכאורה על זכויות בבית שהוחרג מהסכם הגירושין, דינן להידחות על הסף. שכן סוגיית הבית הוסדרה כבר במסגרת הסכם ממון אחר שנחתם בין הצדדים לאחר שנישאו, כאשר לא למיותר לציין כי גם הסכם הממון הנ"ל אושר בפני בימ"ש. עסקינן בנכס שהיה שייך לנתבעת טרם נישואי הצדדים, ובמסגרת ההסכם נקבע מפורשות כי כלל הזכויות בנכס תשארנה של הנתבעת, לרבות השבחת הנכס. פסה"ד במסגרתו אושר הסכם הממון בשנת 2005 נותר על כנו ואין כל תביעה לביטולו.

       יתר על כן, גם בהסכם הגירושין שאושר בביהמ"ש חזרו הצדדים והבהירו כי הוראות הסכם הממון בענין הדירה נותרות על כנן.

   51. לא זו בלבד שהתובע לא הוכיח כי עסקינן בהסכם מקפח, אלא שכל שהצליח התובע לשכנע את ביהמ"ש הוא כי לאחר אישור ההסכם התעוררה בו כנראה תחושה שאם יגרור את ביצוע ההסכם יוכל להפעיל לחץ על הנתבעת ובכך יוכל לשפר את חלוקת ואיזון המשאבים בינו ובין הנתבעת לטובתו.

   52. יודגש כי לא הוכח כי התובע ויתר על חלק שמגיע לו במצבת הנכסים המשפחתית, המשותפת ואף לו היה מוכח כי ויתר על חלק כלשהו בנכס משותף, הרי שהלכה פסוקה היא כי הסכמים בתחום המשפחה, טומנים בחובם שיקולים אחרים ולכל הסכם שיקולים המייחדים אותו. יכול והסכם גירושין יכלול בתוכו ויתורים רבים הרלוונטיים לצדדים מסוימים, לתא המשפחתי ועוד. ויתורים אלה לא יהפכו בהכרח הסכם גירושין להסכם מקפח וזאת בשל ההבנה כי לכל משפחה ישנם שיקולים שונים משלה.

   53. כמו כן, טענות כגון אי כדאיות בעסקה או מקח טעות אינן עילות לביטול חוזה (ר' לעניין זה תמ"ש 29435/02 א.ו נ' מ.ר (פורסם בנבו, 5.7.05).

   54. התובע טוען כי ההסכם מקפח גם כיוון שאינו משקף את ה"עובדות האמיתיות". כך למשל טוען התובע כי הנתבעת לא הייתה זכאית למזונות אישה. זכאות אישה למזונות שנקבעים בפס"ד או בהסכם איננה בהכרח "ויתור" של התובע, אלא זכות שמגיעה לאישה עפ"י חוק והצדדים רשאים להסדיר זכות זו במסגרת הסכם לאחר ששקלו את שלל השקולים והעובדות בעניינם כפי שנעשה כך.

   55. כאמור לעיל, הליקוי העיקרי בהסכם לו טוען התובע בכתב טענותיו לאורך ההליך, מתייחס לדירת הנתבעת. לטענת התובע בעת שהכירו הצדדים הייתה שווה דירת הנתבעת כ-400,000 ₪. עוד הוא טוען כי במהלך נישואיהם הדירה הושבחה בסך של כ-1.6 ₪, בזכות השקעה כספית אדירה מטעמו, וכשנפרדו הייתה הדירה שווה כ-2 מיליון ₪. לטענת התובע לעניין השבחת הדירה אין זכר בהסכם ומשכך ההסכם הנו מקפח. לא ניתן לקבל טענה זו שעה שבין הצדדים נחתם בשנת 2005 הסכם ממון אשר מתייחס במפורש לסוגיה זו. עפ"י הוראות הסכם הממון שנערך כאמור כבר בשנת 2005, הוחרגה דירת הנתבעת ותכולתה, לרבות כל השבחה ביחס לדירה זו. יצוין כי גם לנתבעת טענות ביחס להשקעות מצידה בהשבחת הדירה ואולם ביהמ"ש לא דן בתביעה לביטול הסכם הממון הראשון, ביחס להחרגת הדירה שכן תביעה כזו כלל לא הוגשה. יתר על כן, העתק הסכם הממון צורף להסכם הגירושין המאוחר (אותו התובע מבקש לבטל) והיה חלק בלתי נפרד ממנו.

