אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 53755-07-13 איפרגן ואח' נ' באור השקעות (1995) בע"מ

תא"מ 53755-07-13 איפרגן ואח' נ' באור השקעות (1995) בע"מ

תאריך פרסום : 15/06/2015 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
53755-07-13
11/06/2015
בפני השופטת:
דנה אמיר

- נגד -
תובעים:
1. אנט איפרגן
2. אלברט איפרגן

נתבעים:
באור השקעות (1995) בע"מ
פסק דין
 

 

לפניי תביעה כספית, חוזית ונזיקית אותה הגישו התובעים כנגד הנתבעת.

לצורך הכרעה יש לבחון האם הפרה הנתבעת החוזה כנטען וכן האם הוכיחו התובעים הנזקים הנטענים ואחריותה של הנתבעת לקיומם.

 

טענות התובעת:

  1. לטענת התובעים רכשו את הדירה מושא התובענה, בבניין מגורים ברח' דיזינגוף 16, תל אביב מהנתבעת (להלן: "הדירה"), ביחד עם רכישת דירה נוספת באותו הבניין, כמפורט בהסכמי המכר המצורפים לכתב התביעה (נספח א1 ו- א3) (להלן: "הסכמי המכר").

     

  2. עפ"י הנטען בכתב התביעה, בהסכמי המכר הצהירה הנתבעת כי קיבלה היתר לבנייה ושיפוץ הבניין בו מצויה הדירה (להלן: "הבניין") והתחייבה לבצע השיפוץ במיומנות ומקצועיות, במועדים כמפורט בהסכם המכר, תוך ארבעה חודשים לאחר מסירת הדירה לתובעים כאשר בכל מקרה משך העבודות לא יארך מעל 24 חודש ממועד מסירת הדירה.

     

  3. התובעים ידעו והבינו כי בכוונת הנתבעת לבנות קומות נוספות בבניין (כמפורט בהצהרתם בסעיף 6.1. להסכם) ולא היו רוכשים הדירה אלמלא התחייבות הנתבעת לבצע העבודות תוך נקיטת אמצעי זהירות והימנעות מיצירת רעשים ומטרדים בלתי סבירים.

     

  4. עפ"י המפורט בכתב התביעה, נמסרה הדירה לחזקתם של התובעים בחודש אוקטובר 2008 ולפיכך היה על הנתבעת לסיים כלל העבודות עד לחודש אוקטובר 2010.

     

  5. כנטען בכתב התביעה, הנתבעת לא סיימה העבודות במועד והפרה התחייבויותיה כאשר רוב העבודות החלו לאחר תום 24 חודשים ממועד המסירה, קרי לאחר אוקטובר 2010.

    בניית הקומות הנוספות ושיפוץ הבניין החלו רק בספטמבר 2011, כאשר עבודות השיפוץ החיצוני החלו רק ב – 25.3.12 והסתיימו בקיץ 2012.

     

  6. בנוסף, נטען בכתב התביעה כי הנתבעת ביצעה העבודות ללא התחשבות בדיירים אשר שכרו מהתובעים את הדירה (להלן: "הדיירים"), מה שהפך את חייהם בדירה לבלתי נסבלים.

    הדיירים פנו בתלונות חוזרות ונשנות על אבק, פסולת, מטרדים ופגיעות של עובדים בפרטיותם, הכל כמפורט בכתב התביעה.

     

    במצב זה לא יכלו הדיירים להמשיך להתגורר בדירה ואף איימו בתביעות וביקשו לעזוב טרם סיום חוזה השכירות, כאשר התובעים באמצעות נציגתם, ניסו לעשות כל שלאל ידם לבוא לקראת הדיירים והסכימו לוותר על דמי שכירות למשך חודש שלם.

     

    בסופו של יום עזבו הדיירים את הדירה בחודש אפריל 2012 כאשר עפ"י המוסכם עם הדיירים פיצו אותם התובעים בסך 7,500 ₪.

     

  7. לטענת התובעים בשל האמור נגרמו להם הנזקים הבאים:

     

    עד חודש נובמבר 2012 לא הצליחו התובעים להשכיר את הדירה לדיירים אחרים ונאלצו לשלם תשלומי עירייה בסך 1,100 ₪ לחודש וועד בית בסך 150 ₪ לחודש, סה"כ 5,000 ₪.

     

    שכר הדירה בגין 4 חודשי שכירות בסך 30,000 ₪ (7,500 ₪ לחודש).

     

    שימוש בחשמל ע"י פועלי הנתבעת בסך מוערך של 1,000 ₪ .

     

    תשלומי ועד בית למשך 6 חודשים אותם סרב השוכר לשלם בסך 900 ₪ (150 ₪ לחודש).

     

    עוגמת נפש בסך 10,000 ₪.

     

    פיצוי הדיירים בסך 7,500 ₪ .

     

    ניקיון הדירה 1,000 ₪ .

