אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תביעת אב להפחתת דמי מזונות

תביעת אב להפחתת דמי מזונות

תאריך פרסום : 12/02/2020 | גרסת הדפסה
ב"ה
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
48390-07-17
03/12/2018
בפני השופט הבכיר:
שלמה אלבז

- נגד -
התובע:
י.ט.
הנתבעת:
ד. ט.
עדי סלומון - משרד עו"ד יגאל ארנון
פסק דין

 ובעניין הקטינים:                          

1. י', ילידת 2004

2. ב', יליד 2005

לפני תביעת אב להפחתת דמי המזונות שנקבע כי עליו לשלם לאשתו לשעבר עבור 2 ילדיהם המשותפים, הקטינים שבכותרת.

אדון תחילה בשאלה האם הנסיבות שחלו לאחר מתן פסה"ד למזונות מצדיקות דיון בבקשה להפחתת המזונות. בהתאם לתשובה לשאלה זו אבחן את מצבו הכלכלי של כל אחד מההורים, אקבע מהו סכום המזונות להם זקוקים הילדים ומה חלק ההשתתפות של כל הורה בהוצאה.

  1. הצדדים הם בני זוג לשעבר, הורים ל- 2 ילדים משותפים, בת שגילה כ-14.5 ובן שבימים הקרובים ימלאו לו 13 שנים.
  2. בפס"ד שניתן ביום 9.11.09 נקבע שדמי המזונות שישלם התובע לנתבעת עבור הקטינים יעמדו ע"ס 2,500 ₪ לחודש. התובע טען שבצירוף הצמדה למדד המחירים, עומדים דמי המזונות כיום ע"ס 3,000 ₪ לחודש. האם טוענת שמדובר ב- 2,694 ₪ לחודש. עוד הוסיפה שהאב אינו משלם את דמי המזונות וכי הצטבר חוב מזונות גבוה בתיק ההוצל"פ.
  3. ביום 1.9.17 הוריתי על הפחתה זמנית של דמי המזונות בסך 500 ₪ לחודש, וזאת לתקופה החל מיום 1.8.17.
  4. בכתב התביעה טען התובע שחלו מספר שינויים בנסיבות המצדיקים דיון מחדש בסכום המזונות שנפסקו והפחתתם:
  • א. בתם הגדולה של הצדדים עברה להתגורר בפנימייה, ואינה מתגוררת עם הנתבעת.
  • ב. מאז ניתן פסה"ד נישא התובע בשנית ונולדו לו 4 ילדים נוספים.
  • ג. כיום מצבו הכלכלי של התובע הוא בכי רע. התובע שקוע בחובות כבדים. התובע החל בהליך פשיטת רגל, אך עקב מצבו הכלכלי הקשה, ואי יכולתו לשאת בצו התשלומים, נסגר תיק הפש"ר שפתח. סך חובותיו של התובע עומד על כ-900,000 ₪ לפחות.
  • ד. מזה כ-4 שנים נמצאת הנתבעת בזוגיות עם ... מולטי-מיליונר, מתגוררת עמו והיא אינה נדרשת לשאת בהוצאות המדור שלה. גם הוצאות המדור של הילדים משולמות במלואן ע"י בן הזוג.
  • ה. הנתבעת עובדת ב... מזה כ-19 שנה, התקדמה בעבודתה והיא בעלת יכולת הכנסה גבוהה ומבוססת, יותר מזו של התובע. 
  1. התובע ביקש לבטל לחלוטין את החיוב במזונותיה של הבת י' המתגוררת בפנימייה, ולהפחית את מזונותיו של הבן ב' לסך 800 ₪ לחודש.
  2. הנתבעת התנגדה לתביעה. לטענתה, דמי המזונות שנפסקו הם בגדר המינימום וזאת בהסתמך על ההנחה  שתתקיים משמורת משותפת. בפועל, מאז ניתן פסה"ד לא הלין התובע את הקטינים בביתו והם שהו אצלו לכל היותר מספר שעות בשנה. במצב דברים זה, אין התובע נושא בכל הוצאה שהיא מהוצאותיהם. בנוסף, מאז ניתן פסה"ד לא שילם התובע את דמי המזונות בהם חויב וחוב המזונות בתיק ההוצל"פ נכון למועד הגשת כתב ההגנה הגיע ללמעלה מ-210,000 ₪.
  3. עוד טענה הנתבעת שבניגוד לטענות התובע, חל שיפור של ממש במצבו הכלכלי, ובעוד שבמועד מתן פסק הדין השתכר 4,000 ₪ לחודש בלבד, הרי שכיום הכנסתו עולה על 10,000 ₪ לחודש.
  4. כידוע, הלכה היא בדיני מזונות כי ניתן לדון מחדש בסכום המזונות, כאשר קיים שינוי נסיבות מהותי אשר יצדיק את השינוי. בתיק מ"א 410/94 הלוי נ' הלוי (15.2.96) נקבע כי את המושג "שינוי נסיבות" יש לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי ולמצבי חיים משתנים. ראו גם ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה (1982).
  5. בתמ"א 957/93 פלונית נ' אלמוני (1994) נקבע שעל מבקש השינוי להוכיח את המרכיבים הבאים:
  • שינוי נסיבות מהותי.
  • שינוי בלתי צפוי.
  • גרימת אי-צדק.
  1. בתובענה לשינוי חיוב המזונות בגין שינוי נסיבות, בית המשפט אינו בודק מחדש מהו סכום המזונות שראוי לפסוק, תוך עיון מחדש בהכנסות החייב ובצורכי הנזקקים למזונות. תובענה להפחתה איננה "הזדמנות שנייה" לתובע להוציא מבית המשפט פסק דין אשר יהיה לרוחו, יותר מפסק הדין הקודם והיא אינה חלופה להגשת ערעור על פסק הדין המקורי. לאחר שפסק דין למזונות הפך לחלוט, אין הוא פתוח לשינויים או לתיקונים, אלא אם כן יוכיח התובע שינוי נסיבות מהותי שחל לאחר מועד מתן פסק הדין המקורי.
  2. פסק דין למזונות ניתן לשינוי כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות, בהתחשב במצב השורר היום, לעומת הנסיבות שהיו קיימות בעת מתן פסק הדין שמבקש התובע לתקן, להבדיל משינוי של מה בכך. אין לצאת מתוך הנחה שכל שינוי בנסיבות יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות, פס"ד פייגה, הנ"ל. על ביהמ"ש הדן בתביעה חדשה, לקבוע בזהירות יתירה ובצורה ברורה וחד משמעית, האם חל שינוי בנסיבות, מהו שינוי הנסיבות, והאם שינוי הנסיבות מצדיק שינוי בסכום המזונות אשר נקבע בעבר, תמ"ש 14652/97 איתם נ' איתם (2003) וכן ע"א 473/78 אשתר נ' אשתר (1979).
  3. על פי הפסיקה, שינוי נסיבות מהותי, לצורך שינוי בחיוב המזונות, הינו שינוי, אשר לא נצפה מראש ושלא הייתה כל אפשרות לצפותו מראש במועד פסק הדין, פס"ד פייגה הנ"ל.
  4. במ"א (י-ם) 85/89 פז נ' פז (לא פורסם, הח"מ בהיותו עו"ד, ייצג בו את האם) (1989) נקבע:

"כשמדובר בשינוי נסיבות המצריכות שינוי בגובה המזונות, אין הכוונה לשינויים של מה בכך, כל יום שונה ממשנהו והצרכים משתנים עם הימים. הילדים גדלים, הצרכים מקבלים גוון והדגש שונה מגיל לגיל, יש הוצאות חד פעמיות שנתקלים בהן במרוצת השנים... יש גם עקומות משתנות במשכורת ובהכנסות... כל אלה אינם מקנים זכות לשינוי המזונות מחמת שינוי נסיבות. כלל זה נכון גם לגבי תוספות בעלי אופי קבוע יותר שהן או צפויות או שאינן שוקלות משקל מוחץ שיש בו כדי לזעזע, בנתוני הכנסה לא נמוכים, את האיזון ההגיוני של ההכנסות כפי שעמד בבסיס פסה"ד שניתן".