   56. התרשמות ביהמ"ש היא כי על אף שהדברים והחלוקה הרכושית בין הצדדים תואמת מסמכים שנערכו על ידם לאורך השנים, מתקשה התובע להתקדם עם הסכמות שגובשו על ידו, בין כשהיה מיוצג ובין כשבחר שלא להיות מיוצג ועל כן הוא מנסה לשנות את תמונת הדברים תוך ניסיון לקיפוח הנתבעת.

   57. עוד מובהר מעבר לאמור, כי עיון בהסכם הגירושין מלמד כי מעבר לזכויות המגיעות לנתבעת בפנסיה שנצברה בתקופת החיים המשותפים היא לא קיבלה כל חלק אחר ואין מדובר בהסכם שבו הנתבעת קיבלה "מתנות".

        

        

        

   58. זכויות פנסיה שנצברו במהלך תקופת החיים המשותפת הן זכויות משותפות לשני בני הזוג. עמדת התובע לפיה הוא לכאורה "מעניק" זכויות ביתר לנתבעת כאשר יירשם על שמה חלקה בזכויות הפנסיה שנצברו ב******, בתקופת החיים המשותפים, עלולה לשמוט את הקרקע שמתחת להוראות חוק יחסי ממון והמדיניות הנוגעת לרכוש משותף של בני זוג במדינת ישראל.

       חלוקת זכויות שנצברו בתקופת החיים המשותפים אינה הענקת מתנה של בן זוג אחד לבן זוג האחר. זוהי חלוקה פורמלית של זכויות משותפות.

   59. לא מצאתי לקבל גם את טענת התובע לפיה אם היה מיוצג או זוכה לייעוץ משפטי מוקדם להסכם הגירושין, לא היה מסכים להסכם "כה מקפח", שכן גם לאחר שניהל ההליך בתיק הקשור כשהיה מיוצג, הוא גיבש הסכמה בתום תקופת מו"מ, לפיה הפסיקתאות ייחתמו והזכויות יחולקו כאמור בחוק ובפסק הדין.

   60. לא למיותר לשוב ולהזכיר כי העדר ייצוג אין בו כדי לשלול את כשירות האדם לאשר בעצמו את ההסכם והאמור בו כפי שנעשה בענייננו.

       דבר לא מנע מהתובע לפנות לייעוץ משפטי וכפי שהבהיר במילותיו ותועד בפרוטוקול הדיון הוא בחר שלא לפנות לקבל ייעוץ. כאמור וכפי שצוין לעיל (ס' 5 לפסק הדין), בית המשפט במועד אישור ההסכם העלה את שאלת הייצוג והתובע אמר מפורשות שאינו מעוניין לפנות לייעוץ משפטי ולא תהיינה לו טענות בעניין.

       זאת ועוד: היעדר ייצוג כשלעצמו, אין בו כדי להביא לביטולו של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין (ר' עמ"ש 4231-09-24 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 16.4.2025)).

   61. טענת התובע לפיה ביטול הסכם הגירושין לא יגרום לנתבעת נזק שכן אם לא יגיעו הצדדים להסכמות, בית המשפט יוכל להכריע בסוגיות שבמחלוקת לטובתה, דינה להידחות. טענה זו עומדת בסתירה לכלל העקרונות המשפטיים לפיהם מתנהלת מערכת המשפט במדינת ישראל, סותרת את עקרון סופיות הדיון ומונעת קיומו של מחסום דיוני שיגן על בעלי דין מפני חזרה להתדיינויות בשאלות שכבר הוכרעו.

   62. גם ניסיון התובע לטעון כי כבר בסמוך לאחר אישור ההסכם ביקש לבטלו דינה להידחות. לא זו בלבד שהתובע לא הגיש את התביעה לביטול ההסכם בסמוך לאחר אישורו, אלא שגם לא הגיש את התביעה לביטולו, בסמוך לאחר הגשת התביעה לאכיפתו.