     

  8. מטעם התובעים הוגש תצהיר אימות לכתב התביעה ע"י הגב' סבין שפרלינג, אשר התייצבה לדיון לצורך חקירתה הנגדית, ב"כ הנתבעת הודיע בעת הדיון כי אינו מבקש לחקרה בחקירה נגדית וביקש כי בית המשפט יפסול התצהיר או ייחס משקל אפסי.

     

  9. כן העיד מטעם התובעים מר אורן אזולאי שהיה אחד הדיירים בדירה.

     

    טענות הנתבעת:

     

  10. לטענת הנתבעת המדובר בתביעת סרק שאין בה ממש.

    לטענתה, לא הובהר בשום שלב של המשא ומתן בין התובעים לנתבעת כי הדירה לא הייתה נרכשת אלמלא התחייבות הנתבעת לבצע העבודות תוך נקיטת אמצעי זהירות והימנעות מיצירת מטרדים ובכל מקרה הנתבעת פעלה כאמור וביצעה את העבודות תוך נקיטת אמצעי זהירות והימנעות ככל שניתן מרעשים ומטרדים בלתי סבירים.

     

  11. הנתבעת טענה כי האמור בהסכם באשר למשך הבנייה היה הצפי הסביר שלה בעת כריתת הסכמי המכר עם התובעים, והיא לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת שהליכי הרישוי יתארכו מעבר למצופה.

     

    הנתבעת אישרה בכתב ההגנה כי העבודות החלו לאחר חלוף 24 חודש ממועד מסירת הדירות לתובעים.

     

  12. לטענתה, ביצעה העבודות תוך נקיטת צעדי זהירות, הפחתת רעש, מניעת מפגעים ומטרדים ואף פעלה להוצאת כספים על מנת לקצר ולצמצם המטרדים, אולם עבודות בנייה יוצרות תמיד ומטבע הדברים מטרדים ורעש, אך אלה היו סבירים.

    עוד הוסיפה הנתבעת כי עבודות הבנייה לא התקיימו באופן רציף מספטמבר 2011 ועד אוגוסט2012 אלא עם הפסקות ממשיות וארוכות.

     

  13. לטענת הנתבעת עפ"י הסכם השכירות בין הדיירים לתובעים, לא הייתה לדיירים כל עילה לביטול ושינוי הסכם השכירות שנכרת בינם לבין התובעים והתובעים לא ציינו עילה כאמור.

    בנוסף, לא עשו התובעים דבר למזעור הנזק ככל שקיים ומוכחש ע"י הנתבעת.

     

  14. ככל שהחליטו התובעים לפצות את הדיירים הרי שהדבר נעשה ללא פניה לנתבעת או הסכמתה ולכן אין הם זכאיים להיפרע מהנתבעת עקב כך.

     

  15. הנתבעת הכחישה את הנזקים הנטענים ע"י התובעים ואף הוסיפה כי באשר לעוגמת הנפש הנטענת והפיצוי בגינה, התובעים לא התגוררו בדירה ולא סבלו מהנזקים ועל כן אין מקום לפצותם בגין עוגמת נפש.

    עוד הוסיפה, כי המדובר בתביעה לפיצוי כפול שכן התובעים תבעו סך 7,500 ₪ אשר שולם כפיצוי לשוכרים, כאשר בהיעדר אפיון, הוא עצמו בגדר פיצוי בגין עוגמת נפש.

     

  16. מטעם הנתבעת העיד העד מר באואר מנהל הנתבעת וכן מר אליהו אמזלג מנהל העבודה.

     

    דיון והכרעה:

     

  17. השאלות המונחות בפני הינן האם הפרה הנתבעת את הסכם המכר עליו חתמה עם התובעים, וכן האם הוכיחה נזקיה הנטענים ואחריות הנתבעת לנזקים כמפורט בכתב תביעתה וסיכומיה.

     

  18. טרם דיון לגופו של עניין, יש להכריע האם תצהירה של הגב' סבין שפרלינג מהווה חלק מהראיות בתיק, לאחר שב"כ הנתבעת הודיע בעת הדיון ביום 3.3.15 כי אינו חפץ בחקירתה הנגדית, וטען כי המדובר בתצהיר פסול , שאינו בגדר תצהיר עדות ראשית ואף לא מוסבר האם פרטי התביעה ידועים למצהירה מידיעתה האישית אלא רק למיטב הידיעה.

    לטענתו, לא ברור מה חלקה של גב' סבין שפרלינג בקשר לתביעה הנדונה ואיזה פעולות ביצעה, ולא נטען בכתב התביעה כי היא זו אשר ביצעה התשלומים הנטענים.

     

    ב"כ הנתבעת הפנה לספרו של מאיר זנטי "דיני הראיות" וכן לע"א 166/90 מרדכי אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות (פורסם במאגרים המשפטיים) (6.12.1992).

     

  19. בנסיבות אלה לטענתו לתצהיר אין כל ערך ראייתי ואין מקום להסתמך עליו.

     

  20. בסיכומיו הוסיף וטען ב"כ הנתבעת בעניין זה כי על אף שיתכן ועדותה של הגב' שפרלינג קבילה, היא נעדרת כל ערך ראייתי ואין לבסס עליה הכרעה.