  1. בפסק הדין, בבג"צ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (1994), נקבע ששינוי מהותי בנסיבות שאירע לאחר מתן פסק הדין, צריך להיות שינוי ההופך את המשך קיומו של פסק הדין לבלתי צודק. ראה גם ע"א 442/83 קם נ' קם (1984).
  2. נטל ההוכחה שחל שינוי מהותי בנסיבות, על פי הקריטריונים הנ"ל, מוטל על בעל הדין הטוען זאת, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".
  3. אפנה לדון בטענות התובע לאור הוראות הפסיקה.

הולדת ילדי התובע כבסיס לשינוי נסיבות

  1. כאמור, התובע טען שיש בהולדת 4 ילדיו כדי ללמד על שינוי נסיבות ועל כך שהוא נדרש להוציא הוצאות נוספות אשר לא היו ידועות במועד מתן פסה"ד.
  2. על פי ההלכה הפסוקה, הולדת ילד נוסף לאב, מאישה אחרת מהווה עקרונית שינוי נסיבות מהותי, לצורך דיון בסוגיית המזונות. עם זאת, אין בה כשלעצמה כדי להנביע אוטומטית הפחתת מזונות אלא כאשר היא חוברת יחד עם ירידה חדה במצבו הכלכלי של האב. ראו ספרו של עו"ד אבישי גריידי "מזונות ילדים הלכה ומעשה", הוצאת חוקת המשפט בע"מ, עמ' 290.
  3. בע"א 381/86 אבין נ' אבין (1987) נקבע שאין לצאת מן ההנחה שכל שינוי בהרכב המשפחתי החדש, יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות. עוד נקבע ש"פירושה של הגישה של בית המשפט היא, כי לכל הולדת ילד נוסף אצל המשיב תוסיף ותפחית את סכום המזונות של המערערות ומסקנה זו היא מרחיקת לכת מדי".
  4. בע"א 259/75 שטראוס נ' שטראוס (1976) נקבע שנישואיו השניים של המשיב וחובותיו החומריות הנוספות שקיבל על עצמו בעקבות הנישואין, היו בגדר הצפוי מראש.
  5. בנסיבות העניין שלפני אני סבור כי הולדת 4 ילדים נוספים לתובע גרמה בהכרח לשינוי במצבו הכלכלי, שכן מדובר בהוצאה משמעותית נוספת, אשר הגם שיכול והייתה צפויה, יש בה כדי להשפיע על שיקולי הצדק בהם יבחר בית המשפט להתערב, לאור מצבו החדש של האב.
  6. בנוסף, עיון במצבת חובותיו של התובע מגלה שאכן המדובר באדם המצוי בחובות כבדים ביותר, המובילים לכך שהוא עומד כפסע לפני קריסה כלכלית מוחלטת. גם נסיבה זו מצדיקה התערבות בית המשפט בעניינו של התובע.
  7. עם זאת, הדיון ייעשה בדרך שונה מזו שביקשו הצדדים. ביום 19.7.17, יום אחד בלבד לפני שהוגשה התובענה דנן, פורסמה הלכת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (להלן: "בע"מ 919/15"). בשורה התחתונה של פסה"ד נקבע שבניגוד לדין שהיה נהוג בעבר, בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה. כל זאת בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.
  8. בעמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ' ב' נ' א' ב' (20.12.17) נקבע שיש להחיל את הלכת בע"מ 919/15 רטרואקטיבית על תיקים תלויים ועומדים בערכאות השיפוט. עוד נקבע שם שעקרונות פסה"ד חלים גם במקרה שאין מדובר במשמורת משותפת וזאת בשל השינוי בתפיסה העקרונית אודות מקורות החיוב במזונות לאחר גיל 6.
  9. במקרה דנן גילם של ילדי הצדדים הוא בטווח הגילאים בו עסק פסק הדין בבע"מ 19/15 ועל כן יש לבחון מהי החבות במזונות עבורם, לאחר כינונה של ההלכה החדשה.
  10. דרך חישוב המזונות על פי פסה"ד בבע"מ 919/15 נעשתה בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה בצורה לא אחידה. על דרך הכלל אני נוטה לאמץ את הנוסחה שהוצעה במאמרם של ע' וש' ליפשיץ (להלן: "ליפשיץ") "מזונות ילדים בגילים 6 עד 15, בעקבות בע"מ 919/15" בכתב העת מחקרי משפט כרך מ' עמוד 400 (תשע"ט), ולקבוע את חישוב המזונות בהתאם למודל 6 השלבים שהוצע במאמר.
  11. על פי מודל 6 השלבים, יש לחבר את רכיב המדור לרכיב ההוצאות תלויות השהות ולרכיב ההוצאות שאינן תלויות שהות כדי לקבוע את דמי המזונות שישלם בעל ההכנסה הגבוהה מההורים לידי בעל ההכנסה הנמוכה.

לשם ההמחשה: מדור + הוצאות תלויות שהות + הוצאות שאינן תלויות שהות = מזונות.

מאחר ובמקרה שלפני, כפי שיפורט בהמשך, לא מקיים התובע סדרי שהות משמעותיים עם הקטינים, יחושבו הוצאות הנתבעת על הקטינים כדמי המזונות המחייבים לצורך חישוב הנוסחה, והתובע הוא שיעביר את התשלום לידי הנתבעת.

  1. כדי לחשב את 3 הרכיבים המצרפיים המרכיבים את חיוב המזונות, יש לחשב, ביחס לכל אחד מההורים בנפרד, את 2 הקבועים הבאים:

חישוב ההכנסה של ההורה עפ"י הכלל הבא: הכנסתו הפנויה של ההורה לחלק לסך ההכנסות הפנויות של שני ההורים = ההכנסה של ההורה.

זמני השהות של ההורה עפ"י הכלל הבא: מספר ימי השהות של הילדים בבית אותו הורה לחלק ל- 14 ימים = שיעור השהות של ההורה. כפי שיובהר בהמשך, במקרה דנן הילדים אינם שוהים בבית האב.

  1. לאחר מכן מחשבים את חיוב המזונות ביחס לכל אחת מההוצאות:

הוצאות תלויות שהות עפ"י הנוסחה: סך כל ההוצאות תלויות השהות של הקטין בשני הבתים כפול ([שעור ההשתכרות של ההורה] פחות [שיעור השהות אצל ההורה]) = חיוב ההוצאות תלויות השהות של ההורה.

הוצאות שאינן תלויות שהות עפ"י הנוסחה: גובה ההוצאות שאינן תלויות שהות בשני הבתים כפול שיעור ההשתכרות של ההורה פחות הוצאות ההורה שאינן תלויות שהות אשר ההורה מוציא בפועל על הקטינים = חיוב ההורה בהוצאות שאינן תלויות שהות.