       כזכור וכאמור לעיל, התביעה לביטול ההסכם הוגשה רק 4 שנים לאחר מתן פסה"ד ושלוש שנים לאחר הגשת התביעה להליכי ביצוע.

       בין לבין ניתנה שוב הסכמת התובע, ממנה שב וחזר, לחתימת הפסיקתאות שנערכו ע"י האקטואר שאף הוא מונה לבקשת ובהסכמת הצדדים.

        

        

        

        

       הטענה לאי כשירות נפשית:

   63. כאמור התובע טוען כי על פי מסמכים רפואיים רבים שבידיו, "שרק מקצתם הוגשו לבית המשפט" הוא סובל שנים רבות וכ-12 שנים לפני אישור הסכם הגירושין מהפרעות נפשיות ואישיותיות שונות הכוללות הפרעה דו קוטבית ותסמינים דכאוניים.

   64. בחינת המסמכים הרפואיים שצירף התובע, מעלה כי אין שחר או בסיס לטענותיו. כך למשל במסמך רפואי של מומחה פסיכיאטר משנת 2008 (נספח 5 לכתב התביעה), אובחן התובע עם הפרעת קשב וריכוז המלווה בהיפראקטיביות אשר יוחסה לו מילדות או נערות. המסמכים הרפואיים הבאים עליהם מבקש לבסס טענתו הנם מסמכים רפואיים ממאי 2020 (נספחים 6 ו-7 לכתב התביעה), התקופה בה נפרדו הצדדים. במסמכים מתאר התובע שהוא לחוץ בעקבות עזיבת הבית, נמצא באי שקט נפשי ומתאר התפרצויות זעם. במסמך מיום 19.5.2020, ממיון במרכז לבריאות הנפש צוין כי אין עדות למצב פסיכוטי ואין עדות למסוכנות פיזית ומידית ואין אינדיקציה לאשפוז פסיכיאטרי. מכל מקום הוצע לתובע להתאשפז אך הוא סירב בתוקף. ממועד זה ועד לתקופה של כשנה וחצי אחר אישור ההסכם לא צורפו מסמכים רפואיים. המסמכים הבאים שצירף התובע הנם מסמכים רפואיים מחודש ספטמבר 2021 (נספחים 8 ו-9 לכתב התביעה). ממסמכים אלה אכן עולה כי ישנה החמרה במצבו של התובע אך כאמור המדובר בתקופת זמן מאוחרת למועד עריכת, חתימת ואישור ההסכם. במסמכים מצוין כי התובע החל טיפול לאחר משבר נישואין, קשיים כלכליים וכן משבר רומנטי נוסף שחווה לאחר מכן ותחושת בדידות. עוד מצוין כי "חווה פרידה נוספת מזה חודש וחצי, פרידה כאובה שאינה מיוזמתו, נמצא בתקופת השרדות בחייו, מרגיש בדידות גדולה אך לצד זה מתפקד טוב בעבודה במידת האפשר" (מתוך מכתב מראש צוות קב"נים ב****, נספח 8 לכתב התביעה).

   65. מכאן כי התובע צירף לתביעתו מספר דל של מסמכים רפואיים מהם לא עולה כי היה לו ליקוי כלשהו בבוחן המציאות, ולכל היותר קושי רגשי עקב שתי פרידות רצופות מבנות זוג.

   66. יתר על כן, לא זו בלבד שהמסמכים הרפואיים אינם תומכים בטענות התובע בענין מצבו הנפשי, הרגשי או הבריאותי, אלא שגם באולם ביהמ"ש התנהגותו לימדה מעבר לכל ספק, כי מצבו אינו דומה כלל ועיקר למתואר בפומפוזיות בכתבי הטענות.