     

  21. בתגובת ב"כ התובעים לטענה בסיכומיה מפנה ב"כ התובעים לכך שכב' השופט אלקלעי קבע בעת הדיון המקדמי, ביום 23.10.13, כי תצהירה של גב' שפרלינג, אשר הוגש כתצהיר אימות לכתב התביעה, ישמש כתצהיר עדות ראשית. לטענתה, מאחר ותצהיר אימות יכול שיוגש למיטב הידיעה ואף יכול לכלול עובדות שאינן ידועות למצהיר מידיעתו האישית, ככל שהיו לנתבעת השגות לגביי כך – זה היה המועד להעלותן.

     

  22. לטענת ב"כ התובעים על אף שלא צוין מקור הידיעה של הגב' סבין שפרלינג בגוף תצהירה, המילים "למיטב ידיעתי" משמען לידיעתה האישית, ומרגע שוויתר ב"כ הנתבעת על חקירת המצהירה יש לקבל גרסת התובעים במלואה.

     

  23. בנוסף, לטענת ב"כ התובעים אין לקבל עתירת ב"כ הנתבעת בשל העיתוי שבהעלאת הטענה. לא הוגשה מטעם הנתבעת בקשה למחיקת התצהיר עובר לדיון ההוכחות שהתקיים ביום 3.3.15, והמדובר בהרחבת חזית אסורה והתנהגות שלא בתום לב על מנת שלא יתאפשר לב"כ התובעים לתקן כתבי טענותיה.

    לטענתה, לו הייתה מוגשת בקשה טרם דיון ההוכחות, יכולה הייתה ב"כ התובעים לתקן התצהיר.

    עוד טוענת ב"כ התובעים כי ניתן היה לתקן הפגם (ככל שקיים) במסגרת חקירת הגב' סבין ספרלינג ע"י ב"כ הנתבעת או בית המשפט עצמו.

     

  24. ב"כ התובעים הפנתה לכך שפסק הדין בעניין אזולאי אשר צורף ע"י ב"כ הנתבעת מתייחס לתובענה בסדר דין מקוצר להבדיל מעניינו.

    עוד מפנה ב"כ התובעים לכך שהמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה מלמדים כי הגב' סבין שפרלינג הינה נציגת התובעים בארץ.

     

  25. לאחר שקילת טענות הצדדים מצאתי שאין מקום לפסול התצהיר מלשמש ראיה בתיק.

     

  26. בצדק הפנתה ב"כ התובעים להחלטת כב' השופט אלקלעי מיום 23.10.13 לפיה הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית בתיק. בנסיבות אלה הרי שכב' השופט אלקלעי קיבל את תצהיר האימות שהוגש מטעם התובעים ע"י הגב' סבין שפרלינג כתצהיר עדות ראשית ללא כל התנגדות מטעם ב"כ הנתבעים.

     

  27. יחד עם זאת, אינני מקבלת את טענת ב"כ התובעים לפיה בנסיבות בהן לא נחקר מצהיר על תצהירו בחקירה נגדית, מחויב בית המשפט באופן אוטומטי לקבל את גרסת התובעים כלשונה כאמור בסעיף 36 לסיכומיה.

     

    ראו בהקשר זה "על הראיות" , חלק רביעי, יעקב קדמי (מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע – 2009) לבר"ע (חי') 1205/98 לב ארי שמואל ושרה נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, [פורסם בנבו 29.3.98].

     

    שם, מבהיר כב' השופט הס :

     

    "בשולי הדברים, ברצוני להתייחס לתרעומתם של המבקשים כלפי ביהמ"ש קמא, אשר לדבריהם - "לא השים את ליבו לעובדה כי המבקשים לא נחקרו על תצהירם, ובשל כך מוחזקות כל עובדותיה (כך!) כנכונות..." (סעיף 19 לבקשה)."

    .....

    "גם בלא חקירת מצהיר, רשאי ביהמ"ש לשקול את ערכם של הדברים הכתובים בו

    בצוותא חדא עם המסמכים המצורפים אליו, ולקבוע ממצאים עובדתיים בסיסיים ואף

    למעלה מכך - אשר אינם מוטלים בספק (ראה, למשל: ע"א 645/79 תעשיות שג בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד ל"ה(3) 745 .738). כלום יעלה על הדעת כי יטען פלוני בתצהירו כי במו עיניו חזה במגדל הפורח באוויר - או כל בדותה אחרת ומשיוסכם כי אינו חייב להיחקר על תצהירו (ראה תקנה 473(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) יקבל ביהמ"ש הבלות זו כאמת לאמיתה? הדוגמה, כמובן, מוקצנת, אך דומה כי רוח הדברים - מובנת."

     

  28. עניין המשקל שיש לייחס לתצהירה של גב' סבין שפרלינג יידון במסגרת שקילת ראיות הצדדים בפרק "דיון והכרעה" בפסק הדין.