  1. את רכיב המדור מחשבים כך: שיעור ההשתכרות של ההורה כפול (הוצאות מדור הקטינים בבית ההורה + הוצאות מדור הילדים בבית ההורה השני) פחות הוצאות מדור הקטינים בבית ההורה = רכיב המדור.
  2. מעבר לכך נושאים ההורים בהוצאות החריגות עפ"י שיעור הכנסתם, כמו ביחס להוצאות שאינן תלויות שהות.
  3. כבסיס לדיון אציין את הקביעות הבאות:
  • א. הצדדים התמקדו בעיקר בשאלת השינוי המהותי, ובשאלת הכנסות כל אחד מהצדדים ומצבו הכלכלי, אך לא בשאלת צרכי הקטינים. מכל מקום, צרכי הקטינים לא הוכחו דיים ע"י מי מהצדדים.
  • ב. עלה בידי האם להוכיח שהתובע אינו מקיים הסדרי ביקור קבועים עם הקטינים, ואינו מלינם בביתו (ראה לדוגמה הודאתו בפרוטוקול בדיון עמ' 19, שורה 16 ושורה 20). על כן, לא יחושבו צרכי המדור של הקטינים בבית התובע, ולא יופחתו מצרכי הקטינים הוצאות תלויות שהות בביתו.
  • ג. באשר להכנסתו הפנויה של התובע, חישוב ההכנסה יבוצע בהתאם לכלל הכנסות משק הבית המשותף עם בת זוגו כיום, והפחתת כלל הוצאות משק הבית המשותף, זאת משום שהתובע ובת זוגו מקיימים משק בית משותף לכל דבר ועניין, ומשלמים את חובות הנתבע כחלק מההכנסות המשותפות (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 28-29). כך גם הוצגו הדברים ע"י התובע.
  1. כעת אפנה לדון בטענות הצדדים ביחס לכל אחד מרכיבי הנוסחה, בנפרד.

ההכנסה הפנויה של ההורים

  1. בעמ' 29 למאמר קובעים ליפשיץ שקודם לקביעת שיעור ההכנסה של ההורה, יופחתו מהכנסתו הוצאות חיוניות, כך שבנוסחה יוצב רכיב ההכנסה הפנויה בלבד. הרעיון שהוביל למסקנתם היה שלו יישאר להורה מסוים סכום נמוך שיחושב כהכנסה פנויה, ישתמש ההורה בסכום זה כדי לשלם את הוצאותיו החיוניות, וממילא הסכום לא ישמש את הקטין.
  2. במסגרת ההפחתה של צרכים חיוניים מונים ליפשיץ את ההוצאות הבאות: צרכי המדור של ההורה שהם חלקו של ההורה בהוצאות המדור, חיובי מזונות קודמים, החזרי חובות וכיו"ב.
  3. עוד מציינים ליפשיץ שיש לבחון רכוש נוסף שבבעלות ההורים, המשליך על הכנסתם הפנויה.