       על אף הניסיון לתאר את התובע כאדם חלוש, נעדר כל עמוד שדרה ויכולת לנהל את ענייניו, ונעדר כל הבנה או תובנה למתרחש סביבו, במהלך עדותו התובע התנהג בצורה הפוכה לגמרי. התובע היה חד, הרים את קולו במספר נקודות זמן, ידע לטעון ארוכות בדבר חשיבות עבודתו, ניסה להקניט את ב"כ הנתבעת תוך התחמקות ממתן תשובות לשאלות מסוימות, תוך כדי עדותו עצר ועשה סקירה מקיפה ומסודרת של כל מה שכבר נשאל, מה שמעיד על חדות וריכוז גבוה. כמו כן, תשובותיו היו קוהרנטיות והוא אף ביקש לחלק ציונים לב"כ הנתבעת.

       התובע לא הצליח להסביר כיצד ממשיך ומחזיק בתפקיד בעל משמעות ב*****, מדריך ולוחם ב****, לוחם במלחמת חרבות ברזל, בשעה שטוען למצב נפשי של אי כשירות קיצונית.

   67. לא מצאתי לקבל את טענת התובע כי הוא לא הבין את ההסכם עליו חתם. לאורך כל דיון ההוכחות טען התובע שהוא לא הבין ולא מבין עד היום את ההסכם, שהוא לא זוכר המון דברים מאותה תקופה, שהוא היה בלחץ נפשי ורק רצה לסיים הכל. על אף האמור, בעדותו היה כאמור חד, וזכר היטב מה אמר לו עו"ד הוד באותה תקופה, גם על דברים שאינם משמעותיים, למשל כשהחמיא לו על החולצה (עמ' 29 לפרוטוקול שו' 34-35). סבורתני כי האופן בו ניסה התובע להציג את מצבו הקוגנטיבי והנפשי בתקופה של חתימת הסכם הגירושין הנו ניסיון מניפולטיבי ונפסד אשר לא עולה בקנה אחד עם האופן בו התרשמתי ממנו לאורך ההליכים המשפטיים. כך למשל כאשר נשאל בעדותו האם היה חותם באותה תקופה על מסמך שהוא לווה את המשכנתא של עו"ד הוד הוא השיב בחיוב (עמ' 7 לפרוטוקול שו' 22-24) למרות שיכול היה לענות תשובה פשוטה לפיה לא היה חותם על משכנתא של אדם אחר. ניכר כי התובע נחוש ונמרץ בניסיון לשכנע את ביהמ"ש שסבל מליקוי קוגניטיבי משמעותי אלא שהתיאור כ"כ מוגזם ולא תואם את המציאות עד כי הצטיירה תמונה רחוקה שנות אור מהמציאות העולה מהמסמכים הרפואיים והתיעוד הכתוב של אותה תקופה.

   68. יודגש כי עיקר טענות התובע נוגעות לויתור שלכאורה עשה על דירת הנתבעת, אלא שההסכם שהסדיר את ההפרדה הרכושית בזכויות הצדדים ביחס לדירת הנתבעת מלפני הנישואין נחתם כבר בשנת 2005, תקופה שגם לדידו של התובע לא התאפיינה באותן בעיות נפשיות מהן הוא סבל לטענתו בתקופת עריכת הסכם הגירושין.

   69. עוד יש מקום לציין כי התברר, כי אותו תובע שטען כי היה מבולבל לגמרי ולחוץ במועד הדיון לאישור ההסכם, לא התבלבל וזכר ודאג מיד לאחר הדיון לבטל את כרטיס האשראי של הנתבעת (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 19-30).

   70. התובע ממשיך בדרכו המניפולטיבית ובעוד שזכר היטב עובדות שמצא לנכון להציג ולהדגיש בפני ביהמ"ש ידע ביחס לאותה רצועת זמן לטעון כי דברים אחרים הוא אינו זוכר או אינו מבין אותם.

       כך למשל בענין מחלוקת בסוגיית הכספים ששימשו את הצדדים להרחבת הבית. מחד טען שהכסף שאבא של הנתבעת שלח (לטענתה 70 אלף דולר בשנת 2005/2006 ולדבריו 40 אלף דולר) לא הספיק להרחבת הבית והוא לקח הלוואות בסכומים מצטברים של למעלה מ-300,000 ₪ (עמ' 33 לפרוטוקול שורה 10) כדי לממן את ההרחבה של הבית. מאידך, כאשר נשאל מתי נלקחו ההלוואות הוא בחר לטעון כי לא יודע או לא זוכר (עמ' 33 לפרוטוקול שו' 29-35).

