תא"מ 58162-12-15 קרש נ' עקל

1.לפני תביעה כספית, על סך 23,507 ₪, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבע בחיוב הכספי הנ"ל בגין שירותי תקשורת אותם העניק לו מכוח הסכם שנכרת בין הצדדים. אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, התובע הינו עוסק ומשווק מורשה של חברת מירס תקשורת. לפי הנטען, חתם הנתבע ביום 7.4.2003 על הסכם, מכוחו, רכש מכשירים קווים ו/או שירותים חודשיים. הנתבע השתמש במכשירים ובקווים אשר רכש, ולא שילם תמורתם תקופה מסויימת ועקב כך צבר חוב כספי בסך 23,507 ₪.

2.אליבא דגירסת הנתבע, כפי שנטענה בתצהיר שצורף להתנגדותו המהווה כתב הגנה בתיק, עילת התביעה התיישנה. לדבריו, עיון בחשבוניות נשוא החוב מלמד שהן נסובות סביב חיובים משנת 2003-2008, בעוד התובענה הוגשה אך בשלהי חודש דצמבר 2015. בנוסף טען הנתבע, כי בזמנים הרלוונטיים הפעיל עסק שירות מוניות שהיה ידוע בשמו המסחרי "הסעות עקל" ולא "מוניות אלאמאנה" כפי שמופיע בחוזה רכישת המכשירים. עוד טען הנתבע, כי מעיון בחשבוניות המצורפות לא שולם לתובע ולו תשלום אחד במשך יותר מחמש שנים, ותמוהה בעיניו העובדה, כי לא נתקבלה כל דרישת תשלום מהתובע במשך אותן שנים. בנוסף טען הנתבע, כי משרד ההסעות שהיה בבעלותו נמכר בשנת 2005 לצדדים שלישיים וכן, החתימה על החוזה שהוצג על ידי התובע אינה חתימתו וכי מעולם לא רכש מכשירים מהתובע והתובע אף לא פנה אליו מעולם כאמור בדרישת תשלום החוב דנן.

3.בדיון שהתקיים בפניי ביום 17.7.16 במעמד הצדדים, אישר התובע, כי פסק מלהעניק לנתבע שירותים בסוף שנת 2008 וכי החשבונית האחרונה שהונפקה לו עבור השירותים הנ"ל הייתה ביום 31.12.2008.

4.בדיון שנערך בפניי ביום 13.2.17 במעמד הצדדים נחקרו בעלי הדין על גרסאותיהם.

4.1בחקירתו הנגדית, התובע לא זיהה את הנתבע והעלה סברה בלבד, כי יתכן ונפגשו במשרדו בעת החתימה על הסכם השירות שצורף כנספח לכתב התביעה וכן, ציין, כי הנתבע חתם על הוראת הקבע שצורפה להסכם – ת/1. אף לשאלה כיצד הוראת הקבע של הנתבע כובדה בשנים 2006 ו-2007 כאשר לטענתו, חשבון הבנק נסגר כבר בשנת 2003 ולאור העובדה כי לכל הפחות, כ- 15 הוראות קבע לא כובדו בין השנים 2003-2005, לא ידע התובע להשיב, אלא העניק עדות סברה בלבד. בנוסף, התובע לא ידע לומר, מי הגורם ששילם במשך כל התקופה את החיובים. התובע, מלבד הצגת כרטסת פנימית של עסקו, לא הציג חשבוניות מס/קבלה עבור התשלומים הנ"ל. בנוסף אישר התובע, כי נוכח אי כיבוד הוראות קבע שניתנו לו הפסיק את השירות בחודש יוני 2005 ולאחר מכן, חידש את השירות בחודש ינואר 2006, תוך שלדבריו עדכן את ההסכם והמשיך להעניק שירות לנתבע. התובע לא הציג הסכם מעודכן הואיל ולדבריו היה מדובר בחידוש בלבד. בנוסף, הבהיר, כי אינו יודע מי ממשרד המוניות חידש את הקשר העסקי עימו. לבסוף הפטיר, כי לא הגיש תביעה עד לשלהי שנת 2015 הואיל ובמשך כל השנים, למעט התקופה בין חודש אפריל 2004-יוני 2005, שולמו כל החיובים.

4.2הנתבע נחקר בפניי. בעדותו לא זכר הנתבע את מספר החשבון שלו בבנק מרכנתיל-דיסקונט ואישר את מספר החשבון הישן שלו. כמו כן, אישר חתימתו על גבי הוראת הקבע –ת/1. בנוסף, ציין, כי אינו מכיר את התובע והכחיש את החיובים הנטענים. בנוסף, אישר הנתבע את חתימתו על גבי החוזה שצורף כנספח לכתב התביעה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי.

5.1ראשית, עיקר גרסת התובע, כפי שבאה לידי ביטוי, בחקירתו הנגדית, לא בא זכרה בפרשת התביעה והינה בבחינת עדות כבושה.