אורגד ואח' נ' חברת טרייד 30 בע"מ - פסקדין

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקים שלטענת התובעים נגרמו להם עקב רכישת רכב פגום מהנתבעת.

התובעים היו הבעלים של רכב מסוג ניסאן, שאותו רכשו מהנתבעת בשנת 2011. הנתבעת הינה עסק לממכר כלי רכב ישנים.

ביום 28.5.15 פנו התובעים לנתבעת על מנת להחליף את הניסאן ברכב אחר. הטסט של הניסאן הסתיים כשבועיים קודם לכן, ולא חודש על ידי התובעים. אין חולק כי התובעים ביקשו להחליף את רכב הניסאן ברכב בעל טסט. נציגי הנתבעת הציגו לתובעים רכב מסוג פסאט, שנת ייצור 1994, ומסרו להם כי לרכב יש טסט. בהתאם להסכם שהתגבש בין הצדדים, הוחלף הניסאן בפסאט. התובעים אף שילמו לנתבעת סך של 720 ₪ - 220 ₪ עבור העברת בעלות ו-500 ₪ עבור הטסט.

לטענת התובעים, לאחר רכישת הפסאט (להלן גם: "הרכב") הסתבר להם כי קיימים בו ליקויים שונים, והם נאלצו להוציא סכומים ניכרים לתיקון המצנן, להחלפת הצמיגים ולהחלפת הגיר, ולצורך כך אף איבדו ימי עבודה.

התובעים מסרו בתצהיריהם, כי ביום 27.7.15 קיבלו בדואר הודעת תזכורת ממשרד הרישוי על אי חידוש רישיון הרכב. כך הסתבר להם כי הוטעו על ידי הנתבעת, וכי לרכב לא היה טסט. למחרת פנה התובע למשרד הרישוי, קיבל רישיון רכב חדש וביצע לרכב טסט. לאחר מכן התברר לתובעים כי ברכב תקלות לרוב, מכאניות ואחרות, וביום 9.8.15 מסרו התובעים את הרכב לפירוק. כמה ימים קודם לכן רכשו רכב אחר מסוג רנו בסכום של 4,200 ₪ (להלן: "הרנו").

הנתבעת אינה חולקת על כך שהתובעים ביקשו רכב עם טסט. אלא שלטענתה לפסאט היה טסט. לטענתה, הודעת משרד הרישוי בדבר אי חידוש רישיון הרכב נשלחה לתובעים, מאחר שבשל כשל בתקשורת בין מכון הרישוי לבין משרד הרישוי, לא עבר למשרד הרישוי דיווח על כך שהרכב עבר טסט. לטענת הנתבעת, אילו פנו אליה התובעים כשקיבלו את הודעת משרד הרישוי, ניתן היה להפנותם למכון הרישוי שבו עבר הרכב טסט, להעביר דיווח על כך למשרד הרישוי, ובכך לייתר את הטסט הנוסף שביצעו התובעים לרכב.

על פי חומר הראיות שבפניי אני קובעת כי עלה בידי התובעים להוכיח כי לרכב לא היה טסט. רישיון הרכב שנמסר לתובעים אינו כולל מדבקה המעידה על כך שהרכב עבר טסט, ואף לא אישור כשירות המונפק כאשר רכב עובר טסט. החותמת המצויה בגב רישיון הרכב מעידה על כניסת הרכב למכון בדיקה, ותו לא. היא אינה מעידה על עמידת הרכב במבחן הרישוי. לאלה מצטרפת הודעת משרד הרישוי בדבר אי חידוש רישיון הרכב שנשלחה לתובעים. אומנם יתכנו מקרים שבהם הודעה כזו מקורה בתקלה בדיווח של מכון הרישוי למשרד הרישוי, אך אין זה המקרה בענייננו, שבו לא קיימים המדבקה והאישור המעידים על כך שרכב עבר טסט.

הואיל ואין מחלוקת כי הנתבעת מסרה לתובעים שלרכב קיים טסט, ושכתוצאה מכך התקשרו התובעים בהסכם, מתקיימים במקרה זה תנאיה של עילת ההטעיה שבסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

הטעיה מקימה למתקשר בחוזה עקב ההטעיה זכות לבטל את החוזה. דא עקא כי התובעים לא מימשו את זכות הביטול שמקנה להם סעיף 15 לחוק החוזים. כאשר נתגלתה להם ההטעיה, לגרסתם עם קבלת ההודעה ממשרד הרישוי על אי חידוש רישיון הרכב, הם בחרו להותיר את הרכב ברשותם, להעביר אותו טסט, וכעבור זמן קצר להורידו מהכביש ולמסור אותו לפירוק.