   71. לא למיותר לשוב ולהדגיש כי עסקינן בתובע שעבד לאורך כל השנים הרלוונטיות במשרות בכירות ותפקידים ביטחוניים משמעותיים כך שקשה לקבל את טענתו בדבר מצבו הנפשי הקשה אשר הקשה עליו להבין דברים בסיסיים או לפנות לייעוץ משפטי. כך למשל, כאשר נשאל האם היה לוחם ב**** הוא השיב: "כן עדיין". עוד הוא אישר שהוא מאמן בלוחמה בטרור וזה היה תפקידו בתקופת חתימת הסכם הגירושין (עמ' 8 לפרוטוקול שו' 10-22). בהמשך אישר התובע שהעבודה שמבצע כיום הנה עבודה של שירות חירום מטה במסגרתה הוא אחראי על שיבוץ מבצעי של אנשים הנמצאים בשטח (עמ' 8 לפרוטוקול שו' 34-38). יתר על כן התובע אישר מפורשות כי עבודתו מוגדרת כתפקיד בכיר מאד עם המון אחריות (עמ' 9 לפרוטוקול שו' 5-12) וקשה שלא לתהות האם ייתכן כי ב***** יועסק בתפקיד בטחוני כה בכיר אדם בעל מגבלה נפשית וקוגניטיבית כה חמורה לאורך מספר שנים מבלי שאיש ינקוט בצעד כלשהו לסיום תפקידו. תהייה זו יחד עם העובדה שהמסמכים הרפואיים שצורפו תומכים בכך שטענותיו בענין מצבו החלו לעלות רק לאחר אישור ההסכם, משכנעות את ביהמ"ש כי אין מדובר בטענה אמיתית ובמיוחד שעה שהתובע בחר שלא לבקש מינוי מומחה ניטרלי מטעם ביהמ"ש לצורך בירור טענותיו בענין זה.

   72. מכל המקובץ מתקבלת התמונה הברורה לפיה אין כל בסיס לטענות התובע בענין מצבו הנפשי והקוגניטיבי. עסקינן באדם מתפקד על הצד הגבוה של החיים, עובד בעבודה בטחונית רוויית אחריות, עומס ודורשת יכולות ביצוע גבוהות ביותר. גם אם נכונה הטענה כי מצבו הרגשי של התובע (להבדיל ממצב נפשי או קוגניטיבי) לא היה בשיא מדד האושר הרי שלא הוכח כי מצבו הרגשי מעבר לכל אדם סביר ורגיל בסיטואציה של גירושין מנע ממנו להבין מהות המסמכים עליהם חתם ואותם אישר בביהמ"ש בפני שופט.

       מצאתי לציין כי לא אחת, בעת אישור הסכמי גירושין, סיטואציה עצובה ומצערת לכל הדעות, מי מהצדדים, לעיתים שניהם, מביעים עצב ואף מזילים דמעה וביהמ"ש תמיד עוצר לשאול אותם האם הם סבורים כי יכולים לאשר ההסכם למרות הצער. בענייננו, לא היה אפילו בדל או זיק של ענין שגרם לביהמ"ש לחשוש או לחשוד בזמן אמת כי מי מבני הזוג אינם כשירים למעמד אישור ההסכם. ביהמ"ש מיוזמתו ומתוקף אחריותו אף וידא כי התובע שלא היה מיוצג בעת חתימת ההסכם ובעת אישור ההסכם ער לאפשרות הייצוג והוא הצהיר את שהצהיר והתרשמות ביהמ"ש בזמן אמת היתה כי התובע הבין היטב את תוכן ההסכם בעת החתימה ובעת האישור, כפי העולה מפרוטוקול הדיון.

   73. בשולי הדברים אציין לא מצאתי לשלול טענת ב"כ הנתבעת כי יכול והפנייה לגורמים רפואיים בענין זה בנקודת הזמן הההיא, נועדה בכלל לצורך הכרה בנכות רפואית ולקבלת קצבה מה**** והענין רק משמש את התובע לעוד מטרה בעת הזו, אך כאמור ממילא נוכח הנימוקים כמפורט לעיל, גם אם טענה זו נכונה היא אינה רלוונטית להליך שבכותרת.