הכנסה פנויה – משפחת התובע

  1. בכתב התביעה טען התובע שהוא עובד כ... ב... במשרה וחצי, כ- 14-15 שעות ביום, ומשתכר כ- 10,000 ₪ נטו בלבד. ממוצע כל תלושי השכר שהוגשו בתיק העיד על כך שלתובע הכנסה בסך 10,431 ₪ נטו לחודש. התובע לא הגיש את התלוש לחודש יולי 2017. בחודשים ספטמבר-נובמבר 2017 קיבל התובע דמי אבטלה בסך 6,389 ₪ לחודש.
  2. בתצהיר העדות הראשית טען התובע שבעקבות הליכי ההוצל"פ שהפעילה הנתבעת כנגד מעסיקו, הוא פוטר מעבודתו ביום 15.9.17 ובזמן זה קיבל דמי אבטלה בסך 6,600 ₪ לחודש.
  3. במועד הגשת הסיכומים נטען שהן התובע והן אשתו טרם מצאו עבודה חדשה.
  4. בכתב התביעה טען התובע שאשתו משתכרת כ- 5,700 ₪ לחודש מעבודות משק בית. בתצהיר העדות הראשית, שהוגש ביום 12.12.17, טען התובע שלאשתו הכנסה נוספת ממעסיקתה, עבור עבודות ניקיון שהיא מבצעת במשרדי המעסיקה, בסך 1,500 ₪ לחודש. דהיינו, סך הכנסות אשת התובע עמדו על 7,200 ₪ לחודש.
  5. ביום 20.12.17, כ-8 ימים בלבד לאחר שהוגש תצהיר העדות הראשית, טען התובע שאשתו פוטרה מעבודתה בניקיון וכי היא עתידה לתבוע את מעסיקתה בגין הפרת זכויותיה. אשת התובע טענה בתצהירה כי לא ניתן לה מכתב פיטורין, כך שאין באפשרותה לתבוע דמי אבטלה. עוד טענה שגם אם תמצא עבודה חלופית, ככל הנראה לא תמצא עבודה בה תשתכר באותם סכומים, שכן היא סובלת מפריצת דיסק, דבר שיקשה עליה לעסוק בניקיון בתים, מה גם שמדובר בשכר גבוה מהמקובל בתחום זה.
  6. התובע טען שהוא ואשתו שוכרים למגוריהם דירת 4 חדרים אשר עלות השכרתה עומדת ע"ס 5,500 ₪ לחודש. התובע לא חלק על העובדה שהוא מתגורר בפרויקט יוקרתי בשכונת ... אך טען שהוא משלם שכ"ד נמוך משום שהמשכיר הוא אדם אמיד ובעל חסד, המאפשר לו להתגורר במקום בשכ"ד נמוך. עוד טען התובע שלו היה מתגורר באזור מגורים אחר בירושלים, היה משלם שכ"ד זהה.
  7. התובע טען שהוא נושא בעלות החזקת בתו במעון בסך 2,200 ₪ לחודש. מדובר במעון ....
  8. בשל מצבו החמור, התובע מתנהל באמצעות חשבונות הבנק של אשתו, המצויים ביתרת חובה גבוהה בסך 24,500 ₪. מחשבונות אלה ניטלו הלוואות בסך 60,000 ₪, אשר ההחזר החודשי בגינם עומד ע"ס 2,500 ₪. כמו כן נטל התובע הלוואה מחברת כרטיסי האשראי, בסך  26,000 ₪, עבורה הוא משלם החזר חודשי בסך 900 ₪. בחודש נובמבר 2016 נטל האב הלוואה ממקום עבודתו ועל כן מנוכים משכרו 1,000 ₪ לחודש. סה"כ משלם התובע עבור החזר הלוואות 4,400 ₪ מדי חודש.
  9. עוד טען התובע שתלויים ועומדים נגדו 20 תיקי הוצל"פ פתוחים אשר החוב הכולל שנצבר בהם עומד ע"ס 833,000 ₪. התובע טען שהחובות הצטברו במהלך נישואיו לנתבעת, אך בשל הגינותו נטל על עצמו את החובות. מתוך הסכומים האמורים 210,000 ₪ נצברו בתיק המזונות שפתחה נגדו הנתבעת.
  10. התובע הציג אישור רו"ח לפיו לעסק ה... שהיה בבעלות אשתו, ונסגר בשנת 2015, נצברו חובות בסך 757,358 ₪.
  11. מעבר לכך לתובע חוב לעיריית ... בסך 17,500 ₪. בנוסף נצבר לתובע חוב למוסד לביטוח לאומי בסך 7,000 ₪, אשר כתוצאה ממנו הוא אינו מקבל את קצבת הילדים. התובע טען שאת החובות האמורים אין הוא משלם, בשל מצבו הכלכלי הקשה. בחקירתו חזר בו התובע מהטענה שאינו מקבל את קצבת הילדים, וטען שהוא מקבל 415 ₪ לחודש, שכן חובו למוסד לביטוח לאומי נפרס (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 17-21).
  12. אין בבעלות התובע נכס מקרקעין.
  13. בכתב התביעה טען התובע שצירוף הסכומים הבאים: 5,500 ₪ לשכירות, 2,200 ₪ למעון הקטינה, והחזר הלוואות בסך 4,400 ₪ לחודש, מוביל לכך שמהכנסותיו והכנסות אשתו נותרים 2,600 ₪ בלבד לתשלום כל הוצאות משפחתו החדשה, אך כאשר עליו לשלם את דמי המזונות בסך 3,000 ₪ לחודש, למעשה לא נותר לו דבר למחיית משפחתו.
  14. בתצהירו שינה התובע את הסכומים האמורים, טען שסכום החזרי החובות נמוך יותר ועומד על סך 3,200 ₪ לחודש, צירף עלות צהרון לשניים מהקטינים בסך 660 ₪ לחודש, וטען שההכנסה שנותרת לו ולרעייתו עומדת ע"ס 5,540 ₪ לחודש, מהם הם אמורים לכלכל את כל הוצאותיהם וכן לשלם את דמי המזונות.
  15. התובע טען שהנתבעת נוקטת נגדו בהליכים מבצעיים בהוצאה לפועל, עד כדי עיקול כל משכורתו.
  16. בתיק פשיטת הרגל, שאמנם נסגר, ניתן צו תשלומים בסך 500 ₪ לחודש, ונקצבו מזונות הקטינים לסך 1,000 ₪ לחודש. אמנם, החלטה זו אינה מחייבת אך יש בה כדי ליתן אומדן על מצבו הכלכלי של התובע, ולצרכי הקטינים, כפי שכב' ביהמ"ש המחוזי העריכם.
  17. הנתבעת הכחישה את כל טענות התובע. לטענתה, פעמיים בעבר ניסה התובע לפנות להליכי פשיטת רגל, אך אלה בוטלו משום שהתברר שהתובע מנצל לרעה את ההליכים. כך גם נדחו בקשות התובע לפריסת חוב המזונות בתיק ההוצל"פ, משום שהתובע לא עמד בתשלומי המזונות השוטפים. במועדים בהם היה התובע בהליכי הפש"ר, אשר אחד מהם נמשך כ-3 שנים, לא היה באפשרותה לגבות ממנו את חוב המזונות והיא נותרה ללא כל תשלום, שכן התובע לא עמד גם בצו התשלומים שנפסק לו. באמרת אגב אציין כי בהודעתה האחרונה טענה הנתבעת שגם בימים אלה מצוי התובע בהליך פש"ר חדשים שפתח.
  18. התובע טען שיש לדחות את טענות הנתבעת בעניין זה. לטענתו הוא                               פנה להליכי פש"ר לא בניסיון לחמוק מחוב המזונות אלא מאחר וניסה להתמודד עם יתר חובותיו ולסיימם, ובנוסף, אין להאשימו בכך שלא עמד בצו התשלומים, שכן מובן מאליו שנזקק לשלם את הוצאות יתר ילדיו טרם יחל בתשלום חובותיו.
  19. עוד טענה הנתבעת שקיים פער ממשי בין הסכומים שטען התובע שהוא מקבל מעבודתו בכל חודש (10,000 ₪ לחודש) לבין חלק מתלושי השכר שלו המעידים על הכנסה בסך 14 אלף ₪ ואף 19 אלף ₪ לחודש. מעסיקו של התובע טען שסכומים אלה נוצרו כתוצאה מחוב שהוא חב לתובע על תשלומי עבר, אך לא הוצגה כל ראיה לטענות אלה. הנתבעת הפנתה בצדק לכך שהתובע הודה בכך שהיה מקבל מקדמות ממעסיקו, על חשבון הפיצויים, תוך ניסיון מצד מעסיקו לסייע לו במצבו הכלכלי (ראה לדוגמה עמ' 12 לפרוטוקול). עם זאת, טענת התובע על כך שבסופו של דבר קוזזו הסכומים העודפים מדמי הפיצויים מקובלת עלי. כפי שאפרט בהמשך, נראה שהשכר שקיבל התובע עבור עבודתו ב... כ- 10,000 ₪ נטו בחודש, הוא שכר גבוה ביחס לעובדי ... בתחום, ואין להניח שהתובע קיבל מעבר לכך ממעסיקו. 
  20. הנתבעת טענה גם ששכרה של אשת התובע לא דווח כראוי. אשת התובע פרסמה עצמה כבעלת ... מצליח, ובנוסף, לא דיווחה כראוי על כלל הכנסותיה ועיסוקיה.
  21. הנתבעת הוסיפה וטענה שאין להתייחס לכך שנכון למועד הגשת הסיכומים היו התובע ואשתו מפוטרים, שכן לדבריה מדובר במצב זמני, שיש לצפות שיסתיים בקרוב.
  22. עוד טענה הנתבעת שיש למצוא ראיה למצבו הכלכלי הטוב של התובע בכך שהוא נוהג בג'יפ חדש ויוקרתי, שעלותו מאות אלפי ₪. התובע הכחיש טענה זו וטען שהרכב רשום על שם אמו, והיא מאפשרת לבני הזוג להשתמש בו כשהם זקוקים לכך (ראה: עמ' 16 שורות 22-34). בעניין זה לא אמר התובע אמת ועוד בדיון הבהרתי לו כי ניתן ללמוד מדפי החשבון שהוגשו שהוצאות הרכב משולמות על ידו ועל ידי אשתו. כך לדוגמה שולמו בכרטיס האשראי הוצאות שטיפת הרכב, רכישת דלק ותשלום לחניון.
  23. השימוש שעושה התובע ברכב הרשום על שם אמו דומה לרשות שנותן בן זוג של הנתבעת לגור בדירה השייכת לו או שהוצאות השכירות שלה ממומנות על ידו. כשם שאין מוטלות הוצאות מדור על הנתבעת במהלך הקשר עם בן זוגה כך לא מוטלות על התובע הוצאות מימון רכישת רכב ויתכן גם החזקתו. לצורך הדיון בתיק זה אעריך את שווי החיסכון או את שווי ההנאה שמפיק התובע מהרכב האמור בסכום מינימאלי של 500 ₪ לחודש ואוסף סכום זה למקורות הכנסתו.
  24. טרם פירוט ההכרעה אציין כי אכן ניתן להתרשם מכך שלתובע חובות רבים המגיעים לכדי מיליון ₪, עם זאת, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להשליך על חובתו לזון את ילדיו. לכך יש להוסיף שהולדת 4 ילדים נוספים אינה משחררת את התובע מחובתו לשלם את מזונות ילדיו מנישואיו הקודמים. ההשלכה שתהיה לחובות התובע, ככל ואלה קיימים, היא שככל שיוכח שהתובע נושא בפועל מדי חודש בחודשו בהחזרי חובות, אזי יש להפחית את הסכומים האמורים מהכנסתו הפנויה.
  25. בחינת מצבו הכלכלי של התובע מובילה לקביעת הקביעות הבאות:
  • א. מתלושי השכר שצירף התובע לתצהירו עולה שממוצע הכנסתו ב-12 החודשים שקדמו להגשת התצהיר עמד ע"ס 10,390 ₪, וזאת לאחר ניכוי 1,000 ₪ משכרו בגין הלוואה שניטלה. התובע עבד בממוצע כ-220 שעות בחודש ועל כן לא היה באפשרותו להגדיל את השתכרותו. כמו כן נראה כי מדובר בשכר המרבי שניתן להשתכר מעבודה בתחום ה..., ואין לייחס לתובע יכולת הכנסה גבוהה יותר.
  • ב. בשל הצורך הרב בתחום עיסוקו, יש לצפות שהתובע ימצא עבודה דומה בזמן הקרוב, ועל כן אני מייחס לתובע יכולת השתכרות דומה לזו שהייתה לו בשנים האחרונות, בסך 11,000 ₪ נטו לחודש. אציין כי אין בכוונתי להפחית משכר התובע 1,000 ₪ לחודש בגין ניכוי החזר הלוואה, שכן התובע עתיד להיות מועסק במקום עבודה אחר, שם לא יופחתו מהכנסתו החזרי ההלוואה.
  • ג. כפי שציינתי לעיל, לתובע חובות גבוהים ביותר בסכומים הקרובים לכמיליון ₪. התובע אחראי במידה רבה למצבו הכלכלי. בניגוד לטענות התובע על כך ששני תיקי הפש"ר שפתח נסגרו עקב אי עמידה בצו התשלומים, מתברר מהמסמכים שהוגשו, שהתיקים נסגרו עקב אי שיתוף פעולה מצד התובע הן בהגשת מסמכים, הן בהתייצבות לחקירה, הן בתשלום חוב מזונות שוטף וכו'. לתובע ניתנו מספר הזדמנויות והתרשמתי שבית המשפט אף הלך לקראתו בניסיון לסייע לו לעמוד בתנאי פשיטת הרגל (ראו לדוגמה החלטת כב' השופט טפרברג מיום... בפש"ר .... אך התובע התעלם מדרישות התשלום עד שבוטל הליך הפש"ר. התובע גם גרם לתחושות חוסר אמון אצל המנהלים המיוחדים. כפי שציינו המנהלים המיוחדים, מטרת התובע הייתה להפחית מחוב המזונות שלו כלפי ילדיו, אך הוא כלל לא ביקש לסיים ברצינות את תשלום חובותיו ולקבל הפטר. נכתב מפורשות שהתובע ניצל את הליכי פשיטת הרגל לרעה.
  • ד. מפירוט עסקאות האשראי של התובע ואשתו ניתן ללמוד שהוצאות בני הזוג היומיומיות הן ריאליות, ואינן מופרזות, וגם כב' רשמת ההוצל"פ עמדה על כך בהחלטתה מיום 0.7.17, אך לא כן הדבר ביחס לשכר הדירה. התובע טען שמדובר בסכום נמוך, בסך    5,500 ₪, בעוד ששכר דירה זה כלל אינו נמוך ואינו תואם את הסכום שהיה על אדם במצבו הכלכלי של התובע לשלם. מעבר לכך, למגוריו בפרויקט מגורים יוקרתי עלויות נלוות נוספות כגון ארנונה גבוהה, עלויות החזקה וועד בית גבוהים וכיו"ב, כך שברור שעלות המגורים בפרויקט היוקרתי גבוהה מיכולתו הכלכלית, על פי טענתו. עוד יש לציין שהחזקת רכב יוקרתי גם היא מטילה הוצאה כבדה על המשק המשותף. ראה בעניין זה גם בהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ אשר קבעה גם היא שהוצאות התובע אינן תואמות את מצבו הכלכלי. כך גם התשלום שמשלם התובע עבור מעון לבתו הקטינה. אין זה סביר שהיו מטילים על התובע הוצאה כה גבוהה, במעון ... לאור מצבו הכלכלי, ומשהוטל עליו תשלום כה גבוה, יש לשער שהיה זה משום שלא פעל למיצוי ההנחות המגיעות לו. מכל מקום, במועד כתיבת פסק הדין בתו הקטנה של התובע עתידה לסיים את המעון, ועל כן אין מקום להפחית את הוצאות המעון משכרם הפנוי של ההורים.
  • ה. כאמור, הערכתי את שווי החיסכון שחוסך התובע בכך שמסופק לו רכב השייך לאמו בסך 500 ₪ לחודש.
  • ו. באשר לאשת התובע, אמנם נטען שאשת התובע לא הייתה מועסקת נכון למועד הגשת הסיכומים, אך יש לשער שגם היא עתידה למצוא תעסוקה בקרוב שכן תחום עיסוקה הוא תחום בעל ביקוש רב.
  • ז. מקובלות עלי טענות התובע שהשכר שקיבלה אשתו, החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד פיטוריה, בסך 7,200 ₪ לחודש, היה גבוה מהשכר שנהוג לשלם במקצוע עיסוקה. עבודתה של אשת התובע היא עבודה פיזית וקשה, אשר הגם ששכרה בצידה, עם השנים פוחתת היכולת לעבוד בה, ולצד זה גם כושר ההשתכרות. זאת ועוד, ככל שאשת התובע תעבוד בעבודות ניקיון כשכירה, אזי אין שכרה צפוי לעלות על שכר המינימום. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי בעבר קיבלה אשת התובע סכומים גבוהים יותר, וניתן לראות כי שכרה טרם החלה לעסוק בניקיון לא עלה מעולם על שכר המינימום.

