נאמנה על גירסתו של זיכל כי ההלוואה התבקשה ע"י החברה באמצעות מנהליה, וכי הוסכם על מתן ההלוואה בעל פה, בהסכמת כל המשתתפים בפגישה במשרדי הבנק, דהיינו פרידמן, אביה, ודים וזיכל. כמו כן, וכפי שנאמר לעיל, בעקבות ההסכמה בין הצדדים הבנק העמיד הלוואה לחברה, למרות שהבקשה למתן ההלוואה שנשלחה לחברה בפקס, לא הוחזרה לבנק כשהיא חתומה.
-
העובדה, לפיה פרידמן ידע והסכים למתן ההלוואה וכי היא ניתנה לחברה בידיעתו ובהסכמתו, עולה בבירור גם מהתכתבויות הדוא"ל שהוחלפו בין הצדדים (מוצג 12 לתצהירי הבנק, הודעות דוא"ל מיום 2.12.14,- 6.11.14 ו- 27.10.14).
-
אין בפגם הטכני של העדר חתימה על הבקשה להלוואה, כדי לפטור את החברה, או את פרידמן הערב לחובות חברה, מהחזר חוב ההלוואה, כאשר כספי ההלוואה הועמדו בפועל לחברה, והעמדת ההלוואה לחברה באופן זה אינה משחררת את פרידמן מערבותו לחובות חברה, בין אם החוב מצוי בחשבון ההלוואה ובין אם הוא הוחזר לחשבון העו"ש, לאחר שההלוואה לא נפרעה והועמדה לפירעון מיידי.
-
עוד יצויין כי פרידמן לא טען כי ההלוואה, שהעמיד הבנק לצורך כיסוי החוב בחשבון, נפרעה. לפיכך, משההלוואה שניתנה לחברה לצורך פרישת החוב, לא נפרעה והיא הועמדה לפירעון בחשבון החברה, ערב פרידמן מכוח ערבותו, לפירעון החוב.
-
פרידמן העלה טענות נוספות נגד נכונות יתרת חוב החברה לבנק, אולם, טענות אלו הועלו בצורה סתמית ובלתי מפורטת והן לא הוכחו בכל צורה שהיא. מנגד, הבנק הוכיח את סכום החוב בצורה משכנעת באמצעות תצהירו המפורט של זיכל, תצהיר שלא נסתר, כאשר זיכל כלל לא נחקר ביחס לסכום החוב. לתצהיר צורף פירוט חשבון של החברה (מוצג 6) המלמד על נכונות סכום החוב.
-
משכך הדבר, דינה של תביעת הבנק נגד פרידמן להתקבל במלואה, כערב לחובות החברה.
התביעה נגד אביה (הנתבע 4):
-
בהתאם לנטען בכתב התביעה, אביה חתם ביום 6.1.15 על ערבות לחובות החברה עד לסך של 182,000 ₪ (סכום ההלוואה), וזאת על גבי כתב "ערבות לחבות מסוימת" (נספח 9 לכתב התביעה). לטענת הבנק בכתב התביעה, אביה הינו "ערב יחד", כהגדרתו בחוק הערבות.
-
הבנק צירף לתצהירו את מוצג 16, עליו חתם אביה ביום 6.1.15. כותרתו של מסמך זה הינה "הודעה לערב (שאינו "ערב יחיד")".
-
כאמור, אביה לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולפיכך אין בפיו כל גירסה עובדתית שיש בה כדי לסתור את טענות הבנק בכתב התביעה.
-
אביה מודה בבקשת הרשות להתגונן כי חתם על ערבות לחובות החברה, והוא מודה בערבותו להלוואה גם במכתבים מאוחרים יותר ששלח לבנק. אולם, בבקשתו אין כל התייחסות לטענת הבנק לפיה הוא "ערב יחד". יחד עם זאת, בסעיף 38 לבקשתו טען כי חתם על "הודעה לערב (שאינו ערב יחיד)".
