תיק הוצאה לפועל מס' 5030810516

מונחת לפניי בקשת החייב בטענת פרעתי והתנגדותו להגדלת החוב בתיק מיום 1.6.16.

התיק נפתח ביום 3.5.16 לביצוע פסק הדין של בימ"ש העליון מיום 21.3.16, בו חוייב החייב (בנק דיסקונט, להלן: "החייב או הבנק") לשלם לזוכה הוצאות הערעור בסך של 30,000 ₪. היות ופסק הדין הנ"ל ביטל את פסק דינו של בימ"ש המחוזי נשוא הערעור (פס"ד מיום 15.4.15 כב' השופט פרסקי), הוא יצר חיוב נוסף של ביטול הוצאות המשפט שנפסקו במסגרתו, והלכה למעשה, קם חיוב נוסף משותף של החייב יחד עם כונסי הנכסים – יעקב אמסטר, עו"ד, וחנה קומט, עו"ד – להשיב לידי הזוכה סך של 18,000 ₪.

יוצא אפוא, כי נוכח פסק הדין של בימ"ש העליון מיום 21.3.16 היה על החייב לשלם לזוכה סך כולל של 48,000 ₪, כלהלן: סך של 30,000 ₪ בגין הוצאות משפט בערעור (להלן: "החיוב הראשון"); סך של 18,000 ₪ בגין השבת הוצאות המשפט שנפסקו לחובת הזוכה בהליך שבוטל (להלן: "החיוב השני"). ודוק: החיוב השני הנו חיוב במשותף החל יחד ולחוד הן על הבנק והן על כונסי הנכסים, כפי שנקבע בפסק הדין של בימ"ש המחוזי. עוד יצוין בהקשר זה: כי סכום החיוב השני בסך של 18,000 ₪ הועבר לידי החייב והכונסים מכספי הפיקדון שהפקיד הזוכה בתביעה שהגיש נשוא פסק הדין של בימ"ש המחוזי מיום 15.4.15, ועל כן, נדרשה השבתו לידי הזוכה מידי המחזיקים בו.

לטענת החייב הוא פרע את מלוא 2 חיוביו הנ"ל על דרך קיזוזים תקפים אשר בוצעו כדין בימים 18.4.16 ו – 5.5.16 ; על כן, הגדלת החוב שנעשתה בתיק, נעשתה שלא כדין ומן הדין להורות על ביטולה ועל סגירת התיק. הזוכה כופר בכך ולטענתו הקיזוז השני שנעשה, אינו תקף כדין; אין מדובר בחיובים הדדיים בין אותם צדדים במערכת יחסים זהה; כספי ההוצאות ששולמו בהליך קמא הנם כספי ערבון שאינם ברי קיזוז ועל החייב היה להשיבם לידי הזוכה או להפקידם בקופת בימ"ש; קיים חוסר תום לב מצד ב"כ הבנק; יש להורות על השבת המצב לקדמותו במדוייק; הרשם נעדר סמכות לדון בהודעת קיזוז נטענת השנויה במחלוקת; הגדלת הקרן בוצעה כדין וכמצוות התקנות.

ביום 27.11.16 התקיים לפניי דיון בבקשה. הצדדים בקשו לסכם טענותיהם בכתב, ומשהוגשו הסיכומים בשל התיק למתן החלטה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ובדבריהם לפניי בדיון, נחה דעתי כי מן הדין לקבל הבקשה. להלן אפרט טעמיי לכך:

אמנם הסמכות לדון בטענת קיזוז לא נקבעה במפורש בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, אולם הלכה פסוקה היא, כי במסגרת טענת "פרעתי" ניתן יהיה להוכיח את הקיזוז. נפסק, כי בידי החייב להוכיח זכות קיזוז, שקיומה איננו שנוי במחלוקת, במסגרת בקשה בטענת פירעון (דוגמת זכות קיזוז מפורשת על פי פסק דין, החלטה, זכות שנובעת מחיוב שדינו כפסק דין, או  זכות שהזוכה הודה בקיומה במפורש). יחד עם זאת, בירור זכות קיזוז שנויה במחלוקת איננו מצוי בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל במסגרת בקשה בטענת פרעתי [בהקשר זה השוו, למשל: רע"א 922/06 וינשטיין נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ תק-על 2006(2), 826; רע"א 191/87 רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ תק-על 87(2), 661 ; עש"א (ת"א) 1874/08  קשת ניקוי יבש בע"מ נ' אומגה טיפולי טקסטיל תעשייתיים (1978) בע"מ (טרם פורסם ; 19.9.10) ; ע"א (תל-אביב-יפו) 2641/08 אבניאל נ' פולק (טרם פורסם , 27.10.09) ; ע"א (תל-אביב-יפו) 2998/07 ארביב נ' תחנת מעבר השרון בע"מ ואח' תק-מח 2008(3), 822 ; ע"א (תל-אביב-יפו) 3018/07 מסאלחה מחמוד חסן נ'  בנק דיסקונט לישראל בע"מ תק-מח 2008(3), 1450;  ע"א (תל-אביב-יפו) 1279/04 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' מריאמי  תק-מח 2004(2), 6534 ; בר"ע (חיפה) 3307/96 ויטנברג נ' בנק לאומי לישראל תק-מח 98(1), 486 ; ה"פ (תל-אביב-יפו) 176758/99 קיבוץ מעיין צבי נ' דרשן תק-של 99(4), 998 [.

