תיק רבני 907104/4 פלוני נ' פלונית

בפנינו ערעור הבעל [לשעבר] וערעור שכנגד של האשה על החלטת ביה"ד האזורי מיום כ"ב בתמוז תשע"ד 20.7.14 בנושא הרכוש.

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 3.9.1973. והתגרשו ביום ג' בסיון תשע"ב (24.5.2012).

ביה"ד האזורי בהחלטתו בדעת הרוב פסק כדלהלן:

א.         לגבי הדירה במבשרת ציון, דעת הרוב היא שהדירה תחולק שווה בשווה בין הצדדים למרות שהדירה רשומה ע"ש האשה בלבד. לדעת המיעוט לאשה מגיע 2/3 מהדירה ולבעל 1/3. והלכה כדעת הרוב.

ב.         הזכויות הפנסיוניות של האישה יישארו שלה בלבד ואין לאיש חלק בהן. האיש יישאר לבדו בזכויותיו ובחובותיו בחברה שעל שמו.

ג.          הרכבים של החברה יישארו בבעלות האיש בלבד. הרכבים הפרטיים יישארו בבעלותו של כל אחד מהצדדים אשר הרכב רשום על שמו.

ד.         הצדדים שותפים בכל המיטלטלין בשווה. בהעדר הסכמה על החלוקה, יפנו למגשר מוסכם. לדעת המיעוט כל חפץ שיוכח מי שהביאו או ירש אותו יישאר שלו ולגבי שאר החפצים יחולקו בשווה.

ה.         באשר לדמי השימוש בדירה לדעה א' עד הגירושין הבעל פטור מלשלם ומהגירושין ישלם מחצית השכירות. לדעה ב' מיום הגירושין על הבעל לשלם 2/3 משווי השכירות על התקופה שגר בה והאשה תשלם 1/3 מדמי השכירות בתקופה שגרה בה ממועד הגירושין. לדעה ג' על הבעל לשלם מחצית השכירות מתאריך החלטת ביה"ד לחייבו במחצית השכירות עד צאתו מהבית והתקופה שהאשה גרה בבית תקוזז מהחלק שהוא צריך לשלם.

אי לכך לדעת הרוב רק מתקופת הגירושין על הבעל לשלם את מחצית מדמי השימוש בדירה, לדעת מיעוט א' עליו לשלם 2/3 ולדעת מיעוט ב' עליו לשלם מחצית השכירות החל מיום החלטת ביה"ד.

ביה"ד בדעת הרוב מנמק את המסקנות אליו הגיע כך:

בנוגע לדירה כותב ביה"ד בדעה א' :

בנוגע לדירה במבשרת ירושלים הציג הבעל את חוזה המכר שנעשה בין המוכר לקונים, היינו, הבעל והאשה. ומכתב של האשה, כתוב וחתום בכתב ידה, לפיה הדירה שייכת לשניהם בשווה, ורק הרישום הוא על שמה בלבד. גם הציג הבעל מסמך של החברה המשכנת בה נרשם כי הדירה שייכת לבעל ולאשה.

האשה טוענת כי משנת 2001 בוצעה הפרדה רכושית בינה לבין הבעל, במסגרתה השיבה את המניה בעסק הבעל שהייתה בבעלותה לבעל והוא הבטיח לה שבהמשך ירשום את הדירה על שמה, ואכן כך הוא עשה בשנת 2004. ובנוגע למכתב של האשה, בה נכתב ונחתם בכתב ידה, כי הדירה שייכת לשניהם בשווה, ורק הרישום הוא על שמה בלבד. אומרת האשה כי היא הייתה חולה באותה תקופה ולא ניתן להסתמך עליו. הבעל דחה טענה זו מכל וכל וניסה להוכיח כי באותה תקופה האשה הייתה צלולה בדעתה.

הבעל טוען כי הדירה נרשמה על שם האשה בלבד בגלל רצונם להסתיר את הנכס מנושים, והאשה טוענת שבאותה תקופה לא היו לחברה נושים. הבעל האריך בכתב ובעל פה להוכיח כי לחברה שבבעלותו היו הרבה חובות...

לאחר העיון נראה, כי האשה הודתה בכתב ידה ובחתימתה שהדירה שייכת גם לבעל, ולא הוכיחה כי היא כתבה את הודאתה כשהייתה מחוסרת דעה. והודאת בעל דין כמאה עדים דמי. גם כשבוחנים את מסמכי קניית הדירה שהוצגו ע"י הבעל נראה כי אכן הדירה שייכת לשני הצדדים בשווה, ואין זה משנה מה הסיבה שהדירה נרשמה רק על שם האשה.

לפיכך יש להכריע כי הדירה שייכת לשני הצדדים.

ודעה ג' בפסה"ד מצטרף לדעה א' וכותב:

...ואני מסכים עמו בנושא זה, כי הדירה במבשרת ציון צריכה להתחלק בשווה למרות שהיא רשומה ע"ש האשה, מאחר ונקנתה מכספים משותפים מדירה קודמת שהייתה רשומה ע"ש שניהם.