        

       הגשת חוות דעת מומחה רפואי

   74. כזכור התובע לא ביקש כי ימונה מומחה מטעם ביהמ"ש לצורך הוכחות טענתו בענין מצבו הרפואי הנפשי. הלכה ידועה היא כי צד שאיננו מזמן עד שיש בעדותו כדי לסייע לו, חזקה שעדותו פועלת לרעתו, שכן אחרת היה מזמנו.

   75. ב"כ התובע טוען כי גם אם התובע לא היה אומר בדיון שהוא בטיפול נפשי, ובשלב מאוחר יותר לאחר חתימת ההסכם היה נבדק על ידי פסיכיאטר, והיה נקבע כי במועד חתימת ההסכם ואישורו הוא לא היה כשיר נפשית לחתום, גם אז דין ההסכם להתבטל (עמ' 3 ס' 7 לסיכומי התובע).

       עוד הוא טוען כי בית המשפט מנע מהתובע להגיש את חוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה ביום 10.7.2022 על ידי מומחה מטעמו ומבקש שוב כי בית המשפט יעיין בה עתה שכן "צדק עדיף לעשות מאוחר מאשר לעולם לא" (עמ' 4 ס' 8 לסיכומיו).

       טענה זו דינה להידחות. התובע לא הגיש כל בקשה למינוי מומחה ואף לא כל בקשה אחרת בענין הוכחת מצבו הרפואי באמצעות חוו"ד רפואית. התובע לא הצליח, לא באמצעות חוו"ד מומחה ולא באמצעות הצגת מסמכים רפואיים לעמוד בנטל המוטל עליו, להוכיח כי במועד חתימת ההסכם ובמועד אישורו, הוא לא היה כשיר נפשית.

       לא ניתן לייחס משקל רב או כלשהו לסברת התובע כי 4 שנים ממועד אישור ההסכם ו- 3 שנים ממועד הגשת התביעה לאכיפת הוראות ההסכם, אינן זמן מספיק וראוי לצורך איסוף המסמכים הרפואיים או נקיטה בהליכים מתאימים לצורך הוכחת הטענות. עצם העובדה שלמרות הצהרות חוזרות ונשנות של התובע מאז פתיחת ההליכים לאכיפת ההסכם, לא הצליח לגייס ראיות בדבר מצבו, מלמדת כי עסקינן בתכסיס בלבד.

        

       הטענה לפגם באישור ההסכם על ידי בית המשפט

   76. כפי שצוין לעיל, טענות הנוגעות לביטול הסכם, מחמת פגם בהליך האישור של ההסכם בפני בית המשפט, כלומר בחלק השיפוטי, מקומן להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין. ערעור כזה לא הוגש על ידי התובע, ותביעתו הנוכחית הוגשה גם היא בשיהוי ניכר כפי שכבר צוין ועוד יפורט בהמשך.

   77. עיון בפרוטוקול הדיון לאישור הסכם הגירושין, מלמד כי לא נפל כל פגם בהליך האישור וכי בית המשפט קיים את החובות המוטלות עליו בטרם מתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין וראו בעניין זה סעיפים 5 ו-6 לפסק הדין. הפרוטוקול מדבר בעד עצמו.

       שיהוי

   78. עסקינן כאמור בתובענה שהוגשה בשיהוי רב. לפי סעיף 20לחוק החוזים, תביעה לביטול הסכם יש להגיש בתוך זמן סביר לאחר שנודע על עילת הביטול. התביעה שבכותרת הוגשה כ-4 שנים לאחר שניתן פסק הדין. גם אם נניח, שהייתה מתקבלת הטענה בדבר מצבו הנפשי של התובע, ונניח שהייתה מתקבלת הטענה כי התובע הבין את תוצאות ההסכם עליו חתם רק לאחר הגשת התביעה על ידי התובעת בתיק הקשור, עדיין נשאלת השאלה מדוע התובע, בעת שהיה מיוצג לא הגיש מיד תביעה לביטול הסכם? לא זו בלבד אלא שבעודו מיוצג נתן הסכמתו לקידום הוראות פסה"ד ורק לאחר החלפת הייצוג חזר בו מהסכמתו בענין זה.