     

     

    האם הוכיחו התובעים הפרת החוזה ע"י הנתבעת וכן את הפרת חובת זהירות מושגית והקונקרטית של הנתבעת כלפי התובעים:

     

  29. התובעים טוענים להפרת החוזה בשני עניינים. האחד, ביצוע העבודות לאחר המועד שנקבע בהסכם המכר והשני ביצוע העבודות שלא באופן שסוכם בהסכמי המכר. קרי, מבלי לנקוט באמצעי זהירות והימנעות ככל הניתן מיצירת רעש ומטרדים, כאשר בהקשר זה לטענת התובעים קמה גם עילה נזיקית.

     

  30. באשר למועד ביצוע העבודות, מאשרת הנתבעת בכתב ההגנה כי החלה ביצוען במועד המפורט בכתב התביעה, קרי, לאחר תום המועד הקבוע לכך בהסכם, כאשר לטענתה הדבר ארע בשל עניינים שאינם בשליטתה, וכי המועד המפורט בהסכמים היה המועד הצפוי בלבד (ראו סעיף 7 לכתב ההגנה).

    יש לתת את הדעת לכך שהנתבעת לא הכחישה את סעיפים 5 ו-9 לכתב התביעה ואף לא התייחסה אליהם כלל בכתב הגנתה.

     

    כידוע, על פי תקנה 83 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984, כל עובדה שלא הוכחשה בכתב התביעה במפורש או מכללא או שלא נאמר עליה שאין מודים בה רואים אותה כטענה שמודים בה.

     

  31. בהקשר זה אציין כי חרף קביעותי שלעיל אינני מקבלת טענת ב"כ התובעים בכתב ההגנה של הנתבעת יש משום הודאה והדחה המביאה להיפוך הנטלים.

    לצורך קיומה של טענת הודאה והדחה יש צורך בהודאה בכלל רכיבי עילת התביעה הכוללים את הפרת ההסכם ובנזק, וכלל שמדובר באחריות בנזיקין, באחריות ובנזק. לא יכול להיות חולק כי הנתבעת איננה מודה בקיומם של הנזקים הנטענים על ידי התובעים.

     

    כאמור לעיל מצאתי כי הנתבעת הודתה בשתיקה במסגרת כתב הגנתה בהפרת החוזה עם התובעים באשר למועד תחילת העבודות.

    יחד עם זאת, עיון בכתב ההגנה מלמד כי הנתבעת מכחישה באופן מפורש הנזקים הנטענים. בנוסף, כידוע גם בהעדר הכחשה מפורשת על התובע להוכיח נזקיו למעט מקום בו הודה הנתבע בנזק במפורש. (ראה תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי).

     

  32. בעת חקירתו הנגדית טען מנהל הנתבעת כי הסכם המכר הרלבנטי לעניינו הינו ההסכם אשר צורף כנספח א3' (בפרוטוקול נרשם בטעות א2' ואני מורה על תיקונה של טעות סופר זו בהתאם).

    טענתו, אשר עלתה לראשונה בעת החקירה הנגדית, היא שעל פי סעיף 6.1 להסכם המכר א3' נקבע כי יתכן שבעת מסירת הדירה טרם יושלמו העבודות בקומות הנוספות, כאשר המוכר יוכל להמשיך העבודות בקומות אלה אף לאחר מועד המסירה תוך נקיטת אמצעי זהירות סבירים והימנעות ככל שניתן מיצירת רעשים ומטרדים בלתי סבירים, כל זאת ללא הגבלת מועד סיום העבודות.

    לטענתו, ההגבלה בת ה- 24 חודשים המופיעה בסעיף המקביל בהסכם המכר א1' מושא הדירה הנוספת אשר נרכשה ע"י התובעים הינה בשל טעות בהקלדה (עמ' 11 ש' 23-24 לפרוטוקול).

     

    מקובלת עלי עמדת ב"כ התובעים לפיה המדובר בהרחבת חזית אסורה, לאחר שבכתב ההגנה ובתצהיר מטעמו לא הכחישו הנתבעת או המצהיר מטעמה טענות התובעים בדבר הפרת ההסכם או העלו את הטענה אותה טען מר באור לראשונה בעת חקירתו הנגדת.

     

  33. אציין עוד שגם אם הייתי מקבלת גרסתו של מר באור המפורטת לעיל, לפיה לא הוגבלה התקופה לסיום העבודות ע"י הנתבעת, הרי שטענתו היא שלא הוגבל זמן ביצוע העבודות הנוגעות לקומות העליונות בלבד. מאחר ואין חולק כי חלק מהעבודות אשר בוצעו לאחר תום 24 חודשים, אשר נקבעו כתקופת ביצוע עבודות השיפוץ, הינן בחדר המדרגות ולא בקומות העליונות, הרי שגם קבלת עדותו באשר להסכם המכר איננה מביאה לתוצאה לפיה לא הפרה הנתבעת ההסכם.

    בקשר עם העבודות אשר בוצעו בחדר המדרגות ראו גם תצהירו של המצהיר מטעם התובעים מר אזולאי (סעיפים 6 ו-7).

