תא"מ 32645-03-14

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בעת שחנה ברחוב טשרניחובסקי בתל-אביב, ומשאית הנתבעים – כך לפי הנטען – פגעה בו.

בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לעצם השאלה אם המשאית פגעה ברכב התובעת. העדה מטעם התובעת (הנהגת) טוענת כי בשובה מן השוק עם בנותיה היא הבחינה במשאית פוגעת ברכבה אשר חנה בצד הרחוב. לעומת זאת, הנתבע 1, שנהג במשאית, גורס כי מכיוון שרכב התובעת חנה במרחק ניכר מהמדרכה, המשאית לא יכולה הייתה לעבור ונותרה במקום במשך כ- 20 דקות, בעוד שכלי רכב נעמדים מאחוריה ללא אפשרות תנועה. מצב זה נמשך, לטענת נהג המשאית, עד שנהגת התובעת חזרה מן השוק וטענה שהמשאית פגעה ברכב. להשלמת התמונה אציין כי אין מחלוקת שנהג המשאית מיאן תחילה למסור לנהגת את פרטיו – לדבריו, משום שלא פגע ברכב כלל. כאשר הגיעה משטרה למקום, נאות נהג המשאית להחליף פרטים.

לאחר שבחנתי את החומר שלפניי, שמעתי את העדויות ושקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

נטל ההוכחה רובץ לפתחה של התובעת, ועל-יסוד התשתית שלפניי אין בידי לקבוע כי הנטל הורם. מדובר במצב של "גרסה מול גרסה", ולא שוכנעתי כי גרסתה של התובעת עדיפה על-פני גרסתם של הנתבעים. אציין, כי העדה מטעם התובעת אמנם משוכנעת, לדבריה, שראתה את המשאית פוגעת ברכבה, אולם היא לא ידעה לומר או להעריך את המרחק שממנו ראתה את האירוע, וככל שניתן להבין לא היה מדובר בנקודת צפייה קרובה במיוחד. כמו-כן, לאחר עיון בתמונות שהוצגו לי (מפנה למשל לנ/3), ניכר כי רכב התובעת אכן חנה רחוק מן המדרכה – גם העדה מטעם התובעת אינה מכחישה זאת – וספק רב אם המשאית יכולה הייתה לעבור ברווח בין כלי הרכב החונים משני הצדדים.

הערה נוספת: העדה מטעם התובעת ציינה כי כשהגיעה למקום ירדו מן המשאית "הנהג ועוד 15 פועלים שהתחילו לצרוח עליי שחניתי רחוק מהמדרכה ושאזיז את הרכב שהם יוכלו לעבור" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 17-16). טענה זו בדבר 15 פועלים שירדו מן המשאית מעוררת לכאורה קושי, ונהג המשאית מצדו העיד כי הוא ישב לבדו ב"קבינה" של המשאית, וכי מאחורי ה"קבינה" ישנה מכולה. אין בידי לשלול כי האנשים שהעדה סברה כי הם פועלים היו למעשה נוסעים מכלי-רכב אחרים, שנקלעו למבוי סתום נוכח חוסר היכולת של המשאית להתקדם. ואם אמנם כך, הרי שהדבר תומך בגרסתו של נהג המשאית בדבר הפקק שנוצר ובדבר הכעס של אנשים בגין החסימה שנוצרה ברחוב.

לבסוף אציין כי לא נעלם מעיני שאכן נגרם נזק לרכב התובעת. הנזק עשוי לעלות בקנה אחד עם גרסתה של התובעת, אולם הוא יכול היה להיגרם גם על-ידי רכב אחֵר שחלף במקום קודם לכן – סיכון שקיים כאשר רכב חונה בכביש צר במרחק לא מבוטל מן המדרכה. בהקשר זה יובהר כי אין צילום או אינדיקציה אחרת לכך שנגרם נזק למשאית. כמו-כן אדגיש כי איני רואה לזקוף לחובתם של הנתבעים את העובדה שטופס ההודעה של נהג המשאית נערך שלא בסמוך לאירוע, זאת משום שגרסתו של נהג המשאית, כאמור לעיל, היא שכלל לא הייתה תאונה.

לאור המקובץ, אין בידי לקבוע כי התובעת הוכיחה את תביעתה במאזן ההסתברויות. לפיכך, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך של 1,500 ₪.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ה, 14 יולי 2015, בהעדר הצדדים.