לאור האמור אני קובע את יכולת השתכרותה של אשת התובע עפ"י שכר המינימום הנהוג במשק היום עבור משרה מלאה, 5,300 ₪ ברוטו לחודש, ואת שכר הנטו ע"ס כ- 4,800 ₪ לחודש. מובן שהאמור הוא עפ"י אומדנה שכן נתוני התובע ואשתו אינם מונחים לפני, מאחר ועל פי המידע שנמסר בתום הדיון ובסיכומים, שני בני הזוג לא היו מועסקים.

  1. כפי שציינתי לעיל, להכנסות התובע ואשתו יש להוסיף 415 ₪ המתקבלים עבור קצבת הילדים.
  2. בהתאם לקביעות שהונחו לעיל יש לצאת מן ההנחה שהכנסות התובע ואשתו עומדים על 17,215 ₪ נטו לחודש.

הפחתה משכרם הפנוי של התובע ושל אשתו

  1. כפי שכבר ציינתי, טענות התובע ביחס להפחתות שיש לבצע מהכנסות המשק המשותף אינן מקובלות עלי. כך ביחס לדמי השכירות וכך ביחס להוצאות המעון.
  2. בנוסף לאמור, התובע לא הוכיח שחרף חובותיו הגבוהים, הוא אכן נושא בהחזרי חובות בתיק ההוצל"פ. כך גם ביחס ליתר החובות הנטענים. בכתב התביעה טען התובע שהחזרי החובות עומדים ע"ס 4,400 ₪ לחודש, ללא הוכחה, בתצהירו טען התובע שמדובר בהחזרים חודשיים בסך 3,200 ₪ לחודש, ללא כל הסבר מניח את הדעת ביחס לשינוי הסכומים. לאחר מכן, בדיון ביום 28.12.17 שוב טען התובע שמדובר בהחזר חודשי בסך 4,200 ₪ לחודש (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 27-21).
  3. כאשר עיינתי בדפי החשבון שהוצגו, לא מצאתי הורדות בגין החזרי חובות, למעט העברה חודשית לחשבון חברת ה....., בסך 1,800 ₪ לחודש, אשר יכול והם משמשים להחזר חובות שכן מפירוט ההלוואות בחשבון החברה ניתן ללמוד על החזרי חובות חודשיים בסך של כ-  1,900 ₪ לחודש. בחודש אחד בלבד ראיתי החזר חודשי בסך 2,500 ₪ לחודש. בנוסף מצאתי שבכרטיס האשראי של אשת התובע מופיע חיוב בסך 860 ₪ לחודש, בגין החזר חוב לחברת האשראי. צירוף הסכומים מעיד על כך שככל שהתובע ואשתו פורעים חובות, הרי שמדובר בסך 2,600 ₪ לחודש. לא עלה בידי התובע להוכיח שהמדובר בהחזרים גבוהים יותר. עם זאת, מאחר ואני סבור שממילא יהא על התובע לשאת בסכומים נוספים במסגרת הליכי הכינוס, אני נכון להפחית בסה"כ משכרו הפנוי 3,200 ₪, על אף שהתובע כשל בהוכחת טענותיו בעניין זה.
  4. בנוסף יופחת משכר התובע ואשתו סך 4,200 ₪ עבור מדור, שהוא הסכום הריאלי שאני סבור שעליהם לקחת על עצמם נוכח מצבם הכלכלי.
  5. בנוסף יש להפחית 1,400 ₪ להוצאות המדור והחזקתו עפ"י האומדן הבא: 400 ₪ לארנונה, 500 ₪ חשמל, 150 ₪ מים, 50 ₪ גז, 300 ₪ לאינטרנט טלוויזיה כבלים וטלפונים.
  6. עבור מזונות, כלכלה, ביגוד ודלק יש להפחית משכר התובע ואשתו 3,000 ₪. מובן שעל התובע ובת זוגו למצות כל הנחה לה הם זכאים, להצטמצם ככל יכולתם, ולרכוש את צרכיהם הבסיסיים במינימום הניתן. לאור התרשמותי שביחס לרכיב הוצאה זו התובע ואשתו אכן נוהגים בצורה זהירה, ומשבחנתי את הוצאות האשראי שלהם, אני סבור שזוהי ההוצאה הריאלית אותה יש להפחית.
  7. עוד יש להפחית 1,000 ₪ משוערים לצהרוני הילדים, זאת לאחר מיצוי הנחות בעירייה.
  8. התוצאה היא שאני קובע את שכרם הפנוי של התובע ואשתו בסך 4,415 ₪ לחודש. סכום זה נקבע לאחר שניכיתי משכרם, בסך 17,215 ₪ את ההוצאות הבאות: 3,200 ₪ להחזר חובות, 4,200 ₪ לשכר דירה, 1,400 ₪ להוצאות מדור, 3,000 ₪ להוצאות כלכלה וביגוד ו– 1,000 ₪ לצהרונים. 