     

    יתרה מכך, גם לו היה נקבע כי הנתבעת לא הפרה ההסכם מהטעם הראשון הנוגע לתקופת ביצוע עבודות השיפוץ, עדיין היה מקום לבדוק האם הפרה הנתבעת ההסכם באשר לאופן ביצוען, קרי, האם בוצעו תוך נקיטת אמצעי זהירות סבירים והימנעות ככל שניתן מיצירת רעשים ומטרדים בלתי סבירים.

     

  34. בעניין זה העיד מטעם התובעים המצהיר מר אזולאי כאשר לתצהירו אף צורפו תמונות באשר למצב הבניין בעת השיפוץ.

    בתצהירו של מר אזולאי מפורטים המטרדים בתקופת השיפוץ כאשר לטענתו הדירה התמלאה אבק, המעבר דרך חדר המדרגות נחסם ע"י פיגומים, בלוקים וחומר בנייה (סעיף 5 לתצהירו והתמונות המצורפות).

    בנוסף, מתאר מר אזולאי בתצהירו (סעיף 7 לתצהיר) אירוע בו נפלו אבנים גדולות למרפסת חדר השינה של ביתו, בצירוף תמונות, שימוש בשקע החשמל של הדירה ע"י הפועלים ללא רשות וכן אירוע בו התעוררה ביתו בבוקר מקולות פועל שהופיע במרפסת חדרה, מבלי שקיבל רשות לעשות כן, כאשר לאחר שהתלונן על כך בפני הפועלים החלו אלה לאיים עליו שלא יפריע בעבודתם. (סעיף 11 לתצהיר).

     

    בעת חקירתו בבית המשפט חזר מר אזולאי על הדברים ( עמ' 4 ש' 16-19 לפרוטוקול) ואף טען כי החליט סופית לעזוב את הדירה לאחר שאוים אישית מבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" לאור כל המפורט לעיל (עמ' 4 ש' 24 לפרוטוקול).

    עוד הוסיף כי התלונן בדבר התקרית והאיומים מצד הפועלים בפני מנהל התובעת והעד מטעמה, מר באור.

     

  35. לאחר בחינת עדותו תצהירו וחקירתו של מר אזולאי אל מול גרסת המצהירים מטעם הנתבעת, מר אמזלג, מפקח הבנייה, ומר באור מצאתי לקבל את גרסת מר אזולאי.

     

    המצהירים מטעם הנתבעת אינם יכולים לשלול חלק מהאירועים המתוארים ע"י מר אזולאי שכן אין חולק שלא נכחו במקום בעת האירוע הנטען עם הפועל, האבנים והחשמל.

    עדותו של מר אזולאי הייתה אמינה ונתמכת בהודעות המייל שנשלחו בזמן אמת וצורפו לתצהירו. על אף שחלק מהודעות המייל נחזות כאילו נכתבו ע"י בת זוגו הרי שהן נשלחו מתיבת המייל על שמו, וגם אם לא ישמשו כראיה לאמיתות תוכנן הרי שמלמדות על כך שתלונות בדבר אופן ביצוע השיפוץ והמטרדים נשלחו בזמן אמת.

    בנוסף, חרף העובדה שאינני מוצאת נפקות רבה לשאלה האם התלונן מר אזולאי בפני מר בואר בזמן אמת אם לאו באשר לפועל הנכנס למרפסת, וחרף הכחשתו של מר באור אשר אף טען ששהה בחו"ל באותה עת, מצאתי לאמץ את גרסתו של מר אזולאי באשר למכלול האירועים ובכללם התלונה.

     

    העד אזולאי הינו עד נטרלי ומשהסתיימו ענייניו עם התובעים איננו בעל אינטרס כלשהו בתוצאות התיק הנדון.

    בנוסף, מר באור לא צרף כל אסמכתא לטענתו לפיה שהה בחו"ל במועד בו טען מר אזולאי כי שוחח עמו בבניין, על אף שיכול היה להציג צילום דרכונו או אישור ממשטרת הגבולות, כאשר כידוע, הימנעות מהבאת ראיה פועלת לחובת הצד שהראיה בשליטתו. (ראו: ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נגד טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602).

     

    עוד אני מוצאת כי התמונות אשר צורפו לתצהירו של מר אזולאי תומכות בגרסתו כאשר טענת העד מטעם התובעת, מר אמזלג, הינה טענה בעלמא לפיה "ההשתדלות הייתה קיימת ואם לא הייתה הבניין היה נראה הרבה יותר גרוע" (עמ' 10 ש' 13 לפרוטוקול).

    העד לא הבהיר מהן הפעולות שנעשו על מנת למנוע מטרדים בעת ביצוע העבודות, הטענה לפיה "הכל נעשה עם קונסטרוקטור צמוד" (עמ' 10 ש' 14 לפרוטוקול) איננה רלבנטית לעניין המטרדים כאמור.

     

    צודקת ב"כ התובעים בטענתה כי לא צורפה כל ראיה התומכת בגרסת הנתבעת באשר לפרק הזמן הקצר בו בוצעו העבודות כדוגמת יומן עבודה, המצוי בידי מר באור.