-
בחוק הערבות נקבע:
"19. בפרק זה –
"נושה" – מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי;
"ערב יחיד" – מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; לענין זה, "בעל ענין בתאגיד" – כהגדרת "בעל ענין" בתאגיד, בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968;
...
20. ...
21.(א) ערב יחיד ערב רק לסכום הנקוב בחוזה הערבות ולתוספות כמפורט בסעיף 25.
(ב) לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב - פטור ערב יחיד מערבותו.
22. (א) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, את כל הפרטים הבאים, כפי שנקבעו בחוזה שבינו לבין החייב:
(1)....
(ב) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים:
(1)היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן;
(2)...
(ג) גילוי הפרטים המפורטים בסעיף קטן (א)(1), (3) ו-(4), יהא כפי שהם מעודכנים למועד כריתת חוזה הערבות.
23.(א) לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים המפורטים –
(1) בסעיף 22(א)(1) - פטור ערב יחיד מערבותו אם בעת כריתת החוזה היה פער משמעותי בין סכום הערבות לסכום ההלוואה;
(2) בסעיף 22(א)(2) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;
(3) בסעיף 22(א)(4) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;
(4) בסעיף 22(א)(3), (5), (6) או (7) ובסעיף 22(ב)(2) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי אומד דעתו בעת כריתת חוזה הערבות;
(5) בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4) - פטור ערב יחיד מערבותו.
(ב) הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22, לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט."
-
בכתב התביעה טען הבנק כי אביה הינו "ערב יחיד", כך גם נטען בתצהירו של פרידמן, עובדה היות אביה "ערב יחיד" נלמדת גם מההגדרה בחוק ומתדפיס רשם החברות של החברה שצורפה לתצהיר הבנק כמוצג 10 ממנו עולה כי אביה אינו בעל מניות או מנהל בחברה.
-
בהתאם לסעיף 23(א)(5) לחוק, אם לא גילה הנושה לערב יחיד את הקבוע בסעיף 22(ב)(1), דהיינו את עובדת היות הערב "ערב יחיד" או "ערב מוגן", הרי פטור הערב היחיד מערבותו.
-
במקרה שלפניי, הגם שאביה לא הגיש תצהיר עדות ראשית, עולה ממסמכי הבנק התובע דווקא, כי הבנק לא גילה לאביה את עובדת היותו "ערב יחיד" יתירה מזאת, לא רק שאין כל ראיה כי הבנק גילה לאביה כי הוא "ערב יחיד" אלא שבכותרת המסמך עליו הוחתם אביה במועד החתימה על מסמך הערבות (מוצג 16 לתצהיר הבנק) נרשם "ברחל בתך הקטנה" "הודעה לערב (שאינו "ערב יחיד")". כלומר, הבנק יצר בפני אביה מצג שגוי לפיו הוא אינו ערב יחיד.
-
בשלב זה, אציין כי במסגרת החקירה הנגדית התרתי לב"כ הנתבעים 3 ו-4 את הגשתו של מסמך שכותרתו "הצהרת ערב (לערב שאינו ערב יחיד)" שסומן על ידי כמוצג נ/1. התרתי את הגשתו של המסמך בטרם הובעה התנגדות ע"י ב"כ הנתבע 2, אשר רק לאחר שסימנתי את המסמך התנגד בשצף קצף להגשתו, התנגדות עליה חזר גם במועד דיון מאוחר יותר שקבעתי לצורך ניסיון להביא את הצדדים לפשרה.
-
ודוק, למרות שהתרתי את הגשת המסמך, לא ייחסתי לו משקל כלשהו בפסק דיני והחלטתי בעניין מצג הבנק לאביה לעניין מעמדו כערב שאינו ערב יחיד, התבססה כולה על מוצג 16 לתצהירי הבנק.
-
בסעיף 23 (ב) לחוק נקבע: "הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22, לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט".
