כתובה

לפנינו תביעת כתובה של האישה. הצדדים נישאו בתאריך ו' בניסן תשע"א (10.4.2011).

לצדדים ילד קטין שנולד בתאריך ז' בתשרי תשע"ג (23.9.12). הצדדים בפירוד מתאריך כ"ה סיון תשע"ג (3.6.13). בתאריך י"ז באב תשע"ג (24.7.13) חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר לא קיבל תוקף של פסק דין.

בתאריך י"ח בחשון תשע"ד (22.10.2013) פתח הבעל תביעת גירושין. הצדדים התגרשו בתאריך י"א בתמוז תשע"ה (28.6.2015).

הבעל [מ.] מהנדס חומרה והאישה [א.] עובדת באוניברסיטת [...].

הצדדים נפרדו בהיות הילד בן חצי שנה. בעת הפרידה סבלה האם מדיכאון אחרי לידה, והאב התמסר לטיפול בילד, ובשלב מסוים עבר עם הילד לבית הוריו במושב [ע.]. בהסכם הגירושין הוסכם שהילד יהיה במשמורתו של האב. האם קיבלה בצורה קשה את עזיבתו של הבעל ולאחר התאוששותה מהמשבר פנתה לבית המשפט בבקשה לקבל את המשמורת על הילד. בדיון בבית המשפט סירבה האם לאישור הסכם הגירושין וטענה שהיא מעוניינת במשמורת הילד, הצדדים ניהלו מאבק משפטי לגבי משמורת הילד, בית המשפט החליט על משמורת משותפת, האב חזר להתגורר ב[...] ונקבעו זמני שהות שווים.

עיקרי הטענות של הצדדים

כיום יש רגיעה במאבק המשפטי. האישה דורשת את כתובתה בסך של 180,000 ש''ח, לבעל מספר טענות לדחות תביעה זו.

א. הבעל טוען שהאישה היא זו שעזבה את הבית תחילה, והאישה מכחישה וטוענת ההיפך.

ב. בסיכומי הבעל נכתב שהצדדים מורדים זה על זה, והאישה טוענת שרוצה שלום בית ואינה מורדת כלל.

ג. מוסכם בין הצדדים שהאישה נכנסה למשבר נפשי אחר הלידה בעקבות דיכאון אחר הלידה.

ד. לטענת האב בעקבות זאת לא היתה מתפקדת בבית כלל והאב נאלץ לשמש כאב וכאם, כשבנוסף היה מטפל בכל מטלות הבית כשמידי פעם אימה של הנתבעת מסייעת בטיפול בילד הקטן. דבר זה מוכחש על ידי האישה בתצהיר לבית המשפט, כך הצהירה שם בסעיף 9: "אני זו שנטלתי את [א.] לטיפת חלב לחיסונים שונים, לביקורות השוטפות, הנקתי את [א.] וקמתי אליו בלילה".

ה. לטענת הבעל האישה אינה מתנהלת בצורה נורמלית ומתנהלת ללא שיקול דעת.

ו. בסעיף 55 לכתב התביעה נאמר: "בהזדמנות זו ראוי לציין את הקשר הסימביוטי הקיצוני שבין הנתבעת לבין אמה. הנתבעת אינה עושה דבר ללא אימה כאשר יוזכר כי מדובר בבחורה בת 28 שנים אשר כמעט ואינה יוצאת מהבית ללא ליווי של אימה". אף טענה זו מוכחשת על ידי האישה מהאמור בדבריה שצוטטו לעיל בסעיף ד'.

ז. לטענת הבעל גם במהלך הנישואין של הצדדים הנתבעת היתה מערבת את אימה בכל דבר וכל אספקט של הזוגיות.

ח. לטענת הבעל האישה הגישה תלונות שווא במשטרה, ודבר זה מוכחש על ידי האישה (פרוטוקול מיום ח' באייר - 27.4.2015).

ט. לטענת הבעל (סעיפים 73 – 88 בסיכומים) האישה אשמה בפירוד, טענה שמוכחשת על ידי האישה.

י. הבעל טוען כי האישה מחלה על כתובתה בזה שחתמה על הסכם גירושין, אפילו שחזרה בה וההסכם לא קיבל תוקף של פסק דין.

יא. הבעל עשה בדיקת פוליגרף על טענותיהם, האיש יצא דובר אמת וממילא האישה יצאה דוברת שקר.