    עוד יש לתת את הדעת לכך שמר אמזלג, מנהל העבודה, לא זכר מה היה משך השיפוץ בכללותו (עמ' 9 ש' 18 לפרוטוקול) וכי אין חולק, כמפורט בעדותו של מר באור, שהשיפוצים החלו במאי 2011.

    העובדה שהעד אמזלג העיד כי לא ידוע לו על תלונות מטעם הדיירים איננה רלבנטית שכן על פי עדותו של מר אזולאי, התלונן בפני מר באור ולא בפני מר אמזלג באשר לאירוע בו היה מעורב הפועל.

     

    בנוסף, יש לתת את הדעת לכך שמעדותו של העד אזולאי עולה כי השיפוץ לאחריו עזב את הבניין בוצע בסמוך לחג הפסח, מבלי לידע די זמן מראש או לשאול לעמדת הדיירים בבניין.

    עדותו זו נתמכת בהודעת המייל מטעמו אשר צורפה לתצהירו מיום 20.3.15.

     

    יש לתת את הדעת לכך שהתנהלות שכזו איננה מצביעה על התחשבות יתרה בדיירים כפי שהצהיר מר באור בתצהירו (ס' 11) זאת בנוסף לכך שלא צורפה כל ראיה מטעמו לכך שננקטו צעדי זהירות ואף הוצאו כספים רבים מעבר לנדרש לצורכי קיצור וצמצום המטרדים כנטען על ידו.

    די באירוע בו נכנס הפועל למרפסת, במפולת האבנים והשימוש בחשמל מדירת התובעים ללא רשות כדי להוות הפרת הסכם המכר באשר להתחייבות הנתבעת לבצע העבודות בזהירות ומניעת מטרדים, ואין המדובר בחוסר נוחות גרידא, שהוא, לטענת הנתבעת חלק מהמציאות בעת ביצוע שיפוץ.

     

  36. לאור כל המפורט לעיל, אני מוצאת כי התובעים הוכיחו הפרת ההסכם ע"י הנתבעת בכך שלא ביצעה את עבודות השיפוץ באופן לו התחייבה בהסכם המכר ואף הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית אותה חבה לתובעים.

     

     

     

     

    האם הוכיחו התובעים נזקיהם:

     

  37. דמי השכירות אשר לא שולמו לתובעים בשל עזיבת הדיירים את הדירה ב-5.4.12 ועד תום תקופת השכירות שנקבעה:

    לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו בפני מצאתי כי יש מקום להורות על פיצוי התובעים בהקשר זה.

    כאמור, מצאתי לאמץ את עדותו של מר אזולאי הדייר באשר להתנהלות הפועלים מטעם הנתבעת בעת ביצוע עבודות השיפוץ ובאשר לאופן ביצוע עבודות השיפוץ בכללותן ובכללה את טענתו לפיה אלה הביאו להחלטתו לעזוב את הדירה טרם סיומו של חוזה השכירות.

    מעדותו של מר אזולאי עולה כי המדובר בתקופה בת מספר חודשים בה התקיימו השיפוצים כאשר האירוע האחרון בו היה מעורב הפועל היה כאמור "הקש ששבר את גב הגמל".

    על פי גרסתו כאמור, כתוצאה מכלל עבודות השיפוץ שבוצעו ולבסוף האירוע בו נכנס הפועל למרפסת דירתו והבהיל את ביתו, עזב את הדירה טרם סיומו של הסכם השכירות, כאשר התובעים נאלצו להסכים לכך בלית ברירה.

    מהסכם השכירות של התובעים עם הדייר עולה כי תקופת השכירות אמורה הייתה להסתיים ביום 30.6.12.

    אשר על כן, אני מוצאת כי על הנתבעת לפצות התובעים בסך 22,500 ₪ שהינו סך שלושת חודשי השכירות.

     

    בהקשר זה אציין כי עפ"י כתב התביעה נתבע סך שווה ערך לארבעה חודשי שכירות אך לא מצאתי כל עיגון בראיות לתקופה זו.

     

  38. דמי שכירות עד חודש אוקטובר 2012, עת הושכרה הדירה לגרסת התובעים:

    לאחר בחינת הראיות מצאתי כי התובעים לא הוכיחו טענתם לפיה לא הצליחו להשכיר הדירה עד לחודש אוקטובר 2012 נוכח עבודות השיפוץ של התובעת.

    טענה זו נטענה בכתב התביעה אשר אומת כאמור בתצהירה של גב' סבין שפרלינג, אותה בחר ב"כ הנתבעת שלא לחקור.

    כפי שציינתי לעיל, עצם העובדה שלא נחקר מצהיר על תצהירו אינו מביא לתוצאה האוטומטית לפיה בית המשפט מאמץ האמור בתצהיר במלואו.

    אינני מוצאת ליחס משקל ממשי לתצהיר הגב' שפרלינג וצודק ב"כ הנתבעת בטענתו לפיה לא ברור מתוך כתב התביעה וממילא מהמפורט בתצהיר , מי היא, מה תפקידה והאם העובדות המפורטות בכתב התביעה ידועות לה מידיעתה האישית.