-
בת"א (מחוזי מרכז) 10565-04-09 רחל צוברי נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו, 10.01.2011) נקבע:
"חובת גילוי – סעיפים 22 ו-23 לחוק הערבות סעיף 22 לחוק הערבות דן בפרטים אותם חייב היה הבנק, כנושה, לגלות לצוברי כערבים יחידים, לפני כריתת הסכם הערבות, ובכללם היות הערב ערב יחיד או מוגן (סע' 22(ב)(1)); סעיף 23 לחוק הערבות דן בתוצאות אי הגילוי, כאשר הסעד לאי גילוי היות הערב יחיד או מוגן הינו פטור הערב מערבותו (סע' 23(א)(5)). סע' 23(ב) מסייג את האמור כאשר הוכיח הנושה שהערב ידע את הפרטים האמורים...... מעמדו של ערב הוא מעמד מיוחד, אשר יש לו השלכות מיוחדות. השיקולים אותם שוקל הערב, עת הוא ממשכן את נכסו כבטוחה לפרעון הלוואה אשר לקח אחר, אינם כשיקולי הלווה, אשר כספי ההלוואה נכנסים לכיסו. ור' לענין זה דברי כב' השופטת א. חיות ברע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ (מיום 15.11.07, פורסם ב"נבו"). שם, נאמרו הדברים בהקשר חובת גילוי של הבנק כלפי ערב על פי דיני הבנקאות, אך קל וחומר חלים הם כאשר אנו בוחנים את חובות הבנק כלפי ערב על פי חוק הערבות: "רציונאלים אלה, אשר בגינם הטיל חוק הבנקאות על הבנקים חובות רחבות היקף של גילוי ואיסור הטעיה כלפי לקוחותיהם, יפים בה במידה, ואולי ביתר שאת, במערך היחסים שבין הבנק לערבים. הערב, לא פחות מן הלקוח, סומך על הבנק ונותן אמון בפעולותיו ובמצגיו. כמו כן קיימים במישור היחסים שבין הבנק לערב, לא פחות מאשר ביחסי בנק-לקוח, פערים משמעותיים ומובנים של ניסיון ומידע המצדיקים הטלת חובות גילוי ואי הטעייה ברמה מוגברת על הבנק כלפי הערבים. (פסקה 6 לפסה"ד)....... עובדת היותו של ערב בן משפחתו של החייב, וגם היותו בקיא בפרטים העובדתיים של העסקה, אינה פוטרת את הבנק מחובתו להסביר לערב באופן מפורט את משמעות היותו ערב יחיד או מוגן, ואת הסיכונים אותם לוקח הערב על עצמו בנסיבות אלה. משהודה הבנק כי לא גילה לצוברי את דבר היותם ערבים יחידים, ומשלא הוכח לי כי צוברי ידעו והבינו את משמעות היותם ערבים יחידים, יש לפטור את צוברי מערבותם."
