תא"מ 37235-12-13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' הראל ואח'

מונחת בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 20.4.12 במודיעין בין כלי רכב נושא מספר רישוי 81-217-65 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 28-754-69 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי אני מעדיפה את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה התרחשה כאשר כלי רכב נושא מספר רישוי 28-754-69 (להלן: "רכב הנתבע") ניסה להשתלב בחניה בצד השמאלי של הכביש לפני כלי רכב נושא מספר רישוי 81-217-65 (להלן: "רכב התובעת"). יתר על כן, הצדדים אינם חלוקים על כך שכאשר רכב הנתבע החל בניסיון ההשתלבות לפני רכב התובעת היה רכב התובעת במצב של עצירה מוחלטת. המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה האם במהלך ניסיון ההשתלבות לחניה של רכב הנתבע לפני רכב התובעת החל רכב התובעת בנסיעה.

מטעם התובעת העיד מר ירון לוי, אשר נהג ברכב התובעת בעת התאונה (להלן: "נהג התובעת"). עדותו היתה קוהרנטית ועקבית, הוא טען, כי היה במצב של עצירה מוחלטת קודם לתאונה ובעת התאונה. עוד טען, כי רכב הנתבע השתלב בחדות לפניו ולא העריך נכון את המרחב שלרשותו, ובלשונו: "הורדתי את ההאנדברקס, עוד לא נכנסתי לדרייב ומצד שמאל מכונית פגעה בי בצד הימני שלו. הוא ניסה להוריד את הילדים שלו ואז כנראה לא העריך נכון ובא מהר מאוד. הרמתי את הראש מהאנדברקס. לא ראיתי אותו עד הפגיעה. אני הייתי במצב של עצירה מוחלט (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 18-19). הנתבע 1, לא זו בלבד שלא הפריך את עדותו של נהג התובעת, כי אם אף אישש אותה. הנתבע 1 העיד, כי כאשר ראה את רכב התובעת בעת שניסה להשתלב לחניה לפניו, היה רכב התובעת במצב של עמידה, ובלשונו: "היא לא נוסעת. אני הסתכלתי עליה. כשראיתי אותו הוא לא נסע" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 25). יתר על כן, הנתבע 1 העיד, כי לאחר התאונה, כאשר יצאו הוא ונהג התובעת מרכביהם על מנת למסור אחד לשני פרטים, היה רכב התובעת סמוך לחניה, ובלשונו (במענה לשאלה "אחרי שירדתם מהרכב איפה הרכב של התובע נמצא?") "בחניה", ובהמשך (במענה לשאלה "צמוד למדרכה?"): "פחות או יותר". זאת ועוד, הנתבע 1 העיד, כי לא ראה בפועל את רכב התובעת נוסע, ובלשונו: "אני לא ראיתי את הרכב השני זז. הוא היה מאחורי" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 8). בנוסף, הנתבע 1 המחיש באמצעות כלי רכב, כי השתלב בסמיכות יחסית לפני רכב התובעת. במילים אחרות, הנתבע 1 תמך בעיקרי עדותו של נהג התובעת.

האסמכתא היחידה שסיפק הנתבע 1 לגרסתו היתה סברתו, כי לא יתכן שאם הוא מנסה להשתלב לפני רכב התובעת ייגרם לרכב התובעת הנזק שנגרם, ללא תזוזה מצד רכב התובעת, ובלשונו: "כשנכנסתי אמדתי את המרחק ואני חושב שאין מצב שהמכה התרחשה מבלי שהרכב שלו זז" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 8). הנתבע 1 הוסיף וטען, כי מצג הגלגלים של רכב התובעת תומך בגרסתו: "כשיצאתי אני זוכר שהגלגלים שלו היו מוטים לכיוון היציאה ימינה. מזה הנחתי שהוא התחיל לצאת" (שם, שורות 9-10). בנסיבות העניין, מצאתי את סברתו זו של הנתבע 1 בלתי משכנעת, וממילא לא היה די בעדות הנתבע 1 ביחס למצג גלגלי התובעת כדי להפריך את גרסת התובעת.

בנקודה זו מן הראוי להידרש אף להשתלשלות העניינים לאחר התאונה. נהג התובעת העיד, כי לאחר התאונה האשים את הנתבע 1 בתאונה, ובלשונו: "החלפנו פרטים. אמרתי לו ברור לך שאתה פגעת בי ואמר לי "כן יהיה בסדר" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 22-23). בעדותו, תיאר הנתבע 1 את השתלשלות העניינים באופן דומה להפליא: "הוא ניסה לשאול אותי "אתה מבין שאתה פגעת" ואני לא עניתי" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 11-12). מאחר שהנתבע 1 חיזק את עדות נהג התובעת, כי האשים את הנתבע 1 בתאונה מייד לאחריה, ומאחר שהנתבע 1 לא הכחיש אחריות לתאונה, מצאתי בכך חיזוק נוסף לגרסת התובעת.

לאור האמור אני פוסקת, כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 3,454 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל ואגרת משפט ששולמה.