תא"מ 32381-03-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנסור ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 3.4.2013 בטירה שבמשולש. התובעת טוען לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 31,935 ₪, בגין שווי הרכב (בניכוי שווי שרידים), שכר שמאי ועלות גרירה.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3.התאונה ארעה בצומת T, כשרכב הנתבעות מגיע מכיוון ה"רגל" של ה-T, ומתכוון לפנות שמאלה, ואילו רכב התובעת מגיע משמאל לרכב הנתבעות, ומתכוון להמשיך ישר לאורך ה"זרועות" של ה-T. שני הכבישים, על פי תצלומים שצורפו לכתב התביעה והוגשו לתיק, הם רחבים יחסית, עם אי-תנועה בנוי בין הנתיבים. על אי התנועה שב"רגל", ממנו הגיע רכב הנתבעות, מוצב עץ סמוך יחסית לסוף אי-התנועה, ומפריע במידה מסוימת לשדה הראיה של שני הנהגים בכלי הרכב המעורבים. בצומת אין תמרורים הקובעים את זכויות הקדימה.

4.אין חולק, כי הפגיעה היתה של חזית רכב הנתבעות בדופן ימין של רכב התובעת, שנע לאחר הפגיעה שמאלה, נפגע בשמאלו, ככל הנראה מעץ, ונהדף ימינה, עד שפגע בעמוד ונעצר. רכב התובעת ניזוק במידה רבה, והוכרז אובדן מוחלט, ואילו רכב הנתבעת לא ניזוק, או כמעט לא ניזוק.

5. נהגת התובעת העידה, שנסעה כדרכה, במהירות המתאימה לתנאי הכביש, כשלפתע נפגעה בצד ימין, בלא שהבחינה כלל ברכב הנתבעות, איבדה שליטה על רכבה, וכתוצאה מכך המשיכה במסלול שהביא לריבוי הפגיעות ברכב.

6.הנתבעת 1 העידה שעצרה לקראת הכניסה לצומת, ולפני שהמשיכה בנסיעתה, הגיע לפתע רכב התובעת, בנסיעה מהירה מאד, ואז איבדה נהגת התובעת שליטה על רכבה, וכתוצאה מכך סטתה ימינה, התחככה לאורך חזית רכב הנתבעות, והמשיכה שמאלה והלאה, וכתוצאה מכך נוספו פגיעות נוספות ברכב הנתבעות.

7.אני סבור, שיש לקבל את גרסת הנתבעת, כי נהגת התובעת נסעה במהירות גבוהה, ואילו רכבה שלה היה ללא ניע (או אפילו כמעט ללא-ניע), שכן תוואי נסיעתה לאחר התאונה – מרחק משמעותי קדימה, תוך סטיה שמאלה ואז ימינה – בצירוף העדר פגיעה בחזית רכב הנתבעות, מצביע על כך שהכוח המניע את רכב התובעת היה בעיקר כוח ההתמדה מתנופת נסיעתו-שלו, ולא כוח שהופעל עליו מהצד. אם היתה התאונה מתרחשת כפי שתיארה זאת נהגת התובעת, היה ניתן לצפות לפגיעה ברורה (של עיקום וכיפוף, לא רק של קילוף צבע) בחזית רכב הנתבעות, ולהדיפה חזקה לשמאל הדרך של רכב התובעת, בלא שזה ימשיך בדרכו היישר לעבר ה"זרוע" הנגדית של צומת ה-T.

8.משהגעתי למסקנה זו, הרי שיש להידרש לחלוקת האחריות לתאונה. בניגוד לאשר סברה נהגת התובעת (וכנראה גם הנתבעת 1ׂ), זכות הקדימה בצומת היא של הנתבעת 1, שהיא הרכב המגיע מימין בצומת שלא מוצב בו תמרור המורה אחרת. אמנם, זכות קדימה זו אינה מוחלטת, וגם נהג שזכות הקדימה היא שלו חייב לנהוג בזהירות, אולם במקרה דנן העידה הנתבעת 1 כי בפועל עצרה את רכבה בכניסה לצומת (אני משער שהיא סברה שזכות הקדימה אינה שלה), ועדותה לא נסתרה, ואף נתמכת בממצאי התאונה, כמתואר לעיל.

9.נהגת התובעת, שלא ראתה את רכב הנתבעות כלל (וגם בכך יש משום תימוכין לכך שנסעה במהירות מופרזת, בלא תשומת לב ראויה למתרחש בצומת), לא יכולה היתה להעיד שרכב הנתבעות נכנס בפועל אל תוך הצומת, הגם שגירסה זו אף היא מסתברת לא פחות מהאפשרות שרכב הנתבעות נעצר בכניסה לצומת, ולפיכך בנקודה זו לא ניתן להגיע לממצא פוזיטיבי, ויש לבסס את ההכרעה על סמך ההנחה, שרכב הנתבעות אכן עצר קודם הכניסה לצומת, כטענת הנתבעת 1 בעדותה בבית המשפט (ובניגוד לגרסה שמסרה במשטרה – הבדל שלגביו מסרה בעדותה הסבר היכול להתקבל על הדעת, והנוגע לשליטתה אז בשפה העברית).