תא"מ 32468-05-14 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' דרכים - שרותי רכב וגרירה ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 12,454 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.11.2013, בין כלי רכב, מ"ר 64-369-13 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 51-627-73 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מאמין לגרסתו של נהג רכב התובעת שסיפק גרסה מלאה, נהירה ומשכנעת ומאמץ אותה במלואה, ומעדיף אותה על פני גרסתו של נהג המשאית, שלא הייתה מהימנה בעיניי.

5.2.שוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות שרכב הנתבעים פנה ימינה מנתיב ימני כאשר בעת פנייתו ימינה חלקו האחורי פגע בדופן ימין של רכב התובעת שעמד בנתיב שמשמאלו.

משכך, מלוא האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב הנתבעים.