תא"מ 35490-05-16 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אבו זקיק ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 22.7.2015 בכביש 5, באזור מחלף מורשה. בתביעה העיקרית, התובעת 1 טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך 15,809 ₪, ואילו התובעת 2 טוענת להפסד השתתפות עצמית בסך 1,292 ₪. בתביעה שכנגד טוענת התובעת שכנגד לזכותה לשיבוב נזקים בסך של 23,820 ₪.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. לשם הנוחות בלבד, יכונו הצדדים לפי "תפקידיהם" בתביעה העיקרית.

3. אין מחלוקת, כי רכב התובעות נסע בנתיב שלימין נסיעת משאית הנתבעים, וכי בין דופן שמאל של רכב התובעות לפינה ימנית קדמית של המשאית היה מגע, שגרם נזק לשני כלי הרכב.

4.התובעות טוענות, כי רכבן הגיע מכביש 4 צפונה, ועלה במחלף מורשה על כביש 5. במקום כלשהו בין סיום העיקול המעלה את כלי הרכב מכביש 4 לכביש 5, לבין המקום בו חוברת לכביש התנועה המגיעה מכביש 4 דרומה, פגעה המשאית ברכב. יודגש, כי חרף מאמצים רבים, לא הצליחה נהגת התובעות למקם את רגע הפגיעה באופן מדויק יותר, וכשעיינה במפה, פעמים שהצביעה על תחילת המקטע, ופעמים על סופו או על נקודות שונות לאורכו.

5.נהגת הנתבעות, וכן נוסעת שהיתה ברכב, מאשרות שתיהן כי לא ראו את המשאית קודם לפגיעה. לטענת הנהגת, לא היתה באותו שלב בנתיב השתלבות, ולימינה היה אי התנועה המפריד בין כביש 5 לבין נתיב ההשתלבות של התנועה המגיעה מכביש 4 דרומה. הנהגת שללה את האפשרות, כי רכבה נע שמאלה, ועבר נתיב, בין אגב השתלבות ובין באופן כללי.

6.הנוסעת ברכב, שכאמור תמכה באופן כללי בגרסת הנהגת, אישרה כי אין לה רישיון נהיגה, וכי באופן כללי היא מבלה את זמן הנסיעה בתפילה, אם כי טענה כי היא מישירה מבטה לכביש מפעם לפעם. היא טענה, כי לא היתה סטיה של הרכב מנתיב נסיעתו.

7.נהג המשאית טוען, כי נסע בנתיב הימני מבין 3 הנתיבים העיקריים של הכביש, שכן הגיע למקום על כביש 5 מערבה, וכי הרכב נסע על נתיב ההשתלבות, והתאונה ארעה באזור סוף נתיב ההשתלבות של הבאים מכביש 4 צפונה. אף הוא טען, כי לא ראה את הרכב קודם לתאונה, הגם שהיה מודע באופן כללי להשתלבות כלי רכב מימינו.

8.לאחר ששמעתי את העדויות, וראיתי את תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית, בבחינת "ברי ושמא – ברי עדיף". גרסתו היתה סדורה וחד משמעית בהרבה, והתאימה להגיון הדברים ולהתנהגות טיפוסית של נהגים בכביש שכזה. עדות הנוסעת ברכב התובעות לא תרמה הרבה לבירור העובדות, שכן לא ניתן לייחס משקל רב לטענתה, כי הרכב לא היה במעבר נתיב, בשים לב להעדר רישיון נהיגה ולכך שדעתה היתה מוסחת רוב העת, ואילו עדות הנהגת היתה, כאמור, לא עקבית ולא החלטית בעניין מיקום התאונה, ולשמע עדותה לא ניתן היה לשלול כי אכן הנתיב עליו נסעה הסתיים באותו שלב (זאת למרות שטענה בלהט שלא כך היה).