תביעה בגין פיטורים שלא כדין

1. התובע הינו מתמחה במשפטים, אשר התקבל להתמחות במשרדו של הנתבע, והתמחה מיום
15.3.99 ועד ליום 9.6.99, מועד בו הופסקה ההתמחות על ידי הנתבע.

עם הפסקת ההתמחות, קיבל התובע חמישה ימי הודעה מוקדמת מהנתבע, ואף חתם על מכתב
ויתור תביעות מעבר למה שקיבל. )נספח ב' לכתב ההגנה(.

2. התביעה שבפני הוגשה מלכתחילה גם כנגד לשכת עורכי הדין בישראל אך נדחתה כנגד
נתבעת זו על פי החלטתי מיום 3.1.2000, בשל היעדר סמכות ענינית.

3. בתביעתו ביקש התובע כי בית הדין יצהיר שמכתב הויתור על התמחותו אשר עליו חתם
לפני סיום העסקתו אצל הנתבע, בטל ומבוטל.

כן ביקש התובע כי בית הדין יקבע שסיום עבודתו אצל הנתבע הוא ביום 5.7.99, בשל
זכאותו להודעה מוקדמת ארוכה מזו שקיבל, מכח כלל 15)א( לכללי לשכת עורכי הדין )רישום
מתמחים ופיקוח על התמחות( תשכ"ב - 1962 )להלן - כללי לשכת עורכי הדין(.

התובע אף ביקש לחייב את הנתבע לשלם לו שכר עבודה בסך 3,700 ש"ח בגין התקופה שבין
5.6.99 ועד 5.7.99, וכן לחייבו בתשלום סך 1,500 ש"ח בגין עוגמת נפש והוצאות משפט.

4. הנתבע טען כי התובע פוטר כדין, בשל התנהגותו כמפורט בכתב ההגנה, וכי קיבל הודעה
מוקדמת על פי הנוהג המקובל ואף למעלה מזה.

הארכת תקופת ההודעה המוקדמת על פי כלל 15)א( לכללי לשכת עורכי הדין אינה בסמכותו של
בית הדין, ואף אין לקבוע כי התובע התמחה עד ה- 5.7.99 כאשר בפועל הופסקה התמחותו
בתחילת יוני 99'.