במאמר מוסגר אעיר כי סמכותו של רשם ההוצאה לפועל, לעסוק בסוגיה המונחת בפניו, נבחנת על פי התשובה לשאלה, "האם הסוגיה עוסקת בביצועם של פסק דין או החלטה, הניתנים לאכיפה, אשר הוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל; או שמא, הסוגיה שבפני רשם ההוצאה לפועל, חורגת ממתחם הביצוע, ועניינה הכרעה בסכסוך חדש, החיצוני לביצועו של פסק הדין"? (ע"א (מחוזי ת"א) 3033/04 קרדוב יזום והשקעות בע"מ נ' טל חיות חברה לבניין בע"מ, [פורסם בנבו] תק-מח 2006(4), 9245 , 9248 (2006)

כאמור, יש להבחין בין זכות קיזוז קיימת לבין זכות קיזוז נטענת (רע"א 5336/06 עו"ד גיל פרמינגר נ' עיריית חיפה, [פורסם בנבו] תק-על 2007(1), 4865 , 4867 (2007). זכות קיזוז קיימת: " פירושה זכות שקיומה אינו שנוי במחלוקת, כאשר הזוכה הודה במפורש בקיומה או שזו זכות חלוטה ושוב אין הזוכה יכול להלין על קיומה. זכות קיזוז קיימת תיתכן גם "כאשר ניתן פסק דין סופי במחלוקת אחרת שהייתה בין הזוכה לחייב" (ע"א5336/06 לעיל) . טענה כזו ניתן לטעון במסגרת טענת "פרעתי" . זכות קיזוז נטענת : "שהינה זכות קיזוז השנויה במחלוקת. טענה כזו אמורה להעמיד לטוען עילת הגנה בפני תביעת יריבו ובירורה של טענה כזו חורגת מגדר סמכותו של ראש ההוצאה לפועל הדן בטענת "פרעתי" (ע"א 5336/06 לעיל).

הרציונאל העומד ביסוד ההתייחסות השונה לסוגי טענת "פרעתי" השונים מתבסס על הגדרת תפקידו של רשם ההוצל"פ, שהוא בעיקרו ביצוע פסקי דין וחיובים מוחלטים אחרים, מבלי לקבוע זכויות של בעלי הדין, אלא במקרים מסוימים ומיוחדים בלבד, ואין לרשם ההוצל"פ סמכות לדון בתביעות שיש לחייב כנגד יריבו. לענין זה ראה,(ע"א (מחוזי ת"א) 3033/04 קרדוב יזום והשקעות בע"מ נ' טל חיות חברה לבניין בע"מ, [פורסם בנבו] תק-מח 2006(4), 9245 , 9249 (2006); עש"א (ק"ש) 27728-01-11 המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" נ' משה רזניק, פורסם באתר נבו.; ע"א (מחוזי ת"א) 3033/04 קרדוב יזום והשקעות בע"מ נ' טל חיות חברה לבניין בע"מ, [פורסם בנבו] תק-מח 2006(4), 9245 , 9249 (2006).

ודוק, טענת קיזוז קיימת יש להעלות בצורה מפורטת וברורה, ויש להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת, ואין די בהעלאת טענת קיזוז בעלמא (ע"א 579/85 ב"ש 288/86ב"ש 332/86 משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2), 765 , 767-768 (1986).

במקרה דנן, התברר לפניי כי ביום 18.4.16, עובר לפתיחת התיק, מסר החייב לזוכה הודעת קיזוז אשר על פיה קוזז סך של 15,441.7 ₪ כנגד סגירת תיק הוצל"פ מס' 507590-06-15 אשר נפתח על ידי החייב כנגד הזוכה בלשכת ההוצל"פ בתל אביב. על סכום זה אין מחלוקת בין הצדדים כי ניתן לקזזו והוא הופחת בעת פתיחת התיק ע"י באת כוח הזוכה.

ביום 21.4.16 העביר החייב סכום של 14,558 ₪ לקופת בימ"ש המחוזי בתיק 20119-01-12 לחשבון העירבון בתובענה (ראה: נספח ה' לסיכומי החייב). לטענת הזוכה, מאחר ובימ"ש העליון השיב התיק להמשך דיון בפני בימ"ש המחוזי וקיימת החלטה מיום 23.10.13 כי כתנאי לבירור התביעה על הזוכה להפקיד סך של 80,000 ₪ כערובה להוצאות הנתבעים, ומאחר וסך של 18,000 ₪ מתוך ערבון זה שולמו לחייב ולכונסי הנכסים כנ"ל, ונותר בקופת העירבון רק סך של 62,000 ₪ - העביר הוא את הסך הנותר (מתוך ה – 30,000 ₪ שנפסקו נגדו) לקופת בימ"ש המחוזי (במקום הזוכה). בכך, לפי הטענה, יצא לכדי חובה לפרוע את החיוב הראשון בתיק, ופרע 30,000 ₪ מתוך החוב. יצוין, כי החייב הודיע הן בתגובותיו לבקשה והן בדיון, כי יסכים להעברת הסך הנ"ל 14,558 ₪ אשר הופקד בקופת בימ"ש המחוזי ישירות לידי הזוכה, בכפוף לכך שההליכים נגדו לא ימשכו אלא אם ישלים הזוכה את העירבון אשר נדרש להפקיד כתנאי לדיון בתובענה. מענה להצעה זו לא ניתן ע"י הזוכה.

