תא"מ 34225-02-14 לוי נ' כרסתיו

לפני תביעה לביצועו של שטר בטחון שנמסר לתובעת בקשר להשכרת דירה.

ראשיתו של ההליך בבית המשפט בהתנגדות שהגישה הנתבעת לבקשה לביצועו של השטר, ולאחר שנדונה ההתנגדות ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן. ביום 3.7.16 התקיים דיון ובו העידו הצדדים ונשמעו סיכומיהם.

הצדדים אינם חלוקים באשר לכך שהנתבעת חתמה על הסכם לשכירת דירה מן התובעת מחודש ספטמבר 2013.

לטענת הנתבעת, בשל התנהלות התובעת ולבקשתה, עזבה את הדירה בינואר 2014 מבלי להותיר חובות. מנגד, לטענת התובעת, עזבה הנתבעת את הדירה תוך הפרת הסכם השכירות, ללא הסכמה ובאופן חד צדדי, ותוך שהיא מותירה חובות בגין דמי שכירות ולוועד הבית. התובעת דחתה את טענות הנתבעת כי היא זו שהפרה את ההסכם משלא ביצעה בדירה תיקונים נדרשים, שכן לעמדת התובעת – בשל חוסר זמינות של הנתבעת היה קושי בתיאום ביצוע התיקונים.

יוזכר כי במהלך הדיונים הועלתה טענה בדבר זכותה של התובעת על הדירה. הוברר כי הדירה היתה של הוריה המנוחים של התובעת, וכי בידי התובעת צווי ירושה שנחתמו בסמוך לאחר פטירת ההורים (בשנים 2007 ו-2011) – כך שממילא לא עמדה הנתבעת, ובצדק, על טענה זו ואיני מוצא להדרש לה.

התובעת העלתה טענה בדבר נוכחותם בדירה של אחרים, בהם פגשה כשביקשה בדירה. התובעת ביקשה לטעון כי נוכחות זו מלמדת על הפרת ההסכם על ידי הנתבעת, שהתירה לאחרים לגור בדירה. לא מצאתי שהוצגו ראיות הסותרות את האפשרות, הסבירה לא פחות ואף יותר, שמדובר היה באורחים של הנתבעת – ובכך, כמובן, אין כל הפרה של הסכם השכירות. דין הטענה להדחות, לפיכך, אף שממילא לא על טענה זו תקום ותיפול התביעה.

יצוין כי התובעת לא יכלה לתמוך טענותיה בעדותם של אחרים (המתווך, טכנאי המזגנים), משאלו לא הסכימו להעיד ולא הוגש תצהיר מטעמם. עוד יצוין כי התובעת הבהירה שלאחר עזיבת הנתבעת את הדירה לא נותר חוב לעירייה; כי החוב לחברת החשמל היה, ככל שהיה, על שמה של הנתבעת עצמה; כי צריכת המים שהיתה בדירה, כנטען, גם לאחר עזיבת הנתבעת אותה מוסברת בכך ששותפה לדירה של הנתבעת המשיכה לגור בה עד סוף חודש ינואר – ולא הוצגה כל ראיה אחרת לעניין זה; כי התובעת לא ביטחה את הנכס, בניגוד למוסכם בהסכם השכירות; וכי החוב לועד הבית, נשוא חלק מהתביעה, כלל רכיבים המתייחסים לתקופה שלפני תקופת השכירות של הנתבעת והטענה לגביו היא כי גובהו 1,200 ₪ ולא 1,400 ₪, כמצוין בטענות התובעת.