מצבה הכלכלי של הנתבעת

  1. מתלושי השכר שהגישה הנתבעת התברר כי שכרה הממוצע מעבודתה בעירייה עמד ע"ס 9,357 ₪ נטו לחודש. הנתבעת טענה שבניגוד לטענות התובע, שכרה לא עלה, אלא בהתאם לוותק שצברה, שכרה עודכן עד שהוא עומד על הסכומים שפירטה. 
  2. כאמור, אין חולק על כך שהנתבעת מצויה במערכת יחסים זוגית עם אדם אמיד ביותר. התובע טען שהנתבעת מתגוררת יחד עם בן זוגה בביתו, בוילה מפוארת עם ... ועוזרת צמודה, כי בן זוגה נושא בכל הוצאותיה השוטפות וכי היא נוסעת לחו"ל במימון מלא של בן זוגה. הנתבעת טענה שהיא בקשר עם בן זוגה רק כ- 3 שנים, אך הדבר לא מנע בעד התובע שלא לשלם את דמי המזונות במהלך כל השנים, כל פעם בתואנה אחרת. מכל מקום, הנתבעת ובן זוגה מתנהלים בדרך של הפרדה רכושית מלאה. הנתבעת ובן זוגה אינם נשואים זל"ז ואין לה כל חלק ברכושו והסכם ממון נחתם בעניין זה. עם זאת, הנתבעת הודתה בכך שבן זוגה תומך בה כלכלית.
  3. לאחר הגשת הסיכומים טענה הנתבעת שהיא ובן זוגה כבר אינם מתגוררים ביחד, והיא עברה להתגורר בבית אמה. כפי שאפרט בהמשך, לא מצאתי שלהודעה זו יש השלכה ממשית על חלוקת הנשיאה במזונות.
  4. הנתבעת טענה שיש לקטינים הוצאות כבדות ביותר אותן יש להפחית משכרה הפנוי. לטענתה, מדובר לכל הפחות בהוצאות בסך 5,800 ₪ לחודש, לא כולל הטיפולים הרגשיים אותם הם מקבלים. הנתבעת טענה שבעקבות נטישת התובע את הקטינים, היא נדרשת להוציא עבורם סכומים משמעותיים לטיפול רגשי והדבר הפחית מהכנסתה. הנתבעת לא פירטה מהם אותם טיפולים ולא הוכיחה את קיומם ואת עלותם.
  5. התברר שחשבון הבנק של הנתבעת מצוי ביתרת זכות בסכום הנע בין 30 ל – 60 אלף ₪. עוד התברר שהנתבעת מצליחה להפריש מדי חודש בחודשו סכומים נכבדים לקופת חסכון (הגעתי למסקנה שהמדובר בהפרשה ממוצעת לחסכון בסך כ- 7,000 ₪ לחודש). כמו כן הבחנתי בהפקדות מזומנים בסכומים גבוהים (ראה לדוגמה הפקדות מיום 7-8 לנובמבר 2017 בסך 16,000 ₪). הנתבעת הודתה בכך שכל הפקדות הכספים לחשבון הם מכספים שנתן לה בן זוגה (עמ' 26, שורה 26).
  6. לחשבון הנתבעת הופקדו גם דמי מזונות מההוצאה לפועל, גם אם לא באופן חודשי. מסיבה ברורה אין לצרף לחשבון הכנסות הנתבעת את הסכומים האחרונים.
  7. בחקירתה הודתה הנתבעת שצברה חסכונות בסך 150,000 ₪ (עמ' 25, שורה 32). מפירוט דפי כרטיסי האשראי שצירפה לתצהירה עולה שהנתבעת אינה מוציאה סכומים מופרזים להוצאותיה (כ- 3,000 ₪ לחודש) והדבר אפשר לה להגדיל את חסכונותיה.
  8. הנתבעת לא חלקה על העובדה שהבת י' מתגוררת בפנימייה אך טענה שהוצאותיה רק עלו מאז המעבר לפנימייה. הנתבעת נימקה זאת בכך ששכר הלימוד עולה בהרבה על זה שמשולם עבור מסגרת רגילה. הנתבעת טענה שהיא משלמת כל חודש כ-900 ₪ כשכר לימוד לפנימייה. עוד הוסיפה שהיא נושאת לבדה בכל הוצאות הילדה בחופשות. 
  9. הנתבעת טענה בסיכומיה שהעובדה שהיא מצויה בקשר עם בן זוגה, אין בה כדי להחיל חיוב על בן הזוג לשאת במזונות הילדים.
  10. בבואי לקבוע מהי יכולת הכלכלית של הנתבעת עלי לדון בשאלה האם העובדה שלנתבעת בן זוג אמיד, משליכה על מצבה הכלכלי באופן שיש להתחשב בו לצורך קביעת חיוב המזונות. הנתבעת ביקשה לטעון שלא כך. לדבריה, בן זוגה אינו אחראי להוצאות הקטינים, והתובע מאז ומתמיד חמק מתשלום הוצאות הקטינים, גם טרם החלה בקשר עם בן זוגה הנוכחי. הנתבעת צודקת בטענתה. עם זאת, אין להתעלם מכך שעקב הקשר הזוגי, מצבה הכלכלי הוטב פלאים.
  11. הנתבעת הודתה שהיא מקבלת מבן זוגה סכומים משמעותיים מדי חודש. לדבריה המדובר בכ- 4,000 ₪ בממוצע לחודש, אותם היא מפקידה לחשבונה (עמ' 26, שורה 5).

התברר שטענה זו אינה נכונה. בחקירתה נשאלה הנתבעת כיצד במהלך 7 חודשים הופקדו לחשבונה 60,100 ₪ במזומן, דהיינו 8,585 ₪ בממוצע לחודש. על כך השיבה שהיה זה מכספי בן זוגה ומכספי זכיות קזינו (עמ' 28, שורות 17-22). קשה לי לקבל טענה זו, הן משום ריח חוסר האמינות העולה ממנה, והן משום שהנתבעת נהגה שלא כשורה, והמציאה את דפי החשבון לצד שכנגד רק במהלך דיון ההוכחות. הנתבעת המשיכה והודתה בחקירתה שהיא "כל הזמן מקבלת כסף. יש לי בן זוג טייקון, אני מסודרת כלכלית ויש לי כסף" (עמ' 29, שורה 1). לאחר מכן שוב סתרה את דבריה בחקירתה, ואז טענה שבן זוגה נותן לה סכום חודשי שנע בין 10,000 ₪ לחודש ל- 3,000 ₪ לחודש (עמ' 30, שורה 13).