       אך בכך לא די. שכן גם לאחר החלפת הייצוג המשיך התובע וגרר את רגליו ונקט בשיהוי משמעותי נוסף ולא פעל להגשת התביעה שהצהיר במשך שנים שיגיש. לא התקבל כל הסבר מעבר לטענות סתמיות וכלליות, מדוע גם לאחר החלפת הייצוג חלפה תקופה נוספת בלתי מבוטלת עד שהוגשה התביעה? לא מצאתי כל הסבר או נימוק לשיהוי הקיצוני שחל בהגשת התביעה ע"י התובע. בינתיים הצדדים התגרשו, התובע אינו ממלא את חלקו בהסכם ואילו הנתבעת כאן, אשר הגישה תביעתה לאכיפת הסכם לפני למעלה מ-3 וחצי שנים, נאלצת להמתין שנים לקבלת זכויותיה עפ"י הסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף של פס"ד.

        

       סיום וסיכום

   79. לא ניתן שלא ליתן משקל להתנהלותו המניפולטיבית, חסרת תום הלב של התובע. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי סימנים לחוסר תו"ל של התובע הופיעו כבר בשלב ניהול ההליכים לקראת חתימת הסכם הגירושין.

   80. כך למשל, הנתבעת טענה ואני מקבלת את טענתה כי כותרת ההסכם עליו חתמו הצדדים הייתה "הסכם שלום בית ולחילופין גירושין", כאשר היא סברה כי הצדדים מנסים לשמור על הקן המשפחתי ולנסות לשקם את יחסיהם ורק אם לא יצליחו, יתגרשו. הנתבעת הבהירה כי למרות כותרת ההסכם ותוכנו בעניין ניסיון שלום הבית, הופתעה לגלות בפתח אולם בית המשפט ורגע לפני דיון אישור ההסכם כי התובע אינו מעוניין בשלום בית והוא מעוניין להתגרש. האמור קיבל ביטוי גם בדיון לאישור הסכם הגירושין, גם בעדותו של התובע בהליך שבכותרת (עמ' 6 לפרוטוקול שו' 38 וכן עמ' 12 לפרוטוקול שו' 39) וכן בחקירתה של הנתבעת (עמ' 52 לפרו' שו' 12-16, עמ' 57 שו' 6-14 ועמ' 58 שו' 14-30). עדותה של הנתבעת גם בנקודה זו הייתה אותנטית ומהימנה.

   81. סבורתני כי כאשר צד פועל בחוסר תום לב במיוחד כאשר עסקינן באישור הסכמי גירושין בין בני זוג, על מערכת המשפט להוקיע התנהלות מסוג זה.

   82. עוד אוסיף כי כמדיניות על ביהמ"ש אף לעודד סיום סכסוכים בהסכמה ולשמר את עקרון סופיות הדיון.

       לענין זה מצאתי להביא את דבריו של חברי, כב' השופט אסף זגורי בתה"ס 11271-09-15 צ.פ נ' מ.פ (פורסם בנבו, 10.1.2016):

        

       "אינטרס על בלב מערכת משפט המשפחה הוא אינטרס של עידוד הסכמים ועידוד הליכה בתלם של יישוב סכסוך בהסכמה (ראה רק לאחרונה חוק להסדר התדיינויות בענייני משפחה (הוראת שעה), התשע"ה -2014).

        

       רובם של סכסוכי הגירושין, מסתיימים בהסכמים ולא בפסקי דין, וטוב שכך.

       המערכת המשפחתית צריכה להמשיך ולהתנהל, פעמים רבות, גם לאחר יישוב הסכסוך וכאשר מדובר בהסכם, ללא ריבוי תביעות לאחריו, כך יש להניח שמוקנה "השקט התעשייתי" הנדרש להתנהלותה של המשפחה לאחר משבר הגירושין, פרידת ההורים ושינוי מצב הדברים (בעיקר מתייחס אני לטובת הילדים בהקשר זה ולקשייהם שלהם בעת פירוק המשפחה).