בכל הנוגע לסכום זה (14,558 ש"ח), שוכנעתי כי התקיים לפניי קיזוז כדין ובתום לב. המדובר באותם צדדים במערכת יחסים משפטית זהה כהוראת סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973; מדובר על חיובים כספיים קצובים באותו עניין, כאשר הקיזוז אינו יכול להיות שנוי במחלוקת שכן, החלטת בימ"ש מיום 23.10.13 בדבר חיוב הזוכה להפקיד העירבון עודנה בתוקף, ואף חודדה וקבלה משנה תוקף ע"י בימ"ש המחוזי בהמשך בהחלטתו מיום 30.5.16 (נספח י"ד לסיכומי החייב). התברר לפניי כי במסגרת ההליכים שבין הצדדים, הזוכה אינו "נוהג" לפרוע חיובים כספיים שנפסקים נגדו כלפי החייב כגון: הוצאות משפט (עלה בדיון ומעיון בתיקי ההוצל"פ נשוא הקיזוזים), ומשכך, החייב אשר דואג באופן סביר לענייניו ולקניינו רשאי היה לקיים את חיוב הזוכה בהשלמת הפקדת העירבון בקופת בימ"ש, ולקזז כנגד חיוב קצוב זה, את יתרת סכום ההוצאות אשר נותר לו לשלם לזוכה. על כל פנים, העובדה שהחייב נתן הסכמתו לפניי והצהיר כי נכון הוא "להחליף" הכספים, כך שיוקצו תחילה ישירות לזוכה, ולאחר מכן יופקדו על ידו לקופת בימ"ש המחוזי – מעידה על תום לבו של החייב בקיום החיוב אשר מוטל עליו. מנגד, העובדה שהזוכה לא נענה להצעה זו מעיבה על תום לבו, ואף עולה לכדי ניסיון לסיכול קיום החיוב. בכל מקרה, העדר הסכמת הזוכה לקבל הכספים ישירות לידיו, משכללת פעולת הקיזוז על דרך ההפקדה לתיק בימ"ש המחוזי, שכן נלמדת מכך הסכמה במשתמע של הזוכה לפעולת הקיזוז.

אשר על כן, הריני קובע כי החייב פרע כדין את החיוב הראשון בסך של 30,000 ₪ עוד בחודש אפריל 2016, וקובע כי לא היה מקום לפתוח נגדו תיק הוצאה לפועל בגין חיוב זה.

ביחס לקיום החיוב השני אשר נובע מפסק הדין של בימ"ש העליון – התברר לפניי כי ביום 5.5.16 נמסרה לזוכה הודעת קיזוז נוספת אשר על פיה, סכום של 7,513 ₪ קוזז על דרך של סגירת תיק הוצל"פ מס' 507596-06-15 אשר נפתח לגביית הוצאות משפט לכונסת הנכסים קומט. סכום של 10,562 ₪ קוזז על דרך של הקטנת קרן בתיק הוצל"פ מס' 507578-06-15 אשר נפתח לגביית הוצאות משפטיות לטובת הכונס אמסטר. כלומר, בסך הכל שולם לזוכה סכום נוסף של 18,075 ₪ על דרך של קיזוז, ובכך קויים על ידי החייב החיוב השני (ראה: נספחים ז' – י' לסיכומי החייב).

אף קיזוז זה הנו קיזוז תקף כדין ואין כל מקום להתנגדות הזוכה לו. במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים כי עו"ד חנה אפרת קומט הנה באת כוחו החוקית של הבנק ומוסמכת מטעמו לייצגו הן בהליך בפני ערכאת קמא (בימ"ש המחוזי) והן לפניי, בהליך ההוצאה לפועל. אף לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים, כי החיוב השני של השבת הוצאות המשפט שנפסקו לחובת הזוכה הנה חיוב משותף החל בצוותא חדא, יחד ולחוד, הן על הבנק והן על כונסי הנכסים קומט ואמסטר, כנ"ל. כן, עו"ד קומט הצהירה לפניי בדיון כבאת כוח הבנק כי הוא הסמיכה לפרוע את חיוביו באמצעות הקיזוזים שבוצעו, ולא הובאה כל ראיה מצד הזוכה לפגם שנפל בהצהרה זו. משכך – מדובר בקיזוז כדין אשר עונה לתנאי סעיף 53 לחוק החוזים. לפנינו, קיזוז חיובים כספיים הדדיים בין אותם הצדדים, במערכת יחסים זהה. החייב פרע אפוא סכום נוסף בסך של 18,000 ₪ כדין.