תביעות צפת נ' כ'

בראשית דברי, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם.

כפי שיובהר בהרחבה, מצאתי, לאחר שמיעת הראיות, כי נסיבות אירוע כתב האישום לא הובהרו עד תום, ונותר בי ספק לגבי אשמתו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

אבהיר להלן בהרחבה את נימוקי החלטתי.

כתב אישום ורקע

1.ביום 27/6/16, הוגש נגד הנאשם כתב אישום שייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי המיוחס לו בכתב האישום, תקף הנאשם, ביום 14/5/16 בסמוך לשעה 08:00, את אשתו, הגברת א.כ., באירוע שהתרחש בביתם שבצפת.

על פי כתב האישום, הגיעה המתלוננת למיטה בה שכב הנאשם, על מנת להתפייס עמו, ואזי תקף אותה הנאשם כך שנתן לה אגרופים בזרועה השמאלית. צויין, כי לאחר מכן, הנאשם "התחיל לחפש את המתלוננת" (כך לשונו של כתב האישום - רש"כ), באופן שלקח חפצים השייכים לה, לרבות טפסי גירושיה הקודמים ואוזניות המשמשות אותה לעבודתה, שעל אף בקשותיה, סירב הנאשם להחזירם.

בהמשך, לאחר שהמתלוננת לקחה מצלמה השייכת לנאשם, והתנתה את החזרתה בהחזרת האוזניות, השכיב אותה הנאשם על הרצפה כך שהיא "נפלה על הגב", כל זאת על רקע ויכוח בגין סירובה לשקר להוריה בעניין כסף.

נטען שעקב האירועים, נגרמה למתלוננת חבלה של ממש, ואולם כתב האישום לא ציין, בניגוד למקובל, מהי אותה חבלה.