תא"מ 33640-05-14 בוימן ואח' נ' זילברברג ואח'

לעניין רכיב עוגמת הנפש וסכום התביעה העיקרית בלבד (סעיפים 6 ו-7.1 לפסק הדין)

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 36,799 ₪, ותביעה שכנגד כספית ע"ס 13,828 ₪, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 06.12.2013, בין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"רXXXXXX (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מ"ר XXXXX (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת מטעם התובע.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה ודין התביעה שכנגד להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג האופנוע שהוא גם התובע, שהייתה קוהרנטית וסדורה על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה מהוססת, וחסרה.

5.2.גרסתו של נהג האופנוע נתמכה על ידי גרסתה של רעייתו שאני מתרשם כי היא אכן הייתה עדה לתאונה.