    יתרה מכך, עובדות מסוימות בכתב התביעה בהכרח אינן בידיעתה האישית (ראה ס' 4 לכתב התביעה), למרות זאת אין כל הבדל בין הצהרתה "למיטב ידיעתה" בהקשר זה לבין הקשרים אחרים.

    גם אם היה ניתן משקל לגרסתה של הגב' שפרלינג בתצהירה הרי שלא היה די בכך. המדובר בהצהרה בעלמא לפיה לא הצליחו התובעים להשכיר הדירה עובר לחודש אוקטובר 2012 מבלי שהונח בכתב התביעה או בתצהיר כל ביסוס עובדתי לטענה לפיה הדירה לא הושכרה עד לחודש אוקטובר 2012 בשל עבודות השיפוץ.

    כן לא פורטו מהן עבודות השיפוץ שבוצעו מעת עזיבת הדיירים ועד חודש אוקטובר 2012 וממילא לא פורטו הפעולות שנעשו, באם נעשו, להקטנת הנזק בניסיון להשכיר הדירה עובר למועד זה ולא צורפה כל ראיה תומכת בעניין כדוגמת מודעה לפרסום הדירה או פנייה למשרד תיווך וכיוצא באלה.

     

    באשר להסכם השכירות אותו ביקשה ב"כ התובעים להגיש בעת דיון ההוכחות שהתקיים, מצאתי שלא לקבלו כראיה לתיק נוכח התנגדות ב"כ הנתבעת והכללים הידועים בדבר הגשת ראיות לבית המשפט.

    למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לו הייתי מסכימה לקבלת ההסכם כראיה לא היה בכך לשנות מסקנתי שכן ההסכם לא יכול להשלים או להוות תחליף לראיות החסרות המפורטות לעיל.

     

  39. שימוש בחשמל ע"י פועלי הנתבעת בסך מוערך של 1,000 ₪ :

    לא הוגשה כל ראיה להוכחת גובה הנזק הנטען ואף בעדותו או תצהירו של מר אזולאי לא הוברר כמה פעמים השתמשו הפועלים בשקע החשמל שבדירה ומהו משך השימוש. בנסיבות אלה, אני דוחה התביעה בגין רכיב זה.

     

  40. תשלומי ועד בית למשך 6 חודשים אותם סרב השוכר לשלם בסך 900 ₪ (150 ₪ לחודש):

    כאמור לעיל מצאתי להורות על פיצוי התובעים בגין שלושת חודשי השכירות אותם היו אמורים הדיירים לשלם אך עזבו את הדירה קודם למועד סיום השכירות כמפורט לעיל.

    על פי כתב התביעה והמפורט בתצהירה של הגב' שפרלינג דמי ועד הבית עמדו על סך 150 ₪ לחודש אותם נאלצו לשלם התובעים.

    גובה דמי ועד הבית לא נסתר ע"י הנתבעת או העד באור מטעמה אשר אף יודע, מתוקף היותו בעל דירה בבניין מהו הסכום הנגבה כדמי ועד בית.

    הדעת אף נותנת כי משעזבו הדיירים את הדירה באפריל 2012 הפסיקו מלשם את תשלומי ועד הבית.

    בנסיבות אלה, אני מוצאת כי גובה תשלומי ועד הבית בהם על התובעים לשאת כתוצאה מעזיבת הדירה על ידי הדיירים הוכח בפני, ועל כן תפצה הנתבעת את התובעים בסך 450 ₪ שהינם דמי ועד הבית לשלושה חודשים, מועד סיום ההסכם עם הדיירים.

    הטעם בגינו אינני פוסקת דמי ועד בית בגין שישה חודשים הינו כמפורט בסעיף 38 לעיל.

    בנוסף, באשר לדמי ועד הבית אותם לטענת התובעים נמנעו הדיירים מלשלם משך 6 חודשים בהם שהו בדירה, נוכח מצב הבנייה והנזקים (סעיף 20 לכתב התביעה), לא הוצגה בפני כל ראיה התומכת בטענה זו וגם העד מר אזולאי, הוא השוכר, לא הזכיר הנטען בתצהירו.

    בנסיבות אלה אני מוצאת כי התובעים לא הוכיחו הנזק הנטען חרף אימות עובדות כתב התביעה בתצהירה של גב' שפרלינג.

     

    בסוף דיון ההוכחות ביקשה ב"כ התובעים להגיש את ת/2 אשר התקבל על תנאי. מסמך זה תומך בכתב התביעה ובתצהירה של הגב' שפרלינג לפיה התובעים הם אלה אשר שילמו את דמי ועד הבית לחודשים אפריל עד ספטמבר 2012.

    צודק ב"כ התובעת בטענתו באשר לעיתוי הגשת המסמך והעדר עד להגשתו. משמצאתי לפסוק פיצוי בגין 3 חודשי השכירות שנותרו על פי הסכם השכירות עם הדייר ואלה בלבד, מהטעמים המפורטים בסעיף 38 לעיל גם ללא המסמך, מתייתר הצורך בהגשתו.