  1. מעבר לכך, הנתבעת התגוררה במהלך כ-6 חודשים בביתו של בן זוגה, ולא נשאה בהוצאות המדור בביתו (עמ' 26, שורות 18-19). גם את הוצאות המזון שילם בן זוגה (עמ' 29, שורה 4). גם אם תקופה זו הסתיימה לאחרונה, הדבר הוביל להקלה בהוצאותיה של הנתבעת. גם כעת הנתבעת לא טענה שהיא נושאת בהוצאות המדור שיש לה בבית אמה, וכל שטענה היה כי עזבה את בית בן זוגה. מכל מקום, הנתבעת טענה בחקירתה שעפ"י הסכם ממון שנחתם בינה לבין בן זוגה בשנת 2015, ככל שאינה מתגוררת עם בן זוגה בדירתו, אזי הוא משלם עבורה את שכר הדירה (עמ' 27, שורות 25-27) וככל שאינה משלמת שכר דירה, בן זוגה נותן לה את כספי שכר הדירה לשימושה. דהיינו, גם אם הנתבעת מתגוררת כעת בבית אמה וגם אם תשכור דירה למגוריה, היא משוחררת מתשלום הוצאות המדור.
  2. בנוסף, הנתבעת טסה רבות לחו"ל (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 27).
  3. הנתבעת ציינה מפורשות שבשל המזונות הנמוכים שהיא מקבלת מאת התובע, בן זוגה החליט לסייע לה (עמ' 27, שורה 5). עוד טענה שאת הכספים שהיא נותנת לקטינים, היא מעבירה מכספים שהיא מקבלת מבן זוגה. כל האמור מלמד על כל שלזוגיות שמנהלת הנתבעת עם בן זוגה השלכה ישירה על שכרה הפנוי של הנתבעת, שכן כפועל יוצא מהזוגיות עמו, יש לה הכנסה חודשית גבוהה יותר.
  4. שקלתי בדעתי רבות כיצד יש לנהוג במצב זה. אכן, בן זוגה של הנתבעת אינו אחראי להוצאות הילדים, אך מצד שני, הוא נושא בפועל בכל הוצאותיה של הנתבעת, והדבר מעוגן בהסכם ממון שנחתם כבר בשנת 2015, כך שהיא יכולה לחסוך מדי חודש סכומים משמעותיים באופן שכמעט כל משכורתה מועברת לחיסכון. בסופו של דבר החלטתי שיש להגדיר את כל שכרה של הנתבעת כשכר פנוי לצרכי המזונות, שכן התרשמתי שבפועל, בן זוגה של הנתבעת נושא בכל הוצאותיה, כך שמשכורתה נשמרת לצרכיה במלואה. על כן אני מעמיד את שכרה הפנוי של הנתבעת ע"ס 9,357 ₪ לחודש.
  5. טרם סיום אציין שלא ניתן לקבוע את שכרו הפנוי של האב מבלי להתייחס לשכרה הפנוי של אשתו ובאותה מידה אין להתעלם מהעזרה הכלכלית שמקבלת הנתבעת מבן זוגה, גם אם לא קיים קשר נישואין ביניהם.

שיעור ההכנסות הפנויות היחסי של ההורים

  1. כפי שציינתי לעיל, את חישוב הכנסות הפנויות של ההורים מחשבים עפ"י הכלל הבא: הכנסתו הפנויה של ההורה לחלק לסך ההכנסות הפנויות של שני בני הזוג = ההכנסה של ההורה.
  2. קבעתי לעיל שההכנסה הפנויה של האב עומדת ע"ס 4,415 ₪ לחודש והכנסתה הפנויה של האם עומדת ע"ס 9,357 ₪ לחודש. סך ההכנסות של שני ההורים עומד ע"ס 13,772 ₪ לחודש.
  3. נוכח האמור שיעור ההכנסות של ההורים, מתוך סך הכנסות, הוא, בקירוב, 70% לנתבעת ו- 30% לנתבע.
  4. השלב הבא על פי מאמרם של ליפשיץ הוא בדיקת זמני השהות שמקיים ההורה המחויב במזונות עם ילדיו.

זמני השהות של התובע עם הקטינים

  1. כפי שציינתי לעיל, התובע אינו מקיים עם הקטינים זמני שהות משמעותיים, ועל כן, לצרכי הנוסחה, יחושבו זמני השהות שלו כ-0.

צרכי הקטינים

  1. בכתב ההגנה טענה הנתבעת שצרכי הילדים מגיעים לסך 5,800 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות המדור, אותן העמידה ע"ס 5,000 ₪ לחודש.
  2. תביעת מזונות היא ככול תביעה כספית אחרת והמוציא מחברו – עליו הראיה. אמנם במקרה דנן המדובר בתובענה להפחתת מזונות ולכאורה על התובע להוכיח שיש מקום לשנות את המצב הקיים, עם זאת, כפי שכבר הוסבר, פסה"ד בבע"מ 919/15 גרם למהפכה בתחום ועל כן היה מצופה מהנתבעת שתוכיח את צרכי הילדים בראיות. שופטי בתי המשפט למשפחה אינם נוהגים לעיין בפירוטי רכישת מוצרי מזון, בעניין זה מסתמכים על אומדנה אך יש להציג ראיות ולהוכיח את יתר הצרכים.
  3. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענותיה בעניין צרכי הילדים והוכח גם שטענותיה בקשר לסכומים אותם היא מוציאה עבור הילדים לא היו נכונות. כך לדוגמה טענה הנתבעת שהיא נושאת בהוצאות מדור בסך 5,000 ₪, אך התברר שמזה מספר שנים מספק בן זוגה של הנתבעת את המדור לה ולילדים חינם אין כסף. גם טענות הנתבעת באשר לשכר הלימוד, לחוגים ועוד נמצאו חסרות שחר.
  4. הימנעות הנתבעת מלהוכיח את צרכי הילדים חייבה את ביהמ"ש ללקט את טענותיה ביחס לצרכי הקטינים מתוך כתבי טענותיה, והתברר שלא הונחה ולו ראיה אחת לאישוש הסכומים הנטענים. הסכום היחיד שהוכח, ביחס לצרכי הקטינים, היו הוצאות הפנימיה של הבת י', בסך 1,000 ₪ לחודש, המשולמים בהוראת קבע מחשבון הנתבעת.
  5. הנתבעת טענה בחקירתה שהיא נותנת לבת י' 1,200 ₪ לחודש לצרכיה בפנימייה. הנתבעת לא הוכיחה את הצורך בתשלום ואת עובדת התשלום בכל דרך שהיא, אלא הפנתה את ב"כ התובע לשאול את מדריכי הפנימיה האם טענתה נכונה (עמ' 29, שורה 22).
  6. ביחס לבן טענה הנתבעת שהיא נותנת לו דמי כיס חודשיים בסך 600 ₪ לחודש ורוכשת עבורו ביגוד. עוד הוסיפה שהיא משלמת עבור הבן דמי שכלול בסך 880 ₪ לשנה, ו- 280 ₪ לשנה עבור רכישת ספרי לימוד. עם זאת, כפי שטען התובע בצדק, בהיותה אם חד הורית, יש להניח שהנתבעת מקבלת מענק דמי לימוד מהמל"ל המכסה הוצאה זו.
  7. צירוף כל הסכומים האמורים אינו מוביל לסך 5,800 ₪ לחודש, אף לא בקירוב, מקום בו כבר ציינתי לעיל שהנתבעת הודתה בכך שאינה נושאת בהוצאות המדור של הקטינים.
  8. הנתבעת טענה שמעבר לכך, יש לה הוצאות רבות עבור חוגים לילדים. התברר שאין זה נכון, ובחקירתה הודתה הנתבעת שהיא משלמת רק 180 ₪ לחודש לחוג עבור הבן. במקום להוכיח את טענותיה בעניין זה שבה וחזרה הנתבעת על הטענה שערכה מעין אומדן לסכומים (ראה, בין היתר: עמ' 31, שורות 9-10 וכן שורה 26) והפנתה את ב"כ התובע לאתר בעצמו את הסכומים שהיא משלמת (ראה לדוגמה: עמ' 31, שורה 16 וכן עמ' 29, שורה 22).
  9. כאמור, נכון ליום זה אין הנתבעת משלמת כספים לשם מימון מדור הילדים. במהלך השנים האחרונות ועד לאחרונה התגוררו הנתבעת והילדים בדירה שבבעלות בן זוגה, ולאחרונה, כפי שנטען, בדירת אמה.
  10. משנמנעה הנתבעת להוכיח את צרכי הילדים יקבעו דמי המזונות להם זקוקים הילדים על דרך האומדנה.
  11. יש לקבל את הטענה שהוצאות שכר הלימוד של הבת י' עבור הפנימיה הן בסך 1,000 ₪ לחודש. מקובל עלי גם להוסיף 1,000 ₪ נוספים לכלל הוצאותיה של י' ועל כן המדובר בסכום כולל של 2,000 ₪ לחודש.
  12. הוצאותיו החודשיות של הבן ב' עומדות ע"ס: 500 ₪ למזון, 200 ₪ לחוג, 600 ₪ לבילויים ולדמי כיס, ו- 200 ₪ לחודש לביגוד. לאחר עיגול הסכומים מדובר בהוצאה בסך כ- 1,500 ₪ לחודש.
  13. הטענה בדבר תשלום לתנועת הצופים נדחית שכן הסכום לא הוכח ולא הוכח גם שהנתבעת אכן רשמה את הבן לתנועה. ככל שהנתבעת אכן משלמת סכום זה, אזי יישאו בו ההורים, בנוסף לדמי המזונות, בהתאם ליחס בין הכנסותיהם הפנויות.
  14. אציין כי תוצאה זו דומה לחזקה שהונחה בעמ"ש 19264-14-49 פלונית נ' פלוני (9.10.17) ולפיה צרכיהם של קטינים עומדים ע"ס 1,600 ₪ לחודש לכל קטין, לא כולל הוצאות מדור והחזקתו, והוצאות חריגות נוספות (ראה לדוגמה: תמ"ש 30397-12-15 פלונית נ' פלוני (10.5.18) ותלה"מ 50999-07-17 א' נ' ב' (12.8.18)).
  15. התוצאה היא, אם כן, שסך צרכי הילדים עומדים ע"ס כולל של 3,500 ₪ לחודש, עפ"י הפירוט שציינתי לעיל. מאחר ובניגוד למרבית תיקי המזונות לא החשבתי לילדים שלפני הוצאות תלויות שהות או הוצאות מדור, בבתי שני ההורים, משום שלא הוכחו הוצאות כאלו, יחושבו כל ההוצאות כהוצאות שאינן תלויות שהות.
  16. כפי שציינתי לעיל, הנוסחה לחישוב ההוצאות שאינן תלויות שהות היא כלהלן: גובה ההוצאות שאינן תלויות שהות בשני הבתים כפול שיעור ההשתכרות של ההורה פחות הוצאות ההורה שאינן תלויות שהות אשר ההורה מוציא בפועל על הקטינים = חיוב ההורה בהוצאות שאינן תלויות שהות.
  17. תחילה אקבע את מנגנון תשלום ההוצאות שאינן תלויות שהות.
  18. במאמרם מציעים ליפשיץ 3 חלופות להעברת התשלום, אשר הועלו בפסיקה.