-
בת"א (שלום חי') 27472-05-15 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אלכסנדר סמרקיס (פורסם בנבו, מיום 29.8.18) נקבע:
"בהתאם לסעיף 22(ב)(1) לחוק הערבות, שומה על הבנק לגלות לערב את "היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן". ויאמר מיד - הבנק כשל בכך. בהודעת לערבים, חדל הבנק מלמלא X ברובריקה הרלוונטית, למרות הוריה מפורשת בטופס. בכתבי הערבות יש התייחסות למשמעות "ערב יחיד" ו- "ערב מוגן" תוך הפניה לחוק הערבות, על פי חוק הערבות, אך אין ציון האם הנתבעים הם בבחינת "ערב יחיד" או "ערב מוגן"........יש לזכור כי סעיף 22(ב)(1) זה: "נועד להגביר את המודעות של ערבים יחידים ומוגנים בדבר סיווג ערבותם, וזאת כדי למנוע טעויות וכדי לאפשר לאותם ערבים להתעדכן במידה שיחול בעתיד שינוי חקיקה הנוגע להם, מתוקף היותם ערבים יחידים, או מוגנים." (ראו: ענין צוברי, שם, שם; וראו גם: ר. בר קהן בספרו, שם, בעמוד 593 ה"ש 2) אמנם, בשלב זה אין חולק כי הנתבעים הם ערבים מוגנים, והבנק לא דורש מכל אחד מהם אלא כדי מחצית מיתרת החוב, ולכאורה, אין בכך כדי להרע את מצבם; אך לא זה המבחן. המחוקק מצא להורות באורח מפורש על גילוי נתונים ספציפיים, וקבע סנקציה בגין אי גילוי כל נתון ונתון; והכל במטרה להגן על הלקוח והערב נוכח פערי הכוחות, מורכבות החוזים והאמון שדרך כלל נותנים בבנק. לפנינו משטר נורמטיבי מיוחד ביחס לחוזים בנקאיים, החורג מדיני החוזים הרגילים (והשוו: ענין ליפרט, שם, שניתן טרם התיקון). ויודגש- מדובר בהוראות קוגנטיות ביחס לפרטים מהותיים, שמטרתן לוודא כי הערב יבין את משמעות הדברים, את מידת הסיכון שנטל על עצמו, והסכמתו לכך. ההתייחסות לכך כזוטות.... מעידה גם על אי הפנמת החובות המוגברות החלות כיום על הבנק. מה גם שהקפדה על חובות הגילוי תאפשר ללווים ולערבים להגיע להחלטות מושכלות מזה; ותמנע מהבנק להגיע למצב בו אינו יכול להיפרע מהבטוחה/ערבות שבידו מזה (והשוו: ע"א 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' קובסי [פורסם בנבו] (12.12.11)). זאת ועוד. אמנם "חובת הגילוי היא חובה תכליתית. חובת גילוי נועדה לגלות מידע מקום שידיעתו של מידע זה אינו מצוי בידיעת הצד שחבים לו גילוי. לעומת זאת, כאשר המידע גלוי, וכאשר שני הצדדים יודעים זאת, אין טעם בהחלת חובת גילוי "פרוצדוראלית" המנותקת מידיעת הצדדים בפועל."
-
במקרה שלפני, הבנק טען בכתב התביעה כי אביה הינו ערב יחיד, אולם לא טען ולא הוכיח כי גילה לאביה את דבר היותו "ערב יחיד" או כי אביה ידע כי הוא "ערב יחיד", ולפיכך משהבנק לא הוכיח ואף לא ניסה להוכיח כי אביה ידע כי הוא "ערב יחיד" וכאשר ממוצג 16 לתצהיר הבנק עולה כי הבנק לא גילה לאביה את דבר היותו "ערב יחיד" (נהפוך הוא, עולה מהמסמך כי הוצג בפני אביה כי הוא אינו ערב יחיד), הרי שבנסיבות אלו חלות הוראות סעיף 23 (א) (5) לחוק ואביה פטור מערבותו, זאת, למרות שאין ספק שאביה ידע כי הוא חתם כערב שאינו "ערב יחיד" לחובות החברה.
-
לאור האמור לעיל, דין התביעה נגד אביה להידחות.
סוף דבר:
-
אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה, כמפורט בכתב התביעה. בנוסף, אני מחייב אותם לשלם לתובע את סכום האגרה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום, ובנוסף אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. התובע רשאי להגיש פסיקתה לחתימתי בתוך 10 ימים.
-
אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבע 4. אינני מוצא לנכון לעשות צו להוצאות לזכות הנתבע 4, מאחר והוא לא הגיש תצהיר עדות ראשית (מחמת רשלנות) ומאחר והתביעה נגדו נדחתה, למרות שהיה ערב לחוב ההלוואה, עקב רשלנות הבנק בהתנהלות מולו, אגב החתמתו על מסמכים שאינם מתאימים ורק מאחר ולא גילה לו כי הוא "ערב יחיד".
ניתן היום, ז' חשוון תש"פ, 05 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.
