תא"מ 31040-10-15 שלמהאאגל בע'מ ואח' נ' חדד ואח'

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.7.14 בנתיבות.

2. לטענת התובעות, רכב התובעות נסע בכביש דו סטרי בנתיב הימני כדין. בהמשך, ביקש רכב התובעים לפנות שמאלה למאפיית התובעת, ועל כן אותת והמתין ששער המאפייה יפתח. לאחר שבדק שתנאי הדרך מאפשרים זאת, החל הנהג ברכב התובעות לפנות שמאלה. לפתע, בעת הפנייה, הגיח משמאל רכב הנתבעים, אשר ניסה לעקוף את רכב התובעות, תוך שהוא נוסע בנתיב הנגדי ופגע ברכב התובעות.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי רכבם נסע כדין מאחורי רכב התובעות אשר בלם לפתע ורכב הנתבעים בלם אחריו. לאחר כמה שניות בהן רכב התובעות לא זז וככל הנראה התעסק נהג התובעת בדבר אחר, אותת הנתבע 1 שמאלה ויצא בזהירות לעקיפת רכב התובעות. או אז החל רכב התובעות לפנות שמאלה, בחוסר זהירות ומבלי לשים לב לנעשה בכביש וארעה התנגשות בין הרכבים.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד הנהג ברכב התובעות וחזר על גרסתו לפיה נסע בכביש דו סטרי לעבר המאפייה, אותת ונעצר בנתיב הימני על מנת להמתין ששער החניה של המאפייה אשר נמצא בצידו השמאלי של הכביש יפתח. הנהג טען כי בעת שנעצר הבחין כי הוא לבדו בכביש ואין רכבים מלבדו. הנהג המתין מספר שניות ולאחר שהשער נפתח החל בפנייה שמאלה. הנהג בהגינותו ציין כי הסתכל על הדרך כשעצר לראשונה אך לא בדק שוב את הכביש כאשר החל בפניה. הנהג טען כי בעת שהחל לבצע את הפנייה הבחין במראה ברכב הנתבעים מתקרב אליו מאחור במהירות בניסיון לעוקפו. הנהג טען כי ניסה להסיט את רכבו חזרה ימינה אך הספיק להסיט מעט והתאונה ארעה בגלגל הרכב. הנהג טען כי במידה ולא היה מבחין ברכב הנתבעים קודם לקרות התאונה, התאונה היתה מתרחשת בחלקו האחורי או אפילו במרכז רכב התובעות. הנהג טען שהמצלמות במקום לא עבדו ולא תיעדו התאונה.

5. הנתבע 1 העיד וטען שנסע לאחר רכב התובעות אשר נסע במהירות איטית מאוד ולפתע בלם באופן מוזר וללא איתות. הנתבע אותת ועקף את הרכב מצד שמאל. לפתע, כאשר עמד כבר לסיים את העקיפה או אז הבחין ברכב התובעת פונה לעברו. הנתבע 1 ניסה להסיט את רכבו אך ללא הצלחה. הנתבע 1 טען שמדובר בכביש צר. הנתבע 1 טען כי לאחר התאונה הנהג ברכב התובעת התנצל בפניו וטען כי לא הבחין בו. הנתבע 1 הבהיר כי לא תיקן את רכבו שכן חשב ששני הצדדים לא יתבעו האחד את האחר וכך ישארו פני הדברים.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתן של התובעות, ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובעות. ואבאר.

ראשית, התרשמתי מעדות הנהג ברכב התובעות והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה נעצר עם רכבו בנתיב הימני ואותת כשהוא ממתין ששער העסק יפתח בצידו השני של הכביש. הנהג טען כי בעת שנעצר הכביש היה פנוי מרכבים. הנהג בהגינותו העיד כי בדק את מצב הכביש כשנעצר אך לא כאשר החל לפנות. הנהג החל לפנות ואז הבחין במראה ברכב הנתבעים מגיח במהירות מאחוריו והסיט את רכבו בניסיון למנוע את התאונה, אך ללא הצלחה. עדות הנהג ברכב הנתבעות נתמכת בעדותו של הנתבע 1 עצמו לפיה הבחין ברכב התובעות נוסע לאט ואז נעצר. מעת שנעצר רכב התובעות ועד שנפתח השער חלפו שניות בודדות בלבד. ברם, תחת להמתין בחר הנתבע 1 לנסות ולעקוף את רכב התובעות משמאל.

יתרה מכך, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבע 1 שהבחין שרכב התובעות נוסע לאט ומגיע עד כדי עצירה מלאה, להמתין בטרם ביצוע העקיפה ולהבחין בשער הנפתח משמאל בפרט כאשר קיימת נורה המהבהבת בעת פתיחת השער. בהתאם היה על הנתבע 1 לאפשר לנהג ברכב הנתבעות לבצע את הפניה שמאלה לבית העסק. תחת זאת אצה לנתבע 1 הדרך והוא בחר לאחר שניות ספורות בלבד, לעקוף שלא כדין את רכב התובעות אשר נעצר לפניו בכביש, ועל כן האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.