א. הורה מרכז אשר אליו יועברו הסכומים, והוא ישלם באמצעותם את ההוצאות הנדרשות.

ב. קופה משותפת – פתיחת חשבון ייעודי ממנו ימשכו ההורים את הסכומים הנדרשים.

ג. החזר עפ"י חשבוניות לאחר ביצוע התשלום ע"י מי מההורים.

  1. בהתאם למאמרם של ליפשיץ, במצב בו נקבעה החלופה של הורה מרכז, אזי מעבירים לאותו הורה את סכום ההוצאות שאינן תלויות שהות ואז יש להתייחס להוצאות שמוציא ההורה האחר בפועל, או בעין, כסכום 0.
  2. במקרה שלפני אין ספק שעל האם לשמש כהורה המרכז מאחר שגם התובע הודה בעובדה שהילדים אינם לנים אצלו והקשר עמם דליל ביחס לקשר היומיומי שיש לאם עמם.
  3. במצב דברים זה, על ההורים לשאת בהוצאות הקטינים בהתאם לשיעור הכנסתם. מאחר ורק התובע יעביר לידי האם את חלקו במזונות, הרי שעליו לשאת ב-30% מסך הוצאות הקטינים, ובחישוב הנתונים שלפני, מדובר בדמי מזונות בסך 1,050 ₪ לחודש.
  4. מטבע הדברים תוצאות פסק דין הן נקבעו על סמך מצב נתון. אין כל אפשרות לצפות כעת כיצד יתפתחו ענייניה של הנתבעת בעתיד. נכון להיום, ומזה כ-4 שנים, לנתבעת הכנסות גבוהות מקשר זוגי שהיא מנהלת. היה וקשר זה יפסק, עם ההטבות הנובעות ממנו, תהיה פתוחה הדרך לפני הנתבעת לעתור בבקשה לשינוי סכום המזונות, ככל וייווצרו נסיבות חדשות המצדיקות זאת. בקשה לשינוי כזה תיעשה בתובענה חדשה.
  5. מעבר לכך ישלם התובע לנתבעת 30% מכלל ההוצאות הנוספות של הילדים, הכוללות: ריפוי שיניים, משקפיים, טיולי ביה"ס, מחזור קייטנה אחד בקיץ (לפי תעריף עירוני) ותשלומים לתנועות נוער.
  6. כל הסכומים שפורטו לעיל יועברו לידיה של הנתבעת, אשר תשמש כהורה המרכז לצורך ביצוע התשלומים.
  7. הסכומים שנקבעו יהיו צמודים למדד יוקר המחיה לפי בסיס המדד הידוע היום. ההעלאות תחושבנה מדי 3 חודשים.
  8. החלטתי לחייב את הנתבעת בהשבה רטרואקטיבית של הסכומים שהיה על התובע לשלם לנתבעת עבור מזונות הילדים החל ממועד הגשת התביעה, העולים על הסכומים שנפסקו בפס"ד זה. זאת משום שכאשר הוגשה התביעה, כבר הוחלה ההלכה החדשה שנקבעה בבע"מ 919/15. התובע רשאי לקזז את הסכומים האמורים מחוב המזונות בתיק המזונות שנפתח נגדו בלשכת ההוצאה לפועל. משמעות הדבר שהנתבע אינו רשאי לקזז את הסכומים האמורים מדמי המזונות השוטפים.
  9. דמי המזונות ישולמו מדי חודש בחודשו, לא יאוחר מה – 5 לכל חודש מראש.
  10. דמי המזונות האמורים ישולמו עבור הבת עד הגיעה לגיל 18 או עד גיוסה לצה"ל או לשירות לאומי, לפי המאוחר. לאחר מועד זה יופחתו 2/3 מדמי המזונות והסכומים ישולמו עד השחרור משירות לאומי או מצה"ל לפי המאוחר. הבסיס לחישוב המזונות שיופחתו יהא עפ"י דמי המזונות שנקבעו לבן ב', 1,500 ₪ בצמוד למדד הנכון להיום, והתשלומים המשולמים לפנימייה לא יתוספו לדמי המזונות ולא ישמשו בסיס לחישוב.
  11. דמי המזונות עבור הבן ישולמו על פי ההסדר שנקבע ביחס לבת, כשהוא מותאם למועדים הרלבנטיים ביחס אליו. ביחס אליו לא תבוצע הפחתה בבסיס דמי המזונות, פרט להפחתת 2/3.
  12. פיגורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד החיוב ועד התשלום המלא בפועל.
  13. קצבת הילדים מן המוסד לביטוח לאומי תשולם לאם בנוסף לסכום המזונות.
  14. התיק יסגר, בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום,  כ"ה כסלו תשע"ט, 03 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