        

       שלושה טעמים כבדי משקל עומדים כנגד ביטול הסכמים שאושרו בבית המשפט לענייני משפחה: האחד הוא 'טובת החוזה'. השני, הוא "עיבוי גמירות הדעת" של הצדדים ושל בית המשפט בעת אישור ההסכם ולבסוף, 'קדושת יישוב הסכסוך בהסכמה'.

        

       בעניין חשיבות קיום החוזה, דומה כי נכתב רבות שפסילה של הסכמים מפאת ויתורים מפליגים של מי מבני הזוג, מטעמים שונים (קבלת גט, מזונות נמוכים יותר, סיום הסכסוך מהר יותר, ויתורים רכושיים), עשויה להשמיט הקרקע תחת חלק ניכר מהסכמי גירושין ולעיקרון שמירת החוזה, "לא תהיה תקומה" (דברי השופט זפט בתמ"א (ת"א) 4504/90 זקין נ' זקין, לא פורסם)).

        

       בעניין "עיבוי גמירות הדעת" של הצדדים ושל בית המשפט בעת אישור ההסכם בבית המשפט, חשוב להדגיש, כי הסכמי גירושין כוללים דוגמת זה שבפניי, לא מאושרים כלאחר יד בבית המשפט לענייני משפחה ; בית המשפט נוקט בגישה אקטיבית ובוחן סעיף סעיף מכל סעיפי ההסכם על מנת לברר עם הצדדים שהם מבינים אותם. מעבר להבנת הסעיפים וכחלק מגישתו הפעילתנית של בית המשפט לענייני משפחה, יש ולאחר בחינת וסקירת סעיפים שונים בהסכם, הוא משנה ו/או מבהיר האמור בהם בפרוטוקול ישיבת אישור ההסכם. כאשר נעשה הדבר ומשתכנע בית המשפט, כי הצדדים מודעים ומסכימים לשינויים ו/או הבהרות אלו, הרי שהולך ומתגבר הקושי מצד בעלי הדין לטעון לפגמים ברצון ובגמירות הדעת להתקשר בהסכם.

        

       גם בעניין חשיבות סופיות הדיון של יישוב הסכסוך בהסכמה נאמר רבות. אוסיף רק כי ככל שמתרחב הפתח להגשת תביעות לביטול הסכמיםשיישבו הסכסוך, כך מתרחקים אנו מאפשרות של וודאות בקרב בעלי הדין כי אכן יישוב הסכסוך בהסכמה אכן סופי והחלטי. יש ערך רב ביותר לסופיות הדיון בכלל ולכזו המושגת באמצעות הסכמי פשרה וגירושין בפרט. זאת בייחוד בשעה שממילא עניינים הנוגעים לסדרי שהיה, אפוטרופסות ומזונות נתונים לשינויים על פי הכללים שפותחו בדין ובפסיקה. משכך ובהיעדר אינדיקציה ראייתית של ממש, יש לבצר ההסדרים הרכושיים של הסכמי הגירושין ולהבטיח בכך חיזוק סופיות הדיון ועידוד יישוב הסכסוך בהסכמה".

        

   83. כאמור התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. לא זימן עדים היכולים לתמוך בטענותיו, לא השתמש בזכותו לבקש למנות מומחה רפואי, לא זימן את באת כוחו לשעבר (שייצגה אותו בתיק הקשור) לחקירה וזאת על אף טענות רבות מצידו בדבר התנהלותה ה"פסולה" וכן לא צירף מסמכים התומכים בטענותיו, ולאחר שבחנתי את כלל טענותיו מצאתי לדחות אותן ולדחות את התביעה.

   84. שעה שלא מצאתי להורות על ביטול ההסכם אין מקום להידרש לאיזון משאבים אחר מכפי שנקבע בהסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקך של פס"ד וכלל טענות כתב התביעה נדחות.

   85. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 45,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

   86. המזכירות תשלח פסה"ד לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

        

        

       מתירה העברה למאגרי פסיקה בהשמטת פרטים מזהים.

        

        

       ניתן היום, כ"ד אלול תשפ"ה, 17 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.