     

  41. עוגמת נפש בסך 10,000 ₪:

    לבד מטענה בעלמא באשר לנזק זה, לא ברור מהי עוגמת הנפש אותה חוו התובעים, אשר אף לא הגישו תצהירים ונחקרו בבית המשפט. בנסיבות אלה אני מוצאת כי לא הוכחה בפני עוגמת הנפש הנטענת.

     

  42. פיצוי הדיירים בסך 7,500 ₪:

    אינני מוצאת לקבל התביעה בהקשר זה. צודק ב"כ הנתבעת בסיכומיו ומר באור בתצהירו.

    התובעים הם אלה אשר החליטו לפצות הדיירים, זכותם אמנם לעשות כן, אך אין בכך כדי להביא לחיוב אוטומטי של הנתבעת בתשלום, משלא קיבלו התובעים הסכמתה של הנתבעת.

     

    בנוסף, לא בוסס בפני בראיות הצורך בפיצוי הדיירים מעבר להסכמה לעזיבת הדירה והשבת התשלום לידיהם חרף ההתחייבות בהסכם השכירות, טרם מועד תום השכירות.

     

    צודק ב"כ הנתבעת בטענתו לפיה לא ברור מכוח איזה עילה שבדין פיצו התובעים את השוכרים ולא נפרסה כל תשתית עובדתית לפיצוי כאמור על ידם.

    כן לא בוסס הסכום שנקבע כפיצוי לדיירים. בהקשר זה, חשוב לציין כי גם העד מר אזולאי לא פירט מהם הנזקים שנגרמו לציוד או נזקים אחרים לטענתו וערכם.

     

  43. ניקיון הדירה בסך 1,000 ₪:

    לא הוצגה בפני כל ראיה לנזק הנטען, ועל כן התביעה בהקשר זה נידחת.

     

  44. תשלום ארנונה :

    בסעיף 16 לכתב התביעה נטען ע"י התובעים כי תשלומי העירייה עמדו ע"ס 1,100 ₪ לחודש.

    תביעתם הינה, ככל שניתן להבין מכתב התביעה, בגין תשלומי עירייה אשר שולמו ע"י התובעים בין חודש אפריל 2012 ועד אוקטובר 2012.

    יחד עם זאת למעט הטענה כאמור, לא צורפה כל ראיה לגובה תשלומי העירייה הנטענים.

    לתצהירו של העד אזולאי צורף מסמך בדבר הפסקת תקופת השכירות עליו חתומה אשתו של העד ולפיה השוכר ישלם את מלוא התשלומים בגין ארנונה, חשמל, גז, מים עד 5.4.12, מועד סיום השכירות.

    בעת הדיון ביקשה ב"כ התובעים להגיש לבית המשפט דף חשבון ארנונה של העירייה. ב"כ הנתבעת התנגד להגשת המסמך ללא כל עד אשר יעיד לגביו, המסמך התקבל על תנאי וסומן ת/3.

     

    עיון במסמך מלמד על ביצוע תשלומים לתקופות 16.4.12-30.4.12 עומד ע"ס 184 ₪ אשר שולם בהמחאה, ועבור 1.5.12-30.6.12 עומד ע"ס 748 ₪.

    אכן המסמך לא הוגש באמצעות עד או בעיתוי הנכון. יחד עם זאת, אין חולק כי יש לשלם ארנונה על הנכס. מרגע שמצאתי כי על הנתבעת לפצות התובעים בגין יציאת הדיירים לפני המועד הרי שיש לקחת בחשבון תשלומי ארנונה בגין תקופה זו לגביי הדירה.

    ראה גם עדות מר אזולאי והמסמך שצורף לתצהירו לפיו הדיירים ישלמו התשלומים בגין הארנונה עד ליום 5.4.15.

     

    לאחר ששקלתי הבקשה להגשת ת/3 אל מול טענות ב"כ הנתבעת, ובהיותו מסמך של רשות מקומית הנושא חותמת העירייה, ומאחר ולא התרשמתי כי נפגעה זכות מזכויותיה של הנתבעת ולא עלתה כל טענה באשר לתוכן ת/3 או הסכומים המפורטים בו על ידה בסיכומיה, אני מקבלת המסמך כראיה .

     

    בסעיף 38 פרטתי באריכות מדוע מצאתי לפסוק פיצוי בגין 3 חודשי שכירות בלבד וטעמים אלה יפים גם בעניין תשלומי הארנונה.

     

    לא הוגשה כל ראיה כאמור ביחס ליתר הסכום הנתבע "כתשלומי עירייה" ביחס לחודשים אפריל עד סוף יוני 2012. בנסיבות אלה אני מקבלת את התביעה בגין תשלומי העירייה אשר הוכחו בפני בלבד, קרי, בסך 932 ₪.

     

  45. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 23,882 ₪ .

    כן תישא הנתבעת בשכר טרחת ב"כ התובעים בסך 3,500 ₪, בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה רק בחלקה הקטן.

    הסכומים ישולמו תוך 30 יום ולא יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

     

     

    המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

     

     

     

     

    ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ה, 11 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