תא"מ 36369-05-16 דנוך ואח' נ' רנטאקר בע"מ ואח'

1.תביעה ותביעה שכנגד אלה עניינן נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 8.2.2016, לקראת חצות, ברח' הנגיד בראשון לציון. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 11,239 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי, בזבוז זמן ועגמת נפש; ואילו התובעת שכנגד טוענת לנזקים בסך כולל של 10,356 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. לשם הנוחות תיקראנה בעלות הדין כפי "תפקידיהן" בתביעה העיקרית.

3. אין חולק, כי מדובר ברחוב מרוצף, וכי רכב התובעת עמד בימין הדרך, כשפניו לעבר מגרש חניה, שבפתחו מחסום, ואחוריו לעבר הרחוב. רכב הנתבעת חלף ברחוב עצמו, כשלימינו ולפניו רכב התובעת. בין הפינה הימנית-קדמית של רכב הנתבעת לפינה הימנית-אחורית של רכב התובעת היה מגע שגרם נזק לשני כלי הרכב.

4.התובעת טוענת, שעמדה בלי ניע, שכן רגע קודם לכן נכנסו לרכב שתי נוסעות קטינות (שלא העידו), כאשר נפגעה מאחור. לדבריה, עמדה באלכסון לכיוון מגרש החניה, אליו לא יכלה להיכנס מפאת המחסום, ואחורי רכבה בלטו אך מעט אל תוך הרחוב, ולא הפריעו למעבר כלי הרכב. היא העידה, כי לא ראתה את רכב הנתבעת מגיע למקום, ואישרה כי לאחר התאונה פנתה אל הנהגת השניה בשאלת בירור אודות זהות הפוגע (ולא בהאשמה).

5.נהגת הנתבעת טוענת, שנסעה לאט, שכן רק כמה עשרות מטרים קודם לכן הורידה נוסעת, וכי מהנקודה בה הורידה את הנוסעת החלה להיעזר בתוכנת ניווט כדי לחזור לתל אביב. היא טענה, שלא ראתה את רכב התובעת, אך כי זה לבטח נסע אחורנית ופגע בה, שכן הוא לא היה לפניה בקו נסיעתה קודם לכן.

6.לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את התמונות שצולמו בזירת התאונה ואת תמונות הרחוב מזוויות שונות, כמו גם את תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ובשים לב לנטלי הראיה במשפט האזרחי, לפיהם על צד אחד לשכנע את בית המשפט כי גרסתו מסתברת ולו במעט מהגרסה הנוגדת, אני מעדיף את גרסת התובעת, כי רכבה לא היה בתנועה בעת התאונה, אם כי אני סבור כי צורת עמידתה היה כמעט במאונך לכביש, ומסתבר כי בלטה אל תוך הרחוב יותר משסברה.

7.הטעם לכך הוא שילוב של כל אלה: בעצם המחלוקת בשאלת תזוזת רכב התובעת, עומדת גרסה נחרצת של התובעת אל מול השערה בלבד של נהגת הנתבעת; השערה זו אינה מבוססת, למעשה, על דבר, שכן יש רמזים לכך שיכול ותשומת לבה של נהגת הנתבעת לא היתה באופן מלא על הכביש, לפחות בשני אלה: ראשית, הנהגת אישרה כי בדיוק אז החלה להשתמש בתכנת ניווט, ויש רגליים לתחושה כי עיניה היו לפחות חלקית מכוונות למסך, ושנית, כי טענה שלא ראתה כלל את רכב התובעת שהיה לפניה ולימינה. בין אם היה זה בתזוזה ובין אם לאו, שומה היה על נהגת הנתבעת להבחין ברכב מונע (שמן הסתם פנסיו דלוקים), הנמצא בשדה הראיה שלה.

8.השילוב של כל האמור מוביל למסקנה, כי גרסת התובעת מסתברת, ולו במעט, מגרסת נהגת הנתבעת, ועל כן יש לקבוע כממצא, כי רכב התובעת לא היה בתזוזה. משכך, יש לקבוע כי האחריות להתרחשות התאונה, ועל כן האחריות לנזקים, רובצת לפתחה של הנתבעת.

9.נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לבזבוז זמן ועגמת נפש, אני דוחה רכיב